אוהבת משפחה גדולה, חולמת על משפחה גדולה. 

אוהבת במיוחד תינוקים קטנים...

ומתגעגעת נואשות למגע שלהם. 

רמה יותר עמוקה צריכה לחשוב כדי לענות

כל ילד זה מאות דורות וכל זה בה בזכותנו,

לי יש שלושה ילדים ולצערי שלא באשמתי 

היו לי שתי הפלות, ומחכה ורוצה לעוד ילדים,

ושוב אני מאמינה כל ילד זה דורות, ואולי כן אולי

הבן שלי יהיה גדול הדור, ככה השקפת עולמי,

יקירה שיהיה לך הצלחה בכל התחומים אמן.

בס''ד

אבל קודם כל, חיבוק ענק על כל מה שעברת ❤! 

לפעמים אני תוהה האם הרצון שלי לעוד ילדים מושפע ממה שאני רואה סביבי והאם זה בעצם נובע מלחץ חברתי.

מאידך, אני רואה שאני פשוט מאוהבת במתיקות של הילידים שלי ב''ה. ומתקשה להשלים עם הרעיון שיום אחד לא יהיה לי יותר תינוק בבית, שלא יהיה יותר ילד בן 2, שלא יהיה יותר ילד בגילאי גן וכו'. אני רואה את הילד שלי ואני חושבת ''אין דברים כאלה. פשוט אין. איך אפשר לוותר על משהו כזה?'' ואז אני יודעת שזה רצון שהוא אמיתי שלי (אני לא אומרת שאין שום השפעה של הסביבה, אבל זה מחדד *לי* שזה משהו שאני פשוט *אוהבת* כל-כך, כל-כך, כל-כך.

ברמה העמוקה, אני חושבת שלהביא ילד לעולם, ולגדל אותו, זה גם להיות עד לגילוי פני השכינה, וגם להיות שותף לריבונו של עולם - ומכאן הכמיהה שלנו לחזור לזה שוב ושוב.

אני חושבת ש@אנונימי054 מדברת ממקום קצת אחר מחלק מהאחרות,

זאת אומרת משהי שלא הולך לה בקלות וגם לא בטוח שאם תנסה באמת יהיה לה. 

לפחות מהזווית הזאת אני חושבת...

זאת אומרת, ברור שאת רוצה מאוד מאוד מאוד ילדים, רק את אומרת מה יהיה איתי עכשיו?

כשזה בכלל לא בטוח שיהיה, והמאמץ כל כך קשה...

את מוצאת את עצמך שואלת שאלות אמיתיות ונוקבות שאולי במרוצת החיים ובמקרים אחרים לא היית שואלת אותם, אלא פשוט זורמת עם לקבל וזהו. 

אני צודקת?

מובן שבמרוצת החיים לא הייתי יושבת ושואלת.. מה שהרב אמר  גרם לי ממש למחשבות עמוקות.

אבל, כשחשבתי לעומק, הבנתי..שהרצון שלי באמת תמים.

שהוא לא בא מהלחץ חברתי..כי רציתי ילדים גם כשכל החברות שלי ממש לא חשבו על זה והיו בלחץ רק ממחשבה של להיקלט לעוד הריון..

אמרתי לבעלי, יש הבדל גדול בין לחץ לרצון. הלחץ אצלי התחיל לנבוע כשאני רואה שכולן נקלטות באפצ'י סביבי...ממש מפסיקות למנוע ונקלטות. ואילו אני מתעכבת..ועד שנקלטתי נפל ..

אבל - הרצון תמיד היה שם... זה ההרגשה הנעימה הזאת שהילד מביא איתו.. זה הרצון למשפחה באמת כמו שהרבה רשמו

לכן זה אחד החלומות שלי.. המוווון דודים לילדים.. הרבה שמחה..

כן, הבנתי דבר אחד מאוד חשוב- שאולי זה לא מה שמיועד לי..

שמשפחה גדולה זה לאו דווקא מה שנכון עבורי.

אני בדרך להשלים עם זה.......

הקב"ה נטע בנו רצון ואהבה ענקית ליצורים המתוקים האילו.כשהם קטנים וגם כשהם גדלים. 

עד כמה שידוע לי על מנת שנממש את תכלית העולם שהוא קבע ונעשה את רצונו בזה שניישב את העולם ונפרה ונרבה.  

עד כדי כך שאם לא הולך לנו אנחנו צריכים לגייס את הכוח הזה. 

כוח אמונה הרבה הרבה יותר קשים מללדת. 

זאת לפחות הרגשתי...

אני מרגישה שה' נטע בנו את הרצון הזה וכשהולך בקלות ונולדים ילדים. אז לא תמיד אנחנו זוכות וזוכרות לכוון את הרצון לגידול הילדים ברצון של לממש את רצון ה' בעולם. 

ופתאום כשמגיע לך כזה נסיון, את מתחילה לשאול ולברר עם עצמך, מה קורה פה, "עבור" מי אני רוצה את הילדים...

הרבה יותר קשה לוותר ולהבין שלקבל את רצון ה' כשהוא לא שלח (זה רצונו) מאשר לשמוח כשהוא כן שלח. 

[מקווה שאני מובנת]

כמובן שביחס לעתיד חכם מה שעשיתם שהתייעצם עם רב, שאתם בודקים את היכולת שלכם כי מדובר גם על הרבה כוחות נפש. 

אבל לגבי העבר אין לי בכלל ספק. 

עברת שנתיים קשות. כי ה' שרוצה ביישוב העולם, רצה ממך וגם ממני דווקא הפלות, דווקא לא לתת. וזה ההזדמנות שלך וגם שלי להראות לו שהרצון שלנו הוא לשם שמים, אנחנו מקבלות גם את מה שהוא שלח שנוגד את הטבע שהוא ברא. 

זה כ"כ קשה, שקשה לי לאמר לי שכל הזמן אני מצליחה בכך ואתם בפורום עדות לכך שהרבה פעמים קשה לי קשה לי. 

אבל בעיני זאת האמת. 

ואם מצליחים להבין את זה, במילא הילדים שכן נולדו הופכים להיות לשם שמים ולא רק לשם הרצון הטבעי שה' יצר בי. 

💗🧡💛💚💙💜

קצת נסחפנו אבל לא?

מנסה להתמודד עם מה שקיבלתי ולצערי לא תמיד בהצלחה

זה לא הכמות, זה האיכות.. זה מה שבטוח. כשחווים משברים כאלה מעריכים פי שמונים מה שיש. ויש פי שמונים כוח!!

מודה שכשהייתי שומעת בעבר על נשים שחוות ניסיונות כאלה הייתי מקנאה קצת בלב... כי ידעתי שזה גבורה עצומה להתמודד עם דבר כזה.

אז אולי זכינו בעצם, שקיבלנו חתיכת מבחן

מבטיחה לך שה' ימלא חסרונך במהרה ממש, וזה יהיה הכי לשם שמיים!! 3>

האמת שאני אף פעם לא רציתי להתמודד עם כזה דבר חחח אבל קיבלתי בלי לרצות. 

וכן, זה סוג של לוותר על החלום שלי ולקבל את מה שה' קבע בשבילי. 

כשהגעתי לפני איזה שנתיים לבית החולים ביום של גרידה, פשוט הרגשתי שאני מקריבה קורבן...

לא יודעת להסביר בדיוק את ההרגשה. 

אבל אמרתי לקב"ה, אני רציתי תינוק עם כל הכיף והטוב שבזה... כמובן לגדל לשם שמיים אבל יש כל כך הרבה שאני עצמי נהנית ממנו...

ובמקום זה גידלתי עובר בלי שום הנאה ממנו (הייתי בשבוע 19 הריון קשה במיוחד) רק רק כי זה מה שאתה רצית ממני...

לפחות תקבל ממני את הקורבן הזה שנתתי לך. 

משום מה הרגשתי שהתחושה הזאת נותנת לי כוח.

הלוואי שלשתינו ילך בקלות ולכל שאר הבנות הצדיקות שמתמודדות פה.  

וזה הכי קרוב לה' שיש!

לכן עם כל הכאב הנוראי..זה מתנה עצומה עצומה עצומה.

ואני קרבת אלוקים לי טוב!!

ממש ממש תודה. 

בגרידה ההיא באמת הרגשתי ככה. 

אחר כך עברתי עוד 2 קשים והתחושה הזאת ירדה... בעיקר אני חשה את הכאב. 

שכחתי להרגיש את המתנה שזכיתי בה. 

ונשלחת אלי בדיוק היום שאני צריכה ללכת למקום שידרוך לי על היבלת

אז תודה לך שוב, אחשוב בכיוון הזה. 

שזכיתי להיות קרובה אליו...

אם רק הצלחתי לו במעט לחזק יהודיה מקסימה כמוך!!

עברתי דברים קשים בחיים...מבטיחה לך .ולא הייתי משנה דבר

כי הבנתי והרגשתי,שהכל מקרב אותנו יותר ויותר לה'..לתכלית. לחיבוק האמיתי ממנו....

קרבן= מקרב.

מדברת מהמקום הנשבר גם כמעט כל חודש..

שיר שמחזק אותי מאוד ברגעים כאלה... " אל תעזבי ידיים- עקיבא תורג'מן"

 מוקדש לך  באהבה.

היום אשתדל בזה. 

כותבת לך מה כי אני צריכה להתאמן

להרגיש שעשיתי את מה שגזר עלי. 

שקיבלתי את זה בידיעה שזה ממנו, ואני בכל זאת יודעת שהוא אוהב אותי ורוצה בטובתי. 

שהכאב הזה שאני מרגישה לא משנה כלום מהאהבה שלי אליו.

והשמחה וההודיה על מה שכן נותן לי והמון. 

אין לי מילים להודות לך...

ויש לי כוחות לעוד אחד, אז אני רוצה אותו.

אולי אפשר להשוות את זה לטיול של שנה מסביב לעולם, חוויה מטורפת ומדהימה, אבל דורשת כוחות וכסף. ברור שאני רוצה עוד, לא תמיד ברור שיש לי את היכולת לעוד. אבל כשיש לי, זה הכי מדהים בעולם.

חייבת לומר שאני מאד לא מתחברת לענין ה"משפחה" למרות שפעם זה לגמרי היה המוטו שלי, אבל היום אני רואה איך כשמתבגרים כל אחד נכנס לזוגיות ולמשפחה הקטנה שלו, הקשר בין האחים שלי ובין האחים של בעלי זה כבר לא זה בכלל, ואין לי ספק שלהורים זה קצת כואב כי הם רוצים לראות "משפחה" מלוכדת, וכמובן עושים מסיבות והתכנסויות בשביל ללכד, אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו עמוק במשפחה האינטימית והפרטית שלו, וההבנה שלי היום היא שכל אחד מילדי הוא לבד, אינבידואל בפני עצמו, ואני אהנה ואוהב אותם כל אחת לעצמה ולא כ"משפחה" שלי , ולא דווקא אם הן תסדרנה זו עם זו זה מה שיהיה לי הכי חשוב (למרות שכמובן ישמח) אלא אני אלמד לאהוב ולהיות עבור כל אחת בפני עצמה. זה מאד קשה להבין, לא יודעת אם הסברתי טוב, ועוד יותר קשה ליישם. 

אבל ההבנה שלי היום שהמשפחה שלי תתפרק למשפחות קטנות וחמודות הרבה יותר מהר ממה שנראה לי. וזה בסדר. זה דרך החיים.

כמו המשפחה של הורי למרות שכל אחד ואחת מאיתנו הקים משפחה אינדוודואלית. 

אבל עדיין את הילד קודם כל אני רוצה בגלל הילד ומספר 2 בגלל שאני חולמת על משפחה גדולה. 

אומרת את זה ממקום מבין , כן?

אבל מה שרואים מבחוץ זה לא מבפנים. אין לי ספק שאנשים בחוץ חושבים שאנחנו משפחה שיא המלוכדת, נוסעים לחופשים, נפגשים בחגים וזה...

אבל בתכלס, זה הרבה או כמעט הכל ההורים יוזמים. לאט לאט כולם מתרכזים יותר בעצמם, בילדים שלהם, כשמתחיל התקופה של גילאי התבגרות ונשואים אז משפחות מתכנסות בעצמם יותר, וזה טבעי ונורמלי. 

אני מדברת כשרב הילדים מגיעים לגילאי 40+ כזה, זה אחרת כבר. 

וכן, @מצטרפת למועדון אני בהחלט חושבת שעבור ההורים זה אכזבה מסוימת ולכן אני מעכשיו מנסה להתרגל לעובדה שזה יהיה ככה בסוף ולנסות לחשוב מה אני רוצה ואיך להתמודד עם זה רגשית ולהבין מה מתאים ונכון לצפות ואיפה נכון להשקיע

להיפך, צריך עוד יותר בגלל שזו דרך העולם

אבל אני מנסה לפעמים לחשוב איך להגיע למצב שזה יהיה כיף יותר מאשר "בשביל ההורים"

וגם להנמיך ציפיות

לא יודעת אם זה יעבוד לי כמובן, אבל זה הרבה במחשבה לאחרונה. כנראה בגלל שאנחנו כבר משפחות "מבוגרות ובשלות"

שהאושר שלי לא יהיה תלוי באם הילדים שלי מתארחים זה אצל זה שבתות או יוצאים לטיולים משותפים, אלא שאהיה מאושר שכל אחד מהם מאושר במשפחה שלו ובשלמות שלה, גם אם אחד בחו"ל וגם אם לשני מתאים יותר לטייל עם המשפחה של אשתו וגם אם השלישי אוהב לארח בשבת חברים ולא אחים.

מבינה?

שהאושר שלי בילדים שלי לא יהיה תלוי ברמת הלכידות שלהם

כי לא משנה כמה נחנך, וכמה נשקיע וכמה הם קרובים

הם יתחתנו

ותהיה המשפחה של הצד השני

ויהיה מקום מגורים

חברים

שכנים

ולפעמים הצפופים דווקא יריבו יותר מאשר יסתדרו

ועוד ועוד

כל מיני צפיות שאני קוראת פה של בנות למשפחה שלהן (שפעם היו גם בבקט ליסט שלי) ופשוט לא תמיד מתממשים, ולא חשוב מה נעשה, כי החיים קורים. פשוט.

אז לאהוב ולשמוח ולהיות מאושרים בזה שהילדים שלי שמחים וטוב להם. נקודה. גם אם הייתי מעדיפה שיהיו שמחים וטוב להם זה עם זה. עצם זה שהם יהיו שמחים וטוב להם, הייתי רוצה שזה יספיק בשביל לשמח אותי.

כאילו היה ברור לי שאני רוצה משפחה כמו שיש לי ולאחים שלי, ולא חשבתי על אופציה אחרת. 

ואת צודקת שצריך לדעת לא לשים את האושר בזה. 

ומאוד מאוד שונה. משפחה חלומית. 

אומנם כל אחד יש את עיקר הבית שלו, אבל עדיין משפחה קרובה מאוד מאוד ברמה מעל ובין בני הדודים. 

רואה המון המון השקעה וחכמה של ההורים שלי בנושא. 

וגם מידות טובות של הילדים. 

אבל לא יודעת איך להסביר את זה. 

העזרה שמשפחה אחת נותנת לשניה,הכתף, 

השמחה אחד בהצלחת השני. 

הידיעה הזאת שלא משנה מה יקרה ומה יהיה לי, אחים ואחיות שלי יהיו שם בשבילי...

על אחת כמה וכמה שאין ריכולים, לשון הרע וכו'. 

ואני חושבת שאני רוצה ילדים, לא סתם, אלא צפופים.

שיהיו מאוחדים וחבריים אחד לשני (יש לי דוגמא טובה),

שיגדלו ויוכלו להיות לעזר אחד לשני,

שיהיה להם טוב.

ואת כל מה שהם יכולים להשיג בחוץ, מבחינה חברתית, יוכלו להשיג עם המשפחה...

זה ממש חשוב לי.

(נכון שחבר ואח זה לא אותו דבר, אבל בגילאים גדולים זה יכול להיות ממש קרוב...)

אני גם ממש אוהבת אותם ורוצה עוד ועוד ועוד....

ואני יכולה, אז למה לא?

אני רוצה שולחן שבת ארוךךךךךךךך ומלאאאאא ושמח...

מאמינה שיש עוד

סתם מעניין אותי מה רוב הנשים מרגישות.. סקר כזה.. נקודה למחשבה.

להבין האם אני טבעית או שיש משו שבאמת לא בריא ברצון הכפיתי הזה לפעמים.. בשברון בכל ווסת שמגיעה..

סתם זה סוג של פריקה מבחינתי..והרצון להעלות את זה על פני השטח ..

שמחתי ששיתפתן פעולה

לך ול@השם בשימוש כבר בזכותכן עברתי בהצלחה רבה מפגש חברתי שלא היה לי קל. תודה רבה. 

שנית - התשובות עזרו לך? את מרגישה שהגעת לתובנות לרגיעה מסוימת?

מתעניינת...

הלוואי ותקחי את הכוח הזה איתך לכל הדרך.. ושה' יאיר דרכך וישלח לך תמיד אנשים טובים, וכוחות מיוחדות בכל פעם שרק תצטרכי!

התשובות עזרו לי בעיקר להבין שאני לא מוזרה\ לבד בדרך..

שזה הכי טבעי בעולם גם כשהרגשתי ממש לא..

אני חושבת שרק מי שחווה את זה באמת תצליח להבין למה אני חותרת בשאלה ..כי זה יותר עמוק ..

היה לי משבר בימים האחרונים.. קיבלתי את זה מאוד קשה ( איחור..ציפיות.. רופאים שלא נותנים סיכוי..כאפות.)

אבל אני חושבת שלומדת לשחרר....לקבל באהבה גזירת שמיים.

ואת האהבה והכמיהה העצומה הזאת פשוט אשקיע במה שב"ה כבר יש.  ואם ה' רוצה עוד אז יביא בזמן שלו..

(והלוואי ולא אשבר שוב..זה נוראי)

אין לך מושג כמה השרשור הזה החזיק וחיזק אותי. 

וכן, אני מסכימה איתך שרק כשאתה מגיע לקצוות אתה פתאום מקבל עומק וממדים אחרים לדברים הפשוטים...

מאחלת לך מכל הלב שיהיה לך כוחות לעבור את כל מה שאת תעברי... 

וישהיו רק דברים שמחים וממלאים. 

ובאמת שיהיה הכל נחת רוח לקב"ה

ושיתמלאו משאלות ליבך וליבי לטובה💓💓💓

שנעבור את הכל באמונה זה הכי חשוב מהכל... בלי אמונה אנחנו פשוט כלום.. בתור מי שנשברה טוטאלית בשבוע האחרון..זה הקרש הצלה היחיד שלנו

3>

רוצה לשתף קצת?

אני גם רגע מצליחה רגע לא. 

לפעמים מרגישה שמתעלה מעל זה ומרגישה את האהבה של ה' והשמחה ממנו...

ורגע אחר כואבת כל כך את הקושי שלי. 

רוצה לזרוק את כל הנסיון הזה לפח, אבל מבינה בשכל שאם ה' שם אותי במצב הזה זה טוב לי. 

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

לפני כמה ימים כבר היה נשמע לי ממשהו שכתבת וכ"כ קיוויתי בשבילך❤️

שיהיה בשעה טובה!❤️

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

והעיקר - בידיים מלאות💕💕

ממש מרגש!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

הריון תקין, עגול ומשעמם!

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

והיום החליטה שמספיק רגוע להישאר בצפון...

מתפללת לטוב

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מחפשת רופאה נעימה להכנסת התקן.

כתבו פה פעם על ד"ר תמר שלם אבל עד שהצלחתי להגיע למזכירה שלה גיליתי שהיא לא מקבלת בשעות שאני אוכל להגיע, אז מחפשת עוד המלצות.

(ואפשר לקבוע אליה גם אם אני לא בלאומית? היא מקבלת דרך עוד קופות או בפרטי?)

מקבל בירושלים ובית שמש

הוא מקבל פרטי, אבל יש החזר מלאומית על רוב הסכום (לאומית זהב).

על תמר צור שמעתי המלצות להכנסה.

אבל היא הפסיקה לקבל בשילה אם הבנתי נכון.

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

היה לי איתה חוויה לא טובה

אבל כן מכירה הרבה שמרוצות

אני יודעת שיש נשים שלא מתחברות אליה כי היא 'קרה'.

בעיניי דווקא היא מאוד מקצועית, ואני אוהבת שהיא ממש מסבירה את הרציונאל של מה שהיא עושה.

וכמובן, זה שהיא דתיה ויודעת להיזהר ולשמור מוכתמים גם מוסיף.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לק"י

ילדתי את הילד האחרון בגיל כמעט 37.

וההריון הראשון שלי היה הכי קשה (בגיל 25).

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

זה עיניין של אמונה ושל החיים של כל אחת

פה הפורום הכל זה לחץ סביב הפוריות אבל לא חייב להתייחס בצורה כזו לכל הנושא

אם היא היתה בת 40 התשובה היתה שונה, אבל 36 זה לא מבוגר ובמיוחד שכבר יש לה ילדים

זה קצת מוגזם

בפרט שיש כבר ילדים

אז אולי באמת לא להיות שאננים 5 שנים אבל שנה שנתיים אפשר ברוגע לתת את הזמן

ואם נתקלים בקושי להיכנס להריון יש היום פתרונות ב"ה

זה די מציאות שהפוריות יורדת בשלב הזה. ברור שזה לא יקרה לכולן באותה דקה אבל זה כן צריך להיכנס בשיקולים. אפשר גם לבקש מהרופא פרופיל הורמונלי ולעשות פרטי בדיקת AMH אם רוצים באמת להיות קצת יותר חכמים. 

@קפצתי לבקר 

ולא נדיר לגלות בגילאים האלה שהפוריות כבר בירידה

ולכן מי שאצלה זה לא קרה לא יכולה להוות מדד לאחרות.. 

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי