שם- (אם חפץ בכך) 

גיל- 15

על מה בעיקר אני כותב?- איזה נושאים? על נקודת המבט שלי על דברים, בדרך כלל. דברים שהייתי רוצה לומר, ואני לא אומרת.

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? בעיקר שירים. וגם קטעים לפעמים.

אם הייתי עט איזה עט היית?- העט הזה שיש לו כמה צבעים, כל פעם משתמשים בצבע אחר(:

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אני לא באמת מבינה בזה, כי אני לא יודעת מה ההבדלים ומה נחשב טוב יותר ומה פחות, אבל לדעתי הכי חשוב זה לכתוב על משו אמיתי

ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. מלא! כי אני הראשונה..

אז אני אתייג כמה

@רחל יהודייה בדם

@תהיה עצמךך!

@אני הנני כאינני

@בין הבור למים

@ילדה של אבא 

וכו וכו

נערך

כבוד גדול שזה כבוד גדול😌

שם - עומר

גיל - (כנראה מהזקנים פה) 20

על מה אני בעיקר כותב? - וואו... לא יודע. כאן כנראה שבעיקר על אמונה, תקווה, עבודת ה', אתגרים, שירי תגובה.

איזה סגנון אני הכי אוהב לכתוב? - ימי הביניים, פיוטים (בסגנון של ריה"ל). אני אוהב את המורכבות שזה דורש.

אם הייתי עט איזה עט הייתי? - (העט הכי חד בקלמר) עט 0.4 בצבע זהב (אבל משהו מושקע, לא סתם פיילוט).

עצה שהייתי נותן לכתיבה טובה יותר - קשה לחשוף את סודותי... באופן בסיסי - לעבוד על קצב קריאה של השיר. באופן אמיתי - לכתוב שירים שמחים ממקור אמיתי ונכון, שירים שמלאים בגדלות, התפעמות, והכי טוב - להתחיל מהבורא ומהודיה לו, זה מהותה של שירה.

ניק שלא ענה פה... מי שעלו לי לראש, לא יודע למה:

@קפוצ'ון

@איש אחד (נראה לי ככה קראו לניק, מצטער אם טעיתי)

@מציאות.

@חלילוש

בהצלחה!

שם- (אם חפץ בכך)

גיל- עוד שבוע יומולדת עושבוע יומולדת עוד שבוע יומלאאדת 13!!!

על מה בעיקר אני כותב?- אמממ כתבתי כאן רק פעם אחת אבל יש ההמון טיוטות בעיקר של סיפורים אבל גם של קטעים כאלה אם פתאום זה בא לי...

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? לא מבינה בזה

אם הייתי עט איזה עט היית?- שימו לב - עט 0.4 שיש בו כמה צבעים כמו ש @3,000 כתבה

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- לא מבינה בזה

ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. @כל מי שלא ענה (לא הצלחתי לתייג כמו שראיתם)

נקודה שלא חשבתי עליה. אנסה בלנ"ד.

אז-

גיל- הגיל הכי טו"ב..

על מה בעיקר אני כותב?-

כותבת מה שיש על הלב.. לא משהו מסויים.

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?

סוגים של שירים או קטעים, פחות אוהבת סיפורים

אם הייתי עט איזה עט היית?-

עט מחיק..

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-

לכתוב במקום שקט, להקשיב לעצמך בכתיבה.

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

@שם נורמלי 😉

@אמונה רעיה

ומה איתך? @עובדת ה בשמחה😊

שם- שיפרה

גיל-16 וחצי..

על מה בעיקר אני כותב?- שירים... או כתיבה חופשית כזו...

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? לפעמים כואב.. כי צריך, לפעמים שמח כי עוד יותר צריך.. תלוי במצבי רוח.. ובתקופות...

אם הייתי עט איזה עט היית?- אני הייתי עט נובע תורכיז.. נובע מזכיר לי מעיים ותורכיז זה צבע מרגיע...

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אהה אני לא טובה הלכתוב אז אני לא ייתן...

ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. 

@מתנחלת- אני ממש רוצה שתגיבי פה 🙏🙏 בשבילי....

מה עם תיוג של אחיך-@מאן דאמר?
בושה וחרפה ככה שאת לא מתייגת אותו...
נו, אולי אם יהיה לי כוח אענה...

שם- (אם חפץ בכך) קפוצ'ון

גיל- 16

על מה בעיקר אני כותב?- מה שיוצא.

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? שירים/ קטעים קצרים

אם הייתי עט איזה עט היית?- פיילוט שחור 0.4

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- לעבור על הטקסט כמה פעמים לפני ששולחים, כי זה מבאס להתחרט על טעויות אחכ, וגם לנקד כי זה ממש ממש מוסיף!

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

@רחל יהודייה בדם

@דף תלוש

@בברסלב בוער אש!

@אני הנני כאינני תודה על התיוג!

שם- (אם חפץ בכך)

גיל-16

על מה בעיקר אני כותב?-געגועים פחדים אהבות מחשבות הרגשות

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?אוהבת דברים כאלה ארוכים שעושים לי וואו. יש פה המון כאלה שעושים לי..ואו.

אם הייתי עט איזה עט היית?-עקרונית מכחול לא עט, אבל אולי פילוט שחור

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אני ממש לא מבינה בכתיבה. כותבים את הלב וזה הכי טוב ככה

(והזדמנות להגיד,

שאנשים פה פשוט אחראים לעיצוב של החיים שלי. ושתודה לכם ואתם פשוט שיגעון ואני אוהבת. ובזכות כאן התחלתי לכתוב)

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

@פלא.

@אור חדש.

@פשטות.

@עטריסטיתת בנשמהה
@@∞

@קפוצ'ון תודה!

שם- המפפ

גיל-16

על מה בעיקר אני כותב? על כל מה שהחיים מכניסים לי לראש

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?לאידת איזה סגנון העיקר איזה משהו חדש ומעניין, איזה יציאה מהלופ. שנזכה.

אם הייתי עט איזה עט היית? אני לאחושבת שהיה לי דיו בכלל, הייתי קורעת את הדף.

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- מה אני יודעת. להיות אני. הכי אני בעולם. אז אולי זה לא הכי יפה. אבל זה יחיד ומיוחד.

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

אני הייתי שמחה לקרוא את @פטל. (גם אם תה לא מגדיר את עצמך כסופר, אתה נשמה עצומה)

@גלים אם את עדיין פה אהובית ❤

אני פצלש אין מה להיבהל.

שם- (אם חפץ בכך)

גיל-14.5

על מה בעיקר אני כותב?-ממש מהלב 

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?-פריקה געגוע 

אם הייתי עט איזה עט היית?-פילוט דק

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-אני לא איזה כותבת מעוללת אז נראלי יותר בקטע שיתנו לי

ווו תייגו ניק שלא ענה פה..

@מתנחלת

ותודה ל- @בברסלב בוער אש! על התיוג

שם- נשמור את זה במערכת

גיל- 15

על מה בעיקר אני כותב? על קשיים, כאבים, הבנות שהגעתי אליהם, רגשות, מחשבות.

ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? בעיקר קטעים.

אם הייתי עט איזה עט היית? פיילוט 0.4 עם טיפה עקמומיוות, שמשנה צורה, גמיש ושביר.

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אל תפרסמו מיד, כשעולה לכם רעיון או מוטיב תכתבו ותתחילו לעבד אפילו בפאלפון, אבל תכתבו מיד. תעברו על כל שיר שאתם מעלים כמה פעמים ותפרסמו אותו אחרי זמן מסוים, זה נותן זמן לחשוב עליו והוא יצא לכם הרבה יותר טוב ומדויק ככה.

פחות אוהבת לענות על שרשורי היכרות, אבל תודה על התיוג (:

נעים להכיר...

שם- (אם חפץ בכך)

גיל- 19

על מה בעיקר אני כותב?- לא יודע, מה שיוצא

ואיזה סיגנון אני הייתי רוצה לנסות? פרוזה

אם הייתי עט איזה עט היית?- עט לא מעוצב

עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- איני יודע אם יש כתיבה טובה יותר

כתיבה היא צורת ביטוי, לרוב מתחברים לכתיבה מבטאת

ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. - אני לא יודע לתייג, אור חדש?

שם- נעמי

גיל-17

על מה בעיקר אני כותב?- מה שיוצא. מה שאני מרגישה...

איזה סגנון- לא משהו מיוחד. אני כותבת בעיקר על מנת לכתוב... לא כדי שיצא משהו מוצלח... אני מקווה שזה לא יראה עלוב מידי לעומת המוכשרים המוכשרות שכותבים כאן...

אם הייתי עט הייתי כזה שרץ ולא מגמגם בצבע כחול כהה שהדיו זורם בכמות המדויקת.

עצה- אינלי... אני לא טובה בכתיבה... אני פשוט כותבת כי זה כיף... אולי אשתפר לאט לאט...

שם - ..

גיל - 16

על מה בעיקר אני כותב - מה שנוחתת ההשראה עליי.. בד''כ על הנשמה\אהבה לעולם-למה שיש בו-לאלוקים שברא אותו.

איזה סגנון - הכוונה כאילו שיר או סיפור? התחלתי לכתוב רק בערך בחצי שנה האחרונה.. עד אז ''לא ידעתי'' שיש לי אפשרות כזו בכלל לכתוב משהו, ושיש מצב שאעשה את זה.

כל העניין עם הכתיבה שלי, הוא שאני לא כותב אותה מתוך תכנון, ז''א מצד השכל, אלא מצד הרגש בעיקר. ולכן שירים יותר יוצאים מהר. כי סיפור קשה לכתוב בלי רגש. ולכן באמת כתבתי רק סיפור אחד, שהוא בעצם היה חלום.. חלום מפורט, ממש כמו סיפור אמיתי, בלי ''חורים בתסריט'' ובלי קטעים לא מובנים כמו שיש בדרך כלל בחלומות, וחלום מאד מוחשי, חי, מרגש ועוצמתי,

עד כדי כך שביום שחלמתי אותו, כל היום לא דיברתי מילה אחת כמעט (ואני בחור מאד דברן..) התהלכתי עם פרצוף קודר כל היום.. ורק חשבתי עליו וחשבתי עליו, פשוט ממש הרגשתי שזה היה אני, הדמות שבסיפור. וזה היה סיפור עצוב.. 

לקח לי כשלושה ימים להתאושש מהחלום.

אז זה הסיפור היחיד שכתבתי בנתיים.. כי לא חשבתי עליו ותכננתי אותו, פשוט כתבתי את הסיפור ש'היה' בחלום שלי..

@רחל יהודייה בדם

שם-לא חפץ בכך, מי שיודע-יודע. (ומי שכ"כ מסוקרן מוזמן לאישי...)
גיל-שמיניסט. (לא אכתוב גיל מדוייק, למרות שכבר חשפתי את תאריך הולדתי בשרשור אחד...)
על מה אני בעיקר כותב...?
לא יודע, על מה שיוצא לי. על כל מיני מסרים שחשוב לי להעביר אותם, על כל מיני רעיונות פרי מוחי, אם זה חשוב, אני משתמש הרבה פעמים בשיבוצים מקראיים וכדו'...
סגנון של חריזה, בדר"כ אני כותב שורה שמתחרזת עם שתי שורות שאחריה, לפעמים שורה שמתחרזת עם שורה שאחריה. סגנון פשטני כזה, עם שיבוצים מקראיים משולבים, לא הייתי אומר שסגנון הכתיבה שלי גבוה מדי, הוא מצד אחד גבוה, ומצד שני פשטני ומובן. זה בערך.
הייתי עט נובע מזהב, או קולמוס מהודר, מתלבט ביניהם. ולא סתם עט נובע, עט שהדיו נשפך ממנו, נובע מליבו ונכתב על הקלף.
עצה שהייתי נותן לכתיבה טובה:
ראשית, קטונתי. באמת שאני לא כזה מומחה לשירה, אני די מגשש ודי מתחיל בעניינים האלו.
אבל מה שכן, הייתי ממליץ לא לוותר, להמשיך ולכתוב, להמשיך ולנסות, ובעיקר הייתי רוצה לומר לא לפחד מעבודה קשה. לפעמים אנחנו חושבים שזה קלי קלות, שתבוא וכל יום פשוט ישפך ממך השיר ויהיה מושלם. זה קורה לעיתים, אך על שיר אמורים לעבוד עליו, אמורים לחשוב על ביטוי הולם של מחשבותינו באופן המדוייק והקולע ביותר שיתאר את מחשבותינו, בלי להתפשר על חרוזים או אורך השורות והמבנה וכו'...ולא לפחד להתאמץ כדי שתהיה תוצאה טובה.
ואם יש תקופת יובש, כדאי בינתיים לפחות לקרוא שירים אחרים, לקרוא דברים אחרים שיביאו השראה וכו'...
ועוד משהו, לא לפחד להשתמש בשיבוצים מקראיים. מה זאת אומרת...? אתה רוצה להשתמש בביטוי תנכ"י ולשבץ אותו בשיר...? תפתח תנ"ך, תראה את המקור ואיך הוא נכתב באופן מדוייק, ותעתיק לשיר...(אפשר גם להיעזר ברב גוגל, כמובן...)
ואפשר גם ללמוד תנ"ך, בעיקר נביאים, ומשם לשאוב השראה לביטויים ולשפה מקראית..
ועוד משהו, לא לפחד לשתף...
אם לא מדובר במשהו ממש אישי, אפשר לשתף אותו עם עוד אנשים שיכול לעזור להם. או אפילו אם מדובר במשהו אישי אך אחרים לא יבינו את ה"פרטים" וכדו'...אפשר גם לשתף, אך זה כבר מצריך אומץ. לשתף רק יכול לתת פידבקים טובים להמשיך לכתוב, ולעזור לאנשים אחרים וכו'...
ועוד משהו אחרון חביב, כמו שאתם מצפים מאנשים שיקראו את השירים שלכם ויגיבו לכם, כך גם אתם אל תהססו לקרוא שירים של אחרים, ואפשר אפילו לפרגן ולתת להם פידבק להמשיך לכתוב, זה גם יעזור לכם ואתם יכולים לקחת השראה מהשירים האלו...
וכמובן, בתגובה שלכם תהיו כנים, ואם אתם רואים שיש מקום לשיפור בנקודה מסויימת תעירו עליה, בתור כותב אני רק שמח מתגובות כאלו, כמובן שלא יבוא רק בתור ביקורת אלא עטוף בפרגון על כל השיר שכן היה טוב ורק קטע מסויים/נקודה מסויימת יש לה מקום לשיפור...
ובזה אני רוצה להודות ל@רחל יהודייה בדם, שמשקיעה וקוראת את כל השירים ומשתדלת להגיב כמעט על כל שיר בתגובה טובה ומעודדת, יישר כוח....
ונתייג את:
@מאן דאמר
@נקומה נא

@מזמור לאל ידי

@שירה 333

אם אזכר בעוד ניקים, בעז"ה בלנ"ד אשתדל לתייג אותם...
שכוייח...!!

תודה רבה...!!
אחלה...
כן, אני רואה שכבר הגבת...

אגב, תתחדש על תמונת הפרופיל החדשה...

מחכה לתגובתך...

יפה מאוד..
סתם שאלה, באיזה עיתון כתבת...?
סתם מעניין...

טוב...
(אגב, אני היחיד ששמתי לב שמשהו שנכתב פה בפורומים התפרסם באחד מהעיתונים ברחבי הארץ...?)

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן

כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

(תרתי־משמע)

אה וסליחה שלא יצא לי להעמיק אני מנסה לחסל את מלאי הבירות לפני הפסח ורמת הריכוז בהתאם

שתה לשוכרה

מזכיר לי את הפעם ההיא שהתעוררתי בשבת בבוקר וראיתי ספר (חול אל דאגה) מוכתם ביין שרוע על הרצפה ולא זכרתי איך הגיע לשם.

אז אני יוצא גם לטיול בין הבור למים

זה שיר אניגמטי מאוד, מאוד אסוציאטיבי. הדימוי שעולה לי ביחס אליו הוא לשכבה חיצונית מאוד יפה, ססגונית, מסתורית ומסוגננת, ותחתיה שכבות על שכבות סתומות ובלתי מזמינות המסמנות אל הקורא - תוכל להנות מן החוץ, אך בשביל להעמיק אל הפנים תצטרך לחפור ולהקשיב. אני לא יודע מה אפגוש אבל אני לוקח את האתגר (ומניח שחלק מהדברים הם שלך לגמרי ואין לקורא מבחוץ דרך או יכולת להבין).

[במאמר מוסגר - השיר הזה ברובו נעים. האם את מכירה את המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין? אני ממליץ לך להיחשף לשירה שלו. (הוא לא כל כך קל לכניסה מרופרפת כי היה לו סגנון מוזר ועיסוק מרכזי וטוטלי בחוויה של המאמין באלילי המיתולוגיה היוונית, אבל התדר בשירים שלו מזכיר את התדר הזה.

. בגלל שאני מכיר חלק מהשירים שאלך אני מכיר וזוכר את האובססיה לשורש "א.פ.ר" ממנו הגיעה גם המילה פרואה, (שגם הופיעה באחד השירים הראשונים שהגבתי לך).

לפני ההעמקה - השיר מרגיש מאוד פסוטורלי. יש כאן המון תיאורים של טבע ובוטניקה. טל, עשב, פטל ענוג, אגסים, עץ פתלתל, כנפי הפרי, אדר, צומרת (מלשון צמרת), רקיע תכלת ואור, כרכום...

גם ברפרוף על הסגנון מבחינה צורנית, אני רואה שמאוד רצית להבליט את המילה לקט. הבית השני והרביעי מתחילים שתי שורות במילה לקט, והבית השני והשלישי רק פעם אחת. לקט לקט לקט לקט. במובן מסוים האווירה של השיר עצמו היא של רפרוף, של יציאה לטיול, של ליקוט אנקדוטות קטנות. 

על פי השורה האחרונה בבית האחרון: 

"בעין הכרכום מלקטת בצלמה בצלמוות בתוהו"

האווירה שאני נכנס אליה היא שהטיול והלקט הזה הוא מן סוג של בריחה אל עולם מלא עדנה ויופי (עוד אתלבט על זה בהמשך כשאעמיק בדברים הספציפיים שיעלו בלקט) מול "צלמוות ותוהו". צלמוות מזוהה עם מזמור כ"ג בתהלים, שם המשורר אומר: "גם כי אלך בגי-צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". נראה שזה הסגנון והפער באווירה המעט אוטופית אך עכורה שבשיר. 

בית ראשון:

קודם כל, מבחינת מצלול, משקלים ומרקמים - כל הבית הזה מאוד מאוד יפה. שלחתי לך לדעתי פעם קישור לPuparia, עם האווירה הסוריאליסטית והקסומה. אז משהו כזה...

"פרואה וכומסת, חוצפת לשון" - כאן אני רואה אידיאל של נעורים נצחיים ובלתי מושגים. להתבונן בילד כישות נשגבת המחוברת לטבע (פרואה) ובלתי מושגת (כומסת) וחופשייה (חוצפת לשון). התיאור כאן של הפסטורליה נותן לי תחושה של אחדות טוטלית עם הטבע "שתויה מטל ומעשב" - שהשילוב של שניהם לרוב הוא של רטיבות בקור ברצון למצוא פינה יבשה, אבל הפרואה-כומסת של הבית הראשון "שתויה" מרוב טל ועשב, כלומר שעבורה זה משקה ממריץ, מחייה, מיטיב. "שיכר פטלים ענוג" הוא אותה תנועה רומנטית שמציירת את הלהט הילדי לאכילה בתור סוג של גמיאת נקטר אלים. בסגנון הציור של התקופה הויקטוריאנית המלאכים מצויירים כילדים. יש משהו ביחס הזה לילדים שהוא מהפנט ועוצמתי, להתבונן בהם כקרובים לאלוהים ולטבע. בהתאם, חציפת הלשון הזו היא העליונות של ה"כמוסה" הזו, היכולת להיות קרוב אל הטבע, חופשי ובלתי מושג.

[אני שולח כרגע ואערוך או אגיב תגובת המשך - נא לא להגיב בינתיים ]

את מכירה את התופעה "סינסתזיה"? של ערבוב חושים ומרקמים?

אז אני מרגיש שבבית השני יש תחושה כזו, שה"חוצפת לשון" של הבית הקודם מתנגש ומתבלבל ומבליט ומנגד את השיוך הטבעי שלו ל"חורצת דרך". זה נותן לפילוס הנתיב הרגשה שקשורה לחריצת לשון, ואולי גם לחרוץ כמו לחתוך ("חריץ גבינה"). מה החוויה של החריצה הזו? אולי מדובר גם בלעבור דרך חריץ... [ואולי גם אנטומיה נשית]. אין לי מושג מה הוא שביל כתכתים אגסי. אני יודע שאגס לרוב מעורר אסוציאציה למבנה גוף נשי, ואולי, במידה והשיר בנוי במבנה כרונולוגי של התפתחות - אז מהשיר הראשון המבטא תום ילדותי, כאן מופיעה לראשונה נערות? זה יכול להסתדר עם כתכתים (שמעורר קשר לכתית, כלומר לכתישה, חיכוך, ואולי גם פציעה; וכמובן שגם לדרך חתחתים שמקבלת תפנית מצלולי ומזכירה גם קטקטים או לפחות משהו קט), וזה בהחלט מסתדר עם החן והחסר הנשי.

"נכרכת... באדמת ההוא הפלאי"  יש כאן תחושה חזקה מאוד של פסיביות, של הימשכות ("משכני אחריך נרוצה"), וגם בשיר אחר שלך, אחד הראשונים שניתחתי, היה איזה "הוא" פלאי כזה [שבזמנו לקחתי את הניתוח לכיוונים אבסטרקטיים לחלוטין על אידיאה טמאה~מיסתורית] והימשכות אליו. [כאן - ויש צדפים לאסוף! 🌊🐚🫧 - פרוזה וכתיבה חופשית ]. קראתי עכשיו את השיר ההוא, והמהות של אותו אדם נעלם משמשת כאן להרגשתי אלמנט שווה ערך.

אז מה יש לנו עד כה?

המעבר מהבית הראשון שבו מתואר חופש, חציפת לשון, שחרור ממוסכמות ואחדות עם ההויה והטבע בחויה של שכרות (אווירה מאוד "דיוניסית" אם את מכירה את המושג - https://haraayonot.com/idea/dionysian/ נראה לי שתאהבי), משתנה לבלי היכר בבית השני, בו יש כניעה, התמסרות, כתכתים, וצבעים עדינים יותר מאותו "שיכר פטלים" משכר. כאן יש אגס שמבטא עדינות להרגשתי, ובעיקר היכרכות באדמת אדם אחר. אני חושב שלאדמה יש שני אלמנטים הפכיים זה מזה: האחד הוא אידיאת האדמה (גאיה, במיתולוגיה היוונית, או אמא אדמה בכל התרבויות הפגאניות), שהיא נמצאת בכל מקום, מחייה את העולם, מבטאת נשיות פרימאלית, (צלמיות של האלילה אשרה היו של אישה פורייה עם שדיים ורחם https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%94_(%D7%90%D7%9C%D7%94) ). גם שפינוזה שהביא את הפנתאיזם שאומר שההוויה היא סך העולם הקיים) הוליד בעקבותיו את התנועה הרומנטית שראתה באדם ובטבע יסוד חזק ושואב. הלדרלין שר ברכות לאדמה, ניטשה שר ברכות לאדמה, גתה שר ברכות לאדמה... האדמה מהווה את הקיום, וממילא את הדרור.......

אבל! יש מרכיב הפוך לאדמה, ועצמי לה מאוד, והיא אדמה של מישהו. טריטוריה... זו נקודה חזקה שמתבהרת לי עכשיו שקרקע מסמלת גם את כל כדור הארץ ועצם הנאמנות לקיום החומרי, וגם להפך - שיעבוד למקום מסוים, לאנשים מסויימים. בכל מקרה - כאן הגיבורה של השיר עוברת טרנספורמציה יסודית בשביל הכתכתים האגסי ומשתעבדת לאדמה של ההוא, הפלאי. (מעניין להקביל את הפרואה אל הפלאי, כלומר פ.ל.א לעומת פ.ר.א)

--

הבית השלישי כל כולו מתכוונן מבחינתי לתרגום מיני בלבד למפגש ראשוני של מבט נשי עם אנטומיה גברית. 

** אעיר בהסתייגות מוקדמת שתמיד כשמנתחים שיר מעורפל-בכוונת-מכוון וחותרים לפרשנות של מיניות אני מרגיש מבוכה. המון פעמים כשניתחו את שיריי הביאו הקבלות למוטיבים מיניים בפסיכואנליזה (נחש מקל וחליל כסמלים פאליים; יללת תנים בתור יצרים מוכחשים; etc...) תמיד הרגשתי לא בנוח... המון פעמים זה מאולץ. ולכן - העובדה שאני מרגיש שזה בבירור הכיוון קשורה גם למהלך של השיר עד כה וגם למובהקות של הסימנים בבית הזה**

** אכתוב בתמצית ואמחק או אערוך מה שתרצי במידה וחשפתי מה שהחמיא לו הכיסוי **

בכל מקרה, נעיצת העיניים בקרן זווית הזו נותנת הרגשה לאו דווקא נעימה. (קרן מזכירה סימן פאלי; זווית - אולי של תשעים מעלות או משהו מעין זה) ; אבל קרן זווית קשורה גם לפינה, ולהרגשתי מעוררת יחד עם נעיצת העיניים רגש של בושה או של דבר לא מתאים או ראוי. גם העובדה שהיא "בת ארבע" (שיכול להיות קשור למנח גופני) נותן כאן הרגשה לא נעימה ו"לא נכונה". עץ פתלתלי בבירור מעורר גם הרגשה לא נעימה, גם אם מכושפת וסקרנית (פתלתלי מעורר מחשבה על שיער מתולתל שצומח שם...)

אין לי מושג מה זה שוע. חשבתי שאולי איכשהו זה ישוע (ואז זה דווקא דימוי לא כל כך טוב נדמה לי ) או שזה מלשון שוועה... זה גם החריגה היחידה שלך ממבנה החריזה בכל השיר, כך שאני לא פוסל על הסף אפשרות לשגיאת כתיב, למרות שהכתיבה שלך כל כך מוקפדת ולכן זה מוזר.

אבל אם אני מסביר ש"כשוע האוחזים בכנפי הפרי" זה משפט אחד, והשוועה היא של אותם האוחזים בכנפי הפרי (שזה מסתדר יותר גם עם ההפרדה מהעץ הפתלתלי) אז זה אולי יותר הגיוני. 

בקריאה הראשונה המשפט "האוחזים בכנפי הפרי" עורר לי אסוציאציה לפסוק "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם"

חשבתי שאולי ה"שוע" זה בעצם "שבע" המקביל ל"עשרה אנשים" אבל זה כבר לא עושה היגיון.

אז אני מרפה מכנפי הפרי, לא יודע בדיוק מה זה. כנפיים קשורים לי לחופש, אחיזה בכנפיים זו יכולת להיסחף על כנפיים, פרי זה לכאורה ולד על פי מה שדיברנו... אז יש איזה כיוון מתוך זה אבל מרפה

--

"שוקטת על אדר" - זה מאוד ציורי. בטח בהשוואה לבית הראשון שהיה כל כולו חוצפה והסרת עול - כאן השקיטה הזו, להרגשתי, היא נעימה. התלבטתי כי אחד הפירושים שמצאתי למילה "אדר" באינטרנט הוא "פוחלץ", שזה דווקא נותן משמעות אחרת לגמרי להלך הרוח בשיר, ולא נראה לי קשור כי השורות האחרונות בבית הרביעי מאוד נעימות דווקא. כל הבית הרביעי, למעט השורה השנייה נעים, ולכן אני מניח שמדובר בעץ אדר. ידוע לי שאחד הדברים שעץ אדר הכי מתאפיין בהם זה נשירה בצבעי שלכת. [ניסיתי לבדוק האם אפשר להתאים את כל אחד מארבעת הבתים הראשונים לארבע העונות ולכאורה כן - הבית הראשון - אביב; הבית השני - קיץ (אגסים ואדמה); הבית השלישי - חורף; בית רביעי - סתיו]. 

אם באמת האסוציאציה של השלכת ושל האדר נכונה, אז "צומרת שחור" יכול היות קשור לצמרת של העץ המאבדת את צבעיה ומשחירה (מאפירה יותר נכון, כי לרוב הענפים לא שחורים). יש אפשרות אחרת, של צמר, וזה מעורר אסוציאציה של כבשה שחורה. זה היה יכול להסתדר אם היתה הנגדה או הקבלה למשפחה של הגיבורה, אבל היא מוזכרת בבית הראשון כילדת פרא, בלי אב ואם, ולכן אין לה מול מי להיות כך. אבל אני כן יכול לראות בבית הזה משהו מיושב יותר, ולכן גידול הצמר לעומת הראשוניות שבבית הראשון יכולה להסתדר עם זה. יחד עם זאת, שתי השורות האחרוונת בבית הרביעי דווקא נותנות רושם אחר:

רוחץ הרקיע בתכלת | לקט נמשחת באור - אלה שורות מאוד מאוד נעימות ויפות, ואווירת הנינוחות של השקיטה על אדר ממשיכה להרגשה של התעלות. אם בבית הראשון הזכרתי את היסוד הדיוניסי, ובבית השני הזכרתי את ההתקרקעות וההתמסרות אל האדמה של אדם אחר, אל הטריטוריה שלו - הרי שכאן עזבנו כל יסוד גשמי וארצי, ויחד עם הצמרות עלינו השמימה, לתכלת רקיע ואור. אלו שורות מאוד יפות שעומדות בפני עצמן (רוחץ הרקיע בתכלת - יפהפה) - - - זה מאוד מזכיר לי שיר יפהפה ויוצא דופן שנראה לי שיקלע לסגנון שלך ואשלח אותו בתגובה נפרדת.

עם האופטימיות הזו של הבית הרביעי אני מגיע לבית החמישי, שבבירור הוא שונה מארבעת קודמיו ומהווה תרגום ומרכוז לכל המהלך בשיר.

לשיר קוראים טיול, ובטיול מלקטים כל מיני דברים. החוויה של לקט היא שיש גם מזה, וגם מזה, וגם מזה. כשמלקטים - מכירים שאין בהכרח מהלך כרונולוגי, ולכן לפעמים הולכים לפנים, לפעמים לאחור. הטיול הזה, בין חופש מוחלט, פחד (המורגש בבית השלישי), פלא (המורגש בבית השני), והתעלות (המורגשת בבית הרביעי) הם הכרה עמוקה שהמבט שלנו על החיים הוא של ליקוט. "בעין הכרכום מלקטת", כרכומים צומחים בפזורות, לקט פה לקט שם. הם מופיעים צצים פורחים עולים פה ושם. הפסיביות של הגיבורה, שנעה חרש, וכל כולה נפעלת בתוך הטיול הזה, שלפעמים תצפין (צפון והסתרה, כמו כומסת של ההתחלה) תזרח (מזרח וזריחה, כמו נמשחת באור של הסוף), ותנפול לתוהו של המילה האחרונה. 

אם ההבנה הזו נכונה, אז היא מלאת חמלה, והמילה "טיול" אפילו לא מהווה פרשנות צינית או פסימית אלא מבט רענן וחדש על החיים, בלתי שיפוטי, חומל ונוכח בכל גווני הקשת.

"בצלמו" - כלומר במפגש עם הצדדים הגבוהים, האלוהיים, "בצלמוות" הדומה עד מאוד לצלמו, בצורה יפהפיה מצלולית, וכואב באותה מידה, כי הדמיון המילולי מעיד על הקרבה המוזרה מדי בין הבור למים ( ), ותוהו...

תודה!

דור

הָיִינוּ תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים וְיָפִים
לְלֹא גְבוּל
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
לְעֵירֻמֵּנו
הָיָה בֹּהַק מוּזָר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
:וְצָעַק בְּאוֹרוֹ
לַיְלָה, לַיְלָה
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
וְהִתגַּעְגַּע
יוֹם, יוֹם

תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַגּוּפִים
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
הָעֵצִים הִבְשִׁילוּ פֵּרוֹת-קַיִץ
כְּבֵדִים, לוֹהֲטִים בצהוב מנומר

הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
וְצָעַק: תַּעְתּוּע
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
אָבוּד לְגַמְרֵי בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם
לֹא מֻכָּר, לֹא יָדוּעַ⁠
וְאֲנַחְנוּ, אִשְׁתִּי
יָפִים הָיִינו לְהַפְלִיא

וְזִיוֵנו פָּשַׁט וְנָהַר לֹא דִבַּרְנוּ
עֵירֻמִּים נַחְנו עַל יַד הַגּוּפִים
וְהַמַּיִם פִּכּו עַל יָדֵנוּ בְּלַחַשּׁ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ שְׁקוּפִים

מִפִּסְגַּת הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים רָאוּ אוֹתָנוּ⁠
כַּמָּה צוֹפֵי־אֲוִיר גַּעְגּוּעִיִּים
שֶׁהִנֵּה, אֲנַחְנוּ יָפִים

שֶׁעֵירֻמֵּנוּ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר
וְשֶׁאֵין אִישׁ זָר אִתָּנוּ וְאֵין גַּם אֶחָד חָסֵר
וְשֶׁהַיּוֹם כְּבָר נוֹגֵעַ בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁזִּיוֵנוּ פּוֹשֵׁט וְנוֹהֵר

משום מה הזכיר לי מוות. אחרי המוות. רוחנים.

אני לא אוכל להשיב על הכל אבל אשמח להשיב בלי סדר
אקדים אנקדוטלית ואומר כי כחלק מתרגילי הגמשת השירה אני כותבת ג'יבריש. להלן:

לחמף /

גפל החיטוש נמוג בארוגות הלשם הנמקל
שקר הטיפש, נפל הנרמוך, נסתם בקתם הלחמף
קרב, נמק, שתף, קפל מבע סתם
לחשש, פרש, דבר עם הנבקל בעום.

לחשש דיבר, פרש את מבעו על סף,
השתף נדם, הקפל שנמעף
אז באה רוח: סתם, להיפלטר
והכלל שהתברר נלמס

ובכן, א' - תודה! נעים להיקרא בשיר כמו זה 
כמו גם על ידי מחשבה מופרעת, זו מחמאה כמובן

ב' - 
לפני שבוע יצאתי לטיול למעין. לא מצאתי את העין וכשמצאתי הוא קרס אל תוכעצמו וברובו יבש. יש לי תחביב לטמון פניי בקרקע ולהתהלך, חושבת שילדים קרובים יותר לאדמה כיוון שהמרחק מכפות רגליהם עד לצמרתם גם הוא קטן. כשהבטתי מטה הרגשתי כי נצלבו לי הרוחות אל המרכז כמו בזוית ישרה וכמו נברא לי שביל פתלתל להלך בו כבת ארבע ממש. כיף גדול. גם טיפסתי בהתרגשות עד קצות האילן והתנדנדתי לי מטה והייתי ממש כאן בארץ, כלומר לא בלי מקום. אני לא יודעת למה לקט, כך התחבר לי ואולי מפני שהייתי אסופת התקיימויות. האמת היא שפשוט היה לי טוב באופן קיצוני לפגוש טבע, הוציא ממני פרא וחוצפה ושיכר טל. 

את הלדרלין לא קראתי רק שמעתי אודותיו אבל כחלק ממאמציי לשורר שוב חיפשתי לי שירה וגיליתי מחדש את אמיר גלבוע שחרץ היישר אל ליבי. 
לגבי מספר מילים לא ברורות, קודם כתבתי אותן, אחרי כן ביררתי מה משמען אם בכלל, אם כן או לא לרוב לא היה לי משנה, כי משמעות ישנה מעצם צירופם יחד, מהי? לא יודעת עד הסוף. 

למשל שוע, לקחתי משירה של לאה גולדברג נפשי, היא כותבת "כשדה שוע השיבולת נפשי היודעת, גאווה ופאר ודרכי עפר ושפל הרוח" יש פסוקים יפים בתנך המתייחסים לשוע כאל נכבדים/אצילים מלאי הדר. ראיתי גם פירוש שמתייחס לשוע כאמייל, זה מתחבר לי באופן הופכי משהו לשעווה כחומר וגם לשעווה כשעווה. לי בסופו של דבר מדבר מאוד השוע כסופו של שעשוע. 

הכל ילדות הכל ילדי הכל התיילדות, אם היה דבר מה מיני הרי זו אירוטיקה טהורה של גוף בטבע ילד עם שמיים ופתלתלות חושים. זה בוודאי לא שולל התפרשות אחרת, משובב בעיניי לגלות הרבה נוספות. לדעתי עניינו של הבית האחרון נובע אצלי, מהרגשה שיש לי לאחרונה ששכחתי איך להתפלל, לכן בינתיים אני מכוונת צעדיי ושתיקתי כאילו הם תפילה ויש שם הרבה שקט ופיזור, וודאי יש עוד. 

כמו תמיד דייקת הרבה בפירוק שלך והבאת ניתוח חריג ולא פעם מתאים. אהבתי את המחשבה על העונות בבתים כמו גם לדמיין אדר כפוחלץ. סלח לי שלא התייחסתי להכל, כמו לכנפי הפרי, זה להכניס אל תוך פילוסופיית עצמי לא בהירה מספיק שבה אני משליכה הכל עליי וממני וממני עליי הכל והופכת ומשתמשת אלו באלו ללא סדר וללא אבחנה.  החכמת עם הקישורים השונים והכרת לי שיר יפה עד מאוד. תודה!

שמחתי להגיב ותודה על התשובה

בשביל הג'יבריש והגמשת השפה, שווה לך להיחשף ליצירות של המשורר יונתן לוי.

נעם ענבר עושה ביצועים לשירים שלו

לא אכפול את דבריו, 

החיבור ותרגיל הג'יבריש מזכירים לי מאוד מאניה. שאפשר לתאר אותה מנקודת המבט הסובייקטבית כאותנטית, מחוברת לרגע ולתחושה, התמונה מקבלת "סטורציה", ומנקודת מבט המסתכל מן־הצד, היא בלתי־נשלטת, חצופה, והסטורציה מעוותת את התמונה האמיתית, או משהו כזה, וזה דווקא לא רומנטי בכלל, אבל בעצם, אולי זה להאפיר את התמונה ולהיות ציני? מאבק.

זה פשוט הזכיר לי.

זה לאו דווקא מאני, אלא יש אלמנטים חופפים.