אנחנו מניחים שאחרי שאנחנו נשואים למישהי למשך 10 שנים, אנחנו אוהבים אותה בגלל הקשר שלה אלינו ולא בגלל שום תכונה חיובית שלה. במקרה הממש טוב, זה כך אחרי חודש. וזאת כנראה התשובה.

זה לא גלידה או פיצה שאם תאכל ממנה יותר מדיי אז יימאס לך...

שכיף לך בחברתו של מישהו וטוב ונעים לך

אז זה נשאר ככה, גם אם תהיו 50 שנה ביחד.

ככה אני מאמינה

כאילו אני רואה את זה על החברות הטובות שלי

ולהפך, עם הזמן אפילו הקשר נהיה עמוק וכיף יותר

והן מבינות אותי יותר לעומק שזה גם בכלל כיף

השוני בזוגיות הוא העניין של יחס ותשומת לב, 

שאם משהו שם נפגע (ולא רק, יש עוד דברים, אבל זה מה שעלה לי כרגע) 

אז צריך לדעת לשים לב לזה ולפייס ולדבר על הדברים

וברגע שאין את הנ"ל. אפשר לצבור משקעים

עכשיו, שמתחילים להצטבר משקעים ואכזבות

ברגע שמגיע ייאוש מהצד השני, שהתייאשת שהצד השני יבין אותך או יכיל אותך

אולי אז באמת כל שאר האישיות שלו פחות תעניין אותך. כי משהו בסיסי לא סופק מבחינתך.

ואז אולי "יימאס" לך כמו שכתבת... 

לי היו קשרים טובים ועמוקים עם חברות שהתאדו בשלב כלשהו..

שהיה ממש כיף וטוב והקשר התאים לשתינו, אבל בסוף זה התאים לתקופה בחיים..

אז אם את משווה את זה לקשרים עם חברות, זה דווקא עוד יותר מפחיד.. שזה עלול להעלם יום אחד.. שזה התאים ל'אז' וכבר בתקופה אחרת כשאחד מבני הזוג ישתנה זה כבר לא יתאים

הבנתי מה ניסית לומר.. סתם העלית לי מחשבה מנגד על העניין

קשה לי להגיד בצורה וודאית

אבל החברות הטובות שנשארו איתי או שהכרתי חדשות הן מבחינתי משפחה ולכן זה לא רק משהו תקופתי...

אבל אם היה נוצר נתק מסיבות שלא תלויות בנו, אפשר עדיין להבין את זה, ולא הייתי קוראת לזה שנמאס לך מהבן אדם...

זה לא רק מי הבן זוג, התכונות והמראה שלו..

אלא גם אלו חוויות מעצבות ואירועים קרו לבני הזוג 

ומאמינה גם שעם הזמן הקשר רק מתהדק ומתחזק ולא להיפך. (או לפחות באידיאל )

הרב יהושע שפירא כותב בספר שלו 'לצאת מהדעת' שהדברים שהכי אהבת הרבה פעמים יהיו אלה שהכי יעצבנו אותך

שזה בכלל מחשבה שיכולה להכניס לתסביכים

אין לי תשובה למחשבות האלה חוץ מהזדהות.

ההנחה היחידה שלי היא שבסוף יש זוגות נשואים בעולם.. והרבה מהם שמחים סהכ אז כנראה איכשהו זה עובד וקורה

ואז בדיוק תתחיל העבודה. 

נזכיר לעצמינו שנשבענו אמונים זה לזו.. ניזכר באהבת הקדומים שלנו, ונתחיל לבנות אותה לעומק.

(מישהו קרא את "לבסוף מוצאים אהבה"? הוא מתאר שם את התהליך הזה. אם מודעים אליו ולא נבהלים ממנו אפשר לבנות בניין יציב ואיתן)

אבל בגדול זה קשור לדרך הלא מודעת הגורמת לנו לבחור את בני הזוג שלנו.

אותם דברים שגרמו לנו לבחור בו/ בה הם באופן בלתי מודע אותם דברים שיושבים על החסכים הכי עמוקים שלנו או על הנקודות הבלתי פתורות שלנו, ולכן אחרי שלב ההתאהבות, אותם דברים בדיוק עשויים להפוך פתאום לבלתי נסבלים.

לא יודעת אם ההסבר ברור, ממליצה בחום על הקריאה של הספר שציינתי לעיל. הוא מסביר את זה מעולה וחוץ מהכל הוא גם מרתק.

מהי זוגיות אם לא שני אנשים

שלא מפסיקים לשאול אחד את השניה

אם יש מים חמים בדוד.

מי רוצה חיים משעממים?

הרבה יותר מעניין להתחדש, להעמיק.

לריב, להשלים. להתבאס ואז להתמקד בטוב.

לבחור בבן/בת הזוג כל יום מחדש.

לחוות את הקשר מנקודה אחרת, עמוקה וגבוהה יותר.

השאלה מה גורם לך לאהוב בנאדם -

כל מי פרטים ששייכים אליו (מצחיק, חכם, כריזמטי, נאה וכולי)

או הוא בעצמו מושא האהבה שלך.

מתי שהאהבה היא באפשרות השנייה - כל הפרטים הנ"ל הם רק ביטוי לאהבה ולא האהבה עצמה.

הרמב"ם מוסיף למשנה "אהבה שאינה תלויה בדבר" את המילה "בטל" בסוף.

דהיינו - אין כזה דבר אהבה שתלוייה באוויר - כל אהבה תלויה במשהו.

השאלה אם היא תלויה בדבר בטל. או בדבר שאיננו בטל.

אולי יום יבוא ולאמא שלי ימאס ממני?

למה בחיים לא נשאל את השאלה הזאתי?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.