כשזה נעשה בטקט ובכבוד זה יכול להיות אחלה... ומכירה מישהי שהתחתנה מפתק שניתן לה באוטובוס..

הגיוני לי שיהיה בנות שזה יפריע להן בקטע הדוסי.. שירצו בשידוך מסודר/גורם שלישי

כנ"ל לאנשים שהם יותר ביישנים

כנ"ל לבנות שנשרטו מזה שהתייחסו רק למראה החיצוני שלהן

וכנראה יש עוד כמה כנ"לים שלא עולים לי כרגע.. 

ושוב, שיהיה בהיגיון ובטאקט...סתם דוגמא -

נניח עובדים יחד במחנה קיץ - תחכה שיסתיים המחנה ואז תדברו .. (אפילו בישיבת סיכום של המחנה אם ממש לא מתאפקים אבל לא תוך כדי, כדי שאם לא רוצים לא יצא מצב מביך ולא נוח)

ברור שעם טאקט. ושלא תביני לא נכון, אני סופר דוסית. 

אבל בנאדם לא מתחיל רק עם מראה חיצוני.

הוא רואה סגנון +/- של הבחורה

זה לאבגלל היופי

ולכן אמרתי שיש הבדל בין בחור דוס באמתשפונה בצורה טכנית, יבשה, יש פה מישהי שנראת בהסתכלות כללית בסגנון שאולי מתאים(כמו שהם מסתכלים בדייט, או בכל אינטרקציה עם בנות אחרת, בקטע טוב)

לבין אדם שמתעמק בי, מתבונן ומחליט- יש פה מישהי שנראת יפה, בא נתחיל איתה

במיוחד שאני התכוונתי לציבור מאד מאד דוס, אני רואה מי העלם שפונה אלי.

אם לא מתאים, לא מתאים, אבל למה מביך

(אני נחשבת מאד סגורה יחסית, אני לא אדבר עם גבר זר סתם שיחה ללא מטרה)

את מבינה?

ואפשר לקלוט אתזה ישר.

נראה לי כשבנים יפסיקו לשלול בנות עם נזם

בנות יזרמו איתם כשיתחילו איתם ברחוב

זה נראה לי סטיגמה דתית על אותו משקל..

הסיבה היא, כי לפי החוקים והמציאות שנוצרה על ידם הדבר כמעט בלתי אפשרי.

היכרות בציבור בו ישנה הפרדה בגילאים האלו לא ממש אפשרית. והצעה מהיכרות של כמה דקות מורכבת ;

בזמן קצר מדי היא תחשוב שההצעה מבוססת על מראה בלבד ותפסול על השטחיות. גם לפתוח בשיחה זורמת כאשר היא מגיעה מחיים של הפרדה כנראה לא יקרה, הרי אין בחייה שיחות סתמיות עם בחורים.

זמן רב מדי היא לא תהיה שם וגם לא הוא.

ואילו בזמן הממוצע צריך גם לנסות להכיר טיפה כדי לדעת האם בכלל מתאים, גם לנסות לנחש אם היא לא מאורסת, גם לחפש דף ועט (?), גם לחשוב מה לכתוב וגם להגיש לה...?

כי נראה שאת הדרך הראלית לביצוע רובכן חסמתן: להציע ישירות ללא שיחה. או לפחות כך עניתן כאן בערוץ.

בקיצור; אפשרי, אבל מסובך מדי.

(התייחסתי לציבורים מופרדים).

ולגבי ההשוואה לנושא מול הנזם, לדעתי האישית היא שגויה בתכלית.

שזה מאוד מביך אותם לפנות, כמו שזה מביך בנות..

אותי זה מאוד היה מביך

וזה רק מבחינה פרקטית..

בלי להתייחס לשאלה- על סמך מה אני חושב שיכולה להיות התאמה

זה מביך כי קשה להראות לבנאדם משהו שמבטא יחס של חיבה כלשהו בלי שאתה יודע איך הוא יגיב לזה.

אפשר להתגבר על זה.

אפשר להתרגל לרעיון שזה טריוויאלי.

מבחינתך, את אומרת שאין מצב שאת כבחורה תיגשי לבחור

אז המצב הוא כך מבחינתך

מתוך מאה בנים שיגשו אלייך את תחשבי על אחד שהוא מתאים לך וסבבה

המצב אצל הבחור הוא בדיוק הפוך

הוא יגש למאה בנות ו99 מתוכן יגידו לו לא.

איזה מוטיבציה אמור להיות לבחור לנסות בדרך כזו? 

והחלטתי לאזור אומץ ופשוט לנסות

אז יצאתי מהבית ביום בהיר אחד

שלימים הפך ליום שחור אחד ספציפי

ומחוץ לביתי ראיתי אותה, עומדת כמחכה לעזרה

ניגשתי, התחלתי להפעיל את

קסמי ואמרתי לה:

תגידי, רזית או שהרחיבו פה?

ואז היא: די, תפסיק לבלבל במוח ותעזור לי עם הקניות.

 -טוב אמא. אוקי

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים