"אחרי החגים יתחדש הכל"
נחדש גם את השירשור הכירות!!!!
יאללה אנשים חדשים וישנים!!
הגיעה העת לשרשור הכירות חדש
אנחנו יודעים שכולכם מוכשרים...
אבל נשמח להכיר גם את החדשים וגם את הישנים..
כל אחד כותב כאן
שם- (אם חפץ בכך)
גיל-
על מה בעיקר אני כותב?-
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?
אם הייתי עט איזה עט היית?-
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
שם- (אם חפץ בכך)
גיל- 15
על מה בעיקר אני כותב?- איזה נושאים? על נקודת המבט שלי על דברים, בדרך כלל. דברים שהייתי רוצה לומר, ואני לא אומרת.
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? בעיקר שירים. וגם קטעים לפעמים.
אם הייתי עט איזה עט היית?- העט הזה שיש לו כמה צבעים, כל פעם משתמשים בצבע אחר(:
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אני לא באמת מבינה בזה, כי אני לא יודעת מה ההבדלים ומה נחשב טוב יותר ומה פחות, אבל לדעתי הכי חשוב זה לכתוב על משו אמיתי
ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. מלא! כי אני הראשונה..
אז אני אתייג כמה
וכו וכו
נערך
כבוד גדול שזה כבוד גדול😌
שם - עומר
גיל - (כנראה מהזקנים פה) 20
על מה אני בעיקר כותב? - וואו... לא יודע. כאן כנראה שבעיקר על אמונה, תקווה, עבודת ה', אתגרים, שירי תגובה.
איזה סגנון אני הכי אוהב לכתוב? - ימי הביניים, פיוטים (בסגנון של ריה"ל). אני אוהב את המורכבות שזה דורש.
אם הייתי עט איזה עט הייתי? - (העט הכי חד בקלמר) עט 0.4 בצבע זהב (אבל משהו מושקע, לא סתם פיילוט).
עצה שהייתי נותן לכתיבה טובה יותר - קשה לחשוף את סודותי... באופן בסיסי - לעבוד על קצב קריאה של השיר. באופן אמיתי - לכתוב שירים שמחים ממקור אמיתי ונכון, שירים שמלאים בגדלות, התפעמות, והכי טוב - להתחיל מהבורא ומהודיה לו, זה מהותה של שירה.
ניק שלא ענה פה... מי שעלו לי לראש, לא יודע למה:
@איש אחד (נראה לי ככה קראו לניק, מצטער אם טעיתי)
בהצלחה!
שם- (אם חפץ בכך)
גיל- עוד שבוע יומולדת עושבוע יומולדת עוד שבוע יומלאאדת 13!!!
על מה בעיקר אני כותב?- אמממ כתבתי כאן רק פעם אחת אבל יש ההמון טיוטות בעיקר של סיפורים אבל גם של קטעים כאלה אם פתאום זה בא לי...
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? לא מבינה בזה
אם הייתי עט איזה עט היית?- שימו לב - עט 0.4 שיש בו כמה צבעים כמו ש @3,000 כתבה
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- לא מבינה בזה
ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. @כל מי שלא ענה (לא הצלחתי לתייג כמו שראיתם)
נקודה שלא חשבתי עליה. אנסה בלנ"ד.
אז-
גיל- הגיל הכי טו"ב..
על מה בעיקר אני כותב?-
כותבת מה שיש על הלב.. לא משהו מסויים.
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?
סוגים של שירים או קטעים, פחות אוהבת סיפורים
אם הייתי עט איזה עט היית?-
עט מחיק..
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-
לכתוב במקום שקט, להקשיב לעצמך בכתיבה.
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
ומה איתך? @עובדת ה בשמחה😊
שם- שיפרה
גיל-16 וחצי..
על מה בעיקר אני כותב?- שירים... או כתיבה חופשית כזו...
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? לפעמים כואב.. כי צריך, לפעמים שמח כי עוד יותר צריך.. תלוי במצבי רוח.. ובתקופות...
אם הייתי עט איזה עט היית?- אני הייתי עט נובע תורכיז.. נובע מזכיר לי מעיים ותורכיז זה צבע מרגיע...
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אהה אני לא טובה הלכתוב אז אני לא ייתן...
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
@מתנחלת
- אני ממש רוצה שתגיבי פה 🙏🙏 בשבילי....
קפוצ'וןשם- (אם חפץ בכך) קפוצ'ון
גיל- 16
על מה בעיקר אני כותב?- מה שיוצא.
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? שירים/ קטעים קצרים
אם הייתי עט איזה עט היית?- פיילוט שחור 0.4
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- לעבור על הטקסט כמה פעמים לפני ששולחים, כי זה מבאס להתחרט על טעויות אחכ, וגם לנקד כי זה ממש ממש מוסיף!
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
@אני הנני כאינני תודה על התיוג!
שם- (אם חפץ בכך)
גיל-16
על מה בעיקר אני כותב?-געגועים פחדים אהבות מחשבות הרגשות
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?אוהבת דברים כאלה ארוכים שעושים לי וואו. יש פה המון כאלה שעושים לי..ואו.
אם הייתי עט איזה עט היית?-עקרונית מכחול לא עט, אבל אולי פילוט שחור
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אני ממש לא מבינה בכתיבה. כותבים את הלב וזה הכי טוב ככה
(והזדמנות להגיד,
שאנשים פה פשוט אחראים לעיצוב של החיים שלי. ושתודה לכם ואתם פשוט שיגעון ואני אוהבת. ובזכות כאן התחלתי לכתוב)
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
@קפוצ'ון תודה!
שם- המפפ
גיל-16
על מה בעיקר אני כותב? על כל מה שהחיים מכניסים לי לראש
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?לאידת איזה סגנון העיקר איזה משהו חדש ומעניין, איזה יציאה מהלופ. שנזכה.
אם הייתי עט איזה עט היית? אני לאחושבת שהיה לי דיו בכלל, הייתי קורעת את הדף.
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- מה אני יודעת. להיות אני. הכי אני בעולם. אז אולי זה לא הכי יפה. אבל זה יחיד ומיוחד.
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
אני הייתי שמחה לקרוא את @פטל. (גם אם תה לא מגדיר את עצמך כסופר, אתה נשמה עצומה)
@גלים אם את עדיין פה אהובית ❤
אני פצלש אין מה להיבהל.
שם- (אם חפץ בכך)
גיל-14.5
על מה בעיקר אני כותב?-ממש מהלב
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב?-פריקה געגוע
אם הייתי עט איזה עט היית?-פילוט דק
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר-אני לא איזה כותבת מעוללת אז נראלי יותר בקטע שיתנו לי
ווו תייגו ניק שלא ענה פה..
ותודה ל- @בברסלב בוער אש! על התיוג
שם- נשמור את זה במערכת
גיל- 15
על מה בעיקר אני כותב? על קשיים, כאבים, הבנות שהגעתי אליהם, רגשות, מחשבות.
ואיזה סיגנון אני הכי אוהב לכתוב? בעיקר קטעים.
אם הייתי עט איזה עט היית? פיילוט 0.4 עם טיפה עקמומיוות, שמשנה צורה, גמיש ושביר.
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- אל תפרסמו מיד, כשעולה לכם רעיון או מוטיב תכתבו ותתחילו לעבד אפילו בפאלפון, אבל תכתבו מיד. תעברו על כל שיר שאתם מעלים כמה פעמים ותפרסמו אותו אחרי זמן מסוים, זה נותן זמן לחשוב עליו והוא יצא לכם הרבה יותר טוב ומדויק ככה.
פחות אוהבת לענות על שרשורי היכרות, אבל תודה על התיוג (:
נעים להכיר...
שם- (אם חפץ בכך)
גיל- 19
על מה בעיקר אני כותב?- לא יודע, מה שיוצא
ואיזה סיגנון אני הייתי רוצה לנסות? פרוזה
אם הייתי עט איזה עט היית?- עט לא מעוצב
עצה שהיית נותן לכתיבה טובה יותר- איני יודע אם יש כתיבה טובה יותר
כתיבה היא צורת ביטוי, לרוב מתחברים לכתיבה מבטאת
ווו תייגו ניק שלא ענה פה.. - אני לא יודע לתייג, אור חדש?
שם- נעמי
גיל-17
על מה בעיקר אני כותב?- מה שיוצא. מה שאני מרגישה...
איזה סגנון- לא משהו מיוחד. אני כותבת בעיקר על מנת לכתוב... לא כדי שיצא משהו מוצלח... אני מקווה שזה לא יראה עלוב מידי לעומת המוכשרים המוכשרות שכותבים כאן...
אם הייתי עט הייתי כזה שרץ ולא מגמגם בצבע כחול כהה שהדיו זורם בכמות המדויקת.
עצה- אינלי... אני לא טובה בכתיבה... אני פשוט כותבת כי זה כיף... אולי אשתפר לאט לאט...
שם - ..
גיל - 16
על מה בעיקר אני כותב - מה שנוחתת ההשראה עליי.. בד''כ על הנשמה\אהבה לעולם-למה שיש בו-לאלוקים שברא אותו.
איזה סגנון - הכוונה כאילו שיר או סיפור? התחלתי לכתוב רק בערך בחצי שנה האחרונה.. עד אז ''לא ידעתי'' שיש לי אפשרות כזו בכלל לכתוב משהו, ושיש מצב שאעשה את זה.
כל העניין עם הכתיבה שלי, הוא שאני לא כותב אותה מתוך תכנון, ז''א מצד השכל, אלא מצד הרגש בעיקר. ולכן שירים יותר יוצאים מהר. כי סיפור קשה לכתוב בלי רגש. ולכן באמת כתבתי רק סיפור אחד, שהוא בעצם היה חלום.. חלום מפורט, ממש כמו סיפור אמיתי, בלי ''חורים בתסריט'' ובלי קטעים לא מובנים כמו שיש בדרך כלל בחלומות, וחלום מאד מוחשי, חי, מרגש ועוצמתי,
עד כדי כך שביום שחלמתי אותו, כל היום לא דיברתי מילה אחת כמעט (ואני בחור מאד דברן..) התהלכתי עם פרצוף קודר כל היום.. ורק חשבתי עליו וחשבתי עליו, פשוט ממש הרגשתי שזה היה אני, הדמות שבסיפור. וזה היה סיפור עצוב..
לקח לי כשלושה ימים להתאושש מהחלום.
אז זה הסיפור היחיד שכתבתי בנתיים.. כי לא חשבתי עליו ותכננתי אותו, פשוט כתבתי את הסיפור ש'היה' בחלום שלי..
@רחל יהודייה בדם
שם-לא חפץ בכך, מי שיודע-יודע. (ומי שכ"כ מסוקרן מוזמן לאישי...)
גיל-שמיניסט. (לא אכתוב גיל מדוייק, למרות שכבר חשפתי את תאריך הולדתי בשרשור אחד...)
על מה אני בעיקר כותב...?
לא יודע, על מה שיוצא לי. על כל מיני מסרים שחשוב לי להעביר אותם, על כל מיני רעיונות פרי מוחי, אם זה חשוב, אני משתמש הרבה פעמים בשיבוצים מקראיים וכדו'...
סגנון של חריזה, בדר"כ אני כותב שורה שמתחרזת עם שתי שורות שאחריה, לפעמים שורה שמתחרזת עם שורה שאחריה. סגנון פשטני כזה, עם שיבוצים מקראיים משולבים, לא הייתי אומר שסגנון הכתיבה שלי גבוה מדי, הוא מצד אחד גבוה, ומצד שני פשטני ומובן. זה בערך.
הייתי עט נובע מזהב, או קולמוס מהודר, מתלבט ביניהם. ולא סתם עט נובע, עט שהדיו נשפך ממנו, נובע מליבו ונכתב על הקלף.
עצה שהייתי נותן לכתיבה טובה:
ראשית, קטונתי. באמת שאני לא כזה מומחה לשירה, אני די מגשש ודי מתחיל בעניינים האלו.
אבל מה שכן, הייתי ממליץ לא לוותר, להמשיך ולכתוב, להמשיך ולנסות, ובעיקר הייתי רוצה לומר לא לפחד מעבודה קשה. לפעמים אנחנו חושבים שזה קלי קלות, שתבוא וכל יום פשוט ישפך ממך השיר ויהיה מושלם. זה קורה לעיתים, אך על שיר אמורים לעבוד עליו, אמורים לחשוב על ביטוי הולם של מחשבותינו באופן המדוייק והקולע ביותר שיתאר את מחשבותינו, בלי להתפשר על חרוזים או אורך השורות והמבנה וכו'...ולא לפחד להתאמץ כדי שתהיה תוצאה טובה.
ואם יש תקופת יובש, כדאי בינתיים לפחות לקרוא שירים אחרים, לקרוא דברים אחרים שיביאו השראה וכו'...
ועוד משהו, לא לפחד להשתמש בשיבוצים מקראיים. מה זאת אומרת...? אתה רוצה להשתמש בביטוי תנכ"י ולשבץ אותו בשיר...? תפתח תנ"ך, תראה את המקור ואיך הוא נכתב באופן מדוייק, ותעתיק לשיר...(אפשר גם להיעזר ברב גוגל, כמובן...)
ואפשר גם ללמוד תנ"ך, בעיקר נביאים, ומשם לשאוב השראה לביטויים ולשפה מקראית..
ועוד משהו, לא לפחד לשתף...
אם לא מדובר במשהו ממש אישי, אפשר לשתף אותו עם עוד אנשים שיכול לעזור להם. או אפילו אם מדובר במשהו אישי אך אחרים לא יבינו את ה"פרטים" וכדו'...אפשר גם לשתף, אך זה כבר מצריך אומץ. לשתף רק יכול לתת פידבקים טובים להמשיך לכתוב, ולעזור לאנשים אחרים וכו'...
ועוד משהו אחרון חביב, כמו שאתם מצפים מאנשים שיקראו את השירים שלכם ויגיבו לכם, כך גם אתם אל תהססו לקרוא שירים של אחרים, ואפשר אפילו לפרגן ולתת להם פידבק להמשיך לכתוב, זה גם יעזור לכם ואתם יכולים לקחת השראה מהשירים האלו...
וכמובן, בתגובה שלכם תהיו כנים, ואם אתם רואים שיש מקום לשיפור בנקודה מסויימת תעירו עליה, בתור כותב אני רק שמח מתגובות כאלו, כמובן שלא יבוא רק בתור ביקורת אלא עטוף בפרגון על כל השיר שכן היה טוב ורק קטע מסויים/נקודה מסויימת יש לה מקום לשיפור...
ובזה אני רוצה להודות ל@רחל יהודייה בדם, שמשקיעה וקוראת את כל השירים ומשתדלת להגיב כמעט על כל שיר בתגובה טובה ומעודדת, יישר כוח....
ונתייג את:
@מאן דאמר
@נקומה נא
אם אזכר בעוד ניקים, בעז"ה בלנ"ד אשתדל לתייג אותם...
שכוייח...!!
!!תות"ח!תודה רבה...!!
אחלה...
כן, אני רואה שכבר הגבת...
אגב, תתחדש על תמונת הפרופיל החדשה...
!!!תות"ח!מחכה לתגובתך...
יפה מאוד..
סתם שאלה, באיזה עיתון כתבת...?
סתם מעניין...
טוב...
(אגב, אני היחיד ששמתי לב שמשהו שנכתב פה בפורומים התפרסם באחד מהעיתונים ברחבי הארץ...?)
2. האם יש סיפורים / שירים / דמויות שהרגשתם שהגעתם בהם למסקנה משמעותית? או דמות שכתבתם ואתם חושבים עליה?
הם חושבים שהוא משוגע מטומטם.
כמו הילד החרדי הזה, שתמיד עובר לידם כשהם היו הולכים לבית ספר. היה לו פרצוף מכוער וכל הזמן כולם היו נחמדים אליו.
הם חושבים בטח שהוא מטומטם בדיוק ככה. הוא הבין את הדבר זה אתמול בארוחת ערב. כשאמא שמה לו את החביתה מקושקשת הזאת בצלחת.
אז הוא החליט לשאול אותה פשוט אם הוא מפגר כמו הילד הזה שכל היום צורח בחוץ. ואמא היא חייכה כאילו זה מצחיק אותה ואמרה "כמובן שלא". אבל הוא הרגיש שהיא משקרת. בטח שהיא תגיד את זה, שהוא לא ידע שהוא מפגר. היא רוצה שהוא יחייך ולא ידע כלום
אבל אולי הוא מפגר, אבל הוא שם לב, בכל מקום הם חושבים שהוא אוטיסט עם בעיות.
אפילו כשחבר שלו בצהריים צעק עליו זה עדיין היה ממש הגיוני. הוא הבין מיד. זה סתם, בטח המורה דיברה עם כל הכיתה בתחילת שנה וביקשה מהילדים האלה להתייחס אליו כאילו שהוא רגיל. זה קצת היה לו עצוב אבל הוא שמח שהוא הבין את זה.
פעם הוא ראה סרט על ילד שהיה חייב לברוח מהבית ולצאת למסע כדי להציל את העולם. אולי הוא לא יכול להציל את העולם כי הוא בכלל לא קוסם. אבל נמאס לו שכולם חושבים שהוא מפגר. אז הוא לקח הבוקר את התיק שלו שם את המחברת שאבא הביא לו ליום הולדת והלך משם.
הוא לא היה בטוח לאן ללכת אבל קודם כל צריך להתרחק מכל האנשים שמכירים אותו כבר. אז הוא החליט לעלות על הרכבת למרות שלא היה לו עדיין רב קו.
הוא התיישב ליד החלון והסתכל איך שהעולם בחוץ זז כל כך מהר. לפעמים אי אפשר לגמרי להבין מה רואים, כשהרכבת ממש נוסעת מהר.
***
הוא הרגיש יד נוגעת בו ופקח את העיניים מייד.
"ילד, זה תחנה אחרונה" כנראה זה הנהג.
הוא הרים את הראש, הכל היה חשוך כבר "כן – אני " הוא רצה להסביר לנהג הכל.
הנהג הסתכל עליו ואז אמר בקול שקט ועיניים גדולות "הכל בסדר ילד?"
חרא. פעם הוא שמע את אמא אומרת את המילה הזאת. אז חרא. הנהג הזה הבין שהוא מפגר והוא הולך להחזיר אותו הביתה.
"כן , אני מסתדר" הוא אמר בקול הכי חק שהצליח, שלא ישים לב אליו, ויצא בנחישות מהרכבת אל הרחוב החשוך.
--
אשמח לביקורות, כמו הכותרת גם הטקסט והתוכן מאוד גולמיים
קודם כל המשך בבקשה...
נוגע ומרתק.
תמשיך לכתוב.
למילים יש משחק מיוחד
הן יודעות להעלם כשאין אף אחד
ובמקום לעזור להפנים
משנות את סדרן ועומדות בצפנים
הלב מתבונן מהצד
מחפש בַטירוף מעט כאוס לבד
רק ביחד הוא פועם כרגיל
ובשאר כל הזמן לא שקט בעליל
איך הכל רק נהיה מתוסבך
לקמט את הכל ולקלוע לפח
אך יש אור שעולה בין שורות
תווים הוא טווה ומתחיל שוב לפרוט
זו סמפוניה בכלל לא מוכרת
קצת כינור ופסנתר, גיטרה בס וקאנון
לא סיפרו לי על דרך אחרת
ו-נו... בכל מקרה לא היה לי תיכנון.
מעניין.
מרגיש עמוק
מנסה לרדת לעומק
הַמַּגָּבִים חוֹרְקִים אֲהוּבִי
הַמַּיִם שׁוֹקְקִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל
נִקְוִים אֶל שְׁקָעִים שֶׁהתרנוּ
וְגַם אֶל הָעֵמֶק בְּנִקְבַּת הַבַּיִת.
לוּן וָשׁוּב וְנוּם עָצוּב וְנוּחַ,
שְׁמֹט כְּנָפַיִם
כְּתֹף אַדֶּרֶת אֶל בִּכְיָה.
הַמֵּצַח הַנּוֹקֶפֶת הַנִּפְקַחַת אֶל הָאַיִן
מִן הַשָּׂם הוֹמָה.
דרך כוכב מיעקב, זהרורי אור הלאה זורה.
סיר נפוח גועש, שביבי אדים עולים לבורא.
משהו ישן נפתח כחדש, לבנה בדרך לבית המקדש.
חיוך מטופש, עיניים בורקות, ורגליים שבקושי ברצפה נוגעות.
מוקדש ל @אני הנני כאינני
שלושת השורות הראשונות נשמעות כתיאורים למהלכים הפנימיים של הגאולה. משהו בשורה האחרונה זורק את הכל לעולם אחר
אגב, @ברוקולי יודעת?
מפתיע שאתה מתלבט על זה
השעון המתקתק במרתף
-סיפור זכרונות מנעוריו של הרב מיכל וישצקי בברה"מ,
בצילו של רֶבּ מענדל פוטרפס-
ה ז ר
צ'רנוביץ (עיר בברית המועצות), 1955. בן 14.
גבר מעט נמוך, עם זקן עבות ועיניים חודרות, עומד בפתח הבית, חצי מטר ממני, ועיניו סוקרות אותי.
אני מעפעף מולו. מאות השׂערות הקטנות והמסולסלות על לחייו כמו מדביקות את עיניי לפניו, ומקפיאות אותי על מקומי למשך שניות.
זָ-קָ-ן. זקן!
יש בברית המועצות עוד אדם מזוקן, חוץ מאבא?
"זה הבית של רֶבּ מיישה וישצקי?" הוא אומר בקול מיוחד, מלא תקווה.
אז הוא מכיר את אבא! מי הזר החסידי הזה יכול להיות?
אני מהנהן.
פניו מוארות לפתע.
"ואבא בבית?"
"אפשר לדעת מי אתם?" אני אומר ברבים, לשון כבוד. "מה צריך למסור לאבא?"
"שמי מענדל פוּטֶרְפַס, אני חבר של-"
"רב מענדל פוטרפס?!" אני משתאה בקול רם מדי.
*
אולי אני חולם? או מדמיין?
הרי גם המורה להיסטוריה העירה לי על זה בתעודה השנה: 'בעל דמיון מפותח שבהחלט מחייה את הנלמד'. וצדקה. בשבילי הסיפורים היו עובדות, ותמיד ראיתי כל דבר שקראתי. יותר מראיתי: שמעתי, הרחתי, נגעתי. אולי אפילו יכולתי ללחוש הוראות לדמויות, מפעם לפעם.
ולא היו סיפורים מלהיבים יותר ממה שסיפרו על פוטרפס. אמרו עליו שניצח את הצוענים ביער, והציל את הבחורה החטופה מידיהם – בקרב בו האדמה רעדה. כן התלחשו שנתלה על מוט מחוץ לרכבת, בגדיו נעים ברוח, בנסיעה ממוסקבה לחרקוב – לארגן מלמדים לכמה בחורים. וגם היללו אותו על שהבריח את כל חב"ד לפולין, ונשאר כדי לברר ניצוצות אחרונים של אור.
זה באמת הוא?
*
"מענדל!" אבא מצטעק מאחור וכבר רץ לכיוון הדלת. השניים מתחבקים, בוכים, ואז מתיישבים. במשך חמש דקות הם מסתכלים אחד על השני בדממה, ואז מתחילים לבכות שוב.
והנה, אמא מגישה להם תה שחור בידיים רועדות – הנוזל כמעט מטפטף החוצה, ושתי צלוחיות וַארֶנְיָּה קנוי, מדובדבנים מתוקים מעורבבים בסוכר.
ואני עדיין עומד, קפוא. זה באמת רב מענדל פוטרפס! זה באמת הוא… מי היה מאמין?!
מאז שאבא השתחרר מהכלא לפני חודשיים, הוא הספיק לספר למשפחה על הפגישה ביניהם בכלא. אבל מי היה מאמין שרב מענדל פוטרפס ישתחרר גם? ולמה הוא הגיע דווקא אלינו? ואיך, ריבונו של עולם, הוא ידע את הכתובת?
אני בוהה באיזו נקודה לעוד רגע. רב מענדל זה אגדה. הסיפורים עליו לפחות, היו אגדות.
ועל אגדה אין שאלות.
*
אבא ורב מענדל נעלמים מעיניי עוד לפני שאני מספיק להתיישב איתם, ומסתגרים בחדר השינה. אני נשאר רגע לעמוד, מביט בדלת הסגורה.
"בוא, מִיכֵל, מכינים ארוחת צהריים", קוראת אמא. ואני נחפז לעזור.
היא מגישה לי קערת תפוחי אדמה, ואני קולף אותם במהירות הפוצעת לי אצבע. ואז רץ לחנות לקנות עשר ביצים, "אבל שיהיו הכי גדולות", לטורט הגבוה שהיא מעולם לא הכינה בימי חול.
*
שעתיים לאחר מכן, פירה מומס בחמאה מוגש לאסירים המשוחררים, ואנו מתיישבים על יד השולחן בבית.
הם מדברים – בעיקר רב מענדל מדבר – ואני רק שעוּן קדימה. מרותק.
בשלב מסוים, לא יודע איך, אני כבר רק בוהה בו, בהר הגעש שנקרא רב מענדל. רוחו זורמת אליי, משקיטה את הקולות סביב, את מה שאבא אומר, את צלילי המזלגות המונחים חזרה על הצלחות, את ריח הטורט הגבוה, את התחושה בפה, את המגע של האוויר עם העור, של הגוף עם הכיסא, של הבגד עם הגוף.
הסיפור המלא יפורסם בקרוב...
הכותבת היא כותבת סיפורי חיים.
ליצירת קשר:
0553075722
yehuditorens@gmail.com
מעניין
תמשיכי לכתוב
"תודה טליה" הוא אמר לה ולאט קם מחיבוקה "אני צריך קצת זמן עם עצמי" הוא התנצל כשפסע יחף לכיוון הדלת.
"לילה טוב" היא לחשה, עיניה עוקבות אחריו בדאגה.
הוא נעצר לרגע כשידו על הידית ולבש חיוך על פניו "לילה טוב מתוקה" הוא סובב את ראשו שחרר אנחה, הרפה, עצם עיניים, ויצא.
***
הוא הסתכל אל השמים, אל הירח המלא, אך מכוסה עננים.
אלוהים מה קרה. מתי הכל הפך להיות כל כך. כל כך כזה.
הוא הביט אחורה אל ביתו הקטן, פעם חשב שכשימצא שלווה האושר יבוא. הוא נאנח שוב והשעין את ראשו על הגזע הגדול בעצימת עיניים ונגה.
***
הוא הרגיש יד נוגעת בכתפו ופקח עיניים במהירות "אבא?"
כמה זמן הוא פשוט ישב שם על האדמה? שעה? אולי כמה דקות. ואולי רק הרגע עצם את העיניים?
"היי מתוקה למה את לא ישנה?" הוא קירב אותה בחיבוק לשבת לידו.
עיניה הגדולות הסתכלו עליו מתעלמות מהשאלה, חוקרות היטב מבעד לעיניו שלו העייפות "זה נכון שפיטרו אותך מהעבודה?"
צל של חיוך עבר על פניו, איך הילדה הזאת תמיד יודעת הכל "לא בדיוק" הוא חייך אליה "בואי נגיד שהחלטתי להפסיק לעבוד במקום הזה פשוט"
"כי הם לא מביאים לך מספיק כסף?" המבט הדואג בעיניה לא שכח.
עכשיו הוא ממש צחק "לא לא מה פתאום, שלא תדאגי מזה חמודה" הוא הצמיד אותה אליו בידו "פשוט חשבתי והחלטתי שאני רוצה אולי לחפש עבודה מסוג אחר, את מבינה?"
נראה שהוקל לה מעט וגופה נרגע בחיקו "באיזה עבודה תהיה?"
הוא בהה לרגע באופק, זה שאלה מצוינת למעשה "אני לא יודע"
"אבא, לא הבנתי למה הפסקת לעבוד" היא לא עזבה את העניין.
הוא הביט אל הירח, איך הוא מסביר לילדה הזאת איפה החיים שלו נתקעו.
"אבא?"
הוא נאנח "אלי, במה את רוצה לעבוד כשתהיי גדולה?"
"אני אהיה רופאה כמו דודה נאווה" מבט נוצץ הופיע לה בעיניים, רק שתשמור על זה אלוהים.
הוא נשם אוויר פנימה "אני רציתי להיות צייר כשהייתי בגילך" הוא ליטף את שערה "חלמתי הרבה חלומות, ופתאום אני כבר גדול, מבינה?"
הוא הסתכל עליה, שעונה בתוך חיקו, עיניה כבר עצומות ונשימתה סדורה.
הוא הביט חזרה אל הירח. "אני אבוד" הוא לחש בשקט ובלע את רוקו "כל כך אבוד".
"אבא" היא התעוררה פתאום "אתה – בוכה?"
הוא מחה במהירות דמעה קטנה "לא אני רק-"
היא שלחה שתי ידיים וחיבקה אותו חזק, מניחה את ראשה על הבטן שלו.
משהו בפנים נשבר.
גוש עמוק בגרון שלו קיבל ממשות , הוא ניסה לומר משהו , שהכל בסדר, אך יצא רק המהום חלוש ועלוב.
היא נרדמה שוב.
עיניו כוסו דוק של רטיבות, והוא עטף אותה חזק בשתי ידיים והצמיד את ראשה לראשה.
"אני אוהב אותך ילדה שלי" מישהו בתוכו לחש "את מדהימה" והוא נתן לדמעות לזרום כרצונם.
****
היא לא הפסיקה להסתכל מבעד לחלון של החדר, חיוך מאושר התגנב אל פניה כשראתה אותם מחובקים כך, אבא ובת.
דמעה קטנה ירדה במהירות על לחיה, והיא נרגעה, חיבקה את עצמה וחזרה למיטה.
היתה רק נקודה שהפריעה לי - היא מדברת במבט נוצץ, מה שמעיד על ערנות מסוימת, ואז כבר עם עיניים עצומות ונרדמת. ניגודי ומתהפך במהירות מידי לדעתי.
מלבד זאת - הגה"ה: 'ראשו לראשה' ולא "ראשה לראשה".
יש לי הרבה הרבה מה לומר. אבל העיקר שאני רוצה להבליט: יש בטקסט הזה המון המון חמלה שמובעת דרך הריאליזם. השאלות של הילדה שדוחקות באבא, הפער הבלתי ניתן לגישור בין תחושת היותו "אבוד" ובין היותו אבא עוטף ומנחם; אי הפיתרון בסוף שבכל זאת מביא נחמה; המבט החומל והטוב של האישה בסוף... כמה עדינות וחמלה בקטע כל כך בלתי פתיר!
בקלות ניתן היה להוסיף גסות "אתגר קרתית" לסיפור - למעוך לילדה את התמימות, להוסיף מתח בין טליה והגיבור. אבל בתוך ומתוך המורכבות התגלתה חמלה פשוטה ויקרה מפז
תודה רבה רבה!
אהבתי את המוטיב של הירח
טאטע מלך העולםעל המסר יש מקום לדון
בעצם אולי אנחנו לא חלוקים
