אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?
קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...
תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם
שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה
יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.
תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.
ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.
זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת
אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים
את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?
ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.
ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...
בקיצור
בליל של תחושות
הגיוניות מאד והגיוניות פחות
תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק
)