והוא אמר לה (שמעתי) - אני מעסיק רק רווקים , כי הילד שלה יכול להיות חולה פתאום ואז היא לא תגיע.
ככ עצוב שזה שיקול. 
 

סטיבן הוקינג כשהיה חי היה יכול לשנע קורות על הכיסא... הוא היה אמנם עובד פחות יעיל והמעסיק היה מפסיד בגללו כסף, אבל זה לא סותר את העובדה שמדובר באפליה לפי מה שכתבת. 

הכרחי למען קיומנו? 

אתה אמרת. 

לא כל בעל עסק מסכים איתך. 

חוק הוא כפיה והורות היא בחירה. 

יש הרבה מאוד אנשים בלי ילדים שאף אחד לא מנסה להכריח אותם להביא ילדים. 

לשרת במילואים זו חובה חוקית. צריכים להיות נפקדים או לקבל אישור להשתחרר. 

זה לא אותו דבר. 

שלא לדבר על כך שמחלת ילד זה משהו שמגיע בהפתעה ומילואים הם כמעט תמיד ידועים יותר מחודש קודם לכן. 

ושוב, למה שלא תאמץ לך בעל עסק ותגיד לו שאתה תספוג את הנזקים שיגרמו לו בגין מחלת ילד של האם אותה שכר לעבודה? 

זה קל להגיד על מישהו אחר שהוא חזיר - הרבה יותר קשה לשלם את זה בעצמך. 

או בגלל הורות? (או בגלל כל מגבלה אחרת). 

אם אתה מתעלם מהעובדה שיש הרבה מאוד אנשים בעולם שאין להם ילדים - אז אין לי איך לשכנע אותך כמו שאין לי דרך לשכנע אותך שהשמיים כחולים. 

שוב, כתבתי שכמעט תמיד יודעים במילואים זמן רב מראש. 

אתה מכיר את משמעות המילה "כמעט"? זה אומר "לא תמיד". יש יוצאים מן הכלל. 

באופן כללי, צווי 8 מחולקים אולי פעם בעשור וגם אז, לא לכולם. (נגיד בחטיבות, עושים רוטציה בין הגדודים בצווי 8 כך שזה יוצא אולי פעם ב-20 שנים ללוחם ממוצע לקבל צו 8). 

ועדיין, בפעם הרביעית, אתה מסרב לענות על השאלה שלי - למה אתה לא מציע לבעל עסק לספוג בעצמך את ההפסדים שיהיו לו בגלל מחלות ילד של אם אותה הוא שכר לעבודה? 

שים את הארנק איפה שהמקלדת שלך נמצאת ובמקום להגיד על מישהו אחר שהוא חזיר, בא תראה לכולנו איך עושים את זה נכון על חשבונך. 

היום אני יודע שכל אדם שאי פעם חי היו לו ילדים... 

בעל עסק מקים עסק למטרות רווח. הוא לא עמותה לקידום אמהות\נכים\ג'ינגי'ם. 

לבעל העסק לא אכפת מאיזו סיבה העובד שהוא חושב לשכור יגרום לו נזק. זה פשוט לא רלבנטי. 

הוא צריך להתפרנס ולפרנס את יתר העובדים שלו. 

אתה רואה בזה חזירות, אבל החזירות היא שלך. 

בא נראה אותך מציע לבעל עסק ששוקל אם להעסיק אם לחמישה לספוג את כל הנזקים שייגרמו לו בעקבות מחלות ילד של אותה אם. 

בא תוכיח לי שאתה לא חזיר. 

חזירות היא תכונה של סוציאליזם. 

תמיד יהיה רוב לאנשים שמעדיפים לא לעשות כלום ולקבל כסף במדינת ישראל כי "מגיע להם". 

החוקים שמגנים על אמהות מזיקים יותר ממה שהם מועילים. 

יש מקומות שפשוט לא מקבלים נשים בכלל לעבודה - ובצדק. אפילו מחלקות בבתי חולים שהמנהלים שלהן לא רוצים שהמתמחים שלהם יטחנו כמו מטורפים בגלל שמתמחה כלשהי יצאה לחופשת לידה. 

המון עסקים קטנים לא מעסיקים בכלל נשים - בצדק. 

למה להסתבך? 

עכשיו יש חוק מטופש שמטיל על חברות גדולות לפרסם השוואת שכר בין גברים לנשים... מעניין מה יכול להשתבש... 

זה סוציאליזם חזירי. 

לפגוע בבעל עסק שמנסה להתפרנס ולקחת אוכל מהפה של הילדים שלו כדי שאנשים כמוך ירגישו טוב עם עצמם כאילו שהם לוחמי צדק - זה סוציאליזם חזירי. 

מעניין שאתה לא מציע לפצות את בעל העסק שנפגע על חשבונך... כמה קל להיות צדיק ונדיב כשזה לא יוצא מהכיס שלך, נכון? 

אין קפיטליזם חזירי. החזירים היחידים הם סוציאליסטים. 

רוצה להוכיח לי שאתה לא חזיר סוציאליסט? לך תציע לבעל עסק כלשהו לבחירתך שאם הוא יעסיק אם, אתה תספוג את ההפסדים שלו אם הילד שלה יהיה חולה. 

סבבה? 

עד אז, אל תבלבל את המח על חזירות. 

למשל, בעל חברת טיולים שפתאום הבן של המדריכה שלו חולה. 

הטיול שהוא הפסיד שווה הרבה יותר מהשכר היומי שלה. (זו רק דוגמא אחת מיני רבות). 

ואגב, כמעט כל תשלומי הביטוח הלאומי (והמיסים הישירים) משולמים על ידי העשירון העליון. 

אז תפסיק לבלבל לי את המח. 

אתה מעמיד פנים שאתה צדיק ומוסרי כשבפועל, כל מה שאתה רוצה זה שאחרים יממנו את ה"צדיקות שלך". 

ואחרי זה אתה עוד מעז לקרוא לאחרים חזירים. 

וואו. 

הלך התור. 

אלפי שקלים הוא הפסיד. 

אתה "לא יודע" מי יפצה את בעל העסק... כמה נח... אבל אם הוא יעדיף לא להעסיק אמא, אז הוא חזיר... שלא לדבר על המוניטין שלו. 

בדיוק מה שכתבתי: הכי קל זה להיות צדיק ונדיב כשזה לא יוצא מהכיס שלך או מהפה של הילדים שלך. 

זו, חזירות. 

הבאת ילדים לעולם זו בחירה של ההורים. 

כשאתה אומר "הביטוח הלאומי" אתה מתכוון לעשירון העליון שישלם את זה - אז מה אכפת לך? 

הפתרון הוא שאתה ואנשים מוסריים ונעלים כמוך תקימו עמותה שתפצה בעלי עסקים שנפגעו בגלל שהן העסיקו אמהות. 

אתה הרי לא חזרזיר, נכון? 

ואתה עדיין מגן על מערכת שדפקה אותך. 

אותם עשרה אחוזים מהאוכלוסיה שמשלמת כמעט את כל המסים הישירים במדינת ישראל. 

מה יקרה כשיימאס להם והם יברחו מכאן?

כבר עכשיו 14% מהרופאים ו-10% מהמדענים והמהנדסים בורחים מכאן בכל שנה. 

מליון ישראלים כבר ברחו לארה"ב (על כל עולה מארה"ב יש ארבעה יורדים). 

עכשיו, עם הבור התקציבי שנפער בגלל הקורונה, המסים יעלו עוד ועוד ואתה מציע שנשית על אלה שנושאים כמעט בכל הנטל לבדם, מס נוסף. 

מתישהו לאנשים יימאס - במיוחד עכשיו כשכל ההייטק עבר לעבודה מרחוק ולמקום המגורים כבר אין הרבה משמעות. 

ואז מה תעשה? כשלא יישארו אחרים לקחת מהם את הכסף? 

אתה חושב שזה הכרחי לקיומנו? 

תקים עמותה ותרום לה. למה שזה לא יהיה על חשבונך? למה על חשבון אחרים?  

הדוגמא של מדענים ורופאים היא מאוד מוצלחת. 

רוב מוחלט של רופאים לא טסים לפוסט דוקטורט בחו"ל. (MD זה למעשה תואר שני. רוב הרופאים עושים גם Ph.D תוך כדי הלימודים אבל לא ממשיכים לפוסט). 

גם רוב מוחלט של מדענים לא ממשיכים לפוסט וכמחצית מאלה שיצאו לפוסט בחו"ל לא ימצאו משרה אקדמית בארץ ויישארו בחו"ל. (כך הפסדנו כבר כמה זוכי פרס נובל למיטב זיכרוני). 

חוץ מזה, מדענים זה לאו דווקא דוקטורים ופרופסורים - זה גם מדענים עם תואר ראשון\שני ומהנדסים עם תואר ראשון\שני. 

יש לי חבר צוות ישראלי שגר בקנדה ואין לו שום כוונה לחזור לארץ. 

עובדים בזום. 

כמוהו יש אלפים בכל שנה. 

אני מנסה כבר כמה זמן לשכנע את אשתי לעבור לארה"ב ואנחנו כאן רק בגלל שהיא רוצה להיות קרובה למשפחה שלה. 

אם יעלו לנו את המסים המטורפים שאנחנו משלמים היום, יש מצב טוב שאנחנו נצטרף לסטטיסטיקה. 

מה שצריך להיות זו אפשרות אחת מבין 2: 

1. להפריט את הביטוח הלאומי ולהפוך אותו לביטוח חובה כמו ביטוח רכב - כל אחד יוכל לשלם לפי הרובד הרצוי לו ויקבל פוליסה ברורה. (בניגוד למה שקורה עכשיו כשלאף אחד אין מושג מה יקרה ואם הוא יקבל מענק ובאיזה גובה וכמה מתוכו הוא יצטרך להחזיר ובאילו תנאים וכו'). 

זו האפשרות הטובה לדעתי.

2. אם רוצים בכל מקרה לשמר את המודל הלא יעיל של מס שמתחפש לביטוח - אז יש לדרוש מכלל האוכלוסיה לשלם אותו באותו אחוז מההכנסה (המודל הסקנדינבי, פחות או יותר). 

ככה, אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם יגידו ש"המדינה צריכה לממן" כיוון שהם יבינו שהכסף של המדינה מגיע מהכיס שלהם. 

זו אפשרות גרועה לדעתי אבל טובה מהמצב הנוכחי. 

זה היה מצבו לפני הקורונה. 

אתה לא רואה את הסתירה בין הדברים? 

"המדינה תממן"? באמצעות עץ מטילי הזהב שיש בחצר הכנסת? אולי באמצעות מכרה היהלומים שנמצא במשכן הנשיא?  

זה בדיוק הענין של איזה עשירון משלם איזה אחוז ובריחת המוחות. 

להגיד "המדינה תממן" זה למעשה להגיד שהעשירון העליון יממן. (אולי שני העשירונים העליונים. גם העשירון השני קצת משתתף). 

אתה בעצם רוצה שאחרים יממנו את הנדיבות שלך. 

כמה נח. 

ולא, הורות זה לא כמו מילואים כי אם המדינה לוקחת עובד ממעסיק לתקופה מסוימת בכפיה, היא צריכה לפצות אותו על זה - והיא לא עושה את זה. 

זה לא פיצוי למעסיק - זה פשוט תשלום שכר לעובד. המדינה שולפת אדם לעבודה כלשהי בכפיה, המינימום שהיא צריכה לעשות זה לשלם לו על העבודה שלו. היא עושה את זה דרך המעסיק משיקולי נוחות. 

אם מישהו ***בוחרת*** להיות אמא, המדינה לא צריכה לשלם לה על זה שהיא לא עובדת. 

גם לא המעסיק. 

בסוף, אלה שמחזיקים אותה יברחו מכאן - כלומר, אלה שעדיין לא ברחו. 

זה מגובה במספרים. זו לא המצאה. 

יש לי ילדים - ואם לא אצליח לשכנע את אשתי לעבור לארה"ב, הם ייאלצו לגור כאן. 

הרבה יותר מכל אלטרנטיבה. 

אוכלוסיית הקשישים צריכה לממן את עצמה. 

למעשה, מדובר על האוכלוסיה העשירה ביותר במדינת ישראל וחלק מזה מגיע על חשבון הלוואות שלקחו דורות קודמים על חשבוננו. 

הנה נתון: 10% מתקציב המדינה בכל שנה משולם על ריבית על הלוואות שנלקחו בעבר. 

אם אחרי כל זה, הם לא מסוגלים לדאוג לעצמם, זו בעיה. 

כמו כן, בריאות זה ענין שניתן לבטח. 

אין סיבה שאנשים לא יבטחו את עצמם - למה ברירת המחדל היא שזה ייפול תמיד על אחרים? 

לגבי הערך של עידוד ילודה: 

1 מי שזה ערך בעיניו, יכול לתרום. 

2. ילודה של מי? 

יש מגזרים שלא דופקים חשבון בגלל שהם יודעים שאחרים יממנו את גידול הילדים שלהם - אותם אחרים שיביאו פחות ילדים לעולם בגלל שהמדינה כופה עליהם לממן ילדים של אחרים. 

אנשים אחראים שהילודה שלהם נשקלת בהתאם ליכולת הכלכליות שלם מביאים פחות ילדים לעולם כי לוקחים מהם את הכסף שלהם כדי לממן ילדים של אחרים. 

זה לא עידוד ילודה, אלא יותר כמו גניבת ילדים. 

לגבי צבא: 

אין כור היתוך. 

פחות ממחצית מבני ה-18 מתגייסים. איזה מן כור היתוך זה? 

ובכלל, למה יש צורך בכור היתוך? 

גיוס החובה פוגע במיוחד בשכבות החלשות - לא תראה הרבה בוגרי פריפריה ב-8200, למשל. 

מי שמגיע ליחידות הטכנולוגיות שמסדרות אותו בחיים לרוב מגיע מאזור המרכז אחרי שההורים שלו מימנו לו קורסי הכנה. 

כשליש מהכלואים בבתי הכלא הצבאיים נמצאים שם בגלל שהם ערקו כדי לעזור בפרנסת המשפחה שלהם. 

זה מטורף. 

רבע מחללי צה"ל הם מתאבדים. למעשה, בשנה שבה אין מבצע צבאי, זהו גורם המוות מספר 1 בצה"ל. 

זה לא משתלם כלכלית, זה לא מוסרי וזה לא ערכי. 

אני באמת לא מבין איך אפשר לשלב עבדות ומוסר בכפיפה אחת. 

אין גם שום ערך לעודד נשים לעבוד. 

מי שרוצה וצריכה, שתצא לעבוד ותסגור את התנאים שלה מול המעסיק שלה - בדיוק כמו שגבר עושה זאת. 

למה המדינה בכלל צריכה להתערב בהסכמים בין אנשים בוגרים שנחתמו מבחירה חופשית? 

מי שרוצה לקדם את ה"ערך" של העסקת נשים - מוזמן לעשות זאת על חשבונו. 

מי שלא רוצה לקדם את הערך הזה - או לחילופין, יודע שחקיקה בנושא רק תגרום למצב להיות גרוע יותר מבחינתן - זכותו. 

זה איזון מושלם. 

אני שם כרגע בצד את העניין עם הקשישים.

ילודה - מה הכוונה מי שזה ערך בעיניו שיתרום? החברה הישראלית בנויה בין השאר לפי ערך מסויים של ילדוה. כלומר, ילודה זה ערך. החברה הישראלית ברובה מחוברת למסורת שלה ויש ערך של "פרו ורבו". כלומר לעודד ילודה. החברה בישראל גם אוהבת ילדים. היא שבטית ומשפחתית. זה ערך שצריך להכירע בו, מה עדיף ללדת פחות ולעבוד יותר או ללדת יותר ולעבוד פחות? אי אפשר לאזן? הרי היות וזה ערך כל החישובים הם פשוט לא רלוונטים.

כמו למשל ניקח לדוגמא את השבת. אין באמת ערך מוסף כלכלי בסגירת עסקים בשבת. להפך, זה פוגע מבחינה כלכלית. אבל מה לעשות, יש ערך מסויים בחברה שבה הערך של השבת גובר על הערך של הכדאיות הכלכלית.

אלו שאלות של ערכים וצריך לדעת לאזן בין כדאיות כלכלית לערך. אתה יכול לא להסכים עם ערך מסויים, זה בסדר, אבל צריך להבין שחישוב כלכלי לא בהכרח עומד בראש סדר העדיפויות.

צבא - יש בהחלט כור היתוך.

הצבא הוא אחד המקומות הבודדים שבו משרתים זה לצד זה קיבוצניק מקיבוץ מזרע ומתנחל מבית אל. צפונבון מרמת אביב וערס מירוחם. דתי וחילוני, ערבי ויהודי, סוציאליסט וקפיטליסט.

גם אם נניח ופחות מבני ה 18 מתגייסים זה לא הופך את הצבא ללא כור היתוך, זה לא מדד כמותי, זה מדד איכותי. והצבא הוא בקונצנזוס.

למה יש צורך בכור היתוך? זאת שאלה ערכית - תרבותית, לא כלכלית. אין צורך באמת להסביר לך למה יש צורך כזה.

לגבי הכלא, לא מכיר את הנתונים הרישמיים לגבי כאלה שכלואים בכלא בשביל לפרנס את המשפחה. הצבא עצמו מציע אפשרויות מאוד נרחבות של עזרה למשפחות נזקקות. יש חיל שלם של משקיות ת"ש ומערכים שלמים לעזרה ותמיכה למשפחות שבאמת נזקקות.

אותם השליש שאתה מדבר עליהם, אני משוכנע שרובם פשוט ילדים מפונקים ועצלנים שלא אוהבים לקבל מרות וסתם אין להם כוח לצבא. יש אולי כמה שבאמת מתוך איזה טעות ארגונית שכלואים מסיבות של עריקות לצרכי תמיכה.

מה שאתה קורא לו עבודה בכפיה, לאחרים בארץ זה נקרא "ערך". יש "ערך" בשירות צבאי. ערך שהחברה החליטה לקדש על חשבון צמיחה בתל"ג. ערך של אחווה, ערך של ערבות הדדית, ערך של נשיאה בנטל, הקרבה, אהבה. עם ערכים אי אפשר להתווכח. על ערכים אפשר.

אין שום צורך לעודד נשים לעבוד- 

אולי זה כבר נהיה טיפה ארכאי, אבל שוב, החברה בישראל היא בבסיסה שמרנית - מסורתית עם ערכי משפחה מושרשים היטב. שילוב של משפחה עם ילודה ביחד עם אפשרות לצאת לעבוד זה ערך שנתפס כערך חשוב גם.

מי שרוצה וצריכה לצאת לעבוד ורוצה גם להביא ילדים יש כאלה שסבורים שזה לא יהיה הוגן להפלות אותה באפליה מובנית רק מתוקף היותה אמא וקרייריסטית. זה עניין של ערך.

בקיצור, כמו שאמרתי, עם ערכים לא ניתן להתווכח. על ערכים ניתן להתווכח.

החברה הישראלית בנויה לפי ערך מסוים של ילודה? 

אני אפילו לא מבין את משמעות המשפט הזה. 

מי שמחובר למסורת גם צריך לדעת שלאב יש חובה לזון ולכלכל את ילדיו והדברים שנאמרים בלא מעט מקורות לגבי לחיות על חשבון אחרים הם רבים מאוד וחריפים מאוד. 

אז מי שילודה זה ערך בעיניו, שימצא דרך לפרנס את הילדים שלו *בעצמו* ולא על חשבון אחרים - שבגלל שהם גוזלים את כספם, הם מביאים בעצמם פחות ילדים כיוון שלהם יש יותר אחריות. 

מה עדיף? מהו האיזון הנכון? 

אני משאיר לך להחליט לגבי המשפחה שלך ולי לגבי המשפחה שלי. 

כל אחד ימצא את האיזון שלו. 

היו תקופות שאנשים לא היו רואים את הילדים שלהם במשך שנים כיוון שהם היו צריכים לעבוד במקומות מרוחקים. 

כל אחד יחליט לגבי האיזון שלו בעצמו. 

צבא - אין שום כור היתוך. 

עם 45% גיוס וחלוקה מאוד ברורה לפי מאפיינים מאוד ספציפיים ליחידות - אין כאן שום כור היתוך.

כמה מזרחיים מדימונה אתה מכיר ב-8200? כמה אשכנזים מרמת אביב תמצא בגדוד 51 בגולני?  

מעבר לזה, למה צריכים כור היתוך? 

אני לא רוצה שהילד שלי ישרת עם כל אחד כמו שאני לא רוצה שהוא יילך לבית ספר עם ילדים ממשפחות שבעיני הם לא בדיוק המודל הנכון. 

בתור מי שגדל בפריפריה וברח משם כל עוד רוחו בו - הדבר האחרון שאני רוצה עבור ילדיי הוא שהם יעברו "התכה" עם אנשים כאלה. (לפחות עם חלקם הגדול). 

מי שרוצה כור היתוך, שיקים מחנה קיץ וישלח לשם את הילדים שלו שיותכו עם מי שעוד מעוניין בזה. 

מעבר לזה, גיוס חובה פוגע בעיקר בשכבות החלשות. 

החיילים מהשכבות החזקות יגיעו בהמוניהם ליחידות טכנולוגיות (גם בגלל קשרים וגם בגלל הכנה) ויקבלו יתרון על פני צעירים מהפריפריה. 

מעבר לזה, הפגיעה בבזבוז של 3 שנים עבור אדם שמגיע ממשפחה אמידה או מבוססת, היא קטנה בהרבה מבזבוז של 3 שנים עבור חייל מהשכבות החלשות. 

אתה יכול בקלות למצוא את הנתונים לגבי הכלא. אם ממש תרצה, אני אחפש לך אותם. 

לדעתי, עידן ארץ כתב על זה פוסט מפורט לפני כמה חודשים. 

הצבא מציע כליאה לחיילים שרוצים לעזור לפרנס את המשפחות שלהם. זה מה שהוא מציע להם. 

הצבא, בהיותו חלק מערכת ציבורית, הוא מופת ומודל לחוסר יעילות. 

ומי שעורק כדי לעבוד בעבודות שחורות וקורע את עצמו כדי לפרנס את משפחתו, הוא הכל חוץ ממפונק.

ואגב, למה כולם צריכים לקבל מרות? יש אנשים שלא רוצים לקבל מרות וזו זכותם שלא לרצות שילד שהיה ארבע חודשים לפניהם בבקו"ם מחליט עבורם מה לעשות בכל דקה ודקה במהלך היום. 

בכלל, ממתי עבדות - וזו עבדות - הפכה להיות ברירת מחדל הגיונית? 

בקום המדינה, כשהיו חייבים כמה שיותר חיילים ולא היתה ברירה כדי לשרוד - אז ניחא. 

עכשיו? למה מדינת ישראל צריכה להחזיק עבדים? 

אתה רואה בזה ערך? נהדר. תתנדב. 

אין שום ערך בשירות צבאי של רוב חיילי צה"ל. 

אני הייתי לוחם - והשירות שלי היה בזבוז זמן מוחלט! (שלא לדבר על הזילות בחיי אדם מצד המפקדים). 

בטח ביחס למה שאני עושה היום. 

המדינה היתה מרוויחה הרבה יותר מעוד 3 שנות עבודה שלי מאשר ממה שעשיתי בצבא - וכאמור, אני הייתי לוחם. מה יגידו ג'ובניקים שממש לא עשו כלום? 

עשרות אלפי חיילים מיותרים שמחפשים מה לעשות איתם זה לא ערך - זו פגיעה בחיילים וזו פגיעה במדינה - כולל ביטחונה. 

אין כאן שום ערך. 

מה לגבי הערך של לאפשר לעוד ניצול שואה פת לחם בזכות חיילים שעכשיו הם מיותרים אבל היו יכולים להכניס לקופת המדינה עוד מליארדים רבים?

זה לא ערך? 

אז בגלל אתוס נוסטלגי חסר פשר, אתה מצדיק פגיעה בכ"כ הרבה אנשים - ובמיוחד בשכבות החלשות? 

למה תמיד כשלאנשים שתומכים בכל מיני עיוותים היסטוריים מסיבות נוסטלגיות אין הסבר אמיתי לעמדה שלהם, אז הם אומרים שזה ערך? 

אין ייבוא תוצרת חקלאית לארץ? זה ערך של חקלאות ישראלית ולעזאזל עם המשפחות העניות שלא יכולות להרשות לעצמן ביצים, עגבניות וחלב. 

אין בזה שום ערך אם כל מה שזה משיג זו פגיעה באנשים. זה לא עוזר לאף אחד למעט קבוצות לחץ קטנות. 

גיוס חובה הוא אסון לאומי. חסר כל ערך!

אל תקבע לי מהי "החברה הישראלית". לא עבורי ולא עבור אף אחד אחר. 

ואין שום דבר מפלה בבחירת עובד משיקולים כלכליים. 

זה סופר לגיטימי. 

אתה חושב אחרת? תקים עסק ובו תעסיק רק נשים בהריון. 

תוביל את הדרך עבורנו ותהוה מגדלור של נאורות בחשכת עולמנו. 

בכיף שיהיה לך. 

בקיצור, אין לך טיעון ענייני\מציאותי אחד למעט ערכים חסרי בסיס שהמצאת או שאימצת ואתה רוצה לכפות אותם על כולם בניגוד לרצונם.

אם הערכים הללו חשובים לך, אתה מוזמן לקדם אותם על חשבון זמנך ולממן אותם מכיסך. 

מה אתה רוצה מכל השאר? 

בוא לא נתווכח על ה"מקורות" כי כל אוכלוסיה יכולה לתת פרשנות להאם מדינה צריכה או לא להתערב ואם בכלל אז כמה. כל אוכלוסיה לפי השקפת עולמה אז זה לא רלוונטי.

אני שם לב למוטיב שחוזר אצלך וזה המוטיב האינדיבידואליסטי. אתה נותן הרבה קרדיט לאינדיבידואליזם בעוד אני מסתכל על החברה כחברה ממעוף הציפור. במבט מאקרו מלמעלה בסוג של מקשה אחת.

כשאתה אומר שמי שבעיניו ילודה זה ערך שימצא דרך לפרנס את עצמו אתה מסתכל על זה אינדיבידואלית. אני טוען שכחברה אנחנו בישראל נוטים יותר לתת ערכיות לעניין ילודה בגלל שלל סיבות, בין השאר יתרון דמוגרפי.

העם היהודי הוא מעט עם ארץ קטנה שמוקפת אויבים ואנחנו כחברה אולי לא יכולים להרשות לעצמנו להדלדל דמוגרפית. לכן באה המדינה ומקדמת ערכים של ילדוה(בין השאר, לא רק).

ואם אנחנו כחברה רוצים לקדם ילודה, למה שכחברה אנחנו לא נמצא את האיזון החברתי הזה? למה אם אישה שרוצה להביא 4 או 5 או 6 ילדים תצטרך לסבול מאפליה עיסקית כזאת שבו מוצבת לפניה ברירה או ללדת יותר ולעבוד פחות או ללדת פחות ולעבוד יותר? גם לה מגיע מימוש עצמי, מיצוי פוטנציאל וזה לא חייב לבוא על חשבון המשפחתיות שלה. אגב, זה לא פוטר אישה כזאת מלתת תפוקה שתהיה רווחית למעסיק כן? בהחלט אם יש אישה כזאת שהחליטה להביא ילדים חובת ההוכחה מוטלת עליה מבתחינת תפוקה. אני חושב שזה בהחלט אפשרי גם להוליד ילדים וגם לעבוד כמו שצריך. זה קיים. זה אפשרי. מוצאים דרכים לשלב.

לגבי הצבא - 

אני חושב שכן יש כור היתוך. זה שהאחוזים הם לא 100% ואולי אפילו לא 50% זה כי יש אוכלוסיות שבהגדרה לא מתגייסות אבל זה לא הופך את זה ללא כור היתוך.

לעצם הנושא של הפריפריה - נכון, זאת סוגיה ידועה וכאובה אצלנו שהפריפריה מנותקת מהמרכז וזה בא לידי ביטוי במקרים כאלה כמו ב 8200. (דרך אגב, אני בכלל לא בטוח שהמציאות הזאת ב 8200 היא נכונה. אני לא יודע באמת, אבל אני לא בטוח שזה נכון).

אני לא יודע מתי ואיפה שירתת בצבא אבל כשאני שירתתי גם כלוחם היה בצבא מדיניות של "השבחת" גדודים. כלומר, לא עוד אשכנזים קיבוצניקים בגרעיני נח"ל בגדוד 50 בלבד ולא עוד מזרחיים מהפריפריה בגולני בגדוד 51. הותוותה מדיניות של פיזור.

אז היום אתה בהחלט יכול למצוא שלל חיילים מכל הסוגים בכל היחידות.

למה צריך כור היתוך? אז אני דווקא בניגוד אליך כן רוצה שהילדים שלי ישרתו עם כאלה שהם לא פוגשים ביום יום. אני לא אוהב לנתק את עצמי וסגור את עצמי ואת המשפחה בתוך ד' אמותנו כי אני מכיר בכך שיש כאלה שהם שונים ממני.

אתה גדלת בפריפריה וברחת ואני גדלתי בחברה החרדית וברחתי, לכל אחד מאיתנו יש טראומות מזה אבל זה לא רלוונטי. צר לי שברחת מהפריפריה בגלל משקעים אישיים, באמת. אבל זה לא קשור.

גיוס חובה פוגע בשכבות החלשות? אני חושב שגיוס חובה פוגע בכולם. יותר נכון, גיוס באופן כללי פוגע בכולם. בכלל, מלחמות זה דבר נורא. ולכן יש נשיאה בנטל.

לגופן של טענות - החלוקה הזאת בין השכבות החזקות והחלשות או בין המרכז לפריפריה אין לה קשר לדיון.

כלומר, נכון, הפריפריה סובלת מאפליה ביחס למרכז או מניתוק מהמרכז אבל אולי זה דווקא מחזק את הטענה שצריך שהמדינה תתערב? כלומר, לחבר את הפריפריה, לתת מענקים, לחבר סוף סוף רכבת לתל אביב, נקודות זיכוי ממסים ולדעתי לפי הלוגיקה שלך "מי שגר בפריפריה ומרגיש שזה פוגע בו, שיועיל בטובו לעבור מהפריפריה למרכז ולא יצפה לקבל נקודות זיכוי ממיסים על חשבון אחרים" כמו שאתה עשית. אז כנראה שהחברה בארץ לא רואה את זה ככה והיא כן דוגלת בהתערבות מסויימת לטובת חיבור הפריפריה.

לגבי השירות שלך - צר לי שכך אתה מרגיש. לא יודע איפה שירתת אבל אני לחמתי בעופרת יצוקה כחייל סדיר ובצוק איתן כחייל מילואים. בשניהם בתוך עזה. אני לא מרגיש שהשירות שלי היה בזבוז זמן בכלל.

נכון, יש ימים שאתה מתעפץ לך בפריקאסט, שהמפקדים מנפיצים לך פקודות, שלא באמת תמיד יודעים מה לעשות איתך, אבל בעיני, השירות תרם לי הרבה מאוד לאישיות שלי מעבר לבזבוז הזמן.

זה שהצבא הוא חסר יעילות בזה אני מסכים איתך מאוד. יש חוסר יעילות בצבא. אבל מכאן ועד להפוך אותו לצבא שכיר תוך כדי ניתוק מהאתוס המשותף נראה לי יש דרך ארוכה.

אין לי דרך לשכנע אותך לעניין גיוס חובה. אני גם לא מתיימר לשכנע אותך. אני רק אומר שאלו הבדלי תפיסה ולחישובים כלכליים לא תמיד יש רלוננטיות. ברוב הזמן כן אבל יש הרבה סוגיות שזה פשוט לא רלוונטי בגלל המרכיב החברתי בארץ.

הדוגמא שלך של הירקות וחלב, אתה צודק בהחלט. אבל כאן נכנסת סוגיה של שוק מתוכנן. אין ספק ששוק מתוכנן כמו במתכונת הנוכחית של שוק החלב (יבוש חלב כדי לשחק עם המחירים! זה באמת הזיה) זאת פגיעה ישירה בצרכנים. להגיד לך שזה לא דורש תיקון? דורש תיקון בהחלט. לא הכל מושלם. 

אני לא קובע לך מה היא החברה הישראלית - אתה יכול לראות בעצמך. זה לא קשה. גם לפי חלוקת המנדטים וגם ממחקרים אחרים בין השאר של המכון הישראלי לדמוקרטיה החברה הישראלית זזה ימינה והפכה למסורתית יותר וזה בא עם שלל ערכים שלפעמים קשה להזדהות איתם אבל מה לעשות, זה המרכיב החברתי בישראל.

אתה יודע טוב מאוד שאני בהחלט אני כאינדיבידואל יכול להקים עסק ובו לקדם את הערכים שלי אבל זאת פגיעה בתחרות הוגנת.

הרי זה כל הדיון בחוק המרכולים למשל.

סופר גדול שפתוח בשבת בניגוד לחוק למשל יכול לספוג את הקנסות שמטילים עליו (אין אכיפה לסגירה) לעומת מרכות קטן עד בינוני סופג מכה יותר קשה אם הוא פתוח בשבת אז בלית ברירה הוא סוגר.

אז למה לא לפתוח בשבת מי שרוצה שיפתח ומי שלא רוצה שלא יפתח? כי כנראה יש הרואים בסגירת עסקים בשבת כערך נעלה יותר מכדאיות כלכלית וכאמור, החברה זזה לכיוון המסורתי יותר. אלו הערכים של החברה. ואני לא אכנס לדיון של הפרדת דת ממדינה. אין לי כוח חח.

בקיצור ולסיכום, אני יודע שאתה לא תשתכנע. אני גם לא רוצה שתשכנע. רק רציתי להגיד שבסוף, יש כאן הבדלי גישות של ערכים בינך לבין אחרים בארץ ולא תמיד לחשיובים כלכליים יש רלוונטיות.

ועוד דבר, זה ישמע לך קיצ'י, קלישאתי וסוג של פטרונות כלפיך, אבל אני חייב לציין שכשקראתי שאתה ממש רוצה להגר לארה"ב זה ממש ציער אותי. באמת אבל.

צר לי וכואב לי כאב סובייקטיבי אמיתי שאני לא יודע להסביר אותו.

באופן אישי, אני מקווה בכל מאודי שתחליט לא לעשות את זה. לא מתוך חוסר ברירה, אלא מתוך בחירה אמיתית להשאר.

אני שם לב למוטיב שחוזר אצלך שאתה מדבר בשם ה"חברה" וכתוצאה מכך אתה מרגיש שיש לך הזכות להגיד לאחרים מה לעשות. 

חברה היא אוסף של פרטים ואין לחברה רצון לעודד ילודה - יש לפרטים בה רצון לקדם ילודה. 

ל"חברה" אין רצונות ואותם פרטים שרוצים לעודד ילודה, מוזמנים לעשות זאת על חשבון זמנם וכספם!

לגבי הצבא, שוב, המספרים וגם העובדות לא מסתדרים עם מה שכתבת. 

אין שום כור היתוך. 

יותר מזה, אין שום סיבה להתיך אף אחד. 

השבחת גדודים? באמת? לקחת איזה אשכנזי מסכן מהוד השרון ולשים אותו בגדוד 51 זה בעיניך היתוך?

ושוב, אם כ"כ חשוב לך שהילדים שלך "יותכו", אז אני לא אמנע את זה ממך. לך על זה. 

עזוב את הילדים שלי בשקט, תודה רבה. 

ואין לי "משקעיים אישיים" עם הפריפריה - זה פשוט גועל נפש של מקום. 

לא רוצה שהילדים שלי יגדלו במקום שבו ערסים מפגרים עוקרים סלים במגרש כדורסל כדי שיוכלו לשחק שם רק כדורגל. 

זו לא האוכלוסיה שאני רוצה להיות באיזשהו קשר איתה. 

גיוס חובה פוגע בכולם, כמובן - אבל במיוחד בשכבות החלשות, כפי שכבר הסברתי ואתה מוזמן להתייחס עניינית לנקודות שציינתי. 

הנדסה אזרחית מלמעלה לא עובדת. היא נוסתה ברבה מאוד פעמים בהרבה מאוד מקומות וזה תמיד נחל כישלון חרוץ. 

התערבות ממשלתית רק עושה נזק. 

ושוב אתה מדבר על ה"חברה". לא, לחברה אין רצונות כמו שלוילון אמבטיה אין רצונות. 

אני גם הייתי בעמוד ענן ובעוד כמה מבצעים - ואני עדיין חושב שהשירות שלי היה מבוזבז. 

למה? כי בצבא עבדים אין חשיבות לבזבוז משאבים. במיוחד לבזבוז כח אדם. 

וזה שתקדם את הערכים שלך בעסק שלך זו תחרות מאוד הוגנת - כל אחד חופשי לקדם או לא לקדם כל ערך שהוא רוצה. 

הכי הוגן בעולם. 

זה פוגע בך כלכלית? אל תעשה את זה אם הערך הזה לא מספיק חשוב לך. 

אני מכיר אנשים מהתחום שלי שויתרו על משרות עם תנאים מטורפים בגלל שהם לא רצו לעבוד בחברות שעוסקות בהימורים און-ליין. 

זה ערך חשוב מבחינתם, והם מוכנים לוותר על הרבה מאוד כסף עבור הערכים שלהם. 

יש כאן הבדל גישות אחד: 

אני לא רוצה לחנך אותך או את ילדיך - אתה רוצה לכפות עלי ועל ילדיי את החינוך שלך באלימות. 

זה כל ההבדל. 

וחלק מהסיבה שאני רוצה להגר לארה"ב היא בדיוק אנשים כמוך. 

רוצה לשכנע אותי להישאר? תפסיק לנסות לכפות עלי באלימות את הערכים שלך. 

זה מאוד פשוט. 

אבל אני באמת לא מבין את המצב התודעתי הזה לפיו אנשים אחרים מרגישים שיש להם הזכות להעביר את הילדים שלי "כור היתוך" או לגזול ממני את הכסף של הילדים שלי בשביל לממן להם מה נראה להם (גם אם הם קוראים לזה בשם "ערכים"). 

זה פשוט מצב תודעתי כ"כ מטורף בעיני - לפגוע בכולם בלי לעזור לאף אחד בגלל איזשהו ערך שמישהו מאמין בו? 

למה?

מה גם שבניסוי החברתי הכי גדול בהיסטוריה שנקרא ארה"ב, אפשר לראות בדיוק מאילו מדינות אנשים מהגרים ולאן. 

ה-blue state exodus מראה בדיוק מה עובד ומה לא ואיפה אנשים יותר מרוצים בסופו של דבר. 

רוצים לטפוח לעצמם על האגו מהכיס שלי ולהרגיש טוב עם עצמם. 

הפכת את המדינה לקב"ה - הקב"ה אסר על הגזל אבל למדינה מותר... המלך אחאב בודאי היה מסכים איתך. 

נבות, כנראה שקצת פחות, אתה לא חושב? 

והגענו לפאנצ' ליין - זה החוק. 

אני אפעיל עליך אלימות אם לא תעשה מה שאני אומר לך ואני לא צריך לספק לך הסברים. 

סוציאליסט קלאסי. 

כי זה ערך בעיני החברה הישראלית. 

אתה סבבה עם זה שמממנים את זה מכספי המסים שלך? 

זה ערך של החברה הישראלית, לא? 

כי זה בדיוק מה שאתה עושה - אבל מהצד השני. 

כל אחד יכול להגיד "זה ערך" אז "תממנו\תתנדבו" בהתאם לערך שאני מאמין בו. 

לחייב אנשים לעשות משהו שהוא רע ונורא שרק פוגע באנשים שחייבים לשמר אותו כי הוא "ערך" זה לא טיעון אלא אלימות. 

אז אם אני די שרוט ליברלי שמאמין בקידום אג'נדות להט"ביות, אני בהחלט יכול להסכים שמכספי המיסים שלי הצבא יממן נושאים כאלה.

אם אני די שרוט שמרני אני בהחלט יכול להסכים שמכספי המיסים שלי יממנו גיורים לחיילים שרוצים להתגייר.

ודי שרוט השמרני סבבה עם מימון גיור לחיילים.

איזה מהם זה די שרוט האמיתי אני עדיין לא יודע 🙄

בפעם האחרונה שבדקתי, זה היה בערך 70%. 

שני העשירונים העליונים משלמים כ-80% 

חמשת העשירונים התחתונים כמעט ולא משלמים כלום. 

ויותר מזה, הוא גם מרוויח פחות - כלומר, הוא משלם פחות אחוזים מפחות מסים. 

עדיין, המסים בישראל הם מטורפים ביחס לעולם (במיוחד בפרוגרסיביות שלהם) - אז גם להם קשה. (ואולי אפילו יותר כיוןן שהם מרוויחים פחות). 

ככה זה במדינת ההסתדרות...

שני אנשים שמאוד קרובים אליי הם רופאים. שניהם אמרו לי חד משמעית - כל דבר, בפרטי. 

עשיתי ניתוח בברך - את חושבת שהלכתי לציבורי? 

המרפאות הקהילתיות שעובדות בשיטת השוברים, הן טובות. 

הרפואה הציבורית היא קטסטרופה. 

ועוד לא התחלנו לדבר על מערכת החינוך הציבורית שמנהלת יפה בן דוד. 

בכל המדדים, אנחנו האחרונים בעולם המערבי. 

הם קובעים את השכר בהסכמים קיבוציים ומחריבים את המערכת. 

לא רק השירות שהאזרח מקבל - אם רוצים לראות מומחים אפשר לפעמים לחכות בתור שלושה-ארבעה חודשים בכיף - אלא גם התנאים של המתמחים למשל. 

מי רוצה שאדם שהיה ער ב-26 השעות האחרונות יתקרב אליו עם איזמל מנתחים? 

לא צריך "השלמות" בפרטי - מי שחפץ חיים, צריך לעשות כל מה שאפשר בפרטי. 

אני עושה הכל בפרטי חוץ ממיון. 

בדיוק מאותה סיבה שהמרפאות הקהילתיות הן יחסית טובות - מחלקות היולדות הן המחלקות היחידות ברפואה הציבורית שעובדות בשיטת השוברים. 

הייתי צריך לציין את זה. 

יש אנשים במדינה הזאת שמשלמים אלפי שקלים בחודש "ביטוח בריאות". 

אין כזה דבר "חינם". 

אני הולך לכל דבר אך ורק לפרטי. בשביל זה יש לי ביטוח פרטי. 

כל מקרה סטנדרטי שהוא - אני ומשפחתי הולכים רק לפרטי. 

מבחינתי, בית חולים קיים בשביל חדר המיון. 

אני מקבל מעט מאוד מהמדינה עבור מה שאני משלם. 

בגלל זה, אגב, אני מנסה לשכנע את אשתי לעבור לארה"ב. 

אני מקווה שאצליח, אבל הרבה כמוני מצליחים ובורחים מכאן. 

ודאי שאנשים מבסוטים לקבל דברים על חשבון אחרים (האמת שאני לא. אני לא מוכן אף פעם שישלמו עליי) - אלא אם כן הם אותם אחרים ואז זה באסה והם רק רוצים לברוח מכאן, כפי שהם באמת עושים. (על כל עולה מארה"ב יש ארבעה יורדים). 

מי שמשלם יותר, לא היה צריך רשת בטחון אם לא היו עושקים אותו במסים הכי פרוגרסיביים במערב. 

ואני מתקשה לקבל משפחה נורמטיבית עם הכנסה סבירה שנפלה כלכלית מסיבות שלא תלויות בהם. 

מה כבר יכול היה לקרות שאי אפשר לבטח מראש? 

ובכל מקרה, המחיר של רשת הביטחון עבור אותה משפחה הוא לקחת המון המון כסף ולהעביר אותו כמעט בלעדית לאנשים שהם לא כמו המשפחה שתיארת אלא למגזרים שלא עובדים\עובדים בעבודות לא מכניסות ומביאות ילדים בלי חשבון. 

כמעט כל כספי הביטוח הלאומי הולכים לאותם שני מגזרים שכולם יודעים מי הם. 

עדיף לעשות רק צד ג' לרכב ולא מקיף ובמקום זה לדאוג לביטוח סיעודי ובריאות. 

והתשלום על המילואים הוא למשרת המילואים - זה לא פיצוי לבעל העסק. 

ברור שעדיף שנטל השכר שלהם ייפול על כתפי כל הציבור. 

אבל אתה מעדיף שהמדינה תעביד אנשים בכפיה ואפילו לא תשלם להם על כך? הפעם האחרונה שמדינה מערבית עשתה משהו כזה היתה לדעתי בתקופת העבדות בארה"ב. 

הלוואי שיסגרו (או לפחות יצמצמו מאוד) את המגזר הציבורי. 

העשירונים העליונים מממנים אותו. 

מי שמרוויח מהביטוח הלאומי הם בעיקר אנשים שלא עובדים - אבל גם מי שעובד מקבל לפעמים יותר ממה שהוא נותן. 

קצבת ילדים? חיסכון לכל ילד? 

זה מתקזז כתלות בשכר. 

בעיקרון, מי שמקבל את כספי הביטוח הלאומי הם אנשים ללא עבודה\עבודה עם הכנסה נמוכה ומספר גבוה של ילדים. 

עבור חלק מהעשירונים זה מתקזז ועבור השניים העליונים זה ממש עושק. 

בגדול, הסכום שאני משלם בכל חודש לביטוח הלאומי ולביטוח הבריאות בחודש גבוה יותר ממה שאני משלם לביטוח הרפואי הפרטי+ביטוח תאונות ואכ"ע שאני משלם בשנה!

זה מטורף. 

ועם כל הכבוד, אני לא מעוניין לממן את רשת הביטחון שלך או של כל אחד אחר, על חשבון הילדים שלי. 

החיים הם לא צפויים, אבל אפשר להתכונן, לחסוך, להשקיע, לרכוש ביטוחים מתאימים וכו'. 

במקרה הכי גרוע, לאנשים יש משפחה\קהילה. 

וכמובן, שהמסים עצמם הם גורם משמעותי בצורך ברשת ביטחון. 

ורוב הכסף של רשת הביטחון הזאת לא הולכת לאלה שהגיעו למצב קשה בגלל אירועים לא צפויים - אלא לאוכלוסיות שלא עובדות ומביאות ילדים בלי שום חשבון. 

לא רוצה לממן ולא רוצה את הרשת. 

אם אדם יכול לקנות סמארטפון לכל אחד מבני משפחתו ב-1000 שקלים, הוא יכול גם לעשות ביטוח בריאות פרטי. 

כמעט כל אחד יכול למצוא עבודה ולחיות ברמת חיים שתאפשר חיסכון ואפילו השקעה - זה בעיקר ענין של רצון. (לא כולם, אבל רוב גדול). 

מה לגבי ביטוח חיים? 

אני כבר אמרתי לאשתי שמבחינה כלכלית, זה משתלם לה שאני... במקרה כזה, היא מסודרת. אני דאגתי לזה. 

וגם ההורה השני יכול לעבוד. 

אני חושב שאין הבדל בין בריאות וחינוך לתזונה או למכונית בטוחה יותר. 

אפשר נניח לחייב כל אדם לרכוש ביטוח בריאות ברובד המתאים לו על חשבונו או לעבור למודל הסינגפורי (המודל הכי יעיל בעולם ומקום רביעי בטיבו בעולם וזה קצת ארוך לפרט, אבל בגדול, המדינה מחייבת כל אדם להפריש אחוז מסוים לביטוח בריאות עבור עצמו בלבד וטיב הטיפול בו יהיה בהתאם). 

מבחינת חינוך, אפשר לעבור לשיטת השוברים - אם כי עדיין זה לא הוגן שיש משפחות עם הרבה ילדים ומעט הכנסה שלמעשה חיות על חשבון אחרים. 

קחי למשל משפחה שההורים בה לא עובדים ויש להם 7 ילדים - למה הם צריכים לקבל הטבה ששווה 30,000 שקלים על חשבון אחרים? 

רק בגלל שהם בחרו להביא ילדים בלי לדפוק חשבון ליכולות שלהם לפרנס אותם? 

אם כבר, אפשר לתת שובר משפחתי ושכל משפחה תחליט איך לחלק אותו בין הילדים. 

לתת כסף לפי מספר ילדים רק מעודד ילודה חסרת אחריות. 

תשאלי את הסולידית. 

ושוב, לכמה אנשים אין סמראטפון היום? 

אז במקום סמארטפון ב-1000 שקל, שיקנו ב-200 שקל מיד שניה. 

זה ענין של סדרי עדיפויות, לא של חוסר יכולת. 

לא לעולם חוסן - ולכן כדאי לקיים סדר עדיפויות אחראי. 

נ.ב. 

אם המסים היו מגיעים באמת לאנשים שצריכים אותם - אז ניחא. 

למשל, המודל הרפואי הסינגפורי ממומן ברובו הגדול בצורה פרטית אבל במקרי קצה חריגים, המדינה מממנת. 

עם זה עוד אפשר לחיות. 

במדינת החאפ-לאפ שנקראת ישראל, כל אחד מנסה לעקוץ כמה שהוא יכול והכסף מגיע ברובו המוחלט לאנשים הלא נכונים. (מחצית מכספי הביטוח הלאומי מגיעים למגזר הבדואי בגלל ריבוי האמהות החד הוריות במגזר - כתוצאה מהחוק שאוסר על פוליגמיה). 

ויש מספר מוגבל של עובדים - אז זה בהחלט שיקול לגיטימי. 

יש מחלקות בבתי חולים שלא מקבלים אמהות להתמחות (כמובן שלא באופן רשמי) כדי שיתר המתמחים לא יצטרכו לטחון יותר ממה שהם טוחנים. 

לטייל מסביב לעולם. 

אני מכיר אנשים שעשו את זה - התפטרו מהעבודה וטסו לטייל. 

כשמקבלים לעבודה אדם נשוי - במיוחד עם ילדים - הסיכוי שזה יקרה, קטן יותר. 

רוויה באבטלה סמויה. 

המשכורות הרי לא יוצאות מהכיס של הבעלים אלא מתקציב המדינה, אז למה לא לחגוג?

מונופול ממשלתי ללא תחרות - אז מה? בואו נעשה פרסומות עם שקע ותקע כדי שהלקוחות לא יעברו למתחרים... ונעסיק סמנכ"ל שיווק עם משכורות של 60,000 שקלים בחודש כדי לנהל את התחום... 

אם מכאן אתה מביא את הראיה שלך, אז זה מסביר הכל. 

השיקול המרכזי בקבלה לעבודה בחברת החשמל הוא מהי הקרבה המשפחתית שלך למישהו מספיק חזק בועד. 

אתה רוצה שבעל עסק יספוג הפסדים בגלל שאתה רוצה להרגיש טוב עם עצמך על חשבונו. 

אני בסה"כ אומר לך שאם אתה רוצה להרגיש טוב עם עצמך, נסה פעם כשזה על חשבונך... סוציאליסטים חזיריים תמיד רוצים להרגיש טוב באמצעות כספם של אחרים. 

כשמציעים להם שישלמו בעצמם על ה"נדיבות" שלהם, פתאום הם מתחרפנים... מעניין... 

לגבי בתי חולים ובתי ספר - הנה רעיון גאוני: שכל אחד ישלם עבור עצמו וילדיו!

כל אחד ירכוש לעצמו ביטוח בריאות פרטי בהתאם ליכולותיו - בדיוק כמו שאנשים עושים בתחומים אחרים. 

ואנחנו כולנו רואים באיזה מקומות נמצאים הילדים והמורים במערכת החינוך הישראלית הסוציאליסטית - כן, הפרטה תועיל לכולם. 

ואגב, הקשקוש שלך על הצבא האמריקאי מול הרוסי הוא הטיעון הדמגוגי הרגיל נגד צבא מקצועי. 

בדקת פעם מה השכר הממוצע בארה"ב ומהו השכר הממוצע ברוסיה? 

מן הסתם השכר של חייל אמריקאי יהיה גבוה בהרבה מזה של חייל רוסי. 

צבא מקצועי הרבה יותר זול, חסכוני, יעיל וטוב מצבא מנדטורי - בגלל זה ברוב העולם המפותח, הצבא הוא מקצועי. 

בבקשה תפסיק לקשקש - אתה מביך. 

מה זה משנה מה השכר הממוצע? 

אני מבין למה אתה סוציאליסטי חזירי - כי אין לך מושג בכלכלה. 

בצבא ארה"ב, השכר לחייל צריך להיות הגיוני ביחס לשכר הכללי במדינה וכנ"ל לגבי רוסיה. 

אם  נניח שכח האדם יקר פי 50 בארה"ב מאש ברוסיה, אז הצבא האמריקאי יהיה הרבה יותר יקר. 

אין בארה"ב שכר צבאי חובה - כי אין שם חובת גיוס. 

מי שהולך לצבא, בוחר ללכת לצבא וכדי שהוא יבחר ללכת לצבא, צריכים להציע לו משכורת נורמלית. 

גיוס החובה לצבא רוסיה של שנה. 

הצבא הרוסי בנוי יותר על קבע. 

ואם אתה חושב שזה לגיטימי להעביד בכפיה אנשים במשכורות רעב כדי להקטין את הוצאות הבטחון, אז בוא נביא כושים מאפריקה ונשעבד אותם. 

זה יהיה הכי זול, לא? 

נראה לי שזה עבד טוב לאמריקאים... 

ולמרות זאת, משרד האוצר חישב ומצא שבכל שנה מדינת ישראל מפסידה 51 מליארד שקלים רק בגלל היעדר הכנסה של אותם חיילי חובה. 

כן, מסתבר שאם אותם חיילים מיותרים היו הולכים לעבוד - התוצר של מדינת ישראל היה גדל בצורה מאוד משמעותית. 

וזה בלי כל הבזבוזים האסרטרונומיים על חיילים מיותר, השכר שלהם, המזון שלהם ושאר השחיתות שמתרחשת בצבא. (שכירת קומה בעזריאלי כחלק מהת"ש של יחידות טכנולוגיות מקומבנות, למשל). 

די לחרטט. 

רק אבדן העבודה של הצעירים המיותרים בצבא עולה 51 מליארד שקלים למשק. 

עכשיו חשב גם את שכר העבדות שהם מקבלים, את הכסף והלוגיסטיקה שהם עולים ותקבל שהצבא המנדטורי עולה לנו יותר מכל תקציב הביטחון (שכולל עוד גופים חוץ מצה"ל). 

ובפעם האחרונה שבדקתי, 48 לחלק ב-22 זה קצת יותר מ-2.

ממש ממש לא 4... 

כשיודעים חשבון בסיסי, פתאום זה מסתדר... אגב, חישובים מגוחכים... 

List of countries by military expenditures - Wikipedia

וכמובן זה בלי להזכיר שהצבא הגרמני גדול מהצבא הישראלי בכ-6%, אבל בקטנה... 

אגב, הגרמנים גם מוציאים רק 1.3% מהתל"ג שלהם על הצבא. 

אנחנו מוציאים 5.9% על הצבא. 

כשיש יותר כסף, אפשר גם להוציא יותר. 

כשאין צבא מקצועי, יש יותר כסף... 

מה קשור עכשי היורו? 

נסה שוב. 

הצבא הגרמני יקר פי 2.4 מהצבא הישראלי ולא פי 4. 

תוסיף את 51 מליארדי השקלים שאנחנו מפסידים - שזה 14.5 מליארד דולר וההפרש כבר די קטן. 

תוסיף את החיסכון לצה"ל על שכר חיילים מיותרים והלוגיסטיקה שעולה כדי להחזיק אותם (כולל בתי הכלא הצבאיים שמלאים שאסירים שערקו כדי לפרנס את משפחתם) - ואתה לא מרוויח כלום מצבא של עבדים. 

צבא חובה רק פוגע במדינה בכלל ובשכבות החלשות בפרט. 

השאלה היא, למה אתה כ"כ רוצה לפגוע בשכבות החלשות? 

שנגרם כתוצאה מגיוס החובה. 

גיוס חובה זו פשוט רשעות לשמה. 

אבל, ברגע שמעסיקים צבא של עבדים, גם מאבדים את הפטנציאל שלהם לעשות משהו מועיל עם הזמן שלהם ומוציאים עוד כסף על חיילים מיותרים. 

ואין לי שום מושג מהו ההגיון התחבירי של המשפט הבא הזה: "גבי שכר ממוצע בגרמניה, סתם לידיעתך- אין שם שכר מינימלי בכלל"

על חשבון אוכלוסיות חלשות. 

כל הנושא של אידיאולוגיה וכור היתוך (פחות מ-50% גיוס, איזה מן כור היתוך זה?) - הוא מסך עשן. 

עושה זאת מאינטרסים. 

יש לנבחרים שלנו אינטרס להחליש את החלשים. לדכא אותם. 

כך הם גורמים להם להצביע להם. 

בדיוק כמו שעושים הדמוקרטים לשחורים בארה"ב - הם רוצים את הקולות שלהם אז הם דואגים לדכא אותם במסוה של דאגה. 

אם הם ייצאו מהמקום המדוכא שלהם, הם לא יצטרכו פוליטיקאים ש"ידאגו" להם - ואז מי יצביע לדמוקרטים? 

ועובדה שיש כאן אנשים שחושבים שזה כלכלי. 

עובדה שכל החישובים שלך שגויים. (בא נמיר דולרים ליורו ונשווה את זה לשקלים... מה?...)

צבא מקצועי משתלם הרבה יותר למדינה ומוסרי הרבה יותר כיוון שהוא לא מסתמך על עבדות כפויה והוא לא פוגע בשכבות החלשות. 

בקיצור, אין לך שום טיעון ענייני. רק קשקושים. 

מביך. 

אובססיית הפערים בביקורת על שיטת השוברים בחינוך ~ בעיקר כלכלה

בלוג של פרופסור שבדק את המחקר בנושא זה קצת יותר רציני... 

יש שם קישורים למאמרים, אבל תצטרך לעשות מנוי כדי לקרוא אותם. 

שיטת השוברים מועילה מאוד - במיוחד לשכבות החלשות.

זה היופי בקפיטליזם - כולם מרוויחים. גם מי שיש לו יותר וגם מי שיש לו פחות. 

בסוצאליזם, כולם מפסידים. 

סוציאליסטים, הם כמו שתאצ'ר אמרה: הם מעדיפים שהעניים יהיו עניים יותר, ובלבד שגם לעשירים או לאמידים, יהיה פחות. 

עובדה, אתה זה שבעד גיוס חובה - שזה הדבר אולי הכי גרוע (למעט מערכת החינוך הציבורית) עבור השכבות החלשות. 

זה לקחת נערים בני 18 ובמקום לתת להם אפשרות לעזור בפרנסת המשפחה, נותנים להם 1000 שקלים בחוד ואוסרים עליהם לעבוד. 

בתי הכלא הצבאיים מלאים בעריקים שפשוט הלכו לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. 

אתה מכיר הרבה משפחות מבוססות בהן הילדים בני ה-18 הולכים לעזור בפרנסת המשפחה? 

מה לגבי יחידות טכנולוגיות? 

היום, כדי להתקבל אליהן, מאוד כדאי לעשות קורסים מקדימים - מי אתה חושב הולך לקורסים האלה? הבן של משפחה ממוצעת מדימונה או מרמת אביב? 

זה נותן יתרון לשכבות החזקות. 

למי שיש כסף ואומרים לו שישרוף 3 שנים ב-1000 שקלים לחודש, זה רע, אבל הוא ישרוד. 

לשכבות החלשות, זו מכת מוות. 

למה אתה רוצה לתת מכת מוות לשכבות החלשות? 

בצבא מקצועי, אם מישהו מהשכבות החלשות יתגייס, הוא יקבל משכורת נורמלית. 

כזאת שיכולה לעזור לו ולמשפחתו. 

זה הרבה יותר משמעותי עבור השכבות החלשות מהחזקות.  

והסברתי לך כמה שגוי צילום המסך שצירפת. 

תכפיל דולר ב-4 כדי לקבל יורו ולהשוות לדולר... מה?... 

הצבא מפעיל גיוס חובה - הוא פוגע בשכבות החלשות בצורה אנושה. 

המשטרה מגייסת לשורותיה לרוב אנשים שלא היו יכולים למצוא עבודה נורמלית בשום דבר אחר - אז מצד אחד זה משרת את השכבות החלשות אבל מהצד השני, ככה גם המשטרה שלנו נראית. 

אגב, אחת הבעיות גם בצבא היא שממשיך לקצונה הוא לרוב ברירת מחדל ולא אנשים שבאמת רוצים שהם יהיו קצינים. (אצלי במחלקה שלושה חיילים שלא הסכימו לצאת לקצינים נענשו בחודשיים במפקדה. הטובים, לרוב לא רוצים להיות קצינים במערכת הנוראית הזאת). 

את ההתמקצעות שהם עוברים בצבא שכל מיני תחומים הם היו יכולים לעבור בלי משמעת צבאית, בלי בזבוז זמן על טרטורים ובמהירות רבה יותר באזרחות. 

צבא מקצועי יהיה נהדר לשכבות החלשות מכל הבחינות. 

The Participant Effects of Private School Vouchers Across the Globe: A Meta-Analytic and Systematic Review by M. Danish Shakeel, Kaitlin Anderson, Patrick Wolf :: SSRN

מטא אנליזה בנוגע לשיטת השוברים מכל העולם. 

ההצלחה של השיטה מבוססת ורק מי שמתעלם מהנתונים יכול לטעון שהיא נכשלה. 

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!