אוף.
אוףאוףאוףאוףאןף
ולמה אני לא יכולה להנות יותר מהחיים האלה אבא? למה אני לא יכולה לענות כשאנים שואלים אותי איך החיים פשוט לענות בסדר ברוך השם בלי להרגיש שקרנית? ולמה כל האנשים הטובים בעולם לא נמצאים כאן? חור חור אבל מגיע לנו לפחות אחת, לא? אחת שבאמת יהיה אפשר לדבר איתה על כל מה שהולך איתי בלב ושהיא תדע לענות. ושאני אוכל לשלוח לה הודעה ופשוט לתקשר בלי לפתוח את הפרומים כ הזמן בתקווה שאחד מהאנשים הטובים האלה שבעולם יענה לי. ולמה חברות שלי כבר לא חברות יותר? כאילו כל מה שמקשר אותנו זה העובדה שהיינו חברות פעם. ואני ככ שונה עכשיו. ומי בכלל יודע ומי בכלל מכיר אותי חוץ ממך אבא? למה אני צריכה להתנהג אל עצמי כאילו אני גם עצמי, גם החברה הכי טובה שלי, גם חברות בכללי וגם אמא וגם אח ואחות? (אתה משחק אותה אבא שלי, טאטא, אם לא הבנת) למה אי אפשר שפשוט יהיו איפשהו כאן אנשים איתי טאטא. אני לבד לבד לבד לבד. אני לבד עם עצמי אבל מוקפת אנשים שאני צריכה להעמיד בפניהם כאילו אני מישהי אחרת, וזה אפילו יותר גרוע.
כל כך בא לי בא מישהו שיחבק אותי אבא.
אני ככ צריכה מישהו פשוט לדבר איתו
ושהוא יכיר אותי וידבר איתי באמת
כי נמאס לי להיות התפקיד הזה
נמאס לי לחשוב על דברים שהם יותר מחוחה צחוק מרושע וואוף יש מבחן. ונמאס לי להיות היחידה שיוזמת יחות ונמאס לי להרגיש שאף אחד בעולם הזה לא יכול להיות בשבילי חוץ מעצמי
כי נמאס לי מעצמי כבר
ואני רוצה למות אבל אני לא יכולה לעשות אתזה. אז או שאתה תעשה אתזה כבר או שאני אהיה בעולם הזה פשוט כמו גופה עם נשמה שסובלת.
ומעצבן אותי לחשוב שאם אני אמות יהיו אנשים שיהיו עצובים בגלל זה. כי אני הייתי עצובה בגללם כל כך הרבה זמן ואני עדיין. אבל אני עדיין מרגישה שאני יהיה נוראית אם אני אמות ואשאיר אותם כאן
אבא תשלח לי מישי
אבא
אני כאן לגמרי לבד