תמצאו פורום ריק אחר, תודה מראש!
הבנתי כמה דברים ב"ה.
באמת ברוך ה'.
אני חושבת שאני יודעת אם זה שלי או לא לפי איך שהוא נראה.
הנה הוא נראה טוב, לומד בישיבה שאני אוהבת, משפחה טובה, והעיקר באמצע כזה יודע להקשיב ויודע לדבר ואז ייתן לי מקום
הופ, זהו הוא שלי. רק למה הוא לובש שחור לבן, טוב אבל אם היה מתלבש כמו שאני אוהבת זה היה בטוח שהוא שלי
אז הנה נשאר רק שנצא, שנדבר וילך טוב וזהו! אני רק צריכה להביא את עצמי פיקס, שהוא יבין שאנחנו מתאימים וירצה אותי , וזהו. מה כבר יכול לא ללכת? אם אני אביא את עצמי , אז ברור שזה יצליחת הוא ידבר ואני אקשיב. אני אדבר והוא יקשיב. נתעניין אחד בשני, נבנה קשר..
זהו מה יכול כבר להסתבך..
זה כ'כ פשוט נראה..
וגם הוא והיא מזה מתאימים, נראים טובים, דוסים, באותו גיל, בלונדינים, למה שלא יסתדרו בניהם? מה כבר יכול לא להתאים? הרי מדברים, זורמים.. בונים קשר.
באמת לא מבינה את זה.
הבעיה שזה גורם לי כבר מראש להחליט שזה זה ואז אני באה לפגישה ממקום נחות, ממקום שכאילו כבר בטוח שזה זה, ומה שנותר לי זה רק לצאת טוב, למצוא חן בעיניו, שהוא ירצה אותי. ואז אני לא באה טבעית, אלא באה ממקום שרוצה לצאת הכי טוב לידו, לרצות אותו, לעניין אותו, לגרום לו לרצות אותי, להיות הכי טובה כדי שהוא ירצה אותי. להיות מעניינת, מדברת ומקשיבה כמו שהוא רוצה, נראת טוב..
כאילו אני במבחן. לספר לו על עצמי בלי בעיות.
במקום לבוא עם עצמי , עם מי שאני, עם הקשבה לעצמי ועם מה שנכון לי
אני בטוחה שזה זה ואפילו לא בודקת מי הוא, לא מנסה להכיר אותו ולהרגיש אם הוא נכון לי וטוב לי, אלא כבר סגורה על זה ומה שנותר לי זה רק שהוא ירצה בי..
שהוא ירצה אותי כמו שאני רוצה אותו.
וזה טעות
כי מאיפה אני ככ סגורה שזה הוא? כמה בנות על פי הדף היו בטוחות שזה זה ובסוף זה לא הסתדר? מבחינת כימיה וזה
וגם אני עוד בכלל לא מכירה אותו, רק ראיתי אותו וכבר החלטתי? זה אשליה, זה דמיון שאני יצרתי.
להכיר בנאדם זה לפגוש אותו, להרגיש מה זה יוצר בי
וגם אם זה באמת מתאים אז אני צריכה לבוא הכי טבעית שיש, הכי מחוברת לעצמי ולמה שאני מרגישה בלי לחשוב ולנסות להיות מישהי אחרת ולשחק אותה, וככה, כמו שאני, הוא ירצה אותי ואני ארצה אותו.
זה התאמה נכונה- התאמה שקוראת במציאות!
אם זה באמת זה, למה אני צריכה להרשים אותו? הרי אם זה זה אז אני אביא את עצמי וזה יילך
הבנתי כמה דברים ב"ה.
באמת ברוך ה'.
אני חושבת שאני יודעת אם זה שלי או לא לפי איך שהוא נראה.
הנה הוא נראה טוב, לומד בישיבה שאני אוהבת, משפחה טובה, והעיקר באמצע כזה יודע להקשיב ויודע לדבר ואז ייתן לי מקום
הופ, זהו הוא שלי. רק למה הוא לובש שחור לבן, טוב אבל אם היה מתלבש כמו שאני אוהבת זה היה בטוח שהוא שלי
אז הנה נשאר רק שנצא, שנדבר וילך טוב וזהו! אני רק צריכה להביא את עצמי פיקס, שהוא יבין שאנחנו מתאימים וירצה אותי , וזהו. מה כבר יכול לא ללכת? אם אני אביא את עצמי , אז ברור שזה יצליחת הוא ידבר ואני אקשיב. אני אדבר והוא יקשיב. נתעניין אחד בשני, נבנה קשר..
זהו מה יכול כבר להסתבך..
זה כ'כ פשוט נראה..
וגם הוא והיא מזה מתאימים, נראים טובים, דוסים, באותו גיל, בלונדינים, למה שלא יסתדרו בניהם? מה כבר יכול לא להתאים? הרי מדברים, זורמים.. בונים קשר.
באמת לא מבינה את זה.
הבעיה שזה גורם לי כבר מראש להחליט שזה זה ואז אני באה לפגישה ממקום נחות, ממקום שכאילו כבר בטוח שזה זה, ומה שנותר לי זה רק לצאת טוב, למצוא חן בעיניו, שהוא ירצה אותי. ואז אני לא באה טבעית, אלא באה ממקום שרוצה לצאת הכי טוב לידו, לרצות אותו, לעניין אותו, לגרום לו לרצות אותי, להיות הכי טובה כדי שהוא ירצה אותי. להיות מעניינת, מדברת ומקשיבה כמו שהוא רוצה, נראת טוב..
כאילו אני במבחן. לספר לו על עצמי בלי בעיות.
במקום לבוא עם עצמי , עם מי שאני, עם הקשבה לעצמי ועם מה שנכון לי
אני בטוחה שזה זה ואפילו לא בודקת מי הוא, לא מנסה להכיר אותו ולהרגיש אם הוא נכון לי וטוב לי, אלא כבר סגורה על זה ומה שנותר לי זה רק שהוא ירצה בי..
שהוא ירצה אותי כמו שאני רוצה אותו.
וזה טעות
כי מאיפה אני ככ סגורה שזה הוא? כמה בנות על פי הדף היו בטוחות שזה זה ובסוף זה לא הסתדר? מבחינת כימיה וזה
וגם אני עוד בכלל לא מכירה אותו, רק ראיתי אותו וכבר החלטתי? זה אשליה, זה דמיון שאני יצרתי.
להכיר בנאדם זה לפגוש אותו, להרגיש מה זה יוצר בי
וגם אם זה באמת מתאים אז אני צריכה לבוא הכי טבעית שיש, הכי מחוברת לעצמי ולמה שאני מרגישה בלי לחשוב ולנסות להיות מישהי אחרת ולשחק אותה, וככה, כמו שאני, הוא ירצה אותי ואני ארצה אותו.
זה התאמה נכונה- התאמה שקוראת במציאות!
אם זה באמת זה, למה אני צריכה להרשים אותו? הרי אם זה זה אז אני אביא את עצמי וזה יילך
