"ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם.. ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים"...
לא יכלו לשתות מים - ואין מים אלא תורה
כי מרים הם - אדם רואה שהתורה מרה לו, מר. לא הולך...
ויורהו ה' עץ - הקב"ה מראה עצה, והעצה היא:
וישלך אל המים! - להשליך את עצמינו פנימה! לקפוץ! ואז-
וימתקו המים....
השומרי אמונים (כמדומני) מספר בהקדמת אחד מספריו, שהיתה לו תקופה של שבר גדול, ולא היה לו חשק לכלום, בשלב מסויים שמע איזה דבר חיזוק וכדו', והחליט שהוא הולך עכשיו ללמוד, ויהיה מה שיהיה.
נכנס לבית המדרש, וקבע בליבו - שיוציא ספר כלשהוא, מה שייצא, ויישב ללמוד עד שיסיים אותו. ולא משנה כמה קשה זה יהיה..
לקח ספר, ויצא לו פירוש הרא"ש על מסכת מקוואות... (לא עסק קל, בכלל לא...)
והוא מספר - התחלתי ללמוד "ובכל דיבור ודיבור טעמתי טעם מיתה ממש".... אבל אחרי זמן מה שלמד למרות הכל - נפתחו לו שערי אורה ומתיקות גדולה בלימוד, ועלה ונתעלה וכו'....
למעשה, לכל אחד יש תקופות כאלו!! לכל אחד. זו הדרך שהקב"ה ברא אותנו ומנהל אותנו.
מה שצריך לעשות, זה להאחז בכל זאת, אפשר מצד אחד להקל קצת, לתת יותר שחרור, אבל מצד שני - לקבוע במה נאחזים ולא להיכנע! למרות הקושי, למרות שמרגישים לא מחוברים... להתעקש בכל זאת
וזה יעבור, תוך זמן מה יחזרו הכוחות והחשק, ההתרגשות וה"ריתחא".. פתאום כן יהיה חיבור ותשוקה....
כדאי במיוחד לשים לב לשני פרטים חשובים- להתגבר קצת על תאוות (להשאיר קצת מהאוכל, לא לאכול ממתק שרוצים..) ולהקפיד על לימוד תורה, שני הדברים האלו פועלים בפועל ממש על רוממות הרוח, והתוצאות מורגשות מהר..
בהצלחה רבה!!