לפעמים זה מבלבל כשמצד אחד רוצים שלא יהיה משעמם, ומצד שני רוצים להוביל את השיחה...

חוץ מזה שלפעמים בלחץ של דייט ראשון מדברים המון. קרה לי פעם, ברמה שהבחורה התלוננה (היתה סיבה לא קשורה למה הייתי בלחץ באותו דייט)

זה הקטע שהם לא נותנים לך להשלים משפט כי יש להם מלא מה לומר על כל חצי מילה שאת אומרת.

בסוף הם עוד אומרים לי: וואוו אני לא רגיל לדבר כל כך הרבה, זה רק בגלל שאת מקשיבה ככה/ מתעניינת / וכו''''''''''''

שאני אפסיק להקשיב?

כי את מפסידה פעמיים.
פעם אחת את הדייט.
פעם שניה את הבחור.

אם *בחיוך*, תגידי משהו כמו  ״רק שניה כי לא סיימתי את מה שאמרתי וזה קוטע לי את חוט המחשבה״...
זה אולי לא יקלט בפעם הראשונה,
אבל בפעם השלישית זה יתפס יפה מאוד.
אף אחד לא רוצה להיות בן אדם שאי אפשר לנהל איתו שיחה נורמלית, רבים ישמחו לקבל פידבק בזמן אמת.

ואם זה עדיין לא יעזור כנראה זו תקלת קליטה או תקשורת.

נראה לי שזה מה שקורה במקרה דנן. (וכל מקרה לגופו. יש מקרים שונים לגמרי)

השאלה איך אני יכולה לגרום לו גם להקשיב.

כי אין סיכוי מבחינתי להמשיך עם שיח חד צדדי שכזה.

אתה לא מבין מה הכח של מילים

עד שמישהו זורק עליך מילון

(:

יש לי חבר שמדבר המוןןן ולא רק אני אומר את זה עליו חח 

ברמה שכל פעם שמדברים חבר'ה הוא איכשהו משתלט על השיחה עם סיפור שכאילו קשור לעניין

אבל אח"כ הוא כבר לא זוכר על מה דיברנו ועובר לעוד סיפור מתוך הסיפור הקודם, הוא רק רצה לספר חחח

פעם דיברנו על נושא מסוים, והוא בא לספר משהו בשביל הדוגמא, והכרתי את הסיפור אז אמרתי לו "אה כן אני מכיר"

פתאום הוא אומר לי "אז מה.. בא לי לספר לך עוד פעם"

כל פעם אני אומר לו

"בחייאת, תחזיר את התשעה קבין לבחורה שממנה גנבת אותם, זה לא יפה"

אבל לא רק הוא.

בחורים מדברים הרבה יותר ממני בכללי.

ויש את אלה שממש מגזימים, לכל הדעות.

(ברמה של גיסתי הפטפטנית שהיא פטפטנית לכל הדעות גם ביחס לנשים אחרות)

כן הוא לא היחיד כנראה. 

שיהיה בהצלחה עם הבחורים, אין לי עצה האמת.

שידברו יותר מדי או שיהיו שקטים מדי?

יש כאלה שכמעט ולא מדברים ואני צריכה להוביל את השיחה ולשאול את רוב השאלות..

מחפשת את האיזון..

שידברו ויקשיבו גם.

ואגב, זה שהם מדברים בלי סוף לא סותר את זה שאני זו ששואלת שאלות. כי הם לא שואלים. לא מעניין אותם או מה?

ואם אני מנסה לשתף מעצמי הם ישר לוקחים את זה לנקודת ראותם ולאיפה זה פוגש אותם.

אפס התעניינות.

רק רוצה להבין זו בעיה גברית או שזו בעיה שלי??

לאנשים שונים יש דרכים שונות ליצור קשר או לנהל שיחה. חלק מהסוגים נפוצים יותר אצל גברים, חלק אצל נשים.

מה שאת מתארת בהחלט קיים והוא לא ממש נדיר.

כן, לפעמים לא מעניין אותם לשאול שאלות. יכול להיות שמבחינתם לשאול שאלות לגבי החיים שלך זאת פשוט דרך לגרום לשיחה להתנהל, ואם את שואלת אותם והשיחה מתנהלת, ולהם אין שאלה חשובה לשאול אותך, הם לא ישאלו. ואולי הם חושבים שאת רוצה להכיר אותם ולשאול שאלות.

לספר על החוויות שלהם כתגובה לסיפורים שלך זה כבר פחות נחשב לנורמה, כלומר גם בשיחה בין גברים זה נחשב לפחות מקובל. אבל יכול להיות שזה בלט יותר בעינייך בגלל שזה השתלב עם שיטת שיחה גברית.

למה כל בעיה גברית היא בעיה שלך? כי את רוצה להתחתן עם גבר.

חוסר הקשבה איננה בעיה של אחד המינים אלא של אדם ספיציפי.

גם אני מרגיש הרבה פעמים שאני ככה. (כמו הגברים שאת נפגשת איתם)

אני גם מתקשה בלשאול שאלות, והאמת שזה מפריע לי. וזה לא בגלל שלא מעניין אותי. אני זוכר אפילו מישהי שחירפנה אותי בזה שהיא לא סיפרה על עצמה כמעט, ומי ששידך אמר לי- היא ביישנית, תנסה לעזור לה עם שאלות. עבדתי קשה מאד בשביל לנסות לחלוב מעצמי שאלות, וגם אז לא יצא יותר מדי. 

ואגב, אני מרגיש שיש קשר בין שני המפשטים שכתבת:

"אגב, זה שהם מדברים בלי סוף לא סותר את זה שאני זו ששואלת שאלות. כי הם לא שואלים. לא מעניין אותם או מה?

ואם אני מנסה לשתף מעצמי הם ישר לוקחים את זה לנקודת ראותם ולאיפה זה פוגש אותם."

לפחות אצלי, לאור זה שהקטע של שאלות לא מובן לי, אני פשוט מנסה לשתף על ידי השתתפות בשיח... משתדל לא לחסום אותה בשיחה, ולא לקחת את הבמה, אבל הרבה פעמים כן עובד ככה. (אגב, בתקוה שהיא תעשה את אותו הדבר. מה שיעזור לי להכיר אותה גם כן...

גם נגיד כשאני מספר על המשפחה/עבודה/לימודים, אני מנסה להרחיב ולשתף בדברים לא בהכרח קשורים, בתקוה שגם היא תעשה את אותו הדבר.)

אם זה קטע של גברים? אין לי מושג. לא חשבתי על זה.

אולי לא מבין את הסיטואציה של הדייט. 

נראה לי יותר הגיוני מאשר יצר טבעי של דיבורים שהוא אכן בדר"כ נמוך יותר אצל גברים.

את מאד צודקת. אני רגילה לפנות את מקומי לאחרים. (פיזית, נפשית. מה שתרצו) זה טבעי לי, זה איזור הנוחות שלי. רק שבהקשרים האלה זה ממש לא נח. זה מייצר לי הרבה מאד מפגשים כאלה בהם אין לי מקום.

ונדרים הבחורים שיודעים לתת לי את המקום שאני צריכה...

כנראה שאין לי ברירה אלא להתחיל להיות אקטיבית יותר בעניין רק שאני לא ממש יודעת איך...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.