): הכאב הזהבין הבור למים
אוּלַי כּוֹס תֶּה וְכוֹכָבִים
יַצְלִיחוּ לִפְתֹּר אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה
אוּלַי שְׁתֵי כַּפִּיּוֹת סֻכָּר
עוּגִיַּת שׁוֹקוֹלָד
וְעוֹד אַחַת

אוּלַי יָרֵחַ
שָׁלֵם קְצָת יוֹתֵר מִתָּמִיד
אוּלַי חֲלֻקָּה מְדֻיֶּקֶת
שֶׁל כָּל הַנּוֹגְעִים בַּדָּבָר

אוּלַי מֹחַ חוֹשֵׁב
עַל תַּרְגִּיל בְּמִשְׂחָק שֶׁאִישׁ לֹא אוֹהֵב
וּשְׁבָרִים כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁאֶצְלִי
אוּלַי הֵם יִבְרְרוּ לִי פִּתְרוֹן

אוּלַי כּוֹס תֶּה וְכוֹכָבִים
יִהְיוּ בִּשְׁבִילִי הַמַּחְשְׁבוֹן
וְאוּלַי, רַק הַיּוֹם
אֶתֵּן לַלֵּב לְהִשָּׁבֵר
ואֲנִי בְּעַצְמִי אֶהְיֶה נֶעֱלֶמֶת

זה יפה פטל.
...רחל יהודייה בדם
כמה עומק
כמה יופי..

וגם כאב..

וואו וואו
❤️
מפליא!אני הנני כאינני

(מילה חדשה לאוסף המחמאות) המילה האמיתית שעלתה לי בראש היא יפיפה. פשוט ככה.

תודה לכם..בין הבור למים
אהבתי ממש.קפוצ'וןאחרונה

וואו זה יפהפה.

איזה מילים טובות.

נכנס לי ללב עמוק❤

 

פחםסוידריגאילוב

בעיפרון ובמכרות

כותבים וגם כורים

בcoalי coalות

וסימונים על הקירות

סימומים ועקירות

היינו צריכים לכתוב, אתה מבין?

לפרוק, נהיה כבד מאוד לחיות


למה המדענים לימדו על היסודות?

למה גילו את הסודות

ציפור שרה על ענף

אך בקרני המיקרוסקופ

מתלכדים מרבית תאיה:

פחם

פחם

תנו כבוד לחקלאי העיראקיסוידריגאילובאחרונה

תנו כבוד לחקלאי העיראקי

צעק המטורף על פתח המדרגות הנעות

כמה כאב לו לראות את העוברים והשבים

דמעות זלגו מעיניו מנחיריו

תנו כבוד! תנו כבוד!

כמה כבדים היבולים

כמה קופחת השמש

מה מתפתל בעבותות זקנו הלבן

שומעים את העור הפריך מיטגן בשמש הקופחת

המטורף לופת כתף של איזה עובר והוא מתנער באימה

חתיכת פסיכופת!

המטורף לא עומד בזה יותר

הוא בורח מהם, נוהרים לפניו

פרצופיהם האטומים, עיניהם המזוגגות

נערות מתפקעות בצחוק והוא מתגונן:

החקלאי העיראקי קם השכם בבוקר

עצמותיו חורקות

הוא שומע את ההרים העתיקים שרים שיר כבד

הוא חובש את חמורו ונוהם בגרון סדוק

למה אתן צוחקות

תנו כבוד

הן מביטות זו בזו בתמיהה מוגברת וצחוקן נכפל ומשתלש


 

לאיש לא אכפת

ששוקעת השמש בערב בעיראק

והחקלאי העיראקי חרש ורתם

שנצרב עורו בשמש

שנשחקו עצמותיו

גם הלילה יישתה ויבכה בדממה

תנו כבוד

אל תשאירוזכרושיצאנולרקוד

אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד

לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפְּחָדִים

אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד

עִם רְסִיסֵי חַיִּים


אַל תְּפוֹצְצוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה

וְתַשְׁאִירוּ רַק זִכְרוֹנוֹת

מִקּוֹלוֹת הַפְּצוּעִים, הַצְּעָקוֹת,

וְהַמֵּתִים בַּתְּעָלוֹת


אַל תַּחְזִירוּ אוֹתָנוּ לְשָׁם

לָמוּת שׁוּב בְּיַחַד אִתָּם

תִּהְיוּ חֲכָמִים וְתַקְשִׁיבוּ גַּם לָנוּ

הַפְּצוּעִים שֶׁקּוֹלָם נָדַם


כִּי אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם

בְּסֻגְ'עִיָּה אוֹ לְבָנוֹן

וְנִשְׁמָתֵנוּ לָעַד תְּדַמֵּם

אֶת מַשְׁבְּרֵי הַשִּׁגָּעוֹן


אֲנַחְנוּ הִקְרַבְנוּ הַכֹּל

שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת כָּאן בְּשַׁלְוָה

אָז לָמָּה עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ

לִצְרֹחַ אֶל הַדְּמָמָה


בְּבַקָּשָׁה תִּהְיוּ רְגִישִׁים

בְּבַקָּשָׁה תַּרְגִּישׁוּ גַּם אוֹתָנוּ

שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ מֵתִים

נוֹשְׂאִים אֶת שְׁאֵרִית חַיֵּינוּ


אַל תַּהַרְסוּ לָנוּ אֶת שִׂמְחַת הַחַג

אַל תִּפְתְּחוּ אֶת הַצַּלָּקוֹת וְהַפְּצָעִים

תְּנוּ לוֹ לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט

לְלֹא רַעֲמֵי הַנַּפָּצִים


מצמררררררתמימלה..?אחרונה
כתוב מעולה עם חרוזים מדוייקים ומסר מאוד נכון וחודר ללב❤️
יש פלטפורמה חדשה לכתיבת וקריאת סיפוריםסופר צעיר

דני - פרק 1

 

קישור לסיפור בהמשכים שאעלה אליו פרק ביום (לא כולל שישי ושבת).

רוב הסיפור כבר כתוב, אני עורך אותו ומעלה, כשאגיע לחלק הלא כתוב, גם אכתוב וגם אערוך.

אני מתכנן להוציא את הספר לאור באמזון, אבל עוד חזון למועד. עד אז - מוזמנים לתת לי את חוות דעתכם הכנה ולעזור לי להשתפר!

תוכל לפרט יותרשלג דאשתקד
לאיזה גיל זה מיועד וכדו'
קראתי, ממש יפהתמימלה..?אחרונה

כאילו, יש רק שלושה פרקים בינתיים ואני די במתח אז אולי אם באלך להעלות יותר מפרק ביום-אני ממש אשמח😅

הכתיבה מאוד יפה, הסיפור מעניין ואני נהנית לקרוא...

האם מותר להמציא מושגים עבור שירהזכרושיצאנולרקוד

גם אם אין להם אחיזה במציאות?


את התהייה הזאת תהיתי לאחר ששלחתי

קטע שירה שלי למנקדת, ובין היתר הופיע שם

הביטוי "חול שמיים" והיא שאלה אותי מה זה.


אמרתי לה שזה מושג מופשט שהמצאתי לצורך השיר

והיא ניקדה מה שניקדה.


מה דעתכם?

בשירים של שלמה ארצי זה מאוד מצוי, צירופי מיליםנייקיי

מוזרים..

לשלמה ארצי יש סגנון כתיבה אסוציאטיבי, כמעט סוריאליסטי, שבו הוא מחבר מילים שלא תמיד יוצרות היגיון תחבירי או מציאותי, אבל הן מייצרות אימג' או רגש חזק.


"חתולים מחשבנים את קצם לאחור" (מתוך: "תגידי")

"גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת" (מתוך: "גבר הולך לאיבוד")

"במטוס סילון, בתוך תא זכוכית, ראיתי את העיר שותה מכוס קפה" (מתוך: "שיר חייל")

"פתאום כשלא באת, הלכתי לאיבוד בתוך הדיאטה של עצמי" (מתוך: "פתאום כשלא באת")


ברי סחרוף (יחד עם דן תורן או מיכה שטרית שכתבו לו) משתמש בצירופים שמרגישים כמו חלום קדחת:

"חלליות": "חלליות רודפות אחריך, חלליות קוראות לי לחזור". השיר כולו מערבב מציאות תל-אביבית עם מדע בדיוני.

"הזיות": "הזיות, הלב פועם בתוך קופסת קרטון". תמונה פיזית מאוד מוחשית ותלושה בו זמנית.


(נעזרתי בגוגל כדי לנסח את התשובה) 

מעניין מאודזכרושיצאנולרקוד

תמיד תהיתי מה זה "גבר הולך דרך מרפסת"

פעם אמרו לי שזה שיר שהוא לא מוכן לפרש, לא יודע אם נכון או לא.


רק יודע שהוא גורם לי לבכות

ברור שמותר...צדיק יסוד עלום
למה שיהיה אסור
שאלה מעניינת🤔...תמימלה..?

לדעתי אפשר כל עוד מבינים מה הביטוי אמור להביע, אני הבנתי שהמושג חול שמים הוא סוגשל ערבוב בין חול על שפת הים(שמבטא הרבה) לבין ביטוי לרוחניות, אנלא יודעת אם לזה התכוונת אבל זה מה שעלה לי בראש...

מה שכן, כשעושים את זה(ובעצם בשירה בכלל...) צריך לזכור שכל אחד יפרש את זה בצורה שונה....

 

מוסיפה עוד תהייה משלי...

כשכותבים סיפור מציאותי אבל לא אמיתי(כזה שמבוסס על נתונים אמיתיים ולא על סיפור שקרה...) אפשר להמציא מושגים?

אני כותבת סיפור על התקופה של יציאת מצרים והתלבטתי האם ללבן לבנים(לייצר, להכין... לא מצאתי כל כך מילים אחרות...) יהיה בסדר כי ליבון זה משהו אחר אבל..

לשאלתך השניה-צדיק יסוד עלום

אסור.

"הבה נלבנה לבנים" זה ביטוי מהתורה במגדל בבל, אז זה מונח בסדר בהקשר שהזכרת.

אם זו עלילה בדיונית (או עתידית או פנטסטית [=קסם]) או סתם שהמצאת מושג / פועל, אז כל עוד הקורא מבין מה כתבת זה בסדר.


אבל!

אם רצית לשנות את חוקי העברית ולהשתמש בפועל הלא מתאים עבור פעולה מסוימת, או לעשות שילוב בין שני מושגים שאינם קשורים (חול ושמים) במטרה שהקורא יבין - לא טוב.

ממש כדאי להקפיד על העברית 

אז מה אפשר לכתוב במקום?תמימלה..?
להכין, לייצר, זה פחות מתאים... יש לך רעיון אחר?
ממליץ להתיעץ עם A.Iצדיק יסוד עלום

למשלב גבוה לדעתי המילה "לקרוץ" יכולה לעבוד.

אם את נעזרת בתבנית - אפשר "לצקת" חומר לתוך תבנית.

להכין וליצור הן בסדר לדעתי...

וגם ללבן לבנים זה בסדר בהשאלה מהתורה

רעיון, תודה🙏תמימלה..?
...אילת השחר

לענ''ד, לקרוץ לא מתאים למה שהיא מבקשת לתאר.

כשמסתכלים על ההקשר הכללי של הפעולה שהיא מבקשת לתאר, ועל המשמעות המילולית של המילה לקרוץ - לחתוך מתוך דבר קיים, לחצוב - וידוע שהכנת הלבנים במצרים לא נעשתה באופן כזה, זה לא יהיה מדויק להשתמש בפועל הזה.


***


אם כבר הגבתי פה, משתפת פה מה שרציתי להגיב לך למעלה @תמימלה..?:

לשאלתך איך לקרוא לפעולת הכנת הלבנים, מניחה פה הצעה למה שעשיתי עכשיו, ואת יכולה להיעזר בזה גם למקרים אחרים.


ניסיתי להבין קודם כל מה ההגדרה הכי מתאימה למילה שאני מחפשת (מה שם הפעולה...), ואז חקרתי קצת מה זה אומר, מה עושים שם בפועל. לצורך העניין החיפוש שלי היה איך קוראים לפעולת הכנת הלבנים. ואני מתבוננת במילים שעולות שם שמתארות את ההכנה - ערבוב, יצירה, יציקה, הכנה...

מפה כבר אפשר לבחור מה שמתיישב לך בהתאמה עם המשפט בטקסט הכללי. ואם עדיין לא מתיישב, לפחות יש לך שורשים קבילים לפעולה שאת מבקשת לתאר, ואת יכולה גם לבחור לנסח את המשפט אחרת בעזרתם, להרחיב את התיאור ולפרוט את הפעולות במקום לקצר לאחת .


ואגב, בדקתי לך במילון אבן שושן מעתיקה לך מהספר -

הפועל לָבַן - עשה לבנים, שם חומר נלוש בדפוסים ויבשו בשמש או שרפו בכבשן: ''הבה נלבנה לבנים" (בראשית יא ג).

- ''אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנין לבנים" (בבא מציעא י ה). - [לִלְבֹּן, לוֹבֵן, יִלְבֹּן]


ותבורכי על הרצון להביא דיוקים, זה חשוב כל כך. 

וואו, כתבת כל כך ברור וטוב!!תמימלה..?

העתקתי לי את זה ובע"ה משערת אשתמש בזה עוד הרבה, אינסוף תודות❤️

ועם זה שבדקת בשבילי במילון והבאת לי את זה ממש מחמם את הלב, מעריכה מאוד מאוד🙏

בשמחה ובאהבהאילת השחר

התלבטתי מוקדם יותר, אם להרחיב את התפיסה שלי על כמה זה חשוב מה שאת מבקשת לעשות במציאת המילים המדויקות, וכמה זה יכול להשפיע על השימוש התקין בשפה בהמשך ע''י הקוראים (או המקריאים...).

אבל הרגשתי שזה מיותר כרגע, אז השתדלתי לעשות את מה שיכולה במקומי כדי לתמוך בהשפעה שלך, וזה די לעשות מה שאני אוהבת, לחפש תשובות ולחקור שורשים...

אז החכמתי בדרך גם אני בזכותך.


(בסוגריים אגיד שהיה חשוב לי לעשות את החיפוש הזה, גם עבורי ולא להשאיר תשובות ברמת החיפוש בגוגל/ai...

המציאות מוכיחה שכמה שזה יכול לקצר תהליכים ולסייע, זה לא אותו דבר בכלל...

לפעמים גם ברמת התשובות שמתקבלות וכמה שמקיפות ונכונות, ובעיקר בגלל הרצון העמוק יותר לתמוך את העבודה בכלי הבינה שלנו.)


בהצלחה! ואם תרצי עצה מתישהו מוזמנת לתייג אותי או לכתוב לי.

מעריכה מאוד מאוד🙏🙏תמימלה..?
תודה רבה
או שלאנחלת

הבנתני נכון או ש..

 

מדוע אי אפשר "ללבן לבנים"?

איזו שאלה יפהאילת השחר

אז קודם כל, יצירתיות זה שם המשחק, ובמיוחד במילים זה מדהים לראות ולפגוש אותה.


דבר שני, לא יודעת אם הכרת שבעולם הספרות ובכלל בעולם הכתיבה יש מושג שנקרא אמצעים רטוריים, כלומר אמצעים ספרותיים.

חלקם מוכרים יותר בשמם הספרותי ושכיח למצוא אותם בשדה היצירה, ואת חלקם נפגוש אולי בלי לדעת שזה מה שהם. כמו כן, חלק מהאמצעים ישתייכו לגזרת התוכן של היצירה (דימוי, מטאפורה, משלב לשוני וכדו'), וחלקם יתבטאו במבנה היצירה (חריזה, אקרוסטיכון, פיוט, בלדה, מחזה וכדו').


כמעט כל דבר שקורה ביצירה אפשר להכניס לתוך אחת מהגדרות האמצעים הספרותיים, ואת הביטוי ''חול שמיים'' אפשר להכניס תחת הגדרת מטאפורה.


אפשר להעמיק רבות במונח אבל בהגדרה הפשוטה והקלה (הבאתי מאתר מטח)

ההגדרה של מטאפורה ''היא השאלה, וסוג של דימוי. היא יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ' הדימוי. יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציור בעל משמעות מפתיעה.

המטאפורה היא צירוף מילולי שנוצר על ידי המשורר בדרך חדשה בכדי לבטא נתון בדרך שאינה מקובלת. מטאפורה היא צירוף שבו לפחות מילה אחת מופיעה בשינוי מובנו או משמעותו הליטרלית, מילונית. ישנה העתקה משימוש רגיל לשימוש בעל משמעות חדשה.

לא תמיד ברורה המשמעות העולה מתוך צירוף המילים המרכיב את המטאפורה ולכן יש לחפש משמעות שאינה מובנת מתוך ההגיון והלשון. למשל: כוכבי עיניה, צינת בדידותך, חיק הילדות.

בשפת היום יום נוצרה מטאפורה שחוקה, כלומר שימוש בפתגמים, בהשאלות נדושות משימוש, עד שאין שמים לב לכך שהן מטאפורות. למשל: יד הגורל, לב ים. '' עד כאן הציטוט.


ומעניין לקרוא את הביטוי בתוך השיר המקורי.


מעניין מאודזכרושיצאנולרקוד
תודה רבה על הפירוט.


ביום מן הימים אעלה אותו אף לכאן.

כן, ודאי שאפשרמתואמת

לסוג הביטוי שהמצאת קוראים מטאפורה - לקחת את המושג של חול על שפת הים והשתמשת בו בהשאלה לשמיים.

כמובן, יש גבול להמצאות... מילים שלא מתיישבות טוב עם כללי הדקדוק פחות נכון להמציא.

בשביל זה יש להביא את השירים לעורך לשון שהוא גם מנקד, ועדיף אחד כזה שמבין גם בשירה, כדי לקבוע אילו המצאות תקינות ואילו לא.

(גילוי נאות: אני עוסקת בזה.)

אובך, זה לא נקרא חול שמיים???🤔בחור פגז
מעניין, לא מכירזכרושיצאנולרקודאחרונה
התבודדות.אשר ברא

אתה דורש ממני לצאת לשוח בשדה-

ואני צועקת וצועקת וכלום לא קורה.


רב'ה הצילו! זה לא מספיק. מה עוד עכשיו?

לדבר עם מי שאמר והיה העולם?

מי אמר שהוא מקשיב לי? הרי יש הרבה לפניי בתור-

ולמה דווקא תיבות 'ריבונו של עולם' שלי יעמוד מול כיסא הכבוד?

מי אני בכלל? למה אני בכלל חשובה?

ואיך אפשר לכעוס על המלך? וגם לאוהב אותו בלי סיבה?


הולכת לאיבוד בשדה,

מאיפה מתחילים? למי פונים?


היי.. סליחה.. מישהו רואה פה אנשים?


ממשיכה ללכת. מחזיקה חזק את התיק.


מה אמורים לעשות?


טוב אז רק רציתי,

לבקש להתחזק באמונה.

להרגיש בטוחה. להרגיש שיש מי ששומע אותי גם כשאני אבודה.

לבקש שתחזיק אותי, שאמשיך להיות אובדת עצות בקדושה- ושלא אפול לשאול תחתיות כשאספת אותי משם בבושה.


תהיה גאה בי אבא.

גם משה רבנו השתדל... אבל איך כעסת עליו, שבעצמו הוא העז לזלזל!

ואמונה בעצמי יש לי? אז איך בך אני יכולה להאמין?

הרי גם רבנו הוכיח את התלמיד שחשב לעצמו שהוא מבין.


והאם אני תלמידה? האם אני בכלל ראויה?


ורק מתחננת להוציא זעקה מהלב-

"אבאל'ה הצילו.

הצילו אבאל'ה."


ואיך כולם יודעים באיזה שביל ללכת? ורק אני מטפסת על הגבעות- מלאה בשריטות וצלקות.

ככה נראת בת של מלך שאמורה להיות עשויה מאבנים טובות?


אבאל'ה, אם לא זעקה.

אז רק בקשה, לפני הקריאת שמע שעל המיטה.

בבוקר אם תחליט שאני הקטנה עדיין ראויה-

תעשה שיהיה לי טוב. שאצליח לפתוח את הסידור.

שאצליח ללחוש בקשה חרישית. שאצליח להיות אני. שאצליח לאהוב את כל מי שסביבי.

שאהיה בריאה ולא אפול לבורות של עצמי. שאעריך את כל השפע שנתת בתוכי.

שאזכור שאתה כאן ולא אתייאש. שאאמין שיש בשביל מה להתאושש.

שיאהבו אותי. יעריכו. יהיו אמיתיים.

שיזכרו שגם אני בן אדם שעוברים עליו דברים.


אל תעזוב אותי. אל תשחרר. אל תוותר.

אם אסק שמיים. שם אתה?


אני מאמצת את הזעקה שלךנחלתאחרונה

כל כך אמיתית כואבת, כנה.

 

נראה לי שכולם באותו מצב פחות או יותר.

 

אין ספק שהוא מקשיב לך ואוהב אותך  ואכפת לו ממך.

אין לי ספק בכלל!

 

יש לי הרגשה שאת אחת היהודיות החביבות עליו ביותר. באמת!

חבלכנר✍️

חבל

 

שרשרת על צווארי,
זוהי אינה שרשרת חי.
מחרוזת על גרוני,
וחיי חולפים מול עיניי.

 

משא כבד על כתפיי,
משאו של אטלס כמדומני.
יעידו שמיים עלי,
הם העומדים למוחצני.

 

הכיסא נע ונד,
כאילו חוכך בדעתו.
הוא זז מצד לצד,
האם באה שעתו?

 

העולם, חיוור ודומם.
אני, כבוי וגלמוד.
העולם, ערירי ושומם.
אני? כבר תלוי על עמוד.

 

 

 

 

נ.ב

לא לדאוג הפסיכולג כבר שותף😉

וואו, חזקקקתמימלה..?
אולי לא לזה אני אמורה להתייחס אבל החרוזים מעולים!
תודהכנר✍️

בדיוק לזה צריך להתייחס😊

שיר נעיםצדיק יסוד עלום

וזה מה שמפריע לי

קודם כל צר לי שאתה מרגיש הרגשות בלתי נעימות כאלה ומהרהר כך, על החבל הצוואר והכיסא. משום מה אחוזים גבוהים כל כך מהאנושות מהרהרים באובדנות (גם אני לא חף מכך). מתישהו האנושות תבריא...


אני מהרהר בקול רם ואם בא לך אשמח להרהוד (שילוב של הרהור והדהוד, אפרופו השרשור לעיל) - על האלמנט הספרותי של כתיבה אדישה ולקונית המתארת חוויות קצה. האלמנט האסתטי מובן - יש כאן דיסוננס בין קור הרוח ובין האקסצנטריות... אבל מה זה בא להעביר?

השיר לא בדיוק הלך עד הסוף על האדישות. המילים שנבחרו בבית האחרון הן כן קשות (שומם, ערירי, כבוי, תלוי)... אבל עדיין האווירה שומרת על מתינות.


האיפוק הזה מרגיש לי קשור לסיפא (אם יורשה לי), קריאה מאוד מאופקת לעזרה וליחס. כולנו כאן בפורום ובכתיבה כמעט תמיד כותבים בשביל שידעו מה עובר עלינו בלב ובראש. אבל אני חושב שהאפקט של הכתיבה המאופקת הוא להחזיק במקל משני קצותיו: לשתף את הקושי שעובר עלי מחד, ומאידך לא להיות חשוף ופגיע.


- בבית הראשון יש הומור יבש: שרשרת, אבל לא שרשרת חי (=של ערסים + הולך למות).

- בבית השני יש דרמה: המיתוס של אטלס מוסיף אווירה מיתית ודרמטית

- בבית השלישי יש אלמנט שאהבתי: עזבנו את הגיבור העומד על הכיסא והתמקדנו בכיסא עצמו. מושג כאן רווח כפול:

  א) אימה - אנחנו עזבנו את הצוואר החנוק ואת השמים העומדים למחוץ, ואנחנו מתמקדים במשהו שולי. זה גורם לנו להרגיש צורך עז ומלחיץ לבדוק מה קורה בהתרחשות המסוכנת...

  ב) משהו שולי הוא למעשה הרה גורל - הכיסא לא משמש רק להסחת דעת מהסיטואציה האלימה, אלא הוא גם מהווה אותה. הכיסא התמים הרוקד מצד לצד הוא הוא זה שעלול להוביל למוות אכזרי. פתאום ריקוד קטן של כיסא גורם לפחד נורא.

- הבית הרביעי הוא זה שעורר אותי להגיב, כי הוא להרגשתי מבאא ביתר שאת את האווירה האדישה הלקונית הישירה והעגומה בשיר. אני לא יודע מה דעתי על האלמנט הזה, ואני חושב שהוא יותר מרגיז אותי מאשר מעניין. משהו בו מרגיש לי חמקני...


אשמח לתגובה קצרה או ארוכה, מה שייתחשק

אולי הכותרת קשורה לאווירהצדיק יסוד עלום

המילה חבל (rope) קשורה למילה חבל (too bad)

בכך הרווחנו בכפיפה אחת גם תיאור אינפורמטיבי (השיר הזה עוסק בחבל) וגם פרשנות אדישה וצינית (אי אפשר להגיד על אדם שעומד למות "חבל"... אבל האדישות שבשני הבתים האחרונים גורמת למוות לאבד מהדרמטיות שלו ולהרגיש "מיותר"...

תודה רבהכנר✍️
עבר עריכה על ידי כנר✍️ בתאריך י"ד בשבט תשפ"ו 20:23

הבאת כן פרשנות מאוד יפה ממש שמחתי ששמת לב לכפל משמעות של הכותרת

ה"חבל" היה מכוון שיתפרש ע"י הקורא לאיפה שהוא ירצה לקחת אותו

זה לא תוכנן להיות שיר נעים אבל עם כך אתה קורא אותו מי אני שאגיד אחרת.

 

בעיני השיר מחבר אותך לסיטואציה של האדם עם החבל על הצוואר עומד על כיסה ומנהל בדקה האחרונה של חייו את הערעור האחרון לפני הביצוע, הוא מתחיל בכך שהוא מסתכל באירוניה יבשה על ה"שרשרת" שלו שהיא לא שרשרת חי וממשיך משם בלנסות לתת למאבקו הפרטי נופך יותר אפי ודרמטי (בצדק או שלא בצדק) ובמקביל להכניס את הקב"ה לסיפור "יעידו שמיים עלי"(שזה כמובן רץ גם על המיתוס של אטלס) משם האדם ממשיך בהאנשה של הכיסא כאילו הוא זה שמחליט מה יקרה הלאה דבר זה הוא גם סוג של בריחה מהמציאות וגם מאבק לגבי מה הוא יחליט בסוף, בבית האחרון מגיע סוג של קביעה שכן היא לקונית , אבל לא בהכרח אדישה. אני לא ממש התכוונתי ללכת לשם הלקוניות מבחינתי היא ויכוח שכלתני המוביל להשלמה או ליתר דיוק לרצון בהשלמה הייתי אומר שאם כבר זה אדישות משוחקת על מנת להעמיד פנים אמיצות בפני הלא נודע.

 

מצחיק שאתה מעיר על שיר של מתאבד שיש שם משהו חמקני הרי אדם שמתאבד בחור להתחמק מן העולם עקב סיבותיו נראה לך שבאקט האחרון שלו לא יהיה לכך שום רמז?

 

דבר אחרון בעיני זה לא איפוק זה פשוט גישה אחרת לחיים יש אנשים שיסיימו ברעש ופצצות יש שיסיימו בקול דממה דקה.

כןנחלת

 

 

מקווה שאתה לא כועס, אבל אין לי שום כוונה לנתח את השיר הזה

מבחינה מספרותית. מחילה מכבודך.

 

מבקשת ממך בקרוב שיר יותר שמח או הגיג יותר שמח או אני לא יודעת מה, אבל שיהיה שמח!

טוב?

למה שאכעס?כנר✍️

זכותך לעשות כרצונך ואינך חייבת לי מאומה😊

אני לא מבטיח הבטחות.

לא שהתכוונתינחלת

שהשיר אינו טוב.

 

אלא, אם זה מצב רוחך - אז עדיף מבחינתי מצב רוח טוב, פרקטי , עם שתי רגליים 

על האדמה מכל כשרון, מופלא ככל שיהיה;   לחם וגבינה לבנה עם זיתים...

עדיף על קוויאר....

 

מדברת עלי כמובן. מקווה שזה שיר של רגע עצוב. לא יותר מזה.

לאנחלת

הבנתי.

 

 

אמרת "נעים"?

 

נראה לי שאני קצת סתומה; בגלל שאני מדור אחר אני לא מבינה לפעמים את הניסוחים כאן. 

אני, בלי שום קשר לאיכות השיר, ממש לא הרגשתי נעים כשקראתי את השיר.

 

התוכן לא נעים, ההגשה כן להרגשתיצדיק יסוד עלוםאחרונה

זה לא כזה מתוחכם

הטענה היתה ששיר שמדבר על נושא כה אפל צריך להיות עם הרבה לכלוך, כעס, זפת וכאוס, בעוד שהשיר הזה (להרגשתי) שמר על איפוק וחיוך נימוסי עד הרגע האחרון


@כנר✍️ טען שלהרגשתו השיר לא כל כך נעים כמו שהרגשתי ונימק יפה

וואו. אהבתי.אני הנני כאינני

משחקי מילים יפים. מה עומד מאחורי באמת?

התכוונתי לזה. בקינוח הראשון התערבב קינוח אחר....נחלת

 

 

 

אוהבת קינוחים כאלה, למרות שאיני יודעת להכין אותם בעצמי.....

קינוח קל . עתיק אבל עדיין טרי ויפה (בעיני)!נחלת

אולי יעניין אותך