לעצם השאלה:

זה כמובן מורכב. יש הרבה שלא יסתדרו עם מישהו שלא בא "מבפנים".

מצד שני, בהחלט יש הרבה שהן באמצע, או שהן במצב דומה לשלך, וישמחו לבחור כמוך שבאמת מקפיד על ההלכה ונמצא באותו עולם שלהן

האם אתה שואל אם חשוב יותר מבחן התוצאה?

״האם בנות דתיות יסכימו לצאת עם בחור שהוא x בסקאלה הדתית-חילונית ?״

אבל. אף אחד לא מבין מה זה ה x הזה.
אז איך תקבל תשובה רצינית ?

אם זה אדם טוב וכו... אז מה אכפת לי מה היה העבר שלו.. בכללי נראלי כול בת ככה הייתה מירגשה 

מתפלל 3 פעמים ביום ?
מניח תפילין כל יום ?
יש לך כיפה על הראש קבוע ?
יש לך ציציות קבוע  ?

(שואל בקטע טוב..כדי להבין יותר כי אתה רושם ״דתי״ אז זה יעזור יותר לאחרים לענות לך)

הדגש שלו זה בעיקר העניין שהוא לא בא עם רקע חברתי של דתיים, לא מגזר וכאלה,
כל האמונה שלו ושמירת המצוות היא אישית.
והוא שואל : האם זה ישפיע על רוב אלה שבאים עם רקע כזה.

זה מה שאני הבנתי.
טיפה גלשתי איתו לאיזו פינה כי הוא רשם ״דתי״ (בגרשיים), אז חשבתי שאם הוא יסביר מה זה ״דתי״,
יגיבו לו יותר תגובות. אבל זה לא קרה בינתיים. ניסיתי.

תראה זה קצת נשמע שחסר לך קצת הכוונה וקשר לעולם התורה, תקן אותי אם אני טועה

יש כמה דרכים להיות קשור

או להיות קשור לחברה כזאת

או להיות קשור לרבנים 

ומומלץ שיהיה את שניהם כדי לתחזק את הפנימיות "הדתית" שלך (יהדות זה לא דת! ובכל אופן...)

עכשיו, לי אישית לא היה מפריע מהכיוון המנטלי, שנגיד לא הכרת את העולם הזה או שהחברים שלך לא כאלה,

אלא יותר מפריע מהכיוון שברגע שאתה לא מחובר לסביבה תורנית או לרבנים אז משהו חסר לא יעזור כלום

וזה לגמרי יכול להשפיע על היראת שמיים, על המחשבות, על הניסיונות (והנה אתה בעצמך אמרת.. וכו')

זה משהו שנחשפתי אליו לאחרונה, הצורך החזק הזה באווירה תורנית וסביבה תורנית.

זה מאוד משפיע.

יש גם עניין לא רק לשמור על הלכה כן? יש גם עניין להתקדם בעבודת ה'. אבל זה כבר עניין אישי של כל אחד.

לא כמו לחיות...

כאילו מהמם שנשארת דתי,

אבל לא יודעת זה עולם אחר לגמרי שאתה שייך ומחובר לרבנים ולסביבה תורנית

זה משפיע בכל מיני גוונים וצדדים מבחינה תורנית

זה לא סותר שאתה יכול להיות אינדווידואלי וייחודי בדרך שלך... 

וכמובן שגם מבחינת חינוך ילדים זה עולם אחר..

אם יש מטרה להעצים את החיים היהודיים ולעביר אותם לדורות הבאים בעוצמה אמיתית שתחקק הלאה

זה לגמרי דרך חברה טובה ודרך צדיקים שמנחים את הדרך...

בקיצור, זה משנה שלמה...

לי זה פחות היה מתאים

אבל מאמינה שיש כאלה שלא יפריע להן ושהן יהיו באותו מקום כמוך שחשוף לעולם החילוני בלי להרגיש בעיה עם זה ובלי להרגיש צורך להיות שייך לחברה דתית. אבל לדעתי בנות כאלה אוטומאטית יהיו ברמה דתית פחות חזקה... לא בקטע רע, פשוט אין אפס, חברה משפיעה נקודה.

הדרך שאתה מדבר עליה לדעתי מתאימה לחיי יחיד (וגם זה רצוף ניסיונות ומכשולים, לא אידאלי ואולי אפילו בעייתי מבחינה השקפתית), פחות לחיי משפחה תורניים

שוב, כמובן אם אין לך שאיפות מבחינת המשפחה שאתה רוצה להקים

יש נשים כאלה, למעשה יש לי בראש מישהי כזאת חח

וזה לא שהיא ברמה נמוכה, זה פשוט שהיא שומרת הלכה בצורה יבשה ולא משהו מעבר... 

ולכן לא היה מפריע לה...

ואגב ההשתייכות לחברה מסוימת היא לא בהכרח בגלל ששם האמת או אמת חלקית

אלא בעיקר בשביל יציבות ואווירה רוחנית וכן גם בשביל צמיחה והתעלות כמו שחיות צבעונית כתבה... 

מה שחשוב זה להתחבר, וכמובן ללכת לאיפה שאתה מרגיש ששם יש יותר אמת... 

המון דברים בכל מני נושאים שונים ומשונים 

הבסיסי בהם למשל מגע בזוגיות שמירת נגיעה וכו' 

וזו דוגמא שהיא לא קיצונית. 

ממש יפה לראות איך שאתה לוקח את הדברים לתשומת ליבך ומתבונן בהם!

ולגבי המסקנה שהגעת אליה-

אני יכולה להגיד לך שברגע שמה שעומד בראש סדר העדיפויות זה למסור נפש בכדי לא להגיע למצב של עבירה/לעבור על רצון ה' אז השיקול של יתרונות וחסרונות של עולם דתי מול עולם חילוני לא רלוונטיים. הקשר שלנו עם הקב"ה הוא הדבר הכי יקר שיש בעולם וצריך הרבה התבוננות (ותפילות) כדי להגיע למסקנה הזאת וכדי ליישם אותה בחיים שלנו. 

ברגע שחיים עם התפיסה הזאת וההשקפה הזאת אז בתוך העולם הדתי כבר אפשר למצוא פתרונות שיעזרו לך להכיל את הדברים שקשה לך איתם.

ואני בטוחה שלכל אחד קשים דברים מסוימים.

חברה דתית בסופו של יום זה ציבור מגוון וענק שמביא איתו מעבר למקום התורני גם תרבות מסוימת שיכולה להתחבב עליך ויכולה גם פחות... וזה בסדר לגמרי. 

ואכן יש דברים (כמו בכל חברה) שמצריכים שיפור. אין עניין להתכחש לזה או להתעלם מזה, ודווקא טוב שאנשים מבחוץ שמים לב לזה, יש להם את הכוח אולי להזיז ולשנות דברים... (ובלי קשר זו אמורה להיות שאיפה של כולנו, בין מי שמגיע מבחוץ ובין מי שכבר נמצא בפנים)

האמת שברגע שקוראים ספרים שמדברים על עבודת ה' באופן ישיר

אז אפשר קצת לחוש מה מרגיש נכון ומה פחות.

ספרים כמו מסילת ישרים, חובות הלבבות, ספרים של ברסלב וכו'.

ואם לא נדע דעות אחרות לא נצליח 

להבין למה אנחנו  באמת מאמינים במה שאנחנו מאמינים!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת