לפני כמה ימים היא אמרה שהיא מרגישה רחוקה והיא לא יודעת למה וזה מפריע לה. ביקשה סליחה, היא הרגישה לא נעים. אני ראיתי שקשה לה והיא לא רוצה להרגיש רחוקה אז התקרבתי, אמרתי שאני אוהב, הראיתי לה שאני רוצה אותה כל היום, שלחתי לה הודעות, דאגתי התעניינתי מה לא...
היא מצידה רצתה וניסתה להתקרב אבל לא כל כך הצליחה, מסכנה באמת. אז אני קצת התבלבלתי כבר אמרתי אולי אני פשוט אזכיר לה שאני איתה תמיד וכשקשה לה קשה לי ואני אוהב אותה.
אחרי יום זה כבר הסתבך... היא שאלה אותי למה אני רחוק, למה לא נלחמתי עליה למה אני לא עוזר לה להרגיש יותר קרוב, למה אני לא גבר. רק רואה שקשה לה ושותק, אולי איתה אבל שותק לא עוצר את זה... אני התאפקתי מלהתחרפן ואמרתי לעצמי רגע... מה... אני כבר כמה ימים רק מתעניין, רוצה אותה, אוהב אותה, דואג לה, לא ישן טוב או בכלל. אמרתי לה את כל זה...
אז היא עונה לי לא נכון... רק אני רציתי ואני נלחמתי לבד, אתה רק היית לידי ולא עצרת את זה.
היא אומרת לי עכשיו שאני לא אוהב אותה באמת, אני הרחוק ולא היא, אני לא גבר כמו כל מיני גברים מושלמים אחרים...
אם מישהו.י יכול להאיר את העיניים שלי כי אני כבר גמור מנטלית ופיזית, מאוד מאוד פגוע מזה שמחקו את כל מה שאני עושה ומנסה ומשתדל והיא גם פגועה ממני... אני גבר חסר רגישות, מגעיל וטיפש ועוד...
מתלבט אם לפנות לכוסית או למקטרת... אולי לשניהם, באסה כבדה... ממש

אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה