גיברת תלחצי על ש"א כמה פעמים וזה יפתור תבעיה.

עליי..

נגיד מיקודם שזה פתח לי והגבתי לך זה לא הראה לי שמה בצד את שאר האנשים:-[ הם כאילו נעלמו פתאום ובאלי אותםם

אז שמעי מה אני אומרת בנתיים-

תכתבי בש"א בחיפוס את האנשים שאת רוצה ואז תלחצי אנתר ואז האנשים שרצית יופיעו לך ותוכלי לדבר איתם..יש מבין?

וסורי שהרסתי לך תשרשור.לא התכוונתי

אנשים זה דבר ככ מעניין ומסקרן.

הם באמת באמת טובים..

כל האנשים.

לא פגשתי בחיים מישו לא מתוק וטוב.

ובא נגיד שזכיתי לפגוש המוניהמוני אנשים..

ולכולנו יש מעשים של בלבול.

והקטע המעניין בעיקר זה הדרך למעשה.. הבלבוליאדה עצמה..

אצל כל אחד זה אחר.

יש כאלה שאת כל הדרך הם הלכו נכון ושניה לפני המעשה נהיה שיבוש,

ויש כאלה שכבר מההתחלה משו השתבש..

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לכל הבלבולים ולהיות וויז אנושי ללב של היהודים הקדושים והמתוקים שהולכים לנו פה מול העיניים.

הלוואי שהייתי יכולה לעלות על כל הנקודות האלו שבתוכי ולהתכוונן נכון.

להתכוונן ולהיות לפי רצון ה' מכל הבחינות.

במחשבות. ברצונות. ברגשות. בהשקפות. בדיבורים. במעשים.

הלוואי שיום אחד, ביום שאני אמות, אני אוכל להגיד לעצמי

'הגעת ליעד'.

ואיזה מזל שלא קמתי בזמן ביום ההוא.

כי קמתי מאוחר ויצאתי לבחוץ להתקשר למנהלת.

המנהלת לא ענתה אז נשארתי סתם בספסל לקרוא הודעות

ואתם יודעים מה קרה בספסל?

ראיתי יהודי ככ מתוק. מתוק ברמות מטורפות!

כזה עם תלתלים וזה.. נראה כמו איזה אחד שחזר מהודו..

וכמו המתיקות שלו- ככה הבלבול.

הוא הלך לזרוק ת'פח ושהוא עבר לידי הוא עשה לי כזה 'אהלן צדיקה מה נשמע?'

אמרתי לו שברוך ה בסדר..

הוא שם ת'פח במקומו וחזר שוב לבית שלו 'תגידי את בת של הרב מנדי?'

אמרתי לו שלא.. מפה לשם התחלנו לדבר

אה חח אגב הוא התיישב לידי על הספסל בקצה השני.. הרגשתי בדייט חח

קיצקצ הבנאדם קלט שאני דתיה והתחיל לספר לי באורות על כמה שהוא אוהב את התורה. ראו לו את זה בעיניים!

לא זכור לי מתי לאחרונה ראיתי בנאדם שככה מדבר בהתלהבות

אייאי איזה עוצמה

ובקיצור אנחנו מדברים ומדברים 

ת'אמת בעיקר הוא דיבר וסיפר

והוא מספר לי שבגיל 16 הוא חזר בתשובה והוא שמר מצוות עד גיל 17.5ואז הוא ממש לומד זוהר וקבלה וכל מיני דברים שאנלא מבינה בהם ובקיצור הוא הבין שהעיקר זה הפנימיות ושלא משנה ככ עם עושים מצוות או לא אז הוא הפסק אבל קיצר הוא עדיין כל לילה לומד קבלה וזה.

בסוף הוא מראה לי קעקוע שישלו לו על היד..

'הנה, רוצה לראות, ישלי אפילו קעקוע של 10 הספירות'

ואז הוא הראה לי ומסתר שעשיתי ]רצוף כלשהוא אז הוא אמר 'לא אוהבת.. הא?'

אמרתי לו שהוא צודק אבל שיראה כי וואלה זה מעניין.

קיצר מסקנה הוא יגיע אלינו בעזרת ה' לארוחות שבת..

זכינו להכיר שכן חדש.

זכיתי להכיר יהודי חדש. יהודי שחידש אותי.

יהודי שהזכיר לי כל מיני דברים.

יהודי. אח.

איאי זה עם ישראל..

מי כעמך?!

ממש אני רוצה שרב שלמה יכיר את הסיפור הזה ויספר לי אותו.

כי רב שלמה יודע לספר סיפורים.

אייאי רב שלוימלהלה. הלב מתגעגע

והוא כלכך איש של לב.

אפילו בשמשפחה שלו אומרים לב. 

הוא כולו לב..

אני גם רוצה

ממ

ומתי שהלכתי אליה אז גם הלכנו לים.

ורצינו ללכת בלילה אז הלכנו בלילה..

משמע חוזרים בקווי לילה..

משמע זה קווים מוזרים ואינלנו מושג איפה התחנה שלהם בכלל

טוב אז בנינו על השעה הכי מאוחרת ואז יצאנו לפני כדי שנספיק להסתבך ובכז להגיע לאוטובוס בלי לפספס אותו

וכזה לא ידענו בכלל לאן ללכת ולא כזה היה אנשים ואז פתאום היה אנשים בצד השני אז צעקתי להם אם הם יודעים איפה התחנה והם כזה הרימו ראש, הסתובבו והמשיכו ללכת

אמרתי לעצמינו בשקט 'תודה על התגובה באמת..' 

טוב וכזה המשכנו לא לדעת מה לעשות אז סתם כזה הלכנו לפי החוש כיוון שלה ויצא שהלכנו אחרי שני האנשים הללו

קיצקצ הם הלכו די לאט ואנחנו מהר כי אנחנו צריכות להספיק גם להסתבך וגם להגיע בזמן 

ואז שהגענו לידם אז הבת עושה כזה 'רוצות שנבדוק לכם?'

והיינו מוזרות ומשונזלות ומוזנחות בקטע רע אז התלהבתי ככה שמישו יוזם איתנו שיחה ועוד אחרי שהוא מיקודם בחר לסנן אותנו

טוב קיצר היא בדקה לנו במוביט ואז היא אמרה לנו שישלנו 11 דקות הליכה ובלבלבה שאלנו אותה אם היא יכולה לכוון אותנו ואז היא כזה מסתכלת ואומרת לנו שהיא והחבר שלה הזה נוסעים לכיוון אם באלנו טרמפ. ברור שבאלנו. עלינו.

באוטו הם דיברו באנגלית ולא הבנתי כלוםכלום חוץ מפעם אחת שזיהיתי שהם אמרו תשם של המקום שאני גרה בו..

ואז אחכ שבאנו לרדת (אגב הם הקפיצו אותנו עד הבית.. אחלה אנשים) הם דיברו איתנו בעברית ואמרתי להם בחוסר קשר משווע שאני גרה במקום שהם דיברנו עליו קיצר ואז הם אמרו שהיא באה ללמוד שמה השנה וזה קיצר אמרתי לה שאנחנו ממש קשורים שמה לסטודנטים כי אנחנו בית יהודי לצעירים ואז היא גם התחילה להתלהב וסיפרה שהיא משתדלת ללכת לשיעורי תורה בתל אביב..
וזה לכאורה נראה אנשים שאתה לא מדמיין. תפסתי אותה בצורה הכי לא דתית כביכול.. בים עם חבר שלה ולא הכי בצניעות. וכן, היא לומדת תורה לגמרי מרצונה. ובאמת שאנשים הם מפתיעים. אינלנו מושג מי זה האנשים ברחוב.

הלוואי שהיה לנו מושג. הלוואי שלהם היה מושג.

והלוואי שיום אחד שתגמר הקורונה נזכה כבר לראות בזיו פני אותה בחורה מתוקה אצלנו בבית. היא אמרה שהיא ממש תשמח לבוא ולקחה ממני מס פלפון וזה

קיצר עמישראל הוא מיוחדד!

וההיא שהבאנו לה משלוח מנות.

איאי איך שהיא התלהבה.

פשוט מלראות משפחה גדולה ושמחה.

מאיך שאבא ואמא מצליחים לחנך אותנו.

אשכרה אתה עושה קידוש ה ברגעים מסוימים מעצם זה שאתה הולך ברחוב..

והאישה הזאת כזאת מתוקה.

היא כולה סיפרה לנו כמה שהיא משתוקקת שיהיה לה גם כוחות ככה לשמור שבת וככה להיות אמא של בית של תורה.

כמה שהיא משתוקקת לחיות כמו יהודיה.

אבא תן לה אומץ לשבור את הכל.

תן לה אומץ ללכת ולעוף עם הרצון הזה עד הסוף.

וההיא שבקשה נרות שבת לכל מיני אנשים.

וההיא שבקשה נרות גם לשבת הבאה.

וגם האלו שאתה מציע להם והם אומרים 'לא'.. זה גם חזק.

וההיא בים שהתלהבה מעצם היותנו בים.

חח סתם אני מנסה להיזכר ולא ברור לי ממה היא התלהבה.. מהשם שלי? טוב נו

בקיצור היא גם.

ופתאום היא סיפרה שהיא חסידה של הרב ברלנד.. תאמת חטפתי שוק. לא ציפיתי לזה בגרוש אבל זרמתי.

אינלי מושג מה אני חושבת בעניין. יעני אני יודעת מה אני חושבת, אני חושבת שלא צריך לחשוב בעניין.. אבל קיצר היה מעניין לשמוע אותה ואשריה ישראל.

וממ אינלי כח לכתוב אבל יש עוד מליוני אנשים כאלו.

ואיזה כיף שההוא בא אלינו שבוע שעבר לארוחת ערב.. התגעגנו אליו.

אין על הבנאדם הזה.

איזה יהודי. שנזכה

ויש מלא דברים שבאלי שיהיה לי עליהם דעה..

ואיזה כיף שיש אותה. תודה אבא.

זה טוב לי.

טוב שיש לידי אנשים כאלו קיצוניים ואמיתיים שמושכים אותי לשם וקצת מאזנים אותי..

לא מסכימה איתם לגמרי אבל באמת תודה עליהם. על הדיבורים שלהם.

ואתמול שהם התווכחו זה היה ככ נחמד פשוט לשבת ולשתוק ולהקשיב.

זה היה כיף כי.. המ מעניין למה.

ממתי אני אוהבת לשתוק.

ועוד בוויכוחים חח

נמנמ מוזר

נראלי פשוט שלא היה לי דעה

כאילו בטוח שלא היה לי דעה.. 

נראלי זה היה כיף לעשות עבודה על מידת השתיקה.

כיף לשתוק איתם.. במיוחד איתה.

והיא פשוט מתיקות

ובהתחלה לא התפדחתי שאמרתי לה ואז היא שתקה וזה נהיה מפדח פתאום ברמות ואז הלכנו

זה שוב היה כיף ששתקנו

אבל תאמת באלי לשמוע מה היא חושבת שמה בתוך השקט הזה

והיא כזאת תמימה בקטע טוב

וצריך שירבו כמוה

ממ כן. כמוה. אי בזכות אנשים כמוה תבוא הגאולה. 

אני אומרת לכם.

אאיאיי געגועים אליה.

היום ראינו אותה

איזה זכותת

ישתבח שמו לעד.

אתמול זה היה חתיכת צעד ואומץ.. 

וסתם פחדתי וחשבתי דברים

יואוו שהיה כיףף.. זה פשוט גוש מתיקות הדבר הזה

מלכתחילה זה דבר שלילי אבל בדיעבד.. אשרינו

ומהיום זהו בעזרתו יתברך ובהשתדלותנו..

והיום דיברתי עלזה עם אבא ואמא

ונראלי שזה אחד הדברים המשמעותיים בחיים

מסכנים הם חטפו שוקק

יאויאו פאדיחות..

ודווקא אבא אמר שהוא מבין למה לא אמרתי עד היום

איזה כיף זה..

אני אוהבת שמבינים אותי

ואני גם אוהבת להבין אחרים

ווואלה זה קצת באסה,
כי נגיד אותה אני לא מבינה.

אבא אמר שהם בטוח עוד ידברו עלזה..

חח מעניין אותי מה הם יגידו.

וקבענו נראלי שיהיה עוד דיבור.

ואיזה טוב ה'!

טוב ה' לכל

תודה רבה רבה ה' יתברך

היום התחיל דף חדש בחיים

ללא ספק

יאויאו

'ברוך אתה

ה, אלוקינו, מלך העולם

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'

ירידה זו לצורך עליה..

אשרינו שזכינו

בהצלחה לנו

ושוב אבא, רק לומר לך תודה.

אין עליך בעולם.

באמת שאין.

תמיד אני שונאת שאומרים אתזה לאנשים- כי זה שקר. יש מעליהם אותך.

אבל אבא- עליך באמת שאין.

'אנה אנה אמצאך? מקומך נעלה ונעלם.

ואנה ואנה לא אמצאך? כבודך מלא עולם..

דרשתי דרשתי קרבתך

בכל ליבי בכל ליבי קראתיך

ובצאתי ובצאתי לקראתך ננה ננה ניני לקראתי מצאתיך.

דרשתי דרשתי קרבתך אוהווו בכל ליבי בכל ליבי קראתיך

ובצאתי ובצאתי לקראתך ננה ננה ניני לקראתי מצאתיך..'

(אייאי הרב רונן. איזה יהודי קדוש. וואו! תודה עליו אבא.)

@בברסלב בוער אש! את מתוקה ממש ממש. תודה שתמיד היית איתי בזה. מה הייתי עושה בלעדייך. יואוו כמה אהבה וגעגועיםם

@להיות בשמחה!!! תודה גם את. ממש.. בלעדייך דברים היו אחרת.. בטוח. אוהבת מאדמאד ובאסה שהתנתק באמצעע יאו חח לונורא

(ילדונת, זה היה זכות שלי. אוהו לא נדבר עליך כמה מתיקות. כמה רצון חזק שבוער לרצות לעשות לו נחת רוח. למרות הכל. למרות שהכי קשה שיש. מתגעגעת❤

ואו וכבר אמרתי אבל את פשוט אמיצה וחזקה שהצלחת ככה. זה לא דבר רגיל.)

מה בטוח שלא? שבלעדייך דברים היו אחרת?

בוודאי שכן.. אני בטוחה בזה

אולי את לא מודעת כמה אבל אני כן (:

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם