כי להיות אמא צעירה זה ממש כייף ונחת אדיר,

ואם אני מסתכלת קדימה להיות סבתא צעירה 

וחזקה זה ממש מדהים,

זה יותר עניין נפשי של בגרות מאשר עניין של זמן.

יש כאלה שלוקח להם הרבה זמן.

יש כאלו שצריכים להשלים כל מיני חלקים שפספסו

ויש כאלה שמספיק בוגרים בגיל צעיר. 

אם זה מתנגש עם שירות צבאי קרבי משמעותי - זה לא עניין של הגיל עצמו אלא להספיק משהו אחר.

הגיוני לדחות עקב שירות לאומי/צבאי

אמנם צעירים לא גיבשו דעה וכו' וכו'

אבל לדעתי זה דווקא מה שעוזר להם לבוא לזוגיות עם התלהבות, אהבה, ונכונות להתגמש כלפי השני

שיש לך עמדה ברורה ומוצקה ובכל זאת אתה יודע להקשיב.

אם אין לך עמדה ברור שתקשיב, זאת לא חוכמה מיוחדת.

אם אני מסכים למה שאתה אומר אני לא בהכרח מכיל אותך, יכול להיות שאני מכיל את עצמי.

כל הקטע זה לחפש את האמת, מקסימום הם יגבשו דעה ביחד.

לא צריך לסבך את החיים כדי לצאת גיבור וחכם.. זה לא חכמה בכלל.

אל תדאג בהמשך החיים גם ככה יהיו להם חילוקי דעות והתמודדויות.

זה לדעתי בדיוק הבעיה של מבוגרים שהם באים כבר קשים עם דעה ואז הם צריכים להכיל במאמץ,

בזמן שצעיר מתגמש בקלות.

דיברתי באופן נקודתי לגבי מה נקרא הכלה.

ברגע שאני חסר עמדה אולי יהיה לי יותר קל לקבל עמדה אחרת. נכון. 

אבל אין פה את תכונת ההקשה והככלה שהיא החשובה.

אבל התכונה הממש טובה ונצרכת בזוגיות - תכונת ההקשבה וההכלה - נמדדת בעיקר מתי שיש סתירות.

יכול להיות זוג צעיר שאין לו מידת הקשבה וענווה אחד כלפי השני ולא משנה כמה הם לא מגובשים - זה לא יעבוד.

ויכול להיות זוג מבוגר שלכל אחד יש כבר קילומטרג' שלם של דעות ומחשבות אבל הם מקשיבים ומכילים אחד את השני זה יעבוד.

אני חושב שגיבוש עמדה הוא דבר חיובי.

כדאי לעודד את תכונת הענווה בלי קשר לגיבוש העמדה.

מסכים שלא צריך להכנס מראש לפערים מיותרים, אך זה לא הדיון פה.

אם הם התחנכו בבית עם מידות טובות נשאר לבנות את זה יותר ויותר.

לא צריך לחכות שיהיה להם רקורד של ויכוחים ששלטו בעצמם כדי להגיד "רק עכשיו אני יכול להתחתן"

תכלס? רוב (או כל) הנשואים אומרים שרק אחרי החתונה מתחילה העבודה, 

אם גיבשת דעה זה לא אומר שיש לך תכונה של סבלנות 

פשוט לא אהבתי את הצגת חוסר דעה/עמדה כיתרון.

אני לא חושב שזה יתרון בשום מצב.

כי מי שגיבש דעה זה לא הופך אותו ליותר סבלן,  לדעתי זה רק הופך אותו ליותר מתקשה להכניס עוד מישהו לחיים שלו. והרי בכלל לא בטוח שהוא צודק בדעה שהוא גיבש, בין כך תצטרך לבדוק את הדעה שלך אם היא נכונה.

הם לעומת זאת מתחברים מהר ואח"כ מבררים את האמת ביחד, כמו שאמרתי

או מתגמשים.  

יכולה להיות עמדה סופר יציבה וסופר מגובשת ובכל זאת אני יוכל להקשיב ואם צריך גם להפוך את עמדתי.

העיקר זה לבנות את מידת הענווה. זה עיקר העיקרים.

אם יש את זה - לא משנה עמדות מגובשות ומוצקות יש - אפשר לדבר.

אם אין את זה - כל סטייה קטנה תוביל לפער.

חסרון בדעת הוא חסרון נקודה.

ענווה זה יתרון.

לא צריך לערב בין השתיים.

גם לבחור הצעיר יכול להיות שיש ענווה. 

ענווה זה לא בכוונה לגבש דעה ואז להילחם עם עצמך להקשיב לאישתך או לאחר. 

זה לוותר בכל מיני מצבים- גם גשמיים, או גם דעה של צעיר מול דעתו צעיר אחר,

ומן הסתם היו לו זמנים שהוא היה צריך לוותר, הוא לא רובוט יש לו צרכים וקורה שיש ניגוד אינטרסים.

עם דעה או בלי דעה שניהם יצטרכו לעבוד על ענווה באותה מידה..

בעמדה של ענווה,

רק תיקון קל - מי שנמצא בעמדת ענווה אינו צריך להאבק על להקשיב על אף שהוא חושב אחרת, זה פשוט קורה לו.

לגבי התיקון, אני לא בטוח שזה נכון.  אולי בדרגה ממש גבוהה?

בכל אופן, אני מדבר על אדם שכרגע במהלך של עבודה עצמית לא כבר צדיק.

צריך ללכת, היה נעים לשוחח המשך ערב נעים

לפעמים קל להשתחרר מהאגו ולהקשיב ולפעמים קשה.

ככה זה לכל בנאדם.

ברמות שונות.

הם יותר גמישים לשינוי

אסביר.

לבעיה יש שתי פנים. פן אחד - הנער עלול לעשות החלטה לא נכונה מצד זה שהוא לא יודע עדיין כמה אחריות זה נישואין, הוא לא יודע איך לבחור אישה כמו שצריך, וכו'. זו הבעיה מבחינת הקוגניציה - חסר לו ידע לצורך קבלת ההחלטות שהוא עומד לבצע.

אבל הבעיה הגדולה יותר, היא הפן המטא קוגנטיבי של העיוורון שלו. כלומר - הוא אפילו לא מודע לחוסר הידע שלו במידה מספקת בשביל לנסות לבחון כמו שצריך את הדילמות העומדות בפניו תוך הנחה שהידע שלו חלקי. הוא בטוח שהוא נכנס להחלטה מודעת , בה הבחירה הנכונה בעיניו לא תשתנה עם השתנות הידע שבידיו ותבניות החשיבה שלו, ולכן לא יודע להזהר ממוקשים. וזו בעיה אמיתית.

לפעמים כן, ולפעמים לא.

״אין שכל - אין דאגות״
ואכן, השכל (המח) מסיים את ההתפתחות שלו רק בגיל 25.

קודם כל אני בעד שכל אחד יעשה מה שמתאים לו. אני לא חושבת שיש פה עניין של טוב ולא טוב. לכל אחד מתאים משהו אחר.. (וצריך גם לזכור שלא הכל תלוי בנו לגבי גיל החתונה)

אני אישית לא רציתי לצאת בגיל מאוד צעיר (למרות שבתכל'ס הגיל בו התחלתי לצאת הוא צעיר..)

מכמה סיבות- קודם כל אני חושבת שמבחינת לימודים גבוהים, הרבה יותר קל שאת נשואה ואת לקראת סוף התואר\ בסוף, מאשר להתחיל לימודים ולעבור את השנים האלה עם הריונות ותינוקות. (לא שזה בלתי אפשרי אבל יותר קשה..אני כן בעד שאם זה קורה אז כדאי לחכות עם ילדים, אבל זו רק דעתי)

סיבה נוספת- לרוב שבחור מתחתן בגיל צעיר הוא מתגייס רק אחרי החתונה, לפעמים שכבר יש ילד.. וזה מבאס בעיני.. הכרתי הרבה צעירות שהתחתנו ולבעל נשאר עוד שנה לפחות בצבא, והן פשוט חיו לבד..אז אם אפשר להימנע ממצב כזה, כדאי לדעתי. 

מבחינה כלכלית- אצל רוב הזוגות הצעירים, האישה בדר'כ לומדת והבעל בצבא\ ישיבה. אז נכון שמסתדרים, ולפעמים ההורים עוזרים ועובדים פה ושם.. אבל בעיני יותר אידיאלי להתחתן שיש לפחות לאישה מקצוע ביד, והבעל כבר אחרי ישיבה\ צבא ופניו ללימודים גבוהים. בסוף כל מקרה לגופו, ויש בחורים שממשיכים הרבה שנים בישיבה, אבל כן שיהיה איזה כיוון כלכלי, ולא העיקר להתחתן ולא לפרנס...

וגם סתם להספיק עוד דברים לפני שמתחתנים... אבל שוב לא הכרחי לכולם. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם