אין סיבה לכעוס על אף אחד.. כל עוד הוא לא עושה בזדון.
בוודאי שלא אכעס.
מה שכן-
יש לי מערכת ערכים שאני מאמין בה. אם יש לה מערכת ערכים שונה-
ייתכן שאחשוב שמערכת הערכים הזאת שגויה.
אני וודאי לא אכעס, כי ברור לי שמערכת ערכים לא עומדת בפני עצמה ולא תלויה רק ברצון חופשי.
אבל..
יש מערכות ערכים שבעיני- כן, הן לא לגיטימיות.
כפי שהסברתי, ומהסיבה הזאת הסברתי-
(אגב, לא באתי לכתוב סתם אוסף עקרונות כלליים, אלא עקרונות שקשורים אחד לשני).
מערכת ערכים אגואיסטית באופן מוחלט למשל-
בעיני היא לא לגיטימית. ואני חושב שגם בעיני התורה היא לא לגיטימית. ולכן יש לי יכולת קטנה להגיד- שזה לא ענין של נרטיב, זה ענין של אמת. של משהו יותר קבוע, וברור. ומוחלט.
כלומר מערכת ערכים שמובילה את האדם לעשות כל דבר ולהחליט כל דבר אך ורק מתוך הסתכלות צרה על עצמו.
אבל אני לא אכעס עליה כמובן.
אני אבין שככה היא גדלה,
אני אבין שכיום אנחנו בבעיה ערכית לא פשוטה, עד כדי כך שאפילו להגדיר את זה כבעיה- כבר אי אפשר; וכחלק מהתרבות הקיימת- שאנחנו מאוד מושפעים ממנה, אנחנו אימצנו לעצמנו אמירות של העולם התרבותי הזה.
והאתגר הוא כפול ומכופל, מכיוון שכידוע לנו, לכל דבר ערכי שהעולם אומר- נמצא לזה מקור בתורה, נמצא יסודות. לא כל יישום נמצא- כמו שיטות פסיכולוגיות, אבל העקרונות- בוודאי נמצאים.
ומה הבעיה בזה?
שבכל פעם שאנחנו נתקלים במגמה ערכית ורוצים לאמץ אותה בפועל בחיים שלנו- אנחנו מוצאים מקור תורני. וזה מעולה, כי באמת המקור של זה נמצא בתורה, זה דבר ה'.
אבל-
אנחנו מאמצים גם את סדרי העדיפויות.
אנחנו שוכחים, שאמנם לכל דבר יש מקור בתורה,
אבל יש גם סדר, יש אובייקטיביות מסוימת, יש ערכים עיקריים יותר ויש כאלה שהם אמורים לשרת אותם ולא להיפך.
מרוב מקורות אנחנו לא רואים את היער.. מרוב שהכל נראה לנו ערכי וצודק אנחנו, במילה אחת-
מבולבלים.
ואז בעצם מה שקורה הוא- שמהדלת האחורית,
התרבות הכללית מכניסה לנו את הפוסט מודרניזם.
שאין אמת. שאין ערך יותר מרומם ויותר כללי- שכולל את הפרטים האחרים.
עם כל הכבוד לערך האינדיבידואלי, הוא אמור לשרת מגמה. והמגמה הזאת מספיק כללית בשביל לא לשעבד אותו, בשביל לרתום אותו מרצונו החופשי אליה, בשביל לכלול גם אותו, בין כל שאר הפרטים האחרים וללא כל סתירה ביניהם.
המגמה היא מגמה של ציבור, של ממלכת כהנים וגוי קדוש, של ערבות הדדית, של חסד. של צדק חברתי.
כן כן, צדק, חסד וכו'.. כל הדברים שהפרט לא אמור להתחתן מתוכם-
אבל הוא כן אמור לשרת אותם בחייו.
ולכן בעיני, דייטים אמור לשרת את הצדק החברתי.
בנות ישראל שהיו מחוללות בכרמים, לבשו בגדי לבן כדי שלא לבייש את מי שאין לה- את העניות.
סליחה?! מי שאין לה- אז מה לעשות- ככה היא גדלה, יש לה מנטליות אחרת. למה היא בכלל אמורה להיפגע? הרי כל אדם וסיפור חייו.
אבל התורה לא אומרת ככה.
כי אנחנו לא אנשים פרטיים. אנחנו אדם אחד. 'ואתם צאני צאן מרעיתי, אדם אתם'- 'אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויים אדם'.
זה צריך להתבטא גם בדייטים,
והתחושה שלי שבדורנו,
מכיוון שהוא דור גדול,
שמתכונן לגאולה השלימה בע"ה-
הערכים שנמצאים בתחתית המדרג- אע"פ שהם חשובים מאוד- הרצונות והערכים הפרטיים-
באו והחליפו מקום עם הערכים שבראש המדרג- אלו הכלליים.
ככה עובד איזון.
קודם כל יש ערך מאוד חזק שמתעמר בערך האחר, המקום של הפרט נדחק הצידה לגמריי בגלות, והוא לאט לאט חוזר למקומו. ובשביל זה הוא חוזר ומתעמר בערך הכללי. עד שיימצא האיזון המיוחל.
לי אין כ"כ סבלנות לחכות לאיזון הזה... אני מחכה כבר לגאולה שלימה בב"ה.
ואני חושב שאנחנו כבר מספיק זמן נמצאים במקום הפרטי. הפנמנו אותו יותר מדי טוב כבר..
לפעמים יש תחושה אמנם של 'אזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמרא', אבל מהצד השני גם הבחינה של-
'ייתיה ולא אחמיניה'.. כמובן שהתחושה הזאת היא זמנית עד שנגיע למקום הנכון.
כיום, בעיני, אני הקטן ממה שקצת ראיתי ברב קוק ובדעתי הקטנה- אנחנו לא במקום הנכון.
אנחנו בתקופת המעבר. אנחנו באמצע הדרך, שאמנם גם לו יש חשיבות, אבל הוא ממש לא מנותק מהעתיד. הוא אמור להוביל אליו..
וזו תקופה מאוד מייסרת. במיוחד את האנשים שמצפים כבר לגאולה, לאיזון, לבריאות כדברי הרב קוק.
עם הפסקה האחרונה אני בוודאי מסכים, וכפי שכתבתי-
אכן. אנחנו לא שופטים אף אחד.
גם מעשים אנחנו לא שופטים.. אני נותן את זה לחז"ל,
חז"ל שפטו, חז"ל אמרו אילו ערכים נכונים, אילו הנהגות לא נכונות.
הכל זה חז"ל, והכל כנגד המעשה בלבד ולא כנגד האדם.
באשר ללדון לכף זכות- זה נושא בפני עצמו,
אני חושב שלדון לכף זכות זה לא להתעלם מהמציאות, אלא לראות אותה לעומקה,
להסתכל על השורשים של התופעות או המעשים ולא רק על המעשים עצמם.
להגיד שתופעה מסויימת שגויה או מעשה מסוים שגוי-
זה אמנם מעיד במידה מסוימת על האדם, ואין מה לעשות. יש גם את הכלל של 'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי'. אדם גם מעיד על עצמו במעשיו.
אבל זה כמובן רק כנגד המעשה, לא כנגד הכוונה- לגבי הכוונה רק שופט הארץ יכול לעשות משפט.
לגבי השורה התחתונה-
איני מסכים.
ראוי להצטער על זה שאין לאנשים הצעות כמו בעבר,
אבל זה לא 'במקרה'.
לכן, ראוי להצטער גם על ירידת הדורות,
ובמקום לקבע אותה כעובדה מוגמרת-
לשאוף לתקן אותה.
בנוסף, עצם ההכרה בבעיה, כבר מציבה אותנו במקום טוב יותר. גם כלפי ה'.
אחרת- יש פה שתי ירידות. ירידה אחת היא עצם זה שאנחנו במקום שמייצר לנו תופעות שפחות מדוייקות ומכוונות לדעת תורה, מה שדיברנו עליו,
וירידה נוספת- שאין אנו מכירים בזה.
ועיין מהר"ל בהקדמתו החשובה לספר באר הגולה. זה רעיון שלו, אני הקטן רק צינור.