בימים האחרונים מתחדדת לי ההרגשה שהבן שלנו נמצא בבית ספר שלא מתאים לו 
. זה בית ספר שבחרנו לכתחילה כי ראינו ששמים שם דגש בעיקר על חינוך למידות טובות, על להיות אדם טוב. מקום ששם לב לצרכים של הילדים. ככה התרשמנו מאד.
בפועל, מאז שהוא נכנס לכיתה א' לפני שנתיים, משהו התחיל לדעוך בתוכו. מילד שמח הוא נהיה ילד שונה. טרוד יותר, לחוץ יותר. לא כל יום, יש ימים שהוא חוזר שמח. אבל כהרגשה כללית על פני תקופה ארוכה זה מה שאני נוטה לראות. אני גם חושבת שבנוסף לכל מתחילים להיות לא קצת קשיים חברתיים (די הגיוני בסך הכל עם כל מה שהוא עובר....). (לפי כל מה שאנחנו יודעים, הוא לא עבר שם פגיעה או התעללות ב''ה. יש לו תקשורת מאד פתוחה איתנו אז אני ממש לא חושבת שפספסנו משהו כזה).
והכי קשה לי... כשחשבתי לנכון לעדכן את המנהל (שבעקרון אדם מהמם), את המחנכת ואת היועצת (שלוש שיחות שקרו במועדים שונים, לפי הצרכים שעלו), קיבלתי תגובות מאד לא אמפטיות, יבשות, קצרות וחסרות סבלנות. מערכתיות כאלה. ''ענייניות'' (אבל לא עוזרות בפועל גם בזה). זה כל-כך חרה לי. דיברתי איתם באופן הכי גלוי שאפשר, תוך זה שהייתי צריכה להתגבר על כל הכאב והמבוכה. וקיבלתי התייחסות בלי לב. אני כ''כ מאוכזבת . כל-כך. וגם פגועה כל-כך.
הכל ביחד, המצוקה של הילד והיחס של הצוות בשיחות שהיו לי איתם, הכל ביחד גורם לי להרגשה מאד לא פשוטה שכשאני שולחת אותו בבוקר, אני שולחת אותו לסבול 
. אני יודעת שזה לא מדויק. ואולי רחוק מלהיות מדויק אפילו. אבל יש בזה ממד של אמת אני חושבת. ואולי ממד גדול. וזאת מחשבה והרגשה נוראיות.
לכאורה התשובה לכל הנ''ל היא ''תחפשו בשבילו מקום טוב יותר''. וזה כנראה מה שנתחיל לעשות. אבל זה תהליך שדורש כ''כ הרבה אנרגיות וכוח. ואני מרגישה כ''כ מרוקנת, עמוסה ועייפה. יתכן שזה ידרוש מאיתנו שינויים גדולים אחרים כמו מעבר דירה. וגם אין לי רישיון ואין לנו רכב. שזה דבר פתיר אבל זה עוד משהו שמקשה עלי. ואני חוששת מהסעות, בעיקר כשהוא במצב כזה שברירי.
ויש בי גם מחשבה שבית ספר זה בית ספר. זה לא בית. זאת לא חממה. זאת המציאות, ומה לעשות המציאות לא עשויה מצמר גפן ולבבות. אז אולי זה יהיה ככה בכל מקום. (ככה בעלי נוטה לחשוב). בעיקר אם בסך הכל זה באמת בית ספר ממש טוב (לא מתכוונת לימודית אלא לגבי האנושיות שבו. בעיקרון...........).
אשמח שתחבקו ותעודדו אותי.
מי שהעבירה את הילד/ה שלו בית ספר מסיבות דומות ורוצה לתת לי קצת הזדהות וכוח, אשמח.
ומי שיש לה המלצה על בית ספר בירושלים, מקום שיודע להכיל גם ילדים עם קושי רגשי גדול, בעדיפות למקום לא המוני - אשמח לשמוע.
ובעיקר!!! זקוקה למקום לרגשות שמציפים אותי בבקשה... כואב לי...
(קשה לי לכתוב שוב את כל הרקע. זה כואב... נראה לי שהרוב כבר זוכרות את הסיפור. מי שלא עקבה ורוצה להגיב, אשמח שהיא תציץ בכרטיס האישי כי זה מקרה קצת לא סטנדרטי). תודה לכן.
. בהחלט מתכוונים גם לדבר עם המטפל. תודה רבה לך.
