א. מעריכה את הכנות 

וחושבת שזה לגיטימי לדעת מה גבולות הגזרה שאת לא מסוגלת להתמודד איתם 

ללא תלות בצד השני

ב. כל מוות של אדם קרוב הוא שונה- משתנה בין הורה לאח/אחות 
משנה מה המצב המשפחתי לפני ואחרי, משתנה פער הזמן 

ויכולת עיבוד האבל

ג. אבל מותיר חלל עצום, חלל שבמידה מסוימת לעולם לא נרפה 

אבל הוא לא שונה מהתמודדויות אחרות - 

ולכן כמו שכתבתי בסעיף הראשון- 

אני מבינה שאת מתכוונת לכל התמודדות משפחתית או אישית שקצת יותר מורכבת 
את צריכה להכיל את גבולות הגזרה שלך 

בכל מערכת זוגית את תתקלי בנושאים שיותר קשים לבן זוג שבהם יש חלל שנפער ואין דרך להשיב

לא רק במוות , במגוון תחומים של החיים האישיים ובהקשרים משפחתיים. 

בהצלחה!

אבל בסוף - מערכת זוגית מצריכה התאמות שמתאימות עבור כל זוג. 

וההתאמות נעשות עבור כל אחד מבני הזוג ( אף אחד לא מגיע לקשר טאבולה ראסה) 

צורך ריגשי והכלה , והבנה וכו' וכו' בין בני זוג 

אינו נצרך ומושפע רק כשצד אחד כביכול "נזקק" יותר  אלא ההתאמות נעשות בהתאם 

אז נכון שלפעמים צד אחד מתמודד עם "מורכבות" שמשפיעה עליו בתחומים מסוימים ( בין אם זו התמודדות עם שכול שמצריכה דאגה להורה שנשאר / הורים גרושים שצריך להתחלק ליותר/ הורים חולים שמצריכים קרבה ועזרה וכדו' ) ומצריך התאמות מסוימות שכביכול יכולות להרגיש "הקרבה" 

והצד השני עם צדדים אחרים שהוא מביא לקשר מעצם האישיות שלו 

אני מסכימה עם מה ש @הפי כתבה למטה, 

שהנכון הוא לפרק את המורכבות לגורמים ולנסות לראות מה הקו האדום שאיתו אני לא אוכל להתמודד "בהקרבה" מול הבן

זוג. 

* ואני רק רוצה להגיד הערה קטנה- 

שאת מתייחסת כאן באמת למורכבויות אמיתיות שכביכול אנחנו "רואים" ולא יודעים איך להתמודד

אבל בכלל צריך לבוא לקשר בידיעה שכל אחד מהצדדים מביא איתו צדדים פגיעים גם אם הם לא אקוטיים 

זה יכול להיות קשר רעוע עם ההורים, דחייה הורית,  מורכבות מול האחים,משפחות מיוחדות , דחייה חברתית , חוסר במימוש עצמי, חרדה , אובדניים ופגיעות אחרים

וכמו שאני כותבת תמיד וגם אחרים- 

מה שחשוב תמיד זה לבדוק איך הבן אדם שנמצא מולך מתמודד, איפה החוויות פוגשות את הנפש שלו 

ומתוך כך איך הוא מתפקד בחיים 

לדעתי את צריכה לבנות אישיות חזקה יותר

העולם הוא מקום מורכב. הרי כולנו סובלים בשלב זה או אחר של החיים. אף אחד לא חי לנצח, וזה כולל את בני המשפחה הקרובה. אז יש כאלה שזה פשוט קרה מוקדם יותר. אם זה השפיע לרעה זה סיפור כשלעצמו, אבל לפני שיודעים שזה השפיע אני לא מבין למה אדם סביר לא מסוגל לעמוד בזה

גם אני חושבת כך

אני יכולה להגיד לך על עצמי,שהיתה לי ועדיין יש לי נפש מאד עדינה ורגישה,והיה לי מאד קשה לעבור את זה

אבל עם זאת אני לפעמים חושבת,איך ה' נתן לי את הכוחות לעבור דברים כאלה?זה לא מובן מאליו

וכיום אני  אותה הבחורה שהייתי קודם ועדיין ב"ה יש לי שמחת חיים ומשתדלת להמשיך בשגרה עד כמה שאפשר..+ כמה דאגות.

רק שקצת יותר "התבגרתי" ואני הרבה יותר מעריכה את החיים וכל נשימה שה' נותן לנו..

ותמיד ידעתי אבל היום עוד יותר מה הערך של משפחה.

אבל לפותחת השרשור,אני לגמרי מבינה אותך  ,זה לא קל לשמוע מצבים כאלה וזה נראה גדול עליך ..אבל לדעתי חבל לך לפסול מראש על דבר כזה יכול להיות שנמצא שם בן אדם מדהים ,שפשוט עבר עליו דבר לא טוב בחיים,אבל הוא בן אדם כמו כולם.

ותזכרי שאת לא צריכה להיות פסיכולוגית אלא בת זוג,שצריכה פשוט להיות שם בשביל הצד השני,ברע וגם בטוב.(נקווה שרק בטוב בעז"ה).

שאת לא צריכה להיות 'מטפלת' של בן הזוג.

לא נדרשות פה יכולות מקצועיות כלשהן.

כן חשוב להכיל, להקשיב, להיות שם בשביל השני בקושי.

וזה נצרך תמיד, לא רק בסיפור חיים מורכב...

לא רואה שום סיבה לפסול בשלב ההצעה.

רק אחרי כמה פגישות, אם מרגישים שנוצר עומס רגשי מוגזם, יש על מה לדבר.

עוד משהו- מצטרפת ל@ultracrepidam

לכי תדעי מה מחכה לך בחיים.. (חס ושלום! לא מאחלת לאף אחד, ועדיין..)

חשוב לבנות בלי שום קשר אישיות יציבה,

שמסוגלת להכיל מורכבות..

תודה לכל מי שכתב. מאוד התחברתי למה ש@ברוקולי ו@אילת השחר כתבו.

א. לאלו שכתבו שאנחנו לא יודעים מה מצפה לנו בעתיד - אם היה מדובר בנכות פיזית, האם הייתם מגיבים אותו דבר?

כמו בסיפור שהיה לאחרונה ב-252. האם אדם בריא מבחינה גופנית שבוחר שלא לצאת עם מישהו עם פגיעה פיזית הוא "אדם שצריך לבנות אישיות חזקה יותר", ו"לא צריך להתייחס אליהם שונה מעבר לטאקט"?

(באופן אישי, אני מרגישה שאין לי באמת דרך לבדוק את גבולות הגיזרה שלי. ואני מאמינה שהקב"ה לא מביא על האדם משהו שהוא לא יכול להתמודד איתו. אבל באופן כללי בחיים שלי, העדפתי להתרחק מהחוויה האנושית - נגיד, להתנדב באריזת מצרכים לנזקקים, קטיף או משהו בסגנון ולא במשהו כמו קו לחיים\מועדנית\ביקור קשישים. כן, אני מאמינה שאני אדם טוב ושואפת להשתפר, אבל מרגישה טוב בתחומים שהם קצת אחרים.)

ב.לאלו שכתבו "שאת לא צריכה להיות 'מטפלת' של בן הזוג" - ברור לי שאני לא איש מקצוע בתחומים הרלוונטיים, אבל איך משתחררים מהרצון לעזור למישהו לרצון רק להיות שם בשבילו? כלומר, מאיך שאני רואה קשר זוגי, הייתי רוצה שבן הזוג שלי ידחף אותי להגיע למקום טוב יותר, ולא רק יטפח לי על הגב וייתן לי אוזן קשבת.

ג. ורק להבהיר - לא באתי להגיד כאן חס וחלילה דברים רעים על מי שמתמודד עם קשיים בחיים, ובטח לא לדרג מורכבויות. ברור לי שנקודות שבר יכולות להיות נקודות צמיחה מאוד גדולות, ודווקא מי שכבר צבר ניסיון חיים יכול להיות לו יתרון עצום.

השאלה שלי מתמקדת יותר במה שכתבתי בב' - כאשר אדם מגיע מרקע קצת יותר מורכב, מה הוא מצפה מבן\בת זוגו? ומהו הגבול שבו אני יכולה להגיד לעצמי שאני לא עומדת בציפיות כאלה?

בהשערה שלי בנאדם כזה יחפש מישהו שיש לו את הכלים להתמודד עם זה...

סיפור חיים "מורכב" הוא לא נכות. הוא סיפור.

אם יש אדם עיוור, למשל, אני יודע שיש מורכבות יום-יומית בהתנהלות מולו. פשוט כי אני צריך לראות בשבילו.

אם אדם על כסא גלגלים ולא מסוגל להתנייד בכוחות עצמו, או דורש לוגיסטיקה מסוימת להתנהלות איתו - זה באופן טבעי מרתיע כי *כרגע* אנחנו יודעים על התמודדות *מיידית ובלתי נמנעת*.

לעומת זאת, אדם יתום, לא בהכרח שונה מכל אדם אחר. אם אנחנו יודעים שבגלל זה הוא פיתח חרדות מסוימות, אנחנו נצטרך להחליט אם ואיך להתמודד עם זה. אנחנו יכולים גם לבדוק אם "הוא יצא מכל הסיפור בסדר", שזה לגיטימי. אני יכול אפילו להבין מישהו שאומר "אולי הוא יצא בסדר, אולי הוא לא יצא בסדר, לא רוצה להכנס לזה, יש הרבה דגים בים". אני יכול להבין. אבל מדובר בסך הכל בהחלטה לא לצאת עם אדם מתוך חשש שאולי יש לו בעיה ולדעתי עצלות לברר את זה.

וזה בגלל שמדובר באירוע קשה אבל לא בהכרח טראומתי. בטח לא ברמה שתשנה את החיים של האדם לנצח. וההוכחה הפשוטה היא שאנשים שאיבדו את הוריהם מסתובבים בינינו ואנחנו אפילו לא מודעים לזה. לדעתי ברוב מוחץ של המקרים זה לא משהו ברמה שהופכת את הזוגיות עם אדם כזה לשונה. יש מיעוט קטן של אנשים שלא הצליחו להתמודד וזה שינה את החיים שלהם. אבל בגלל זה להחליט שזאת קטגוריה שצריך להזהר ממנה?

באופן כללי היום על כל דבר אומרים "טראומה". פספסת אוטובוס, בטראומה. אוטובוס פספס אותך, טראומה. די עם האינפלציה. תשאירו את התיאור הדרמטי למקרים שבהם באמת יש השפעה ארוכת טווח. רוב האירועים שאנחנו עוברים - קשים ועצובים ככל שיהיו - יש לנו כוחות לקום ולהמשיך. לפעמים אנחנו צריכים להתאמץ ולחפש את הכוחות האלה. לפעמים אנחנו צריכים להאמין שתפקידנו לחפש את הכוחות האלה, ולא להאשים את העולם "אם היה לי טוב הייתי טוב, אבל החיים דפוקים והעולם דפוק אז נמאס ולא אכפת לי". העולם דפוק - אולי, אבל להתלונן לא ישפר את המצב שלך. תתלונן כדי לפרוק את העצבות שלך, ואחרי זה תתנער ותקום ותתחיל להתקדם. תחפש מה אתה יכול לעשות לטובת עצמך, ולא מה אחרים היו יכולים לעשות לטובתך או לא לעשות לרעתך.

סליחה על הפריקה, אבל נראה לי שזה היה נצרך.

מסכימה עם מה שכתב @ultracrepidam

ולגבי ג' - ההשערה שלך שגויה. 

מה את מצפה מבן זוג? 

סביר להניח שגם אדם שלדעתך מגיע מרקע "מורכב" יותר יענה את אותה התשובה בדיוק. 

אני חושבת שההשלכה שלך צריכה להיות את מול עצמך ולא כלפי הצד השני 

תנסי לפרק לגורמים עם מה את לא יכולה להתמודד.

המסקנה העיקרית שאני לוקחת איתי זה שאני מחפשת שותף לחיים שלי, ולא מטופל.

וזה נוגע בשתי נקודות:

א. לחפש מישו "להתחיל איתו את היום בכוס קפה בבוקר ולשכב לצידו בערב."

ב. יש מרחק בין "להיות ולהקשיב" לבין לתת למישהו עזרה מקצועית, וזה לא תפקידו של בן זוג.

השאלה הזאת לא נועדה להעריך\לשפוט\וכו' אף אדם מלבד את עצמי.

הדגש שלי היה איפה אני יכולה לראות את עצמי ביחס לאחר שעבר חווית חיים מטלטלת.

סליחה אם זה פגע בך באיזושהי צורה, זו ממש לא היתה הכוונה.

אדם שיש לו קושי בחיים.

אובדן - זאת צלקת שלא מתרפא.

אני מכיר מספר אנשים שחוו אובדן בקרוב מדרגה ראשונה ויצא לי לראות הלוויות כאו ואנשים שממשיכים לחיות עם האובדן.

ולכן שאת רואה דף שידוכין שכתוב בו את כל הפרטים שעל הנייר,

כשהפרט הזה מופיע - זה תופס מקום רב, אם בחיים לא ראית אובדן כזה.

מה חשוב לך כשאת בוחרת בן זוג?

שזה יהיה האדם שיהיה לך טוב לחיות איתו את היום יום.

להתחיל איתו את היום בכוס קפה בבוקר ולשכב לצידו בערב.

ההתנהגות היום יומת - היא הדבר העיקר שצריך להתאים לך כדי שיהיה לך טוב בזוגיות

האם שמים לב בהתנהגות היום יומית על אדם שחווה אובדן?

מהיכרות אישית עם כמה מקרים, נראה לי שלא.

(חוץ מאיבוד ילד שזה נראה לי בסקאלה שונה לגמרי מאב/אם/אח/ות) 

אבל זה אכן תופס מקום

תופס מקום בלב.

נותנים לזה זמן בהזכרות או ברגעים אחרים מכוננים.

מניין יש לאנשים כוחות להמשיך לבחור בחיים ולהנות?

זאת תשובה שרק הם יכולים לענות עליה.

בדיוק לפי זמן רב יחסית חבר שלי שהוא יתום מלפני כמה שנים דיבר איתי שזה תופס אותו בתור נשוי.

הוא לא מרגיש בנוח לדבר עם אשתו על זה. זה לא הכתובת מבחינתו לתהליכים לא סגורים שתחוללים אצלו.

הוא אדם חזק וצריך לסגור כמה פינות, אולי ע"י איש מקצוע אבל הוא אני לא רואה הבדל בינו לבין אדם אחר.

אני חושב שאשתו זכתב בו כי הוא אדם נדיר בפני עצמו. 

החברות שלי איתו טובה בלי קשר לכך שהוא יתום.

להבדיל אלף אלפי הבדלות - אשתו לא יכלה לבקש בנאדם יותר טוב על אף ההתמודדות הזאת שתופסת רגעים מסויימים בחיים שלו.

לענ"ד - ההתמודדויות שבעיקר יעסיקו אותך בזוגיות קשורות לדברים שאיתם נפגשים ביום יום.

לכן אם את רוצה לראות אם את יכולה להכיל התמודדות כלשהי - תראי איפה זה פוגש אותך.

עד שאת לא רואה איפה זה פוגש אותך בהתמודדות יומיות או אפילו רחוק יותר - אני מציע לך להפגש אע"פ הספק.

הרבה פעמים אנחנו ממשיכים אע"פ הספק להפגש, 

זה הדבר היחידי שנותן אפשרות לפשוט את הספק. לכאן או לכאן.

אחרי כל הדברים - אחרי שהגעת להחלטה כלשהי ואת מזהה שהיא החלטה מושכלת - תהיי שלימה עם מה את יכולה להכיל ומה לא. אף דבר שבנאדם מרגיש שהוא לא יכול להכיל הופך אותו ל'לא בסדר'.

הכל לגיטימי הכל טוב ובעיקר זה יהיה החלטה שטובה לך.

אני מדבר על אנשים שהם 'אחרי האירוע'.

אבל שוב -

העניין זה לא האובדן כשלעצמו אלא תופעה שלילית שבאה בעקבות האובדן, בטחון עצמי.

לפעמים זה מוביל לכך ולפעמים לא.

מי שלא היה שנים של התבגרות עם אביו ל"ע זה משפיע.

אבל מורכב מאוד ליחס לזה משמעות כשלשהי ביחס לאובדן.

צריך לשאול על האדם עצמו, איך הוא נראה כיום, איך הוא מתנהג כיום.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי