אני צריך להתחיל לצאת (לא כרגע, Hold your horses).
זה מזכיר לי את התהייה שהיתה לי כשהתחלתי לצאת לפני יותר מעשר שנים עד כמה צריך שיהיה חוסר/רצון כדי לצאת.
אבל בחייאת, אני כבר מתחיל להיות ממש זקן.
אז שוב, לא ממש עכשיו, אבל צריך מתישהו בקרוב אז אני לפחות כותב על זה. זה נחשב צעד ראשון?
אני רוצה, אבל יש שני דברים שמונעים ממני.
ואולי יש שיאמרו שאני רוצה, אבל לא מספיק.
אז אם הייתי צעיר אולי הייתי לוקח את הזמן (ואולי לא), אבל אני לא.
בעיקרון זה בעיקר עניין של נקודת מבט והחלטה.
כלומר, זה לא משהו חיצוני או אובייקטיבי שמונע ממני אלא פנימי שלי מול עצמי.
אם כך אז כן, הם צריכים פתרון.
פשוט לא מתחשק לי להיכנס לזה.
כל הבירורים והטלפונים, ופגישות ופרידות וכל זה. 
בתכלס אני יכול להחליט ופשוט להתחיל. אבל אני דוחה את זה כי למה לא.
שאציב לי דד ליין.
פורים או פסח, העיקר שיהיה לפני שאהיה בן 31
אני עדיין מסתבך עם תאריכים לועזיים 😅
אממ
זה קרוב מדי? לא יודע.
וזה יחזיק לשמונה ימים 
יהיה בסדר....זה הרבה יותר מחברה. זו שותפות.
אני לא יודע לומר אם ומה ההבדל בין גברים לנשים כי לא הייתי אישה, למעשה גם גברים לא הייתי. אני יכול לדבר רק על עצמי.
אז מה שאני צריך זה;
מישהי לתת לה,
לדאוג לה,
ה'כאב ראש' הזה - זה מה שחסר לי.
וכן גם לחלוק איתה את העולם שלי,
הלבטים, ההתמודדויות והמחשבות.
ובונוס:
לחיות ביחד, לחוות את העולם.
בשאיפה לחוויות טובות כמו טיולים וערבי התכרבלות של שיחות טובות או צפייה במשהו מעניין (עם אוכל טוב כמובן 😋).
למעשה זה הרבה יותר מנחמד.
יהיה בסדר....ראית מה עשיתי עם הסלטה?
לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע
וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי
לא הייתי מסוגלת בכלל לספר
אלוהים
הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.
(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)
דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.
אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.
