אני מרגיש נהדר ונורא ביחד.

יש לי תחושה של חוסר איזון הורמונלי, 

כאילו החלק של הנורא הוא לא שלי בכלל.

בס"ד

ויכול להיות שמשהו פחות מאוזן
עשית שינוי תזונתי לאחרונה לא? אולי זה משפיע

אני חווה את זה, וגם אני יכול לתת סיבות (ואפילו טובות).

אבל זה כאילו הסיבות הן הסברים של בדיעבד ולא באמת הסיבה.

 

כאילו יש תחושה רעה כללית ועליה מולבשות כל ה'סיבות' (מובן?).

 

וכן, יש מצב שזה בגלל שינוי מסוים שעשיתי השבוע (הפסקתי אתמול).

בס"ד

מה שאומר שפניה לרופא משפחה ואולי תקבל כדור שיסדר את זה
זה אחלה דבר

יש לי תחושה שאני עומד להקיא. בלילה התעוררתי וכמעט הקאתי.

 

מה זה זה?

מלאנתלפים שנים לא הקאתי.

קרה גם וגם.

בס"ד

אז זה ממש הגיוני

ואני גם עייף בצורה חריגה.

בס"ד

או לאפיזודה דיכאונית (שזה ממש בסדר במיוחד אם חווית קשיים לאחרונה)

וכמובן יכול להיות קשור לעוד מלא דברים ואני לא רופאה או מתיימרת להיות

יש כאן משהו לא ברור.

ואם זה קשור לתזונה אז זה אמור לעבור ביום-יומיים הקרובים כי עשיתי איזה שינוי קטן והפסקתי אז זה צריך להתייצב.

איזה שינוי עשית?

עשיתי הפסקה עם בשר.

ואולי זה בגלל שהפסקתי לעשות ספורט.

תרגיש טוב
נשמע מבולבל.

זה בטח סתם. יעבור בקרוב.

אולי בגלל שעון חורף התחלת לישון מוקדם יותר אבל שעות האכילה לא השתנו

אני תמיד תמיד עם בחילה אחרי אכילה לקראת שינה

אל תזניח

אני מניח שזה יעבור תוך יום-יומיים. אם לא אלך.

 

כרגע אני מרגיש מצויין.

האמת שכרגע אני עם בעלי והילדים ושמח לי
אבל זה הולך להשתנות דרסטית עוד שניה

בהצלחה

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה