כבר פעמיים אחרי קשר של שמונה חודשים שאני מבטלת אירוסין.
אני מבועתת. יש לי תמיד סיבה חכמה למה לא.
הראשון - לא היה רגש.
השני - אני לא מעריכה אותו ואת הגישה שלו ובגדול לא היו לו יותר מידי הישגים בחיים.
עכשיו אני לא יודעת אם ההחלטה של לא הייתה מפחד מגירושים או שבאמת זאת סיבה טובה.
אני מנסה למצוא את האדם הזה שיהיה לי איתו ראש שקט כאחלחט להתחתן איתו ולא ספקות על גבי ספקות.
אני עייפה מחיפושים, עייפה מעבודה עצמית כשלא יודעת בדיוק על מה לעבוד.
גאווה ? הסתפקות במועט ? פחד שצריך להיפטר ממנו ?
יש לי איפהשהו את הרצונות שלי, יש לי סוג של רשימה של דברים שאני מרגישה שאם יהיה לי את כולם אז יהיה לי ביטחון בקשר. אבל מפחדת שהרשימה לא הגיונית, שזה יותר מידי דברים, שאין לזה אחיזה במציאות ואני סתם מבזבזת את הזמן שלי על חיפוש במקום לחזור למה שהיה לי ולהסתפק במידות הטובות, בתקשורת הטובה, וברצון להצליח, ברגש, בתמיכה.
לא עם תורה, לא כול כך ראייה דומה לחיים, לא כול כך ברמה אינטלקטואלית שווה, קצת ילדותיות, עממי מידי.
ממש מבולבלת עם הבחירה הקשה הזאת, איך בוחרים ? איך שלמים עם זה ? מאוד קשה לי.

