אז בסוף

ויתרתי על ארוחת צהריים כדי שיהיה לי זמן לרקוד

מדהים עד כמה נקי אפשר להרגיש

כשאתה מזיע ברמות

אבל אחרי 20 דקות של ריקוד

החיים יפים עכשיו

יאייי

כמה פעמים כבר

רקדתי את היום הזה

כמה פעמים כבר

כאבתי את היום הזה

ולא משנה מה אני מציירת לי

היום הזה הוא אותו דבר

חדגווני

היום הזה

שוב לשבת ולטרוח

לא להספיק לנשום

לשבת

וללמוד

ביום הזה לא יהיו

עוד ריקודים בחושך

ביום הזה לא יהיו

מכחולים רטובים

ביום הזה לא יהיה

שירים מאושרים

כי היום הזה

יהי כולו חישובים

ביום הזה

אני אשב, עם ראש כואב

אעבוד קשה

וזה הכל

פשוט אעבוד

לא יראה את חברות שלי

-גם ככה אולי לא יכלת,

את יודעת, אחרי הכל, זה לא את שמאשרת

לא את שמחליטה על עצמך

ותפסיקי כבר לכתוב,

יש לך

המון דברים

לעבוד

והנה זה חוזר..

התחושה המוכרת

והמחשבה שחוזרת על עצמה

לא, את לא רוצה למות, את *לא* רוצה למות

זה לא ממש עוזר שאני משננת לעצמי אתזה

אני יודעת שאני משקרת

ורק לפני יום, היה לי מדהים

אני צריכה לשנות את הגישה שלי, אני יודעת

אני צריכה לשנות את החיים שלי, אני יודעת

אבל אין לי זמן

ואין לי מישו שיעודד אותי שוב

אני חייבת לעשות משו מהר, השעון מתקתק, ואין לי כוח לכל הכאב ראש והלב הזה

אני חייבת לעבוד

כדי לסיים

שיהיה לי זמן

לשנות

אבל אני לא מצליחה

להתנתק מעצמי מספיק

כדי להיות מרוכזת

ולעבוד

טאטא תעזור לי!

והם מבודדות

והיא חולה

ואני לא יכולה ללכת להגיד להם מילה, להביא להם ממתק

למה אני לומדת באולפנה הזאת, למה?? אני רוצה לנשום, טאטא

אה

נזכרתי למה אני לומדת שם

כי מכריחים אותי

אוףף כל כך הרבה שליליות במקום אחד, אני לא רוצה אתזהה

ראיתי את הסטורי שלה

וכן אני מקנאה. מודה בזה.

אני יודעת שחברויות לא נשארות לנצח

אבל דמט באלי את זה שוב

באלי אנשות שהיו איתי בתוך השיט והן היחידות שהיו איתי שם

אולי זה טוב שאין אותן עכשיו

אבל פאק זה נראה שלהן ככ טוב

ולי ככ רע

והן ביחד ונשארו חברות

ואני קצת חסרת חברות כרגע

למה לעזאזל אני מתגעגעת לפעם.

שום טוב לא היה שם. כלום.

אז מה יש לך מפגרת

המילים שלה מהבוקר לא יוצאות לי מהראש

למה זה עדיין משפיע עליי ככ חזק. מה נדפק איתי

ולראות אותו לא עשה לי טוב

ולקרוא את מה שהוא כתב עוד יותר

למה אני כישלון.

באלי לצרוח לאלוהים אבל אני שונאת אותו עכשיו

פאק.

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"