בעקבות ההודעה של @יעליז:
נגיד ומציעים לי הצעה של מישהו עם סיפור חיים מורכב.
נגיד, ל"ע, קרוב משפחה מדרגה ראשונה נהרג בתאונת דרכים.
בהנחה ולא היה לי קשר קרוב עם בן אדם שחווה אבידה כל כך גדולה, ואני חוששת שאין לי מספיק כוחות להכיל דבר כזה - נראה לכם הגיוני לפסול מראש?
בהנחה ששאר הנתונים נשמעים סבבה פחות או יותר. סבבה, לא וואו.
אני מרגישה שיש כאן מישהו שיש לו איזשהו חלל גדול, שתמיד יהיה שם, ואני כבת זוג אין לי את הכלים להיות שם, ולכן מתכתחילה בוחרת להתרחק. כאילו שאין סיכוי שאצליח להבין את החוסר העצום שיש לו.
מצד שני, לכל בנאדם יהיה תיק כלשהו, ואנחנו אף פעם לא באמת נצליח להיות במקום של מישהו אחר. ובמקרה כזה אנחנו מדברים על מישהו שהתמודד עם דברים שאולי גם חישלו אותו.
אני יודעת שהרבה אנשים שחוו אובדן לא רוצים שיתייגו אותם ככאלה, אלא שיקבלו יחס כמו של כל אדם. השאלה שלי היא כללית, ויש מצבים מורכבים שלא כוללים אובדן - והשאלה היא בדגש על הצד השני, זה שלכאורה מגיע מחיים פשוטים יותר: האם לומר לעצמי שאני לא יודעת באמת מה הגבולות של האמפתיה שלי ולנסות, או לומר מלכתחילה שאני לא אדם מספיק טוב כדי להתמודד עם זה...
נכון אבל בעיני לא קשור למערכת זוגית
