לסרב להצעה בגלל סיפור חיים מורכב?לגיטימי?

בעקבות ההודעה של @יעליז:

 

נגיד ומציעים לי הצעה של מישהו עם סיפור חיים מורכב.

נגיד, ל"ע, קרוב משפחה מדרגה ראשונה נהרג בתאונת דרכים.

 

בהנחה ולא היה לי קשר קרוב עם בן אדם שחווה אבידה כל כך גדולה, ואני חוששת שאין לי מספיק כוחות להכיל דבר כזה - נראה לכם הגיוני לפסול מראש?

בהנחה ששאר הנתונים נשמעים סבבה פחות או יותר. סבבה, לא וואו.

 

אני מרגישה שיש כאן מישהו שיש לו איזשהו חלל גדול, שתמיד יהיה שם, ואני כבת זוג אין לי את הכלים להיות שם, ולכן מתכתחילה בוחרת להתרחק. כאילו שאין סיכוי שאצליח להבין את החוסר העצום שיש לו.

מצד שני, לכל בנאדם יהיה תיק כלשהו, ואנחנו אף פעם לא באמת נצליח להיות במקום של מישהו אחר. ובמקרה כזה אנחנו מדברים על מישהו שהתמודד עם דברים שאולי גם חישלו אותו.

 

אני יודעת שהרבה אנשים שחוו אובדן לא רוצים שיתייגו אותם ככאלה, אלא שיקבלו יחס כמו של כל אדם. השאלה שלי היא כללית, ויש מצבים מורכבים שלא כוללים אובדן - והשאלה היא בדגש על הצד השני, זה שלכאורה מגיע מחיים פשוטים יותר: האם לומר לעצמי שאני לא יודעת באמת מה הגבולות של האמפתיה שלי ולנסות, או לומר מלכתחילה שאני לא אדם מספיק טוב כדי להתמודד עם זה...

אין לי ככ מה לומר על הנושא עצמומדרשיסטית20
רק בא לי להגיד לך שהרגישות והענווה שלך מהממים.
אני חושבת שזה ענווה פסולההפי
>>ברוקולי

 

א. מעריכה את הכנות 

וחושבת שזה לגיטימי לדעת מה גבולות הגזרה שאת לא מסוגלת להתמודד איתם 

ללא תלות בצד השני

 

ב. כל מוות של אדם קרוב הוא שונה- משתנה בין הורה לאח/אחות 
משנה מה המצב המשפחתי לפני ואחרי, משתנה פער הזמן 

ויכולת עיבוד האבל

 

ג. אבל מותיר חלל עצום, חלל שבמידה מסוימת לעולם לא נרפה 

אבל הוא לא שונה מהתמודדויות אחרות - 

 

ולכן כמו שכתבתי בסעיף הראשון- 

אני מבינה שאת מתכוונת לכל התמודדות משפחתית או אישית שקצת יותר מורכבת 
את צריכה להכיל את גבולות הגזרה שלך 

 

בכל מערכת זוגית את תתקלי בנושאים שיותר קשים לבן זוג שבהם יש חלל שנפער ואין דרך להשיב

לא רק במוות , במגוון תחומים של החיים האישיים ובהקשרים משפחתיים. 

 

 

בהצלחה!

אהבתי את התגובהאורות הכתובה
מסכימה איתךאילת השחר
וכתבו לך פה דברים יפים וחשובים בפן היותר קרוב והמעשי, שמרגישה שאין צורך לחזור עליהם.
מה שכן, אני רוצה להעמיק קצת פנימה ולהביא נקודת מבט אחרת על התמודדות בכלל.

יש דברים שעד שלא נעמוד מולם באמת לא נדע איך אנחנו מגיבים להם, והאם אנחנו מסוגלים לזה. ואני מניחה שאם עד עכשיו לא נחשפנו ולא נפגשנו עם טריגר מסויים (לא מחייב שנעבור בעצמנו, אפילו די בחשיפה למישהו בקרבה כלשהי אלינו שעבר משהו), כנראה עוד לא הבשילה בתוכנו המסוגלות הנפשית לעמוד בכך. וכשזו תבשיל, אנחנו ניפתח לקלוט ולהכיל דברים שאולי בעבר לא היינו מסוגלים בכלל לשמוע עליהם או לראות אותם, ודחינו בכל מכל כל מעלינו. זה תהליך טבעי ואנושי שקורה בתוכנו במהלך הגדילה הרגשית שלנו, ובדר''כ אנחנו נדע עליהם רק אחרי שהם יבשילו ונקלוט כמה עברנו ובתוך מה היינו. צריך להיות ברמת מודעות פנימית מאוד גבוהה כדי לשים לב לתהליכים האלו כשהם עוד בתהליך הבשלה.

לכל אחד יש את המסע שלו והתהליך האישי שלו, ובהתאם גם יגיעו לחיים שלנו מפגשים תואמים את התהליך, כי הכל קורה בהשגחה מדוייקת. וגם אם משהו עדיין לא תואם את השלב שלנו בתהליך, אנחנו נרגיש בפנים את ההרגשה שלא יהיה אפשר לטעות בה- זה משהו שאני לא מסוגלת לעמוד מולו עכשיו. ואם זה הגיע, יש סיבה. אולי הסיבה היא פשוט כדי לפתוח אותנו לחשיבה ולהרהור בנושא ותו לא.

וכמו שאמרה ברוקולי, אנחנו צריכים להכיר את הגבולות שלנו, ועם זאת להבין שהקיימת מגמה מסויימת בעולם של התרחבות והגדלה מעבר לגבולות הפיזיים. גם אם כרגע אנחנו במקום שלא מסוגל להכיל משהו מסויים, העניין הוא לא להישאר בתוך הקופסה הזו שמגבילה ומציירת מצג של אי מסוגלות. אנחנו גדלים, ובהתאם צריך להרחיב את הגבולות, כמו שבשלב מסויים לאפרוח שבביצה יהיה צפוף והוא יהיה חייב לשבור את הקליפה שמקיפה אותו כדי לגדול הרבה מעבר למה שחשב שיכול לגדול.
כך גם האדם.

ויש לי הרבה מה להגיד ביחס לנושא עצמו ולתפיסת המוות. הוא מאוד מתעתע, כי כלפי חוץ הוא אולי נראה שיא הצמצום, וזה אכן כך לגבי המימד המגביל (גוף שמגביל לזמן ומקום). אך בעומק ובשורש העניין שלו, הוא מעין שער שחייבים לעבור דרכו במציאות הזו, עד שיבולע המוות לנצח. שער, שהעובר דרכו מתגדל ומתרחב ומתפשט מהצורה הגשמית, ומגלה את החיבור לנצח ולאינסוף.

ומעבר להכל חשוב לי להגיד לך -
את טובה.
את רגישה.
יש בך אמפתיות.
ואני בטוחה שעוד הרבה מעלות טובות.

אל תתני לשאלות התאמה לאחרים סביבך, ולא משנה באיזו מידת קרבה ובאיזה קשר והקשר, להגדיר אותך והאם את טובה מספיק.
מספיק זה ציון. מספיק זה יחסי.
מספיק מכניס ספק.
אל תסתפקי ביחס לעצמך.
ואל תמדדי את עצמך ביחס לאחרים ועל הסקאלות שלהם, רק ביחס לעצמך, לתהליך האישי שלך ולסולם
שלך.
תאמיני בך שיש לך כוחות, ורגישות ויכולת להכיל גם דברים שנראים גדולים עלייך עכשיו. זה שיעור שתלמדי כל החיים, שסביר שאנחנו מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים.
ופשוט לומדים מהחיים עצמם ומהניסיון, זה מה שנקרא לגדול.

אין לי יותר מדי עצות וכו'פשוטים.
אבל דווקא מההיכרות הקטנה שלי עם אנשים שחוו אובדן זה הפוך
יש סוג של של קטע של החברה כאילו ללכת על ביצים בעדינות ליד אנשים כאלה סוג של התעלמות מתוך מקום שלא רוצה לפגוע ולא יודע איך להתמודד
ולפעמים אנשים מחכים שמישהו יתעניין ישאל שיקשיב שהוא שהוא יפרוק שמרגיש שמישהו מבין את הכאב שלו
רוב האנשים בוחרים להתעלם (מתוך רצון טוב כמובן)
כמובן המון טקט ולא כל אחד וכו'
נכון אבל בעיני לא קשור למערכת זוגיתברוקולי
צודקת כתבתי בכללי נראה לי שזהפשוטים.
רלוונטי גם למערכת זוגית שכאילו מפחדים להיישיר מבט ולדבר על הדברים הכואבים..
כתבתי בהקשר למשפט
"שהם לא רוצים שיתייגו אותם ככאלה ויתיחסו אליהם כבני אדם רגילים"
נכון שצריך להתייחס רגיל ולא לרחם בצורה לא נכונה וכו'
אבל הרצון הטוב הזה לא לפגוע ולהתיחס רגיל גורם לסוג של התעלמות מהכאב זו היתה כוונתי..
מבינה מה שאתה כותבברוקולי
עבר עריכה על ידי ברוקולי בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"א 11:27

 

אבל בסוף - מערכת זוגית מצריכה התאמות שמתאימות עבור כל זוג. 

וההתאמות נעשות עבור כל אחד מבני הזוג ( אף אחד לא מגיע לקשר טאבולה ראסה) 

צורך ריגשי והכלה , והבנה וכו' וכו' בין בני זוג 

אינו נצרך ומושפע רק כשצד אחד כביכול "נזקק" יותר  אלא ההתאמות נעשות בהתאם 

 

אז נכון שלפעמים צד אחד מתמודד עם "מורכבות" שמשפיעה עליו בתחומים מסוימים ( בין אם זו התמודדות עם שכול שמצריכה דאגה להורה שנשאר / הורים גרושים שצריך להתחלק ליותר/ הורים חולים שמצריכים קרבה ועזרה וכדו' ) ומצריך התאמות מסוימות שכביכול יכולות להרגיש "הקרבה" 

והצד השני עם צדדים אחרים שהוא מביא לקשר מעצם האישיות שלו 

 

אני מסכימה עם מה ש @הפי כתבה למטה, 

שהנכון הוא לפרק את המורכבות לגורמים ולנסות לראות מה הקו האדום שאיתו אני לא אוכל להתמודד "בהקרבה" מול הבן

זוג. 

 

* ואני רק רוצה להגיד הערה קטנה- 

שאת מתייחסת כאן באמת למורכבויות אמיתיות שכביכול אנחנו "רואים" ולא יודעים איך להתמודד

אבל בכלל צריך לבוא לקשר בידיעה שכל אחד מהצדדים מביא איתו צדדים פגיעים גם אם הם לא אקוטיים 

זה יכול להיות קשר רעוע עם ההורים, דחייה הורית,  מורכבות מול האחים,משפחות מיוחדות , דחייה חברתית , חוסר במימוש עצמי, חרדה , אובדניים ופגיעות אחרים

 

וכמו שאני כותבת תמיד וגם אחרים- 

מה שחשוב תמיד זה לבדוק איך הבן אדם שנמצא מולך מתמודד, איפה החוויות פוגשות את הנפש שלו 

ומתוך כך איך הוא מתפקד בחיים 

 

 

מסכימה.טיפה של אור
דווקא לצאת עם אנשים עם סיפור קצת שונה, לא הרתיע אותי..אלא להפך.. מאוד עניין אותי. וגרם לי להעריך אותם.
אני אשמח להתייחס לזה באריכותבריו
אבל כרגע אין לי זמן...
אבל בקצרה
בתור אחד שחווה שכול אני יכול להבין את החשש
מכך שיהיה "חור" שלא תצליחי למלא
אבל החשש הזה טיפה מוגזם
כי לכל אחד יש את התיק שלו
אחד זה יהיה שכול ושני זה יהיה משהו אחר
אני רק יכול להגיד לך שמי שהיה בתהום של העצבות
יכול להרגיש שמחה אמיתית
ובנוסף השכול מחשל אותך והופך אותך לאדם יותר חזק
תראי עם כל הרצון הטוב והעדינות שלך בסופו של דברהפי
את עושה מה שהם בדיוק לא רוצים ולא יכולים לסבול
שזה לפסול אותם

את צריכה להבין משהו הם אנשים כמוני וכמוך , לא צריך להתייחס אליהם שונה מעבר לטאקט .
ולהיות אנושית זה אני בטוחה שאת יכולה להיות ..

עם כל ההערכה אליך קשה לקרוא מה שאת כותבת..
'זה שבא עם חיים פשוטים'
הם לא בחרו להיות כך .. והחיים שלך נשמה גם לא פשוטים
לכל אחד יש את ההתמודדות שלו
עם קצת אנושיות אפשר לעבור הכל...

אם את אומרת שיש לך שיקול עובדתי ,זה כמו משהו אחר..
לדוגמא אני לא יכולה לצאת עם בחור שאין לו משפחה כי חשוב לי המעטפה של המשפחה - זה כבר נתון אחר עובדתי שאת יודעת שהוא לא אידאלי אבל שהוא מפריע לך ולכן את לא מדהימה מספיק כדי להיות שם בשביל אותו בחור .

אבל ברגע שזה הרגשה של אני לא יצליח להכיל סתם כי אני חיה חיים פשוטים והוא לא
זאת הרגשה שצריך לתקן אותה מהיסוד .

זאת דעתי זה לא אומר שזה נכון ואם פגעתי ממש לא הכוונה
במקרה כזהultracrepidam

לדעתי את צריכה לבנות אישיות חזקה יותר

 

העולם הוא מקום מורכב. הרי כולנו סובלים בשלב זה או אחר של החיים. אף אחד לא חי לנצח, וזה כולל את בני המשפחה הקרובה. אז יש כאלה שזה פשוט קרה מוקדם יותר. אם זה השפיע לרעה זה סיפור כשלעצמו, אבל לפני שיודעים שזה השפיע אני לא מבין למה אדם סביר לא מסוגל לעמוד בזה

נכוןיעליז

גם אני חושבת כך

אני יכולה להגיד לך על עצמי,שהיתה לי ועדיין יש לי נפש מאד עדינה ורגישה,והיה לי מאד קשה לעבור את זה

אבל עם זאת אני לפעמים חושבת,איך ה' נתן לי את הכוחות לעבור דברים כאלה?זה לא מובן מאליו

וכיום אני  אותה הבחורה שהייתי קודם ועדיין ב"ה יש לי שמחת חיים ומשתדלת להמשיך בשגרה עד כמה שאפשר..+ כמה דאגות.

רק שקצת יותר "התבגרתי" ואני הרבה יותר מעריכה את החיים וכל נשימה שה' נותן לנו..

ותמיד ידעתי אבל היום עוד יותר מה הערך של משפחה.

אבל לפותחת השרשור,אני לגמרי מבינה אותך  ,זה לא קל לשמוע מצבים כאלה וזה נראה גדול עליך ..אבל לדעתי חבל לך לפסול מראש על דבר כזה יכול להיות שנמצא שם בן אדם מדהים ,שפשוט עבר עליו דבר לא טוב בחיים,אבל הוא בן אדם כמו כולם.

ותזכרי שאת לא צריכה להיות פסיכולוגית אלא בת זוג,שצריכה פשוט להיות שם בשביל הצד השני,ברע וגם בטוב.(נקווה שרק בטוב בעז"ה).

מסכימה עם הרבה מהתגובות פה ומוסיפה-הארה--

שאת לא צריכה להיות 'מטפלת' של בן הזוג.

לא נדרשות פה יכולות מקצועיות כלשהן.

 

כן חשוב להכיל, להקשיב, להיות שם בשביל השני בקושי.

וזה נצרך תמיד, לא רק בסיפור חיים מורכב...

 

לא רואה שום סיבה לפסול בשלב ההצעה.

רק אחרי כמה פגישות, אם מרגישים שנוצר עומס רגשי מוגזם, יש על מה לדבר.

 

עוד משהו- מצטרפת ל@ultracrepidam

לכי תדעי מה מחכה לך בחיים.. (חס ושלום! לא מאחלת לאף אחד, ועדיין..)

חשוב לבנות בלי שום קשר אישיות יציבה,

שמסוגלת להכיל מורכבות..

👆 מדויקשומעים?
זה לא סיפור חיים מורכבמלכישוע


^^ לגמרי.נפשי חמדה
העליתם פה נקודות חשובות, כמה שאלות המשך....לגיטימי?

תודה לכל מי שכתב. מאוד התחברתי למה ש@ברוקולי ו@אילת השחר כתבו.

 

א. לאלו שכתבו שאנחנו לא יודעים מה מצפה לנו בעתיד - אם היה מדובר בנכות פיזית, האם הייתם מגיבים אותו דבר?

כמו בסיפור שהיה לאחרונה ב-252. האם אדם בריא מבחינה גופנית שבוחר שלא לצאת עם מישהו עם פגיעה פיזית הוא "אדם שצריך לבנות אישיות חזקה יותר", ו"לא צריך להתייחס אליהם שונה מעבר לטאקט"?

(באופן אישי, אני מרגישה שאין לי באמת דרך לבדוק את גבולות הגיזרה שלי. ואני מאמינה שהקב"ה לא מביא על האדם משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו. אבל באופן כללי בחיים שלי, העדפתי להתרחק מהחוויה האנושית - נגיד, להתנדב באריזת מצרכים לנזקקים, קטיף או משהו בסגנון ולא במשהו כמו קו לחיים\מועדנית\ביקור קשישים. כן, אני מאמינה שאני אדם טוב ושואפת להשתפר, אבל מרגישה טוב בתחומים שהם קצת אחרים.)

 

ב.לאלו שכתבו "שאת לא צריכה להיות 'מטפלת' של בן הזוג" - ברור לי שאני לא איש מקצוע בתחומים הרלוונטיים, אבל איך משתחררים מהרצון לעזור למישהו לרצון רק להיות שם בשבילו? כלומר, מאיך שאני רואה קשר זוגי, הייתי רוצה שבן הזוג שלי ידחף אותי להגיע למקום טוב יותר, ולא רק יטפח לי על הגב וייתן לי אוזן קשבת.

 

ג. ורק להבהיר - לא באתי להגיד כאן חס וחלילה דברים רעים על מי שמתמודד עם קשיים בחיים, ובטח לא לדרג מורכבויות. ברור לי שנקודות שבר יכולות להיות נקודות צמיחה מאוד גדולות, ודווקא מי שכבר צבר ניסיון חיים יכול להיות לו יתרון עצום.

השאלה שלי מתמקדת יותר במה שכתבתי בב' - כאשר אדם מגיע מרקע קצת יותר מורכב, מה הוא מצפה מבן\בת זוגו? ומהו הגבול שבו אני יכולה להגיד לעצמי שאני לא עומדת בציפיות כאלה?

בהשערה שלי בנאדם כזה יחפש מישהו שיש לו את הכלים להתמודד עם זה...

אתייחס לשאלה שכנראה הופנתה אליultracrepidam

סיפור חיים "מורכב" הוא לא נכות. הוא סיפור.

אם יש אדם עיוור, למשל, אני יודע שיש מורכבות יום-יומית בהתנהלות מולו. פשוט כי אני צריך לראות בשבילו.

אם אדם על כסא גלגלים ולא מסוגל להתנייד בכוחות עצמו, או דורש לוגיסטיקה מסוימת להתנהלות איתו - זה באופן טבעי מרתיע כי *כרגע* אנחנו יודעים על התמודדות *מיידית ובלתי נמנעת*.

לעומת זאת, אדם יתום, לא בהכרח שונה מכל אדם אחר. אם אנחנו יודעים שבגלל זה הוא פיתח חרדות מסוימות, אנחנו נצטרך להחליט אם ואיך להתמודד עם זה. אנחנו יכולים גם לבדוק אם "הוא יצא מכל הסיפור בסדר", שזה לגיטימי. אני יכול אפילו להבין מישהו שאומר "אולי הוא יצא בסדר, אולי הוא לא יצא בסדר, לא רוצה להכנס לזה, יש הרבה דגים בים". אני יכול להבין. אבל מדובר בסך הכל בהחלטה לא לצאת עם אדם מתוך חשש שאולי יש לו בעיה ולדעתי עצלות לברר את זה.

וזה בגלל שמדובר באירוע קשה אבל לא בהכרח טראומתי. בטח לא ברמה שתשנה את החיים של האדם לנצח. וההוכחה הפשוטה היא שאנשים שאיבדו את הוריהם מסתובבים בינינו ואנחנו אפילו לא מודעים לזה. לדעתי ברוב מוחץ של המקרים זה לא משהו ברמה שהופכת את הזוגיות עם אדם כזה לשונה. יש מיעוט קטן של אנשים שלא הצליחו להתמודד וזה שינה את החיים שלהם. אבל בגלל זה להחליט שזאת קטגוריה שצריך להזהר ממנה?

 

באופן כללי היום על כל דבר אומרים "טראומה". פספסת אוטובוס, בטראומה. אוטובוס פספס אותך, טראומה. די עם האינפלציה. תשאירו את התיאור הדרמטי למקרים שבהם באמת יש השפעה ארוכת טווח. רוב האירועים שאנחנו עוברים - קשים ועצובים ככל שיהיו - יש לנו כוחות לקום ולהמשיך. לפעמים אנחנו צריכים להתאמץ ולחפש את הכוחות האלה. לפעמים אנחנו צריכים להאמין שתפקידנו לחפש את הכוחות האלה, ולא להאשים את העולם "אם היה לי טוב הייתי טוב, אבל החיים דפוקים והעולם דפוק אז נמאס ולא אכפת לי". העולם דפוק - אולי, אבל להתלונן לא ישפר את המצב שלך. תתלונן כדי לפרוק את העצבות שלך, ואחרי זה תתנער ותקום ותתחיל להתקדם. תחפש מה אתה יכול לעשות לטובת עצמך, ולא מה אחרים היו יכולים לעשות לטובתך או לא לעשות לרעתך.

סליחה על הפריקה, אבל נראה לי שזה היה נצרך.

>>ברוקולי

 

מסכימה עם מה שכתב @ultracrepidam

 

ולגבי ג' - ההשערה שלך שגויה. 

מה את מצפה מבן זוג? 

סביר להניח שגם אדם שלדעתך מגיע מרקע "מורכב" יותר יענה את אותה התשובה בדיוק. 

 

אני חושבת שההשלכה שלך צריכה להיות את מול עצמך ולא כלפי הצד השני 

תנסי לפרק לגורמים עם מה את לא יכולה להתמודד.

 

יקרה,אילת השחר
בעיניי, עצם זה שאת פותחת פתח לבירור גבולות הגזרה האישיים שלך, עשוי ללמד על כך שאת נמצאת כרגע בנקודת מעבר כזו שאחריה סביר להניח שהגבולות יתרחבו במשהו. כאלו הם המקומות האלו שמעוררים אותנו לשאלה. כי אם עלתה שאלה ברור שזה כי הדברים נגעו בנו, ומבקשים להיות מוכלים בתוכנו.

אנסה לתת את דעתי גם על הנקודות שהעלית פה:

א. גם מצבי משבר ששונים מאובדן חיים של אדם קרוב, מחזיקים בעומק שלהם שורש זהה - ערעור ביטחון מסויים. מנטלי, פיזי, נפשי או רגשי. כל אחד עבר מסלול חיים שונה, שיש מצב שהביא אותו לפתח ביטחון פנימי שלא תלוי בגורמים חיצוניים ברמה מאוד גבוהה בחלק מהתחומים. בדר''כ אדם שחווה חיסרון במקום אחד, יפתח חוסן במקום אחר. זה עניין מוכר אצל אנשים שאחד מהחושים שלהם לא מתפקד במיטבו או נחסר מהם, ותחתיו חוש אחר מחודד יותר. אז יש מי שאולי יהיה חסר לו הביטחון הפיזי, כי הוא עבר פגיעה כזו, אך החוסן הנפשי שלו יהיה ברמה גבוהה.
בעומק העניין, כשאנחנו פונים לחפש זוגיות בין היתר אנחנו מחפשים מקום שנרגיש בו בטוחים מכל בחינה שהיא. השאלה האם בנוכחות ובחיבור עם האדם הזה שמולי על כל מכלול אישיותו וכו', אני מסוגלת להרגיש בטוחה, במה שאני זקוקה לו לביטחון.
(לגבי הסוגריים - נסי לבחון מול עצמך מה גרם לך להתרחק מהחוויה האנושית לדברייך? האם באופן כללי את אדם שמעדיף יותר את הלבד שלו ועשייה שלא קשורה לאנשים או שהריחוק מתבטא רק מול אנשים שחווים התמודדות שהיה לך קושי להכיל?
אני לא יודעת מתי נפגשת עם הצורך לבחור בין מקומות התנדבות כאלו, אבל יש סיכוי שגיל צעיר יחסית ונפש רגישה, הן סיבה לרצון להתרחק מזה, ועכשיו את נדרשת לשאלה שוב ממקום אחר, זה לגיטימי. ולגבי בחינת הגבולות עצמם, את תמיד יכולה לבחור לנסות לפגוש מצבים כאלו במינון שנכון לך, ועוד הרבה לפני ובלי קשר לסוגיית הצעות של בחורים...)

ב שהוא גם ג.
חוץ מאם לילדיה, אני חושבת שזה לא בריא שאדם יהיה מטפל של אי מי ממשפחתו. זה לא תמיד טבעי, עלול להפר איזון מאוד עדין ביחסים, וליצור מצבים שעדיף להמנע מהם.
מה כן? אפשר להיות ולהקשיב .
אנחנו לא משערים בכלל כמה אפשר לתת לאחר רק בנוכחות והקשבה כנה ואמיתית למי שהוא, ולפעול אם יש צורך בכך לפי רצונו והמתאים לו. בין אנשים (שלא קשורים בקשרי מטפל- מטופל), בין חברים ובמיוחד בין בני זוג, לפעמים נוכחות והקשבה היא כל מה שאנחנו צריכים ורוצים.
מעבר לכך אגיד, שבדר''כ אנשים שמתמודדים עם אתגרים בחייהם שמחייבים התערבות חיצונית ומקצועית, ומרגישים שזה מונע מהם להתקדם, ילכו לאיש מקצוע. אדם כזה לומד ליצור הפרדה בין המרחב הטיפולי שנמצא בו למרחבים אחרים. והוא לא יצפה מבן זוג או קרוב משפחה אחר לעשות דבר שהם לא מוכשרים אליו, או לא מסוגלים לו. חוץ מזה, שהציפיה היחידה מבני הזוג בהקשר של ההתמודדות עצמה, היא שיהיו מי שהם ולא מעבר לכוחותיהם, ויקבלו אותי כמי שאני ולא ישימו דגש על ה'חיסרון' שלי ועל איך הוא משפיע עליהם.
וכמו שאמרת- אדם שחווה דברים בחייו, וזה נכון לכל סוג של התמודדות גם מבלי להציב אותן על סקאלה מודדת, יחפש מישהו שיהיה מסוגל להכיל אותו, ולא ירתע או ירחם עליו וכדו'. ומי שלא מסוגל...כנראה לא יהיה השותף שלו להמשך המסע.

כמו שכתבו לך לפני-
השאלה המרכזית שאת צריכה להתעסק בה היא לא מה השני מצפה ממני, זה עניין שאין לך אפשרות לדעת מהן הציפיות כל זמן שאין אדם ממשי בצד השני. הכל נשאר כרגע בגדר דיון תיאורטי.
באחד מהשיעורים שמעתי את הרב יהושע שפירא אומר שעד ההחלטה להתחתן, הדבר שאמור לעניין אותך זה מה מתאים לך והאם הבחור הזה מתאים לך. ועבור זה ובירור מידת המסוגלות שלך להיות בשותפות עם האיש שמולך, זמן הפגישות וההכרות מיועד. רק אחרי ההחלטה להקים בית המצב מתהפך, והעיקר הוא במחשבה במה אני יכולה להתאים את עצמי לשני.

ושוב, פשוט היי מי שאת.
בחני את עצמך לפי המקום שלך ומה שאת מרגישה מסוגלת, נסי לבחון את הרחבת הגבולות במינונים נכונים ובקצב שלך. הניסיון והמפגש המעשי הם הדברים היחידים שיכולים לתת לך ידיעה ביחס לרמת המסוגלות שלך לעמוד מול מצבים כאלו, ומה זה מוציא ממך. יש סיכוי שתופתעי לגלות שיש בך יותר משאת מדמיינת. לפעמים צריך טיפה אומץ כדי להיפגש עם החיים.

תודה לכם על הדברים הללו.לגיטימי?

המסקנה העיקרית שאני לוקחת איתי זה שאני מחפשת שותף לחיים שלי, ולא מטופל.

וזה נוגע בשתי נקודות:

א. לחפש מישו "להתחיל איתו את היום בכוס קפה בבוקר ולשכב לצידו בערב."

ב. יש מרחק בין "להיות ולהקשיב" לבין לתת למישהו עזרה מקצועית, וזה לא תפקידו של בן זוג.

האמת, בתור אחת שאיבדה משו קרוב..קשה זה טוב :-)
לפעמים ממש קשה לי לראות שאלות כאלה, לא ממרום שאני שופטת אותך חלילה...
אני אנסה להסביר-
בנאדם שחווה אובדן לאו דווקא זקוק לזה שתביני את החוסר העצום הזה, כי גם האישה הכי מושלמת לא תבין את החוסר הזה זה חוסר של כל אחד בנקודה שלו והבנאדם שאולי הכי יוכל להרגיש את זה דומה לו זה אח/אחות שלו..
כמו שאמרת באמת- כל אחד והתיק שלו, מהנקודת מבט שלי באמת ה' מביא לכל אחד תיק משלו שהוא ידע להתמודד איתו, לכן לא צריך להשוות תיקים.
חושבת שהצורך של אנשים כאלה זה פשוט קבלה והקשבה שמאמינה שיש לך.

מוזמנת לפירוט יותר בפרטי
ובהצלחה, לגמריי מבינה אותך
אם יש לך חששבת 30
אז כדאי לך לברר יותר, בעזרת מישהו שמכיר.
לברר מה ההשלכות של סיפור החיים המורכב.
כי יש כ''כ הרבה גורמים שמשנים את התמונה.
מי נפטר או נהרג? הורה? אח? באיזה גיל הבחור היה כשזה קרה? אם זה הורה זה יכול להשפיע המון על נושאים כמו בטחון עצמי, דימוי עצמי וכד', או על תפיסת ההורות או הזוגיות. או על פחדים וחרדות.
אם זה אח, בטח יש השלכות אחרות- עד כמה האח היה קרוב לבחור?
איך המשפחה התמודדה?
האם עבר טיפול כלשהו?
האם יש עוד סיפור רקע סביב הפטירה?

אני מסכימה שזוגיות עם בחור מרקע כזה עלולה (לא מחייב, רק עלולה) להיות מורכבת יותר ולדרוש ממך כוחות נפש ויכולת הכלה יותר מאשר זוגיות בלי רקע כזה.
אהמבוגרת קטנה
הרבה מאנשים שחוו אובדן אחרי זמן מסויים ההשפעה של זה על החיים. יורדת ממש ויש המון אנשים שחיים עם זה בסדר גמור

בתור מישהי שחוותה אובדן של קרוב מדרגה ראשונה אני אומרת לך שהרבה פעמים זה דווקא יכול לגדל אותך מאד ולהפוך אותך לבן אדם יותר בוגר ומכיל

מה שכן אם האובדן ממש טרי זה משהו אחר
מסכים איתך לגבי אובדן טריבריו
נשמע שהחיים שלך תותיםשומעים?
ואני מאחלת לך מכל הלב שימשיכו להיות כאלה עד 120

השאלה הזויה ומזעזעת בעיני
לא יודעת כרגע בדיוק לשים את האצבע למה בדיוק
אבל כל הכבוד שאת שואלת ומבררת
כי אם זה נמצא אצלך בראש אז כנראה שזה באמת מצריך יחס וברור.

בהצלחה!
אל דאגה, יש לי צרות אחרות...לגיטימי?

השאלה הזאת לא נועדה להעריך\לשפוט\וכו' אף אדם מלבד את עצמי.

הדגש שלי היה איפה אני יכולה לראות את עצמי ביחס לאחר שעבר חווית חיים מטלטלת.

סליחה אם זה פגע בך באיזושהי צורה, זו ממש לא היתה הכוונה.

את יכולה לראות את עצמך במצב כזהשומעים?
כמו במצב שבן הזוג פוטר מהעבודה,
במצב נפשי ירוד בגלל חוויה כלשהיא,
עובד על מידותיו ונכשל לפעמים,
לא מרגיש טוב פיסית,
או עובר כל קושי שהוא שיהיה-
מכילה,
מקשיבה,
מעודדת,
פשוט נמצאת,
מפנקת באוכל טעים,
במסאג',
בפתקים משמחים,
באמירות חיוביות ומאמינות ומפרגנות,
בתפילה,
במוזיקה...
בכל צורה שאת טובה בה,
שען הזמן את לומדת שמועילה גם לו ומתקבלת על ידיו בטוב ובשמחה.

הקושי באובדן של אדם קרוב ככל שיהיה,
יכול להתגמד ברגעים מסוימים מול כל כאב אחר שנוכח כרגע,
ויכול להתבטא אפילו בצורה הרבה יותר קיצונית.
ואז, מה תעשי??
פשוט תהיי שם בשבילו.
אין קשר בין הדברים...
תביני...
אגב, לפעמים אדם שחווה אובדן הוא דווקא הרבה יותר מחוזק ,
ואז להיפך, הוא יכול יותר להועיל לך מאשר להזדקק, בתחום הזה.
אבל בגדול,
כל אחד זקוק לבן/ת הזוג בתחומים כל שהם במהלך החיים,
ואת צריכה לשאול את עצמך באמת כמה את מסוגלת להכיל את זה
אז אולי אדם רגשן מדי לא יתאים לך,
אלא אחד שהוא יותר קשוח ועם בטחון עצמי,
וזה בסדר.
אבל נפילות וקשיים תמיד יהיו,
קחי בחשבון.
את לא צריכה להיות פסיכולוגית או מטפלת,
אלא פשוט להיות רגישה.
לא לשפוט, לא להציע עזרה אם לא ביקשו ממך,
אלא פשוט לשים יד תומכת על הכתף.

זה בסדר, לא נפגעתי,
פשוט זאת שאלה מוזרה.
ובתור אחת עם "סיפור חיים" אמיתי,
דווקא אדם ש"רק"חווה אובדן נראה לי הרבה פחות מאיים,
להיפך, זה יעניין אותי איפה האמונה שלו וחוזק החיים עומד אחרי המקרה,
ואדע שזה אמיתי, כי הוא עבר מה שעבר,
וגיבש אמונה אמיתית, מתוך הקושי,
וכך אדע אפילו יותר- כמה הוא מתאים לי.

ישר כח על הבירור,
מאחלת לך באמת חיים תותים🤗
הגיוני שזה יפריע בתור שיקול על הניירadvfb

אדם שיש לו קושי בחיים.

אובדן - זאת צלקת שלא מתרפא.

אני מכיר מספר אנשים שחוו אובדן בקרוב מדרגה ראשונה ויצא לי לראות הלוויות כאו ואנשים שממשיכים לחיות עם האובדן.

ולכן שאת רואה דף שידוכין שכתוב בו את כל הפרטים שעל הנייר,

כשהפרט הזה מופיע - זה תופס מקום רב, אם בחיים לא ראית אובדן כזה.

 

 

מה חשוב לך כשאת בוחרת בן זוג?

שזה יהיה האדם שיהיה לך טוב לחיות איתו את היום יום.

להתחיל איתו את היום בכוס קפה בבוקר ולשכב לצידו בערב.

ההתנהגות היום יומת - היא הדבר העיקר שצריך להתאים לך כדי שיהיה לך טוב בזוגיות

 

האם שמים לב בהתנהגות היום יומית על אדם שחווה אובדן?

מהיכרות אישית עם כמה מקרים, נראה לי שלא.

(חוץ מאיבוד ילד שזה נראה לי בסקאלה שונה לגמרי מאב/אם/אח/ות) 

 

 

אבל זה אכן תופס מקום

תופס מקום בלב.

נותנים לזה זמן בהזכרות או ברגעים אחרים מכוננים.

מניין יש לאנשים כוחות להמשיך לבחור בחיים ולהנות?

זאת תשובה שרק הם יכולים לענות עליה.

 

בדיוק לפי זמן רב יחסית חבר שלי שהוא יתום מלפני כמה שנים דיבר איתי שזה תופס אותו בתור נשוי.

הוא לא מרגיש בנוח לדבר עם אשתו על זה. זה לא הכתובת מבחינתו לתהליכים לא סגורים שתחוללים אצלו.

הוא אדם חזק וצריך לסגור כמה פינות, אולי ע"י איש מקצוע אבל הוא אני לא רואה הבדל בינו לבין אדם אחר.

אני חושב שאשתו זכתב בו כי הוא אדם נדיר בפני עצמו. 

החברות שלי איתו טובה בלי קשר לכך שהוא יתום.

להבדיל אלף אלפי הבדלות - אשתו לא יכלה לבקש בנאדם יותר טוב על אף ההתמודדות הזאת שתופסת רגעים מסויימים בחיים שלו.

 

 

לענ"ד - ההתמודדויות שבעיקר יעסיקו אותך בזוגיות קשורות לדברים שאיתם נפגשים ביום יום.

לכן אם את רוצה לראות אם את יכולה להכיל התמודדות כלשהי - תראי איפה זה פוגש אותך.

עד שאת לא רואה איפה זה פוגש אותך בהתמודדות יומיות או אפילו רחוק יותר - אני מציע לך להפגש אע"פ הספק.

הרבה פעמים אנחנו ממשיכים אע"פ הספק להפגש, 

זה הדבר היחידי שנותן אפשרות לפשוט את הספק. לכאן או לכאן.

 

אחרי כל הדברים - אחרי שהגעת להחלטה כלשהי ואת מזהה שהיא החלטה מושכלת - תהיי שלימה עם מה את יכולה להכיל ומה לא. אף דבר שבנאדם מרגיש שהוא לא יכול להכיל הופך אותו ל'לא בסדר'.

הכל לגיטימי הכל טוב ובעיקר זה יהיה החלטה שטובה לך.

אני מרשה לעצמי לחלוק עליך במשפט מאוד מהותיבת 30
כתבת שבהתנהגות יומיומית לא רואים על בנאדם שהוא חווה אובדן.
יש מקרים שממש, אבל ממש, כן .
כמו שכבר כתבתי, זה תלוי מקרה.
אבל נער שחווה אובדן של אביו, יכול להיות ממש פגוע מבחינת הבטחון העצמי שלו, למשל.
ויש עוד תחומים שההחלטה יכולים לבוא לידי ביטוי בהתנהלות יומיומית.
צודקתadvfb

אני מדבר על אנשים שהם 'אחרי האירוע'.

אבל שוב -

העניין זה לא האובדן כשלעצמו אלא תופעה שלילית שבאה בעקבות האובדן, בטחון עצמי.

לפעמים זה מוביל לכך ולפעמים לא.

מי שלא היה שנים של התבגרות עם אביו ל"ע זה משפיע.

אבל מורכב מאוד ליחס לזה משמעות כשלשהי ביחס לאובדן.

 

צריך לשאול על האדם עצמו, איך הוא נראה כיום, איך הוא מתנהג כיום.

מסכימה עם השורה האחרונהברוקולי

יש עוד ככ הרבה פרמטרים שמובילים לכך
טוב,בת 30
יש לי הכרות מאוד מאוד קרובה עם הנושא.
ולכן אני אומרת בבטחון מלא, שלאובדן יכולות להיות השפעות מאוד עמוקות על הנפש.
לא מחייב.
אבל בהחלט אפשרי.
תלוי מקרה, תלוי אדם,תלוי נסיבות.

ובכלל לא מורכב לייחס לדברים האלה משמעות ביחס לאובדן.
זה ענין של מודעות עצמית עמוקה, שיכולה לזהות את השורש של הדברים.
נניח, אדם בוגר שמוצא את עצמו מסתבך מול בוסים בעבודה בכל מיני עניינים שנושקים לתחום הרגשי. סיכוי טוב שבעצם הנפש שלו רואה בכל גבר בעל סמכות את דמות האב החסרה שלו, ולכן קשה לו להיות ענייני ולהפריד בין הבוס לבין הדמות החסרה.
וזו רק דוגמה אחת מתוך המון
מה שאת כותבת נכוון לעוד הרבה מורכבויותברוקולי

וממש לא מעיד או קשור בקשר ישיר לשכול
יכול להיותבת 30
אבל מכיוון שהנושא פה הוא אובדן, אז אני כותבת על זה, כי יש לי הכרות קרובה עם הענין.
תכל'ס מה שחשוב לי להגיד זה שזה מאוד תלוי באדם ובנסיבות, אבל לאובדן בהחלט יכולות להיות השלכות יומיומיות גם בגיל בוגר
הנושא הוא מורכבות משפחתיתברוקולי

ואובדן הוא לא רק מוות
וחוסר בדמות הורית הוא ממש לא רק מוות
אוקייבת 30
יש אינספור מורכבויות.
הפותחת נתנה דוגמה של אובדן, ולזה התייחסתי.
**גם נער שההורים שלו התגרשו, למשלשומעים?אחרונה
נער שלא ראה זוגיות מה היא
או נער שיש לו אח חולה נפשית,
או אחות נכה ,
או אח עם פיגור שכלי,
או אח שיצא בשאלה
(המשותף- אחים אחרים שקיבלו את רוב הצומי בבית)
או דוד שהטריד אותו מינית
או אבא שהכה אותו
או הורים במצב כלכלי קשה שמנעו ממנו מותרות....

אין לזה סוף

כל אחד לוקח מהבית או לא לוקח מה שהוא בוחר,
ומקבל שריטות במתנה להתמודדות כל החיים.
יש קיצוניות בכל דבר,
צריך לשים לב לזה , ולהבין מה בגדר הנורמה ומה חורג מה.

@לגיטימי?
מחפש שדכניתגבריאל.ק.צ

שבוע טוב לכולם.

אני מחפש שדכנית או עמותה שעוסקת בשידוכים לבנים דתיים שעשו שירות לאומי.

אבל בלי שיגרמו לך להרגשה שאתה פחות טוב.

תודה

בנים שעשו שירות לאומי הם יותר טוביםאריק מהדרום

ושאףשדכנית לא תגיד לך אחרת.

אף אחד לא אומר את זה אפילו לא הבנותגבריאל.ק.צ
עבר עריכה על ידי גבריאל.ק.צ בתאריך י"א בכסלו תשפ"ז 20:17

אבל זה מתבטא ביחס וההצעות

תתפלאאריק מהדרום

יש בנות שמעדיפות גברים שלא עושים מילואים.

השאלה אם הן מוכנות לצאת עם גברים שלא היו בצבא ?גבריאל.ק.צ
עבר עריכה על ידי גבריאל.ק.צ בתאריך י"א בכסלו תשפ"ז 21:24

לא לעשות מילואים זה דבר אחד. לא עשה צבא בכלל זה משהו אחר לגמרי.

עוד שאלה חשובה, האם מדובר בנשים נשואות או רווקות ? פעם מישהי נשואה בעבודה סיפרה לי שבעבר היא רצתה מאוד קרבי והתחתנה בסוף עם ג'ובניק. והיא שמחה שהוא לא צריך לעשות מילואים (זה היה לפני המלחמה).

גבריאל היקראריק מהדרום

אנחנו מכירים לא מהיום, אתה כבר לא רווק צעיר, תגיד לי מה רלוונטי לבחורה שנפגשת איתך בכלל איזה שירות עשית? זה מתאים לרווקות עד גיל 23 בלחץ להתעניין בשטות הזאת.

גם אני עשיתי שירות לאומי ומה בכך, למה זה צריך להיות אכפת למישהי? הוואסח של "קרבי זה הכי אחי" זה שטות של ילדות, אם מישהי מעל גיל 23 חושבת ששירות קרבי יועיל במשהו למישהו לזוגיות ונישואין זו בעיה שלה, אתה לא חייב לצאת דווקא עם הילדותיות האלה.

נכון אני כבר לא צעיר.גבריאל.ק.צ

אבל אני יכול לספר לך על 3 בנות שיצאתי איתן בשנים האחרונות שאחרי הפגישה שסיפרתי להן על השירות לאומי הן חתכו, ועוד שתיים שאבדו עניין באמצע השיחה.

גם כמות ההתאמות באתרים / אפליקציות של דתיים ששואפת לאפס מעיד שזה משמעותי.

מסכימה עם אריק.לגיטימי?

האם ייתכן שזו רק פרשנות לסיטואציה?

אולי היה משהו אחר בפגישה שגרם להן לחתוך?

ממה שראיתי בהודעות שלך, היית בן 30+ לפני כמה שנים,

ובעיניי - אם יש מישהי שבשלב הזה של החיים תקועה במחשבה שאם עשית שירות לאומי זה סיבה לא לרצות להמשיך את הקשר - אני לא הייתי רוצה להמשיך את הקשר מהצד שלי, כי זה נראה לי ממש לא בוגר.

אני מכירה בנים שעשו שירות לאומי והתחתנו. מכירה בנים שעשו צבא ולא התחתנו. זה לא הפרמרטר היחיד בבחירת בן זוג, ובטח שלא בגיל כזה.

אולי שווה לשלוח מישהו\מישהי שיפנה אליהן באופן ישיר, דמות שהן ירגישו בנוח לשתף בכנות - ולשאול אותן אם זו היתה הסיבה, ואם לא, מה היתה הסיבה.

ועוד משהו

לא הייתי מנפנפנת דווקא בפרט הזה -

זה נשמע שאתה רואה את זה כדבר רע, חסרון. ואתה מחפש שדכנים שמתעסקים באנשים עם הבעיה הזו.

וזה לא בעיה! ולכן לא נראה לי שצריך שדכנים שמתעסקים דווקא בזה.

אבל אם אתה רואה את זה כבעיה, ומשדר שזו בעיה - אולי זה היחס הזה הופך דברים לבעיה??

יכול להיות שזהבגלל איך שאתה מציג אתזה שעשית שירות?נתקהאחרונה

יש כאלה שעשו שירות צבאי סביר להניח פחות קרבי ממה שאתה עשית בשירות

השאלה היא למה עשית ש"ל ולא צבאיעל מהדרום

לק"י

זה אולי מה שמרתיע את הבנות.

יש הבדל בין בנאדם אסמטי שיש לו פטור לבין פציפיסט.

אז הייתי מתמקדת בסיבה לפטור, ומחפשת בנות שזה יתאים להן.

בהצלחה רבה ובקלות!

(אתה כמובן לא צריך לפרט פה מה הסיבהיעל מהדרום

לק"י

כתבתי את זה כשאלה בשבילך).

מסכימה ממשאשר ברא

לצערי אני מסכים איתוadvfb

חוסר צבא זה סטיגמה מאוד גדולה

רואה את זה על חברים שלי שלא עשו שנתקלים בזה.

ולא - הרבה פעמים לא שואלים למה לא עשו אלא פשוט שוללים על זה.

אבל @גבריאל.ק.צ - מי שבחורה טובה תרצה, סטיגמות זה רעה חולה בכל תחום.

מה?זיויק

למה צריך שדכנית מיוחדת לזה? מוזר מאד

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

כנ"ל. גם מכירה כמה. למה לא לנסות?לגיטימי?

אולי היא תיפגע?נתקה

אם זה בצורה מכובדת זה לאהפי

אבל זה לא רלוונטי כי אתה כבר לא שם והיא לא שם

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

תגיד אתה קראת מה כתבתי?אדם פרו+

נראה שלא

אחי, למה יש לך משקולת של 100 טון?advfb

תשחרר, מה זה הדינים האלה..

מנשה לענות ברצינותמילואימניקאחרונה

הכרות למטרת הקמת בית בישראל, לא תלויה במציאת חן בלבד.

לפני מציאת חן, יש עוד הרבה התאמות, באופי, בסגנון, בשאיפות. ובירור פשוט אולי היא נפגשת עם מישהו אחר או לא מעוניינת כרגע...

את כל הדברים הללו לא יכולת לדעת משהות של 20 דקות בטרמפידה...

לכן אין פה אפשרות רצינית לדעת שיש 'מצב' להתאמה, ולכן ממילא לדבר איתה לא מתאים ולא צנוע.

אם תצליח לגלות קצה חוט, מאיפה היא, מה שמה, ועל ידי זה לעשות בירור על הנ"ל, ואם התשובות חיוביות - שיהיה בהצלחה!!

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfb

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגע

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

בסוף צריך אחת בלבדאוריןאחרונה

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

זו דעה מאוד ספציפיתרקאני

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfb

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

הדבר הכי חשוב בעיני בזוגיות,לגיטימי?

זה תקשורת. היכולת לדבר ולתקשר את הצרכים שלנו.

אם אתה מתבונן בעצמך ובקשר,

האם פער של 4/5 ימים זה הפסקה גדולה מידי בשבילך? איך אתה מרגיש במהלך פרק הזמן הזה?

מה אתה מצפה לגבי התקשורת בין הדייטים?

אין עניין להיות כמו כולם, יש עניין להיות אתה - ואיתה.

בעיני זו הזדמנות לשיחה כנה. להגיד לה מה אתה מרגיש, מה אתה חושב - לשתף בחוסר ידיעה שלך, בהתלבטות, בשאלה שלך אם היא נהנית מזה. לשקף לה את המקום שלך.

יש דברים שמקובל לעשות - למרות שלא כולם עושים.

באופן אישי יש דברים שעשיתי כמו רבים אחרים, ויש דברים שלא.

אחד הדברים שעשיתי כפי שמקובל, זה לתת לגבר ליזום בין הדייטים.

עד שמישהו שיצאתי איתו הציף את זה בפניי, ושיתף אותי שהוא היה רוצה לראות גם יוזמה מצידי. (ספוילר: זה נגמר בחתונה).

מבחינתי זה היה איזשהו מחסום שצריך לעבור אותו, שלב, מדריגה - ובלי השיחה ההיא, לא בטוחה כמה זמן היה לוקח עד שהייתי מגיעה לזה לבד.

מעניין, תודהמחדש נעורייאחרונה

ועדיין יש משמעות למה שמקובל כדי שלא ירגיש לי מוזר שרק אני יוזם (בהנחה שאין לי בעיה עקרונית עם זה).

תודה לך ולכולם.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)