אולי הם חושבים שאתה עסוק?

אתמול או שלשום דיברתי עליך עם מישהו וזה גרם לי לחשוב

בתור בנאדם

זה מאוד כללי אבל אני לא אחפור 😌

הי אולי החברים שלך לא שולחים לך הודעות כי הם חושבים שהם חופרים

מה שכן, היתה לי תובנה מסוימת שאולי זה קשור לנחיתות.
אנשים שהם במצב נפשי של המסכנים ולכן הם חושבים שטבעי שמתעניינים בהם ודואגים להם, והם מצידם לא בעמדה של להתעניין או ליצור קשר כי הם הצד שמתעניינים בו במשוואה.

אתה מזכיר לי שאימהות תמיד אומרות לילדים שלהם שמציקים להם מקנאה.

ידעתי שאפשר לסמוך עליך

גם את לא מאכזבת.

זה נחמד שאתה דן לכף זכות, אבל זה לא אומר שזה בסדר מצידם או שלא מגיע לך יותר מזה.

חברות אמורה להיות הדדית.
לא מחייב שההדדיות תהיה שווה, אבל נראה לי הגיוני לקבל לא רק בדרך אגב.

אלא אם כן זה הסוג של החברות והשאלה אם אתה רוצה בזה ואם זה טוב לך (לא בטוח שלא).

לא שאני מבינה גדולה בחברויות 🤷‍♀️

כלומר, אין כאן עניין של הצדקה או אשמה. כמו שאמרת - פשוט זו סוג החברות (לפחות מבחינתם, ואולי בצדק כי מצידי הייתי מתעניין ודואג בעיקר כשהיו במשבר).

בגדול זה בסדר מבחינתי, אמנם לא הדדי וגם לא ממש חברות (כלומר לא עונה על הצורך בחברות) אבל בסדר.
מה שכן, היתה התנהגות לא חברית שגרמה לי לחשוב שוואלה אין הצדקה למאמץ כזה מצידי.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה