כשאין ברירה.
אז את יכולה להמתין עכשיו 10 שנים...ואז לבקש מהם..

או לבקש עכשיו.
זה לא שביקשת מהם לבצע חיסול ממוקד בעזה, כן ?

מה יכול לקרות ? אוקי, מבוכה קטנה ו....?
מה יגידו ? הנה זו שביקשה לעדכן אחרים כשהם שומעים על רווקים שמחפשים להקים משפחה ?
נו אז ? מה הבעיה ?

בסה״כ ביקשת מה שמבקשים אנשים ממי שאוהב אותם ודואג להם ( דודים, חברות) -
שיעזור להם קצת בתהליך שהוא לא פשוט גם ככה.

אוקי, אז אם כל מה שרשמתי עד עכשיו לא הצליח.
נלך לנשק יום הדין :

*תתמקדי* *בתוצאה*. 
תדמייני שיש מצב בהחלט שהבחור *שהכי* מתאים לך מכל הבחורים בישראל ,
יכול להגיע  דרך אותם הדודים והחברות. הוא מחכה לך שם. תבואי כבר.

מה שווה יותר ? 5 דקות מבוכה או 50 שנים של נישואים מאושרים ?

זה מן גבול כזה אישי שאני פשוט לא יעשה אותו (אלא אם כן אני יהיה ממש נואשת)

אבל כן, זה לא באופי שלי לגשת ולזום את זה.. מרגיש לי לא נכון.

כן עשיתי את זה עם אנשים קרובים שמרגישה איתם בנח, אבל כאלה שאני לא בקשר איתם.. זה לא נעים

פה את צריכה להסביר, למה את מתכוונת (כדי שתקבלי פידבק מפורט יותר מהאנשים בפורום).

למשל, נניח שיש דודה שאת לא בקשר איתה.
אבל אמא שלך ביחסים מעולים איתה.
אז את מבקשת מאמא שלך, מסבירה לה מה ״הדרישות המינימליות״
(סתם לדוגמא, שלא יכירו לך מישהו שאומר שהוא ״חילוני-מסורתי״, זה לא נשמע רציני)

הנקודה הזו כן חשובה.
כי אם אמא ואבא או אחים ואחיות -שלך- **כן** בקשר עם מישהו, אז את צריכה לבקש את זה דרכם..
והם יבקשו ״בשבילך״. אל תוותרי על זה. תהיי חזקה.

תדברי איתם.

וכן, צריך לעבור איכשהו את מחסום הבושה.

זה נראה לי ממש חבל לוותר על האופציה הזאת בגלל התנסות לא חיובית שהיתה בעבר.

כל אפיק חיפוש הצעות הוא טוב, רק צריך לדעת איך להשתמש בו.

יש שדכניות רציניות שאת קובעת ראיון איתן והאו מכירים את מה שצריך להכיר כדי לאתר לך הצעה שיכולה להתאים.

אין ברירה. העולם הא מקום אכזרי ומה שלא תעשי בעצמך לא יהיה לך

העולם הוא מקום שיש בו התמודדויות רבות,

ממש עדיף להמנע מלהציג את העולם כמקום אכזרי.

יכול לחשוב שהעולם הוא מקום נחמד, ובכל זאת הוא צריך לעשות דברים בעצמו, בזמן שהוא מהרהר לעצמו "אם העולם הוא מקום כל כך נחמד, למה אני צריך לעשות הכל בעצמי"

והתשובה בעיני היא - כמה שפחות. אם יש לך מזל, כי חשוב להיות עצמאי; אם אין לך מזל, כי בלי זה לא תשרוד.

ברור שיש יותר ופחות. וגם הסיבה לזה יכולה להיות שונה - זה ממש נפלא להאמין שזה בגלל שהקב"ה רוצה שנתאמץ כדי שנפתח את האישיות שלנו. אבל זה לא משנה את המציאות - אנחנו נדרשים להיות עצמאים ולדאוג לעצמנו בעצמנו.

השתמשתי בניסוח של "העולם הוא מקום אכזרי" כי זה צורת הסתכלות מסויימת, שמחדדת את הנקודה של "תדאג לעצמך בעצמך, אף אחד לא יעשה את זה במקומך". כמובן אפשר לעדן את זה, אבל אם המטרה שלי היא להעביר מסר, אני חושב שאפשר גם לדבר בצורה חריפה כדי להבהיר את המסר; עדיף שכולם יקלטו ומי שלא נעים לו יעדן את המסר, מאשר שחלק מהאנשים לא יקלטו את המסר.

העולם הוא מקום שדורש התמודדות, שהיא בעיקר לא פשוטה.

זה יכול לתת תחושה יותר טובה מהתיאור 'אכזר'.

אם העולם אכזר - באסה לחיות בו.

אם העולם דורש התמודדות - זה אומר שיש פה ציר של התקדמות.

וגם אין קשר בין התיאור אכזר לבין זה שאדם צריך לעשות דברים בעצמו.

שלט היכרות- דודו מנופים ירים לך את האירוע..

ועכשיו- דודו מנופים מחפש כלה- תלוי על עץ זה מביך.

ואת לא צריכה לשלוח הודעות

פשוט חכי שתפגשי אותם וכבדרך אגב

תזרקי לחלל האויר- 

מכיר מישהו איכותי ופנוי להכיר לי?

תמיד עובד.

מה שאני רוצה בדר"כ אני אפעל לעשות אותו. בנושא הזה אני חושבת שזה לא אותו דבר.. כאילו זה הרבה יותר מורכב.

בעז"ה לקחתי את העצות שלכם לדבר עם כאלה שאני בקשר איתם ולא בהודעות..

אעדכן אתכם אם קיבלתי סוף סוף (ניראלי זאת תהייה פעם ראשונה!) הצעה רלוונטית.

תודה!!

40 דקות שיחה איתך הספיקו לי לקלוט שאת אמיצה 

תעשי את מה שהצעתי

ובעז"ה תעברי כבר לפורום השכן 

בהצלחה !! 

צריך לזכור שזה תחום שאי אפשר בו לבד. 

ברור שהכל משמיים, אבל מצריך גם שליחים כאן..

ואגלה לך סוד - כולם נעזרים באחרים כדי להגיע להצעות (:

אנשים ישמחו לעזור, פשוט צריך להעלות את הנושא למודעות. 

בהצלחה!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת