אוף.

שוב היא.

בטוחה היא מינימום יושבת דרגה מעל כסא הכבוד.

לא, צר לי.

אבל את לא.

ועם איך שאת, לא יודעת מה מגיע לך כבר.

זה בא ברגל כל זה את חושבת.

אם כן, תחשבי שוב.

אם לא, תחשבי למה..

אך, כמה טוב הילדה הזאת עושה בלב.

משו בקול שלה מרפא איזה פצע שעוד לא נפתח.

איזה פלא גדול היא.

עוצמה וקודשה ועונק.

באלי חיבוק ממנה.

באלי חיבוק ממישו שיודע לחבק.

ונמאס לחכות לטוב הזה ולדבר עליו, ואין אפילו רמז קטנטן שהוא יבוא.

שיבוא כבר.

נמאס לחכות לו כל הזמן.

למה שלא יהיה המון טוב וקצת רע?

למה להתקמצן ככ על הטוב?

עד שטוב.

ולמה כל פעם חדש אני כותבת פה.

אוי, אני צריכה ללמוד לסתום.

דחוף

דחוףדחוף.

שיגמר הכאב בטן,

והלילה,

והפחד,

והזכרון.

זה יגמר מתישהו?

(תשתקי פטפטנית.

תפסיקי כבר כאן.

אחכ תתחרטי בגדול.)

כל הדרכים החסומות.

איי, כמה שהדרכים חסומות.

גדר תייל, לא סתם חסימה של חובבנים.

חסימה של רוע,

שמנסה לתקוע אותי.

לחסום.

יפתחו לפנינו.

עוד יפלו מסכי הברזל,

הסוגרים על ליבנו.

הלוואי.

שהלב ירגיש משו, חוץ מכאב.

שיפסיק להיות אטום ככ.

גם הים הגדול הזה יכול הוא להבקע,

אם רק נאמין.

(נמ,מותר לי?

אני בוכה פה.את לא מבינה בכלל כמה כואב לי לקרוא.כי כואב לך.כי כואב לך וככ כואב לי שכואב לך ככה.וגם,כי את כותבת אותי.הכי בעולם.ואני ככ מרגישה ומזדהה את לא מבינה אפילו כמה.באלי שתעני לה ושתדברו..אבלאבל אוליי זה לא הזמן עכשיו.אוליי את צכה רק שקט מכולם ולהיות.רק להיות עם עצמך ולהקשיב,רק לעצמך,רק למה שהכי נכון לך עכשיו.

את יודעת מה אני רק רוצה עכשיו?אני רוצה לחבק אותך.ואת יודעת עד כמה?לא.את לא יודעת.אני רוצה לחבק אותך ככה חזק שאת אפילו לא מתארת.הכי חזק והכי ארוך.פוף.באלי לשבת איתך ולבכות.ולהיות איתך.ולשחרר.את הכל.את כל הלחצים.הכאבים.הנסיונות.ופשוט הכל.לתת לדמעות לרדת.ככה.פשוט ככה.אני רק רוצה לשחרר איתך ולהרפות הכל.הכל.ולשתוק.ואת יודעת?את הכי טובה.הם לא מבינים כלום.הם לא מבינים מה את מרגישה.הם עושים לך כואב אז דיי,הם לא מועילים בשום צורה עכשיו ורק עושים לך בלעעעכס עם ההתנהגות שלהם אז אל תתני להם מקום בתוכך כי הם פשוט לא מבינים.

אז אוקיי,אנחנו לא מושלמים.וקורה,קורה שמאכזבים וטועים אבל מה נעשה שאנחנו ככה?!אנחנו אשמות?לא.כל אחד נולד עם חולשות אחרות.לא טוב להם,שיתמודדו.את זה את.קשה להם לקבל?לפחות ניתן לעצמנו אהבה ונקבל אותנו.העיקר שנבין שאנחנו בסדר,ו,הגיוני שזה יקרה.הכי הגיוני בעויילם.תשתיקי אותם ואל תכניסי תקולות שלהם אלייך.את בסדר.את הכי בסדר.כןכן את.את הכי טובה.ואת משתדלת.את עושה הכל כדי להיות טובה וטעטע רואה אותך.הוא רואה שאת מנסה.הוא רואה.אז דיי, הם לא יגרמו לך להרגיש ככה.הם פשוט לא.את יודעת מי את ואת יודעת שזה לא היה בכוונה אז אל תתני להם להפיל אותך.אללל.למה שהם יגרמו לך להרגיש ככה הא?הא?לא.פשוט לא.את יודעת מי את ואת יודעת כמה את רוצה באמת טוב.אז קורה.טועים לפעמים.אנחנו לא מלאכים אוקי אוקי?אוקי אוקי!וחוצמזה שאנחנו לא מלאכים אז יש לנו גם המון דברים טובים מאוד.בואו נראה גם תדברים הטובים שכן יש לנו.ונשמח בהם.ונחייך אליהם.ונגיד תודה לטעטע עליהם.הם לא יגרמו לך להרגיש רע.הם פשוט לא.שוב,לא טוב להם,שיתמודדו.כי את זה את וככה ה' רצה שתהיי,למרות כל הכאבים והקשיים.

אני רוצה לחבק אותך.חזק חזק.כואבת איתך ככ.וואי.)

((נמ, ואני רוצה לנגן איתך עכשיו תשיר 'משכן'.פוף.באלי להיות ליידך.ורק לחבק.אני אוהבת אותך.ככ ככ.את חזקה.את הכי חזקה.אל תתני להם להפיל אותך.אל תתני להם להפיל אותך.אני אוהבת אותך.פוף פוף.אני רוצה לחבק אותך.ככ.ואני רוצה כבר שתרגישי טוב.טוב באמת.ושיגיעעעע.שיגיע כבר.וואי.יאללה טעטע תושיע.

ו,אני פה.באמת.לכל דבר.מוזמנת ממש ממש אם רוצה.לב.לב גדול גדול ועצום וענק ואין סופי.))

ילדונת

רק להגיד שאני איתך.

אוהבת המון ופה, את יודעת את זה.

חיבוק ממני. חזק חזק.

(אבל אמרנו שכע לא?)

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם