לפעמים זה מבלבל כשמצד אחד רוצים שלא יהיה משעמם, ומצד שני רוצים להוביל את השיחה...

חוץ מזה שלפעמים בלחץ של דייט ראשון מדברים המון. קרה לי פעם, ברמה שהבחורה התלוננה (היתה סיבה לא קשורה למה הייתי בלחץ באותו דייט)

זה הקטע שהם לא נותנים לך להשלים משפט כי יש להם מלא מה לומר על כל חצי מילה שאת אומרת.

בסוף הם עוד אומרים לי: וואוו אני לא רגיל לדבר כל כך הרבה, זה רק בגלל שאת מקשיבה ככה/ מתעניינת / וכו''''''''''''

שאני אפסיק להקשיב?

כי את מפסידה פעמיים.
פעם אחת את הדייט.
פעם שניה את הבחור.

אם *בחיוך*, תגידי משהו כמו  ״רק שניה כי לא סיימתי את מה שאמרתי וזה קוטע לי את חוט המחשבה״...
זה אולי לא יקלט בפעם הראשונה,
אבל בפעם השלישית זה יתפס יפה מאוד.
אף אחד לא רוצה להיות בן אדם שאי אפשר לנהל איתו שיחה נורמלית, רבים ישמחו לקבל פידבק בזמן אמת.

ואם זה עדיין לא יעזור כנראה זו תקלת קליטה או תקשורת.

נראה לי שזה מה שקורה במקרה דנן. (וכל מקרה לגופו. יש מקרים שונים לגמרי)

השאלה איך אני יכולה לגרום לו גם להקשיב.

כי אין סיכוי מבחינתי להמשיך עם שיח חד צדדי שכזה.

אתה לא מבין מה הכח של מילים

עד שמישהו זורק עליך מילון

(:

יש לי חבר שמדבר המוןןן ולא רק אני אומר את זה עליו חח 

ברמה שכל פעם שמדברים חבר'ה הוא איכשהו משתלט על השיחה עם סיפור שכאילו קשור לעניין

אבל אח"כ הוא כבר לא זוכר על מה דיברנו ועובר לעוד סיפור מתוך הסיפור הקודם, הוא רק רצה לספר חחח

פעם דיברנו על נושא מסוים, והוא בא לספר משהו בשביל הדוגמא, והכרתי את הסיפור אז אמרתי לו "אה כן אני מכיר"

פתאום הוא אומר לי "אז מה.. בא לי לספר לך עוד פעם"

כל פעם אני אומר לו

"בחייאת, תחזיר את התשעה קבין לבחורה שממנה גנבת אותם, זה לא יפה"

אבל לא רק הוא.

בחורים מדברים הרבה יותר ממני בכללי.

ויש את אלה שממש מגזימים, לכל הדעות.

(ברמה של גיסתי הפטפטנית שהיא פטפטנית לכל הדעות גם ביחס לנשים אחרות)

כן הוא לא היחיד כנראה. 

שיהיה בהצלחה עם הבחורים, אין לי עצה האמת.

שידברו יותר מדי או שיהיו שקטים מדי?

יש כאלה שכמעט ולא מדברים ואני צריכה להוביל את השיחה ולשאול את רוב השאלות..

מחפשת את האיזון..

שידברו ויקשיבו גם.

ואגב, זה שהם מדברים בלי סוף לא סותר את זה שאני זו ששואלת שאלות. כי הם לא שואלים. לא מעניין אותם או מה?

ואם אני מנסה לשתף מעצמי הם ישר לוקחים את זה לנקודת ראותם ולאיפה זה פוגש אותם.

אפס התעניינות.

רק רוצה להבין זו בעיה גברית או שזו בעיה שלי??

לאנשים שונים יש דרכים שונות ליצור קשר או לנהל שיחה. חלק מהסוגים נפוצים יותר אצל גברים, חלק אצל נשים.

מה שאת מתארת בהחלט קיים והוא לא ממש נדיר.

כן, לפעמים לא מעניין אותם לשאול שאלות. יכול להיות שמבחינתם לשאול שאלות לגבי החיים שלך זאת פשוט דרך לגרום לשיחה להתנהל, ואם את שואלת אותם והשיחה מתנהלת, ולהם אין שאלה חשובה לשאול אותך, הם לא ישאלו. ואולי הם חושבים שאת רוצה להכיר אותם ולשאול שאלות.

לספר על החוויות שלהם כתגובה לסיפורים שלך זה כבר פחות נחשב לנורמה, כלומר גם בשיחה בין גברים זה נחשב לפחות מקובל. אבל יכול להיות שזה בלט יותר בעינייך בגלל שזה השתלב עם שיטת שיחה גברית.

למה כל בעיה גברית היא בעיה שלך? כי את רוצה להתחתן עם גבר.

חוסר הקשבה איננה בעיה של אחד המינים אלא של אדם ספיציפי.

גם אני מרגיש הרבה פעמים שאני ככה. (כמו הגברים שאת נפגשת איתם)

אני גם מתקשה בלשאול שאלות, והאמת שזה מפריע לי. וזה לא בגלל שלא מעניין אותי. אני זוכר אפילו מישהי שחירפנה אותי בזה שהיא לא סיפרה על עצמה כמעט, ומי ששידך אמר לי- היא ביישנית, תנסה לעזור לה עם שאלות. עבדתי קשה מאד בשביל לנסות לחלוב מעצמי שאלות, וגם אז לא יצא יותר מדי. 

ואגב, אני מרגיש שיש קשר בין שני המפשטים שכתבת:

"אגב, זה שהם מדברים בלי סוף לא סותר את זה שאני זו ששואלת שאלות. כי הם לא שואלים. לא מעניין אותם או מה?

ואם אני מנסה לשתף מעצמי הם ישר לוקחים את זה לנקודת ראותם ולאיפה זה פוגש אותם."

לפחות אצלי, לאור זה שהקטע של שאלות לא מובן לי, אני פשוט מנסה לשתף על ידי השתתפות בשיח... משתדל לא לחסום אותה בשיחה, ולא לקחת את הבמה, אבל הרבה פעמים כן עובד ככה. (אגב, בתקוה שהיא תעשה את אותו הדבר. מה שיעזור לי להכיר אותה גם כן...

גם נגיד כשאני מספר על המשפחה/עבודה/לימודים, אני מנסה להרחיב ולשתף בדברים לא בהכרח קשורים, בתקוה שגם היא תעשה את אותו הדבר.)

אם זה קטע של גברים? אין לי מושג. לא חשבתי על זה.

אולי לא מבין את הסיטואציה של הדייט. 

נראה לי יותר הגיוני מאשר יצר טבעי של דיבורים שהוא אכן בדר"כ נמוך יותר אצל גברים.

את מאד צודקת. אני רגילה לפנות את מקומי לאחרים. (פיזית, נפשית. מה שתרצו) זה טבעי לי, זה איזור הנוחות שלי. רק שבהקשרים האלה זה ממש לא נח. זה מייצר לי הרבה מאד מפגשים כאלה בהם אין לי מקום.

ונדרים הבחורים שיודעים לתת לי את המקום שאני צריכה...

כנראה שאין לי ברירה אלא להתחיל להיות אקטיבית יותר בעניין רק שאני לא ממש יודעת איך...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"