תחשבי על הילדים\הילדות

אני לא יודעת איך את נראת אז לא יודעת בדיוק להגיד לך אם זה יהיה יפה עליך..

לדעתי תתרמי!! זה מצווה גדולה!! ובמיוחד לפי מה שאת מתארת..

ותדעי כמה הםצריכים שיער כדי לא התבייש בעצמם

אז תתרמי 

אני חושבת אישית שאם זה ממש קשה לך ואת לא רוצה את זה- אל תעשי את זה! (חוץ מקצוות אולי...)

שלא תרגישי אחר"כ ריגשות אשם של "למה עשיתי את זה" וכו רק אם את ממש רוצה וחושבת שזה מה שאת רוצה לעשות ושלמה עם זה לגמרי תתרמי

ולגבי התגובות של ההורים והסביבה- ממה את חוששת?

פשוט תסבירי להם שנזדמנה לך מצווה אדירה שאת יכולה לקיים אותה אז עפת על זה

ומי שלי אוהב שיסתלק מפה כי זה השיער שלך המראה שלך ואת בחרת איך להיות

אל תתני להם להשפיע עליך

זאת בחירה שלך בלבד

נו משיח איפה אתה כבר....

לי אישית זה לא מפריע אבל מכירה בנות שלא תורמות בגלל זה. אני חושבת שאם יש סיכוי שזה יגיע לחולים זה שווה את זה

לדעתך זה לא שווה?

גם הפיאות שהם מכינים סתם- הכסף מזה מגיע לחולים

את תורמת בשביל החולים לא משנה למי זה יגיע בסופו של דבר

זה יהיה לדבר מצווה- ולדעתי זה ממש שווה

אני תרמתי בכיתה ד' שיער ארוך מאוד מתולתל

והרגשתי שעשיתי מצווה ענקית ממש- וזה מה שבאמת עשיתי...

אם אני אמצא אני אביא

ישמצב שזה היה בפורום אולפנסטיות..

מי שהשתתפה שם מוזמנת להביא קישור

לפי מה שאני הבנתי - אולפניסטיות

זה לא בדיוק.. לא יודעת אם עוזר לך..

כמו זיכרון מנחם, הם לא מוכרים את זה לאף אחד, זה הולך רק לפאות של חולי סרטן.

אחרי שתורמים השיער מתארך מהרר.

תרמתי בכיתה ח', ואחרי שנתיים כבר היה לי מספיק לתרום שוב ונשאר לי שיער עד אחרי הכתפיים, ועכשיו, אחרי שנה וחצי שוב יש לי אורך מספיק כדי לתרום.

ולפני שתרמתי לא ארך לי כל כך מהר...

עצה- על תחשבי על מה שיחשיבו עלייך.. אני תרמתי פעמיים ברוך ה', ובאמת שזה סיפוק, וזה מדהים.

ופשוט תשאירי לך יותר ממעבר לכתפיים..

תשאירי כמה שאת רוצה...

זה עושה כיף סיפוק ותאכלס שיעור קצר יש בנות שאפילו יותר יפה להם... באמת לגוון קצת בחיים זה כיף.

וכןן צריך את התרומות של כולם...

יאלה איזה כיףף בהצלחה!

ולא התחרטתי... הסתפרתי גם עוד פעמיים ולא כ"כ ראיתי הבדל (יש לי שיער ממש נפוח ומתולתל) אם כבר נעשה פחות נפוח

ותרמתי לפני מלאאא זמן אבל באמת אני קצת חוששת ללתרום הרבה כי השיער שלי מתולתל ואי אפשר לדעת מה יקרה איתו אחרי התיספורות...

אני לא רוצה לגעת בו אני רק גוזרת קצוות ואין לי שיער כ"כ ארוך...

אני תרמתי שיער שהיה שיא החלקות ועכשיו הוא פתאום מתבקבק אבל אני אוהבת את זה...

חוץ מהקטע שהוא מתנפח ובשיער קצר זה עוד יותר נורא

ואני די אוהבת אותו .

שנה שעברה חברות שלי תחנו לי תמוח שאני יתרום ובסוף לא תרמתי כי אמרתי שאני אוהבת אותו ושאני ימצא דרכים אחרות לתרום...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....