לעצם השאלה:

זה כמובן מורכב. יש הרבה שלא יסתדרו עם מישהו שלא בא "מבפנים".

מצד שני, בהחלט יש הרבה שהן באמצע, או שהן במצב דומה לשלך, וישמחו לבחור כמוך שבאמת מקפיד על ההלכה ונמצא באותו עולם שלהן

האם אתה שואל אם חשוב יותר מבחן התוצאה?

״האם בנות דתיות יסכימו לצאת עם בחור שהוא x בסקאלה הדתית-חילונית ?״

אבל. אף אחד לא מבין מה זה ה x הזה.
אז איך תקבל תשובה רצינית ?

אם זה אדם טוב וכו... אז מה אכפת לי מה היה העבר שלו.. בכללי נראלי כול בת ככה הייתה מירגשה 

מתפלל 3 פעמים ביום ?
מניח תפילין כל יום ?
יש לך כיפה על הראש קבוע ?
יש לך ציציות קבוע  ?

(שואל בקטע טוב..כדי להבין יותר כי אתה רושם ״דתי״ אז זה יעזור יותר לאחרים לענות לך)

הדגש שלו זה בעיקר העניין שהוא לא בא עם רקע חברתי של דתיים, לא מגזר וכאלה,
כל האמונה שלו ושמירת המצוות היא אישית.
והוא שואל : האם זה ישפיע על רוב אלה שבאים עם רקע כזה.

זה מה שאני הבנתי.
טיפה גלשתי איתו לאיזו פינה כי הוא רשם ״דתי״ (בגרשיים), אז חשבתי שאם הוא יסביר מה זה ״דתי״,
יגיבו לו יותר תגובות. אבל זה לא קרה בינתיים. ניסיתי.

תראה זה קצת נשמע שחסר לך קצת הכוונה וקשר לעולם התורה, תקן אותי אם אני טועה

יש כמה דרכים להיות קשור

או להיות קשור לחברה כזאת

או להיות קשור לרבנים 

ומומלץ שיהיה את שניהם כדי לתחזק את הפנימיות "הדתית" שלך (יהדות זה לא דת! ובכל אופן...)

עכשיו, לי אישית לא היה מפריע מהכיוון המנטלי, שנגיד לא הכרת את העולם הזה או שהחברים שלך לא כאלה,

אלא יותר מפריע מהכיוון שברגע שאתה לא מחובר לסביבה תורנית או לרבנים אז משהו חסר לא יעזור כלום

וזה לגמרי יכול להשפיע על היראת שמיים, על המחשבות, על הניסיונות (והנה אתה בעצמך אמרת.. וכו')

זה משהו שנחשפתי אליו לאחרונה, הצורך החזק הזה באווירה תורנית וסביבה תורנית.

זה מאוד משפיע.

יש גם עניין לא רק לשמור על הלכה כן? יש גם עניין להתקדם בעבודת ה'. אבל זה כבר עניין אישי של כל אחד.

לא כמו לחיות...

כאילו מהמם שנשארת דתי,

אבל לא יודעת זה עולם אחר לגמרי שאתה שייך ומחובר לרבנים ולסביבה תורנית

זה משפיע בכל מיני גוונים וצדדים מבחינה תורנית

זה לא סותר שאתה יכול להיות אינדווידואלי וייחודי בדרך שלך... 

וכמובן שגם מבחינת חינוך ילדים זה עולם אחר..

אם יש מטרה להעצים את החיים היהודיים ולעביר אותם לדורות הבאים בעוצמה אמיתית שתחקק הלאה

זה לגמרי דרך חברה טובה ודרך צדיקים שמנחים את הדרך...

בקיצור, זה משנה שלמה...

לי זה פחות היה מתאים

אבל מאמינה שיש כאלה שלא יפריע להן ושהן יהיו באותו מקום כמוך שחשוף לעולם החילוני בלי להרגיש בעיה עם זה ובלי להרגיש צורך להיות שייך לחברה דתית. אבל לדעתי בנות כאלה אוטומאטית יהיו ברמה דתית פחות חזקה... לא בקטע רע, פשוט אין אפס, חברה משפיעה נקודה.

הדרך שאתה מדבר עליה לדעתי מתאימה לחיי יחיד (וגם זה רצוף ניסיונות ומכשולים, לא אידאלי ואולי אפילו בעייתי מבחינה השקפתית), פחות לחיי משפחה תורניים

שוב, כמובן אם אין לך שאיפות מבחינת המשפחה שאתה רוצה להקים

יש נשים כאלה, למעשה יש לי בראש מישהי כזאת חח

וזה לא שהיא ברמה נמוכה, זה פשוט שהיא שומרת הלכה בצורה יבשה ולא משהו מעבר... 

ולכן לא היה מפריע לה...

ואגב ההשתייכות לחברה מסוימת היא לא בהכרח בגלל ששם האמת או אמת חלקית

אלא בעיקר בשביל יציבות ואווירה רוחנית וכן גם בשביל צמיחה והתעלות כמו שחיות צבעונית כתבה... 

מה שחשוב זה להתחבר, וכמובן ללכת לאיפה שאתה מרגיש ששם יש יותר אמת... 

המון דברים בכל מני נושאים שונים ומשונים 

הבסיסי בהם למשל מגע בזוגיות שמירת נגיעה וכו' 

וזו דוגמא שהיא לא קיצונית. 

ממש יפה לראות איך שאתה לוקח את הדברים לתשומת ליבך ומתבונן בהם!

ולגבי המסקנה שהגעת אליה-

אני יכולה להגיד לך שברגע שמה שעומד בראש סדר העדיפויות זה למסור נפש בכדי לא להגיע למצב של עבירה/לעבור על רצון ה' אז השיקול של יתרונות וחסרונות של עולם דתי מול עולם חילוני לא רלוונטיים. הקשר שלנו עם הקב"ה הוא הדבר הכי יקר שיש בעולם וצריך הרבה התבוננות (ותפילות) כדי להגיע למסקנה הזאת וכדי ליישם אותה בחיים שלנו. 

ברגע שחיים עם התפיסה הזאת וההשקפה הזאת אז בתוך העולם הדתי כבר אפשר למצוא פתרונות שיעזרו לך להכיל את הדברים שקשה לך איתם.

ואני בטוחה שלכל אחד קשים דברים מסוימים.

חברה דתית בסופו של יום זה ציבור מגוון וענק שמביא איתו מעבר למקום התורני גם תרבות מסוימת שיכולה להתחבב עליך ויכולה גם פחות... וזה בסדר לגמרי. 

ואכן יש דברים (כמו בכל חברה) שמצריכים שיפור. אין עניין להתכחש לזה או להתעלם מזה, ודווקא טוב שאנשים מבחוץ שמים לב לזה, יש להם את הכוח אולי להזיז ולשנות דברים... (ובלי קשר זו אמורה להיות שאיפה של כולנו, בין מי שמגיע מבחוץ ובין מי שכבר נמצא בפנים)

האמת שברגע שקוראים ספרים שמדברים על עבודת ה' באופן ישיר

אז אפשר קצת לחוש מה מרגיש נכון ומה פחות.

ספרים כמו מסילת ישרים, חובות הלבבות, ספרים של ברסלב וכו'.

ואם לא נדע דעות אחרות לא נצליח 

להבין למה אנחנו  באמת מאמינים במה שאנחנו מאמינים!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.