טבילה המקווה בעלי לא מרשה ):אימפריה
חייבת את עזרתכן.
קשה לנו ממש לשמור טהרה, הצורך של בעלי הוא ממש גדול ולא משנה אם אנחנו אסורים או לא. אנחנו נשואים חמש שנים ולמזלי רוב הזמן הינו מותרים כי אחרי לידה אני לא מקבלת מחזור לפחות שנה חודשיים. הוא תמיד טוען שבתקופות האסורות אני לא מראה רצון אליו וזה ממש ברור לי! בזמן המחזור אני לא רוצה שיתקרבו אלי בכלל ובזמן הספירה אני רואה כל כך חזק את האיסור ומרגישה אותו כל כך שזה מדכא כל חשק שיש לי לגעת בו אבל מצד שני ביום של המקווה אני כל כך מתרגשת אין לי איך לתאר את זה אפילו. עכשיו אני עומדת לפני טבילה ושוב המריבה של את לא רוצה אותי אני מנסה להסביר את עצמי שיבין אבל אין עם מי לדבר הוא התעצבן ברמה שהוא לא מרשה לי ללכת למקווה עד שהוא יראה שינוי ברצון השינוי ברצון = להיות איתו אבל לסיים בחוץ. כי מבחינתו אם המקווה זה תנאי שלי לרצות אותו אז אין מקווה אני לא יכולה לעשות משהו כזה מרגישה שהוא גורם לי להיגעל מעצמי להיגעל ממנו אוףף יום הטבילה עבר ועדיין לא הלכתי אני מרגישה כל כך רע עם עצמי חשבתי להתגנב למקווה אבל אין לי תרוץ טוב לצאת אני אף פעם לא יוצאת והיום גם ככה גשום וחורפי זה ישמע לא אמין לא יודעת מה לעשות. זה ככל כך מצער אותי מרגיש לי שהתחתנתי עם אדם לא מאמין וזה ממש לא ככה. מה לעשות????
חיבוק על התחושות יקירהbinbin
זה לא כלכך תקין הגישה שלו לרצונות שלך. אם את רוצה ללכת לטבול מותר לך לעשות את זה ולא משנה מה הוא חושב או אומר. יכול להיות שזה פוגש אותך בעוד נושאים דומים בזוגיות? צריך לדבר על זה ולפתור ששניכם תהיו מרוצים, ואם לא מגיעים להבנה אפשר לפנות ליועץ/ת זוגיות.
אין דבר כזה "הוא לא מרשה לי".די שרוט
את אישה ויש לך זכות ללכת למקווה כמה שבא לך.

תלכי למקווה אם זה מה שאת רוצה.
לא ברור הרקע. גם זוגות מעורבים יש בזה כבוד הדדיהעני ממעש
וואי נשמהאמא וגם
נשמע מצב קשה.

אני חושבת שקודם כל הנקודה שבעלך מרשה לך או לא מרשה לך ללכת לאיפשהו זה לא תקין.

נשמע שהוא מתוסכל ולא יודע איך לבלוע את הנושא הזה... ממש ממליצה להתייעץ עם אנשים שמבינים בזה ומנחים חוזרים בתשובה.


הוא חייב להביןמתנחלים
של אישה יש הורמונים אחרים משל גבר ואישה מקבלת מחזור וכו' ומקפידה על האיסור צריך לכבד.
שינסה לדמיין אדם ששומר על אסתטיקה של הגוף שברגע שהגוף שלו לא נקי כמו שהיה רוצה הוא לא מתקרב לאנשים וכו'..(כמו להבדיל אדם שמזיע ויש לו מודעות לריח והוא ירצה ריחוק מאחרים)

חבל שבעלך מתנהג בצורה כוחנית-סה לא אמור להיות בני זוג.
לי רק נותר לחזק.

אולי פתקים רומנטיים בזמן האיסור יוכלו לעזור וכו
נשמע בעל שתלטן מה כבר הוא מסוגל לעשות לך?החוש השישי⭐????⭐
ממה את פוחדת במה איים עלייך?
נשמע שיש בינכם מערכת יחסים מאוד לא בריאה, ממש נורא תהיי חזקה!
אם הוא דתי תשתפי כל דמות תורנית שתעזור לך.
ה' איתך! בהצלחה נשמה טהורה❤️
הוא לא שתלטן, הוא ילדון זב חוטםמופאסה
פשוט ללכת למקווה
עולות כאן כמה בעיות...מיקי מאוס
הראשונה- ובעיני הבעייתית מכולן- "הוא לא מרשה לי"
הוא כופה עליך לא ללכת למקווה עד שלא תסכימי לוותר על העקרונות שלך ולאפשר לו לקיים איתך מגע שאת לא רוצה בו. זה שתלטנות איומה והרסנית.

מאמינה לך שיש ביניכם אהבה גדולה. לא באה חלילה לקרוא לך לפרק או לברוח אבל בהחלט לטפל.
דברי איתו, תסבירי לו שאת לא מקבלת גישה כזו. שהשליטה על הגוף שלך היא אך ורק שלך! יכול להיות שקיבל דוגמא לא טובה בבית ומשם הוא שואב את הרעיונות האלה ואולי זה פשוט אופי שתלטן ואז הבעיה יותר גדולה אבל ככה א"א להמשיך.
את אחראית על הגוף שלך!!!
וגם "אני אף פעם לא יוצאת"- זה לא נשמע מצב בריא בכלל

מציעה לכם למצוא טיפול חיצוני שיעזור לכם לפתוח את הדברים בצורה אחראית ונכונה שתוביל לבניין וחא לפיצוץ (בייחוד אם יש לך חשש שהתנגדות שלך תגרור אלימות פיזית אז היום להתייעץ עם גוף מתאים כמו " בת מלך" איך אפשר לפתוח את הנושא ולקדם שינוי בלי להיפגע)
אם זה לא יצליח- אני מאמינה שאין מקום לזוגיות כזו אבל זו החלטה שלך. בכל מקרה תתיעצי עם אשת מקצוע כדי לקבל החלטות נכונות כי בתוך מערכת יחסים הרסנית קצת מסונוורים

בעיה שניה- נשמע שיש לכם קושי תקשורתי להביע אהבה בלי מגע, זה הגיוני כי לא הייתם אסורים הרבה מאז החתונה והיכולת הזו בד"כ הולכת לאיבוד כשיש מגע כי לרוב האנשים יותר קל במגע מאשר במילים.
צריך ללמוד ולהכיר דרכים להביע אהבה גם בלי מגע, שירגיש שאת "רוצה אותו" אפילו שאת לא נוגעת. שידע שאת מחכה לליל הטבילה ומחכה למגע שלו אבל רק כשזה מגע מותר לפי מה שאת מאמינה בו. שידע שהמגע כשאסורים מגעיל אותך לא בגלל שהוא מגעיל אותך אלא כי את מגעילה את עצמך אם את מוותרת על האמונה שלך בשביל חשק.

בעיה שלישית- כנראה שבאמת לא התחתנת עם מישהו שהוא ברמה הדתית שציפית לה, או שהוא השתנה אחרי החתונה. חשוב לזהות את הפער הזה, לדעת לדבר אותו ולמצוא לו פתרונות זוגיים. גם אם הוא לא מאמין בטהרת המשפחה אם מבחינתך זה קו אדום אז זה מה שזה וזה חייב להיות מתואם ביניכם.

שוב- כל עוד הבסיס ביניכם הוא של שתלטנות ולא של זוגיות בה כל אחד מקבל מקום ושליטה על חייו אין יכולת להתפתח ולהתקדם. זה מציאות קשה.
קשה להודות בה וקשה לצאת ממנה אבל את חייבת את זה לעצמך.
אין מצב שאת לא יכולה לצאת מהבית למקווה כי זה לא בא לו בטוב!!
אני לא אומרת לך קומי עכשיו ותלכי כי זה עלול לפגוע בך אבל כן למהר להתייעץ עם כל גורם מקצועי כדי להבין את המקום המדויק שלך ואיך נכון לפעול בלי להפגע.
ואם יש סיכוי שהוא ישתנה וידע לקבל אותך ולא לשלוט בך אז גם לשקם בעז"ה

המון הצלחה!
וואוו יקרה!חלונות
בלי קשר לנושא המחלוקת ביניכם, יש לכם הרבה עבודה זוגית לעשות.
תקשורת, פער דתי, שתלטנות, המקום שלך בבית....
גם ביני ובין בעלי יש פער בנושא הנידה. אבל זה ממש ממש לא אמור להתנהל כפי שתיארת.
יקרה! לא מגיע לך, לכם, להמשיך לחיות ככה!
למקווה ודאי שאת צריכה ללכת. למה? - כי ככה את רוצה!
ודחוף דחוף ללכת לטיפול מקצועי. אל תישארו ככה.
אני לא מאמין שאני כותב את זהיהודה224
אבל לדעתי את מוזמנת להודיע לו שאם זה ממשיך כך זה יגמר ברבנות
מענייןLia

גבר שמתעלל נפשית באשתו אתה מוכן להכיל אבל גבר שלא מסוגל להתאפק בזמן נידה זה כבר גירושים? וואו... איך שההגיון שלך עובד...

זו סיבה לגירושין "יהרג ובל יעבור"החוש השישי⭐????⭐
רק בשבעה ימים מקבלת המחזור זה כרתLia

השבעה נקיים אחר כך זה איסור חכמים. ואף רב לא יגיד לה להתגרש בגלל זה. אם היא תטבול ביום ה8 לראייתה זה עדיף מאשר לעבור על כרת.

 

בקיצור מה שאני באה להגיד זה, שדווקא פה ממש לא צריך למהר לדבר על גירושים. יש פתרונות.

אני לא מספיק בקיאההנורמלית האחרונה

אבל חשה חובה למחות - את מציירת ביטול של שבעה נקיים כאילו זה כל כך פשוט וטריוויאלי. ממש לא. יש סיבות ויש הלכות של שניפ ואיסור חכמים זה ממש ממש לא משהו שמבטלים בהינף יד. גם לא אם הזוג יאיים בגירושין.

אני? אני רק אומרת מה רבנים אומריםLia

לעשות במקרים קיצוניים. אני מדברת בכללי, כמובן כל מקרה לגופו.

 

אין לך מושג כמה הלכות יש שהן כביכול חמורות אבל במקרים מסויימים יש היתרים מאוד ספציפיים.

חחחחח את ממש מבלבלת את המח בדברים שאין לךיהודה224
שמץ של ידע...
לפחות לפי התגובה שלך כאן את לא למדת דיני נידה כלל
לא נכון, זה בהחלט כרתק"ש
כל עוד שאישה לא טבלה, יש איסור כרת על שניהם גם אחרי שנים רבות.

מה שכנראה גרם לך להתבלבל, זה שמהתורה יש חילוק בין נידה לזיבה. שתיהן באיסור כרת כל עוד שלא טבלו. נידה יכולה לטבול אחרי שבעה ימים מתחילת הראיה וזבה צריכה לספור שבעה נקיים ורק אח"כ יכולה לטבול.
כיוון שההבדלים בין נידה לזבה מסובכים וכיוון שהיו בזה עוד כמה תקלות - הלכה פסוקה בכל ישראל מזמן הגמרא, שבנות ישראל החמירו על עצמן, על כל ראית דם לנהוג כזבה ולספור שבעה נקיים לפני הטבילה.
כמה עצוב.. ככה זה כשיש "אומץ הלכתי" לאנשים בלי מושג בהלכה...הָיוֹ הָיָה

כל דרדק יודע שיש איסור דאורייתא וכרת כל עוד לא טבלה..

מה כבר ביקשנו, שתזכרי מה מלמדת המדריכת כלות?

 

 

@מלכה פיוטרקובסקי.

עכשיו למדנו איך זה עובד....

כמה עצוב שאתה לא יודע לקרואLia

אמרתי אחרי טבילה לא לפני טבילה

לא אמרת אחרי טבילה. כתבת את זה במובלע אחר כךיהודה224
ובנוסף הפסק טהרה דאוריתא כל עוד לא עשתה הפסק טהרה גם אם תטבול אלף פעם לרוב הפוסקים כאילו לא טבלה
והאמת שזה לא נכון כי יכול להיות שמדאורייתא היא תתחייב 7 נקיים כדין זבה גדולה
את התיקון של 7 נקיים תקנו לפחות לחלק מהפוסקים בגלל שהיו כאלה שלא היו יודעות אם הן זבות קטנות או גדולות והיו טובלות אחרי שבעה ימים והיו מתחייבות כרת ולכן באה תקנת רבי זירא כדי לתת מדד אחיד לכולן שלא תצא מכשלה של כרת...
אבל אצלך זה פשוט...
אתם מדברים כאילו פסקתי הלכהLia
עבר עריכה על ידי Lia בתאריך א' בכסלו תשפ"א 16:28

ברור שהיא צריכה לשאול רב. כתבתי את זה.

רק העלתי אפשרות שרב יכול לפסוק אחרת במקרים קיצוניים כמו אלה שהאלטרנטיבה היא ללא טבילה כלל - שאז עדיף לטבול ביום ה8 מאשר בכלל לא.

לגבי הפסק טהרה, זה ברור מאליו שעושים לפני טבילה בכלל לא הזכרתי את זה כי זו לא הנקודה בכלל.

 

לא משנה מה אני כותבת אתם רק מחפשים לתקוף. אם תקראו טוב ובלי להתעצבן תבינו למה אני מתכוונת.

אני לא תוקףיהודה224
אני שולל את האופציה הזו
אם יש לבעלה בעיות שיעבוד על דחית סיפוקים .
ובנוסף אם שמת לב היא כותבת שהנושא לא נעים לה ולא נח לה היא לא רוצה את זה אז שיתכבד ויכבד את אשתו.
אין אף רב אמיתי בעולם שיתיר לה לקצר את התהליך הזה בגלל שבעלה רוצה. אז מה אם הוא רוצה
והיי @Lia אני פה נגד הבעל אם את שמה לב
היא צודקת לגמריעומק השטחיות
לפי התורה הזמן מקבלת המחזור + 6 ימים והוא - נידה - כרת.
וחז"ל הוסיפו בגלל ספק זבה 7 ימי נקיים לכולן.


אגב, לפני שהוסיפו את הדין הזה היה דין של שומרת יום כנגד יום עד שלושה ימים. בתוך שלשה ימים הדין כמו נדה קדומה -6 ימים והוא/הם. לאחר שלשה ימים הדין כמו זבה -7 ימי נקיים.

והדין של לטבול בלילה של הטבילה הוא לא חובה או איסור. היא ממש צודקת.
ובדיוק בגלל כל החשבון שעשית פה וההסטוריה שכליהודה224
אישה צריכה ללמוד ויכולה להתבלבל החמירו על כולם וזה הסטנדרט היום
אפילו במקרים קשים של פוריות לא פסקו לוותר על 7 נקיים.
אבל כמובן זה הגברים השובינסטים שפסקו כל השנים עד שקמו בדור האחרון פוסקות הלכה "נועזות"
רק תוריד את המרכאות מהמילה נועזות ותגבתך תהיה "שפתיים ישקו"עומק השטחיות
אבל אתה מבין שזה לא רלוונטי היום.יהודה224
מנהג ישראל תורה הוא
כך קיבלו על עצמן בנות ישראל ובזה זה נגמר אין דיון בזה
זה אומר שאם יש בעיה בפוריות מחייבים לעבור הפריית מבחנה אפילו שאפשר לקצר תהליך לפי מה שכתבת...
כאילו עד כדי כך אטומים הם הפוסקים שלנו...
יש ספר יפה שנקרא להחזיר טהרה ליושנהעומק השטחיות
ואני ממליץ עליו לכל מי שנמצא במצב הזה רק כי אין באמת שחור ולבן בהלכה. כי אפשר למצוא פיתרון הלכתי גם.
כי טמא וטהור זה לא רק למי שלובש שחור לבן ומסתגר בד' אמות גלותיות של הלכה, אלא מי שמפתח אותה מעקרונות בסיסיים שיש בה, בדיוק כמו שעשו חז"ל כשהם דרשו דרשות וחידשו הלכות.
אגב, הערוך כותב, שהלכה זה מלשון הילוך..... רק מזכיר לך על מה אנחנו מדברים.. על משהו שלא תקוע במקום ושכל הזוגות הבעייתים ימצאו להם פתרון מבחוץ.
אפשר ללכת, ההלכה הולכת עם העם והמציאות. היא לא אמורה להקבע ולהתקע כמו עצם בגרון של מי שמחפש לשמור אותה. (היא אמורה לעשות טוב לא?)
טוב נו, כנראה גם אתה לא היית אצל מדריכת כלות... הָיוֹ הָיָה

אם במקרה אתה מחזיק בבית איזה עותק של הסדרה הארכאית "ששה סדרי משנה" (מאת י. נשיא) כדאי לך לעיין בכרך השישי "טהרות", בשער "נידה", ולבדוק שם את דבריך..

 

כמובן, זה בתנאי שאתה רואה את ההלכה כמשהו מחייב, ולא כ"ספר, בסך הכל ספר" כמו שכבר זכינו לשמוע אותך מלהג.

לפי התגובה שלך כנראה שעיינתי יותר ממךעומק השטחיות
או שהאפשרות השניה היא שאתה פשוט לא הצלחת להבין מה כתבתי.

לגמרי...הָיוֹ הָיָה

חבל, חבל שאתה חושף את בורותך לעיני כל,

אחרת עוד היו יכולים לחשוב שיש ליברלים שהם באמת תלמידי חכמים

והנה אתה מראה לנו יפה ש"ליברליות" זה פשוט מחלה שנובעת מעם-ארצות יתר....

בדיוק בגלל כל מה שכתבת כאן - היא לא צודקת!ק"ש
מהתורה יש שלוש מציאויות: נידה, שומרת יום כנגד יום (שנקראת גם זבה קטנה) וזבה גדולה. לכל אחת מהם יש דינים שונים. בגלל שחשבון הימים מסובך (לפני שכל כך בנחרצות, את טוענת שהיא צודקת, את מסוגלת להסביר את שיטות הראשונים השונות בחשבון ימי נידה וזיבה?!) וגם מסיבות נוספות (כמו שאיננו יודעים להבחין בין אדום טמא לטהור וממילא יתכן שאשא חושבת שהתחילה לראות ביום מסויים, אבל מדין תורה בכלל לא התחילה ביום הזה), קיבלו עליהם כל ישראל מזמן הגמ', עד שבגמרא זו דוגמה ל'הלכה פסוקה' - להתייחס לכל ראיה כספק זיבה.

אף חוכמולוג היום, לא יכול להקל במה שהגמ' וכל הראשונים והאחרונים פסקו כדבר פשוט.
אתה**עומק השטחיות
עבר עריכה על ידי עומק השטחיות בתאריך א' בכסלו תשפ"א 20:10
מה אתה רוצה? מחלוקת רמבם רמבן על ספירה? אני יכול להסביר לך.
חאלס לזלזל עם האף למעלה כאילו רק אתה/ם מבינים הלכות וגמרא וראשונים.

דבר שני אתה טועה. זה תהליך של שלשה שלבים לא של שניים.

בהתחלה הן היו סופרות. 7 ימים של נידה שהימים של הדימום נספרים שם. לאחר מכן אם ראתה היא נחשבת זבה קטנה עד 3 ימים וגדולה ליותר.
(והספירה היא 11 ימי זיבה ו7 ימי נידה. וזה תלוי אם יש לה ווסת או לא, כי אם יש לה ווסת היא סופרת משם 7 של נידה. וזה תלוי אם סוברים כמו רמבן או רמבם, ועל פי איזו פרשנות.)


לאחר מכן הפסיקו לספור, ועברו לספירה רק כשרואה דם.
כלומר מי שקיבלה מחזור היתה שומרת יום כנגד יום כמו זבה קטנה, ואם היה לה רק יומיים היא היתה ממשיכה כנידה. כלומר משלימה ל7. ורק אם היה לה דימום 3 ימים היא היתה שומרת שבעה ימי נקיים.

לאחר מכן הפסיקו לשמור יום כנגד יום ולספור, והתחילו לשמור בצורה אחידה על כל ראייה 7 ימי נקיים כמו זבה גדולה.


והמצב הזה לא נוצר מתוך מחשבה של חזל שבאו ואמרו זה מה שצריך לעשות - זה נוצר מתוך אילוץ. והיום אין שום אילוץ.
ברור שיש כי אם לא היה ההלכה היתה מתעדכנת..יהודה224
האילוץ שהיה בתקופת חזל לא קייםעומק השטחיות
אנחנו בתקופה פי 1000000 יותר נוחה מחזל. אנחנו בתקופה עם אפליקציות מדהימות ואמצעים לחישוב.
אז מה האילוץ באמת?
פחד.
פחד של רבנים שמישהו יזיז את ההלכה שלהם.
כי הרי שנים למדו ככה ושנים עשו ככה ומי זה הדביל שיש לו אומץ לעשות משהו אחרי ששנים זה היה ככה?

בקיצור, ככל שאתה פחות תזדהה עם ההלכה היבשה, ויותר תזדהה עם העיקרון המנחה שמאחוריה - העיקרון שהיה אצל חזל ובית הלל שעל פיהם נקבעה ההלכה, ככה אתה יותר תהיה פתוח לשינוי.
ככל שאתה תזדהה עם ההלכה היבשה, ככה אתה תזדעק כל פעם שמישהו יזיז את ההלכה לגשם כדי להתמודד איתה וללכת איתה בחוץ. מחוץ לבית המדרש החם והיבש.

התגובה גם ל@נשמה כללית למרות שלא בטוח שזה אומר לך משהו כי אתה עסוק בלהתנגח בכמה אני לא מבין כלום. לא שזה איכפת לי לא להבין כלום, פשוט איכפת לי שאנשים מנסים לחשוב שהם צודקים כשהם יכולים להיות צודקים יותר...
אתה רק מוכיח כמה אני צודק.הָיוֹ הָיָה

כל ההסבר שלך מוכיח כמה אני צודק בכל דברי-

שב"הלכה היבשה" שאתה כ"כ בז לה - מבואר כדבריי.

אלא שאתה, כמו כל רפורמי טוב ( @די שרוט לתשומת ליבך: הבחור הזה כן רפורמי, למערכון הבא תפיל את זה עליו ולא על @נגמרו לי השמות על לא עוול בכפה) רוצה לשנות את ההלכה, לפי ה"התאמה לזמן" ושאר הבלה בלה.

אז א' הוכח שצדקתי לגבי ההלכה כפי שהיא מופיעה בפוסקים. וגם אתה מודה בזה.

וב' הוכח שצדקתי שאינך מבין כלום מחייך, כמו שרואים מכך שאתה חושב שאתה יכול לשנות את ההלכה.

 

 

עם מילה אחת בתגובה שלך הזדהיתי בכל ליבי - שמי שחושב לשנות את ההלכה - הוא דביל. בזה צדקת לגמרי לגמרי, בבחינת "הודאת בעל דין".

 

 

יש לנו רשימה מדהימה, אין מה לומר:

צדוק - מייסד כת הצדוקים

בייתוס - מייסד כת הבייתוסים.

ענן בן דוד - מייסד הקראות.

אברהם גייגר - מייסד הרפורמה.

ואחרון חביב - @עומק השטחיות...

כל אלו חשבו לשנות את ההלכה, והסוף של כולם יהיה אותו דבר בדיוק. ונצח ישראל לא ישקר.

 

ממש דור לדור יגיד גדלך.

אבל אם הוא באמת רפורמי זה היה מוציא את העוקץ מהמהתלהדי שרוט
כל הקטע היה לקחת מישהו לא רפורמי ולהפוך אותו לרפורמי.

אני מוותר על העוקץ...הָיוֹ הָיָה

העיקר האמת..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(עכשיו תגיב תגובה צינית של "שאפו" או משהו כזה.. )

שמע קטע הזוי(אבל די ידוע)די שרוט

נכון יש את הקטע זה שיוטיוב מקפיץ לך כל מיני סרטונים בהתאם לצפיות וההיסטוריה שלך?

אז שנים שאני מקבל הקפצות לשיעורים של הרב שרקי. אף פעם לא קיבלתי את הנושא של הרפורמים! מאף רב.

 

פתאום אתמול והיום אני מקבל הקפצה לשיעורים בנושא של רפורמים!

 

 

 

האח הגדולללללללללללללל

(פטיש)(פטיש) |אוף שלא עובד בכותרת..|הָיוֹ הָיָה

אפילו יוטיוב מבין שצריך פה סדרת חינוך!!

 

אני לא חושב לשנות את ההלכהעומק השטחיות
מי שצריך להשתנות זה בני האדם. ההלכה תשתנה רק אחרי שבני האדם ישתנו.

וכל מה שכתבתי זה לא כי אני רפורמי או צדוקי או קראי או וואטאבר.
זה כי אני מאמין גדול שבני אדם יכולים להשתנות. שבני אדם מחליטים לקיים את ההלכה. ושבני אדם יכולים וצריכים להחליט להקשיב למציאות.
וואלה? אז אתה גם סובל מפיצול אישיות?הָיוֹ הָיָה

מי הוא זה ואי זה הוא שכתב את התגובה הזו: האילוץ שהיה בתקופת חזל לא קיים - נשואים טריים בה הוא קורא בתוקף ונחרצות לשנות את ההלכה היבשה והעתיקה?

 

הצד השני שלך?

האילוץ לא קיים. אם אתה חושב שהוא קיים אתה מתכחש לעובדותעומק השטחיות
אין לי מה לדון עם מי שמתכחש לעובדות ואף אדם שאתה מעריך את דעותיו לא יגיד לך אחרת.

הקטע הוא שזה מנהג שבטל הטעם ולא בטלה התקנה. ומנהג החמרה מתקופת התלמוד שהפך להלכה יבשה.

במקרה של אילוץ עמוק - כמו עקרות הלכתית - לא תרצה להפעיל את כל התותחים הפרשניים והלמדניים שיש לך כדי להתיר בצורה פרטנית לזוגות לשמור בצורה שלא הורסת את ההלכה, אבל הורסת את מה שנוצר כמנהג מתוך אילוץ שלא קיים בימינו?
כל מה שאני טוען, זה שאפשר לחשוב על זה, ולא לענות בצורה אימפוליסיבית את התשובה החד גוונית והמסרסת = לא.

אין "אילוץ" יש "הלכה"הָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך א' בכסלו תשפ"א 21:57

והפרמטרים ברורים:

מקבל אותה - דתי

לא מקבל אותה - חילוני

מנסה לשנות אותה - רפורמי.

 

אין הרבה מה להתפלפל. זו המציאות, לצערך הרב.

 

אם אתה חושב שאתה היחיד ש"חושב" וכל כל כל כל גדולי וענקי הפוסקים (וגם הפחות גדולים... כולם, מקיר לקיר, כולל החוגים ה"ליברליים" וכולל המקילים הגדולים ביותר) הם "עונים בצורה אימפולסיבית פסיקות מסרסות וחד גווניות"  - יתכן ואתה צריך לשקול טיפול תרופתי נגד מגלומניה.

אז יש הלכה שמשתנהעומק השטחיות
הלכה מקובעת = @נשמה כללית ונטורי קרתא. כשהמקבילה שלהם באיסלם זה דעאש ומשמרות המהפיכה.

הלכה משתנה ונוצרת ומתחדשת = חז"ל במשנה ובתלמוד (בית המדרש של בית הלל).




ולזה קוראים רפורמים.הָיוֹ הָיָה

אני מבין שהרב עובדיה, הרב סולובייצ'יק, הרב שלמה זלמן אויירבך והרב מרדכי אליהו, הרב קוק והרב ריינס.. כולם הם "נטורי קרתא, דאעש ומשמרות המהפכה",

ורק אתה, הו אתה הדגול ירום הודך, ממשיך דרכם של חז"ל?

 

תגיד אחוייה, אתה מטומטם לגמרי?

אתה צריך כדורים דחוף, דחוף.

 

רק שלא תכריז מחר שאתה המשיח, או הרמב"ם, או אולי בן גוריון...

אחי היקר הטענות שלך כאילו כלל הרבנים גדולי עולם אימפולסיבייםיהודה224
הם...
לא מחזיקה מיים.
הרב עובדיה שהתיר 800 עגונות במלחמת יום כיפור ולקח על עצמו כל כך הרבה סיכונים הלכתיים, האדם שממש הפך את כל נושאי הטהרה לקולא ממה שהיה מוכר אפילו שטחנו אותו ויצאו נגדו לא פחד ואמר את אשר הוכיח
לא ראה לנכון להתיר גם במצבי עקרות הלכתית כך שטענתך אינה נכונה כלל וכלל
זה פשוט הרבה יותר חמור להתיר את זהעומק השטחיות
כי זה מצריך כתפיים רחבות כי זה מפחיד מאוד להתיר דבר כזה בתור פוסק.
אני מבין ממש למה הרב עובדיה לא התיר.
כי זה שיקולים של התעסקות עם יצר המיניות, שאם תתיר אז זה מדרון חלקלק.
וגם כי זה דברים מוצנעים אז בכייף אפשר לעוות את הפסק מתוך שמועות הלכתיות.
זה הכי נורמלי בעולם לא להתיר. כי זה ממש מפחיד לפוסק הלכתי להתיר כזה דבר.
ולקחת על הגב 800 עגונות שאולי יחזוריהודה224
פתאום אחד הבעלים... פחות מפחיד??
פי מליון יותר מפחיד..
ואם ככה אתה לא מכיר את הרבנים האלה
אבל זה נקודתי זה לא משהו שקורה כל יוםעומק השטחיות
ומדרון חלקלק כמו זה
אי אפשר להשוות
אם היא נישאת - זה בהחלט כל יום...הָיוֹ הָיָה

ומה יקרה אם בעל אחד (!!!) היה חוזר יום אחד? אתה מבין את המשמעות?

 

 

אבל אתה בור, למה שתבין שאתה עושה צחוק מעצמך..

אם זה מדרון חלקלק גם לשיטתךיהודה224
מובן למה צריך לאסור, כי חלק ממה שעשו חכמים זה סייג לתורה
כתבתי מה השיקול של פוסק. אני לא חושב שהשיקול הזהעומק השטחיות
נכון בעקרות הלכתית. עם כל הפחד שיש פה שאני לא מתכחש אליו לרגע.
את תתכבד ותלמד את הנושא לעומקיהודה224
כתוב תשובה מפורטת ותשלח לרב בורשטיין אולי יראו בזה דבר נכון?
תאמין לי שאם יהיה לך על מה להתבסס אף אחד לא יצער זוג ללכת לעשות ivf כדי להביא ילדים לעולם
תאמין לי זה בדוק לגמרי
אין רבנים אמיתיים שהם אטומים כמו שאתה מנסה לצייר
לא אמרתי שהם אטומים כמו שהם מפחדים לגעת בהלכהעומק השטחיות
תראה אם אתה קצת מכיר הסטוריה רבניתיהודה224
אז אתה מכיר את הסיפור של הרב עובדיה עם עניני הפסק טהרה (ואכמ"ל)
רבנים שרפו את היביע אומר יצאו נגדו( חלק מהאנשים אפילו באלימות) גדולי הפוסקים בזמנו והוא לא ירד מזה ונשאר יציב על עומדו
כך שטענתך אינה נכונה!! מה ההבדל אם היה רואה מקום הלכתי להתיר???
היו זורקים עליו עוד אבן היו שורפים לו עוד ספר??
לא נראלי שזה מה שהיה מונע ממנו להתיר אם זה היה הדבר הנכון לעשות.
שוב, הרב עובדיה היה אמיץ.עומק השטחיות
פשוט כדי לפסוק את זה צריך אומץ הרבה יותר ממה שהדור נראה לי מכיל.


נראה לי עוד כמה דורות ובמצב תרבותי שונה לגמרי יהיה הרב עובדיה 2 שיתיר במקרים קיצוניים בצורה מאוד מסויימת ומסודרת.

כרגע, כל מה שאני חושב עליו כשאני רואה את הדברים ממבט של פוסק זה פחד מהמדרון החלקלק.
ושוב, בלי להמעיט בכוחה דהתירא ובהתחשבות במציאות של הרב עובדיה.
זה ההרגשה שלי
הרגשה לא נכונה לצערי הרב.יהודה224
תענה לי לעניין.
מה הוא היה מפסיד??? שעוד רב ישרוף לו את הספר??
וכשהוא היה בשיא גדולתו מישהו היה מעיז לחלוק עליו בצורה כזו??
ממה נפשך אתה טועה
הוא לא פחד מכלום גם שכיוונו לו אקדח לראש עם השוחט במצריים...
המסקנה היחידה היא שממש בעיה להתיר את המנהג הלא רלוונטי הזה..
אין לי תשובה לזה. אני גם לא חושב שתהיה לי תשובה לזה.עומק השטחיות
אז אין לטענה שלך שום ביסוס מציאותייהודה224
לך תלמד כללי הפסיקה.יהודה224
אבל זה לא מעניין אותך כי גם זה לא רלוונטי
ואחרי שתלמד כללי הפסיקה תגיד אם משהו מכל מה שכתבת רלוונטי
ועם כלל האפליקציות המדהימות שיש לנו עם כל זה טעות אחת בהכנסת הנתונים לאפליקציה יכולה לשנות סדרי בראשית
בנוסף באג קטן יכול גם לדפוק הכל
אז כן אנחנו לא חיים בסרט או בסמארטפון אלא בחיים האמיתיים
וככאלה אי אפשר להפקיד איסור כרת באפליקציה..
מאיפה לך מה הידע התורני שלי?עומק השטחיות
אין לי כוח להתווכח איתכם כי אתם שחצנים.
למדתי במשך שנה כללי פסיקה.

א. ממליץ לך לקרוא את הספר נצחוני בני של הרב אמנון בזק. או את הספר מהלכים בין העומדים של הרב מיכאל אברהם.

ב. ובשביל משהו מהיר תקרא פה האם יש עבודה זרה 'נאורה'? על היחס לגויים ועל שינויים בהלכה - הרב מיכאל אברהם
אתה פשוט מוכיח לנו אותו. זה הכל.הָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך א' בכסלו תשפ"א 22:22

ויש עוד כמה רבנים שכדאי שתכיר את הגיגיהם...

 

 

 

 

(הבדיחה של "למדתי שנה כללי פסיקה" רק מראה כמה אתה רחוק מהעולם הזה, רחוק רחוק רחוק, שאפילו את מערכת המושגים שלו אתה לא מכיר...

אמא לא לימדה אותך לא לדחוף ת'אף לדברים שאתה לא מבין בהם? היא לא הסבירה לך שרק פדיחות תעשה לעצמך?)

חחח למדתי שנה דיינות רק לא התקבלתי בסוףיהודה224
התעסקת באיך משנים הלכה? או רק בעל פי מי פוסקים מה?עומק השטחיות
דיונים מטא-הלכתיים לומדים בדיינות?
לא יודע..חחח למדתי רק שנה..יהודה224
אם לא הבנת את העניין...
איך למדת שנה כללי הפסיקה וכבר הפכת להיות ד"ר לפסיקה?? (לא פיסיקה)
אהה לא למדתי כללי ספיקה של דיינותעומק השטחיות
התכוונתי שלמדתי את הסוגיות של כללי פסיקה והסתמכות על פוסקים ושינויים בהלכה.
לא למדת שום כללי פסיקה, של שום דבר...הָיוֹ הָיָה

אדם שיודע בכלל מה זה כללי פסיקה לא אומר משפטים מגוחכים כמו "למדתי כללי פסיקה שנה"..

לא נכנסתי לכל השלבים בכוונה, זה לא רלוונטיק"ש
בכל מקרה - אם אתה יודע כללי פסיקה (כמו שאתה מתהדר), אתה אמור לדעת ש'אין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חברו, אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין' - ממילא, גם אם אתה צודק בטענותיך במציאות (אני לא חושב ככה) - אתה אמור להודות שאין היום מי שיכול לבטל, לא את תקנת רבי ולא את מה שמופיע בגמ' ובכל הראשונים כ'הלכה פסוקה'.

ולגבי מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן - אם אתה באמת יכול להסביר לי (תודה, אין צורך...) אתה אמור גם לדעת, שהיות שיש כאן מחלוקת ראשונים בדאוריתא, שאין בה מנהג ברור (או יותר מדוייק, הם מסכימים למעשה וכל מחלוקתם בפירוש התורה וממילא המנהג הברור כולל להחמיר כשתי השיטות) - אתה צריך להחמיר וממילא, רוב הנשים, לפחות בחצי מהחודשים ממילא יצטרכו לחשוש לזיבה.

ובמיוחד שאיננו מבחינים במראות דמים - יתכן שאישה חושבת שהתחילה לראות, כשבאמת הימים הראשונים אינם נידה מדאורייתא וממילא בכלל לא יודעת מהיכן לספור ימי נידה וזיבה.
א. למה אתה מחליט שיש ירידת הדורות?עומק השטחיות
אני צריך למצוא את הכסף משנה שטוען שהרמבם סבר שאין ירידת הדורות. אם תרצה אשלח. קשור לשווקי ירושלים ור' יוחנן אני צריך לחפש.

ב. על פי הבנה פשוטה במאירי, שהובא בקישור למטה, במידה ויש לך הלכה שהיא תוצר של אילוץ, והטעם בטל. ואתה יכול להוכיח שהטעם בטל, ושההלכה נוצרה בגלל הסיבה של האילוץ, ההלכה יכולה להשתנות.

א. אני חושב שהרמב"ן הרבה יותר פשוט ומסתדר עם הגמרא והוא גם הרבה יותר מקל. אפשר לסמוך עליו ועל ההבנה של רבני צרפת אז למה לא? מחמירים רק אם לא יודעים לאן הדין נוטה ואין הכרעה. ועוד, באשה שיש לה ווסת - יש פרשנות ברמבם שעל פיה אין מחלוקת בין שניהם. המחלוקת תהיה אם אתה מסביר את הרמבם בפרשנות שהרבה פרשנים הבינו שזה 11 -7 לא משנה מה קורה.

ראיה של דאוריתא? זה אמור להיות יותר קל לאשה.
אני לא יודע איך לסכרן את דיני כתמים עם הספירה.
בכל מקרה, א. אפשר לשמור מספק במקרים כאלו. ב. אגב, מה תגיד על נשים שפסק רבנם אמר להם שהדם הגיע מהעליה דרך הלול שלא קיים ולא מהרחם? הם עברו על כרת?
לא אני זה שמחליט שיש ירידת הדורות -ק"ש
העובדה שאי אפשר לחלוק על הש"ס היא החלטה פשוטה של כל הפוסקים בכל הדורות. הרמב"ם עצמו כותב זאת בכמה מקומות.

א. העובדה שגם אני חושב שהרמב"ן יותר פשוט מהרמב"ם, לא מאפשרת לי (או לך) להכריע. זה היה וישאר מחלוקת בדאוריתא, שהכלל הפשוט הוא שצריך להחמיר בו.

אגב, זה לא שהרמב"ן (או מישהו מכל הפוסקים בכל הדורות) סובר אחרת למעשה, כל מחלוקתם בהסבר הדין דאוריתא. למעשה הרמב"ם, הרמב"ן, חכמי צרפת וכל שאר הפוסקים ללא יוצא מן הכלל מסכימים שכל אישה שרואה, צריכה לשמור שבעה נקיים.

ב. אם אתה לא יודע איך לסכרן - אז יש לך עוד מה ללמוד, לפני שאתה מעז לחלוק על דין פשוט בש"ס ובכל הראשונים והאחרונים...

מדאוריתא חמישה דמים (כלומר גווני דם) טמאים והשאר טהורים - אפילו שנראים כאדום. היות שכבר חכמי הגמ' העידו על עצמם שלא יודעים להבחין - אבדה לנו המסורת ולמעשה מטמאים כל מה שנראה כאדום או שחור. ממילא אישה שרואה על פני כמה ימים (כמו שמצוי היום כמעט תמיד) - לא יודעת האם מעיקר הדין הנראה כדם של היום הראשון אוסר, אולי רק של השלישי או הרביעי? ממילא אין שום אפשרות לדעת ממתי צריך לספור היום ושום אפליקציה לא תעזור לזה, כך שנפלה לגמרי טענתך שהיום אין חשש.

מ.ש.ל

(כדאי לפתח קצת ענווה, לפני ההכרזה שכל הרבנים פחדנים...)
דברים פשוטים וברורים.ד.

מלבד שכל מי שעיניו בראשו, מבין שגם מבחינה "תחשיבית" הנשים כיום, באופן גורף והמוני, אינן שונות בבעייתיות להבחין בין ימי נידה לימי זיבה ובקלות "רואה טיפת דם כחרדל", היתה הופכת להתנהלות גורפת.

 

וכבר נאמר, שאין כח אפילו לבי"ד הכי גדול, לעקור מנהג שהתקבל משום סייג בכל ישראל.

 

ו"האומר דבר לעקור קוצו של יוד מדברי התלמוד, לא ייחדב בכלל חכמי ישראל" (נודע ביהודה).

 

וב"ה שרבנים אמיתיים, "מפחדים" לגעת בהלכות שאין להם כל סמכות לשנותן.. הם רבנים כדי ללמד איך לקיים הלכה ולא ההיפך. אדם נורמלי גם "מפחד" להכניס יד לאש. יראת ה' היא אוצרו.

אתה מבלבל בין שני דברים גם פה וגם בתגובה למטהעומק השטחיות
מנהג שהתקבל מתוך אילוץ זה משהו אחד. וגזירה משום סייג זה משהו אחר.
כאן זה המקרה הראשון.
ממש לא. זו המצאה לומר על זה, "מתוך אילוץ"...ד.

וכבר ציינתי לדברי הרב זצ"ל שמסביר שמנהג שקיבלו על עצמם ופשט בכל ישראל, חמור עוד יותר.

לא בא לי להמשיך את הדיון אבל רק משהו קטןעומק השטחיות
עבר עריכה על ידי עומק השטחיות בתאריך ב' בכסלו תשפ"א 10:56
עבר עריכה על ידי עומק השטחיות בתאריך ב' בכסלו תשפ"א 10:49
א. שהפוסקים יכריעו. הדיון הוא לא עלי ועלייך. ואתה ממש לא חולק על השס, אתה לא אומר "אני חולק על מה שהם כתבו". אתה אומר "הם כתבו את זה מסיבה מסויימת שהיום יש לה פתרון, ולכן מה שהם כתבו לא דיבר במקרה כזה."

ב. כתבתי לך אבל שבכל מראה של ספק אפשר להחמיר. פוסק יכול להגיע למצב שבו בראיה וודאית זה יהיה ככה. וסתם שואל אותך.... עם הטכנולוגיה של ימינו אם נניח היו חוקרים את זה באמת ורוצים לחקור באמת, אתה לא חושב שהיתה לנו יכולת לחדש ולעדכן את ההגדרה של מהו דם? כי דיני צבעים זה בסך הכל ניסיון לענות על השאלה הזו, ועם הטכנולוגיה אתה יכול גם. זו רק שאלה.

ג.זה שאני לא יודע איך לסכרן לא אומר שאי אפשר לתת פתרון.
ככהיהודה224
א. גדולי הפוסקים כריעו כבר
ב. אי אפשר, כי אם היה ידע שמהו אדום המטמא אז אולי היתה האופציה לפתח איזושהיא טכנולוגיה שיכולה לזהות.
אבל בגלל שאין ידע אין את האופציה לפתח משהו כזה
ג. אין לי מה לומר על זה👵
אין לי כוח להמשיך את הדיון אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה בסדרעומק השטחיות
דיני צבעים לא נוצרו כדי לקבוע הלכה אלא כדי להגדיר אותה.
כלומר להגדיר מה ההגדרה של דם על פי צבע.
היום אנחנו יכולים לעשות את זה בטכנולוגיה שתתן לנו זיהוי מדוייק/ או קרוב למדוייק על הצבעים האפשריים של דם, ושל הפרשות אחרות - אז למה לא?
שוב, אל תלך על הצבע האדום, לך על "דם". הרכב כימי.
מה שאני בא לטעון שאפשר לחדש את דיני הצבעים על פי הטכנולוגיה.
וזה לא שלחכמי המשנה היה ידע נשגב מבינתינו הרי הם טענו שיש עליה ולול שמגיע לפרוזדור. היום אנחנו יכולים לתת הגדרות הרבה יותר טובות גם באנטומיה וגם בהגדרת דם, וזיהוי דם.

מסכים?
לא.יהודה224
זה בדיוק העניין
שבחינה מדעית של זה תזהה את זה כדם
אבל יש דם טמא ויש דם טהור וזה נבחן על פי הצבע ולא על פי ביולוגיה מולקולרית..
חברים זה נהיה גרפי מידי 🤮די שרוט


אוי זה ממש מזין ( מלשון אוכל) אנשים כמוך...יהודה224
😜😜😜😜😜
הכי חשוב שהסברת את הסוגרייםדי שרוט
אחרת הייתי מבין דברים אחרים 🤭
פחדתי מזה באמתיהודה224
מנהג ישראל תורה הוא.יהודה224
יש לו דין כדאוריתא במיוחד אם יש לו סמך הלכתי כזה.
ואפילו חכמים לא יכולים לבטלו.
רגעעומק השטחיות
סתם שואל, מאיפה אתה טוען שמנהג הוא דאורייתא?? מדין נדר?

ב. ממרים פרק ב. באופן תיאורטי חכמים יכולים לבטל. וכתבתי שאין סיבה להניח שיש ירידתהדורות.

ג.אני לא מבין למה דברי המאירי לא יכולים לתפוס גם על מנהג שנוצר מתוך אילוץ, והפך להלכה תלמודית. זה לא שונה מכל הלכה אחרת.
זה מראה שלא למדת כללי הפסיקהיהודה224
אוקיי תלמד אותיעומק השטחיות
כי זה תמוה הסברא שזה נדר
בעצם אין לי כוח אני יוצא מהדיון. בהצלחהעומק השטחיות
וירא כי כלתה אליו הרעה, ויגמול עצה בנפשו, ויעש ויברח.....הָיוֹ הָיָה


בפשטות, מנהג שנתקבע במשך הדורותיהודה224
ויש לו עוגן הלכתי הוא נחשב מבחינה הלכתית על פי כללי הפסיקה לכמו דין דאורייתא ולכן אמרו "הגם שבטל הטעם לא בטל המנהג"
אפילו יבא גדול הדור ואפילו השו"ע בכבודו ובעצמו אינו יכול לבטל זה המנהג
וכן מובא "באבקת רוכל"
זה בגלל שלבית יוסף לא היה אומץ...הָיוֹ הָיָה

הוא היה סתם פחדן שמרן קטן, שלא העיז להתאים את ההלכה לזמן ולהתקדם...

כמו כל הרבנים הדוסים המסריחים, שפוסקים הלכה ישנה ויבשה, בלי מטא תלמודיות....

 

הוא לא היה חכם ואמיץ כמו "עומק השטחיות" המהולל.. מה הוא שווה בכלל?

אחח איזו טענה שטחית באמתיהודה224
קצת הסטוריה לא תזיק לראות כמה רבנים שהיו בעלי כוח דהתירא לא פחדו מכלום
לא לא, הם לא פחדו רק מדברים קטנים..הָיוֹ הָיָה

כמו, נגיד, להתיר 800 עגונות..

 

אבל דברים אמיתיים הם לא התירו.

 

פחדנים, כבר אמרנו.

וגם יבשים.

ומסריחים, אלא מה?

מנהג הלכתי זה לא דאורייתא ולכן הוא יכול להשתנות באופן תאורטיעומק השטחיות
אתה טועה נשמהיהודה224
תבדוק.
מה קשור "מדין נדר"...ד.

"אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אלא אם כן גדל ממנו בחוכמה ובמנין".

 

וכאשר מדובר על מנהג שהתקבל בכל ישראל - אף בי"ד לא יכול לבטל אותו.

 

הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ב', אומר ההיפך ממה שציטטת (מלבד מה שטעות מוחלטת לומר ש"אין סיבה להניח שאין ירידת הדורות".. לא יאומן. כל הדורות עד היום ספרו ירידת הדורות - פתאום "אין סיבה להניח"..). אומר מפורש, שדבר שהונהג משום סייג ופשט בכל ישראל - אפילו בי"ד גדול מן הראשונים אינו יכול להתירו (ומה שאומר שם על אפשרות זמנית של "לפי שעה" אינו שייך כלל בנידו"ד כפי שברור לכל בר דעת).

 

דברים בסיסיים ביותר. הרב קוק זצ"ל מסביר את עומק המשמעות שזה אומר לגבי עניינה של תושבע"פ. אבל למעשה, זה כך. 

 

בכלל, צורת הדיבור הזו, "אם למדת דברים מטא-תלמודיים... ואיך מבטלים הלכה", מספיקים כדי להבין את הרוח..

לפני שלומדים הלכה בעיון, ברוחב, שנים.. - כבר "יודעים" איך מבטלים הלכה... משל זה היה מקצוע בתורה.

ממש לא נכון. אין דבר כזה "תטבול ביום השמיני",ד.

אף רב לא יאמר לה לעשות דבר כזה. והיא לא תעבור על כרת - כי לא יגע בה עד שתטבול.

 

[ללא קשר ל"גירושין" שהזכרת]

אף פעם לא אמרתי שגבר שמתעלל נפשית באשתו שלא יתגרשו.יהודה224
אמרתי שצריך לנסות לתקן.
גם כאן אין כוונת הדברים להתגרש אלא שיבין כמה זה חמור בעיניה ויפסיק
גם לגבר שאשתו מרימה עליו ידיים אמרתי לנסות לתקן אני ממש לא חד צדדי כמו שאת מנסה לצייר אותי.
את לעומת זאת ממש חד צדדית כי כל מה שקצת ריח של קדושה והקרבה יהודית נודף ממנו תמיד יש לך מה לומר פעם זה התורה.
פעם זה הרבנים הגברים האלה..
ופעם זה כי לא באלך וקשה לך התורה הזו..
תתייעצי עם רב עם פוסקרויטל.


ראשית, התחושות שלך לגבי הזמןד.

שאת אסורה - מובנות לגמרי.

 

רק ממחישות משהו מעניינו של האיסור הזה - שמעבר לכך שזו פשוט הלכה גמורה ומוחלטת, בא לגרום לכך שהיחס הפיזי לא יהיה רק "פריקת צורך", אלא יבטא יחס נפשי עמוק. ולא יוריד את האדם לתחתיות החומרנות. על כן, רק אחרי שהאשה מתאוששת ומוכנה נפשית - יש לכך את המקום המתאים. 

 

את צודקת במה שאת חשה אז  -וגם במה שאת חשה חזק את האיסור בזמן הספירה, עד שזה מדכא כל רצון אחר. אשרייך.

 

את יכולה להסביר פעם אחת, בשלוה, שהמצוה הזו בנויה בהתאם למצבה של האשה. אין לכך קשר ליחס הנפשי אליו - אבל הביטוי באופן הזה, אינו יכול להיות אצל אשה בזמן המחזור. אצל אשה אין הרצון לכך בזמן שהגוף אינו בשל לזה. היא לא איש. ואח"כ, יש הזמן של ההתאוששות ושל הספירה המחוייבת. הטבילה יוצאת בזמן הכי מתאים, גם מבחינת האפשרות לביטוי יחס נפשי בצד הזה.

על כן, זה לא שהמקוה הוא "תנאי לרצון", אלא המצב הפיזי ואח"כ ההלכה עד לזמן הכי מתאים (בד"כ הביוץ, שהוא הזמן עם שיא הרצון אצל האשה, מגיע עם סיום הספירה בערך). והמקוה אינו מוליד את הרצון העקרוני, אלא מאפשר אותו. גם אדם שרוצה גלידה מהחנות, לא יוציא את רצונו לפעל עד שישלם. אדם מוסרי, גם ירגיש כאילו "אינו רוצה", לא כי הגלידה לא טעימה לו, אלא כי הגניבה לא טעימה לו. האיסור. עד כאן. 

 

כמובן, אל תסכימי בשום אופן ל"תנאי" המשונה שאמר. גם מגעיל - גם איסור גמור.

 

אינו יכול לאסור עלייך לטבול. את יכולה ללכת לטבול - ושיעשה אח"כ מה שרוצה. יש להניח שלא יעמוד הרבה זמן בעיקשותו אם ידע שטבלת. הרי הוא רוצה בכך.

 

ואח"כ, כשיירגע, לא כעת בזמן מתוח, תזמיני אותו לשיחה על זה. תאמרי לו שזה דבר הכי בסיסי לנישואין - שומרים טהרת המשפחה. תמיד עם ישראל מסר את נפשו על זה. ותחזרי שוב על הדברים הנ"ל - שהיצר שלו מעכב אותו מלהקשיב להם - שמבחינת היחס הנפשי אליו, זה לא תלוי במשהו. מבחינת הרצון לקרבה פיזית, יש אצל כל אשה הבדל בזמנים, ככה היא בנויה. וגם אם  יתעורר רצון כזה קודם, אז הוא יכול לצאת לפעל כשמותר הלכתית. גם אם אינו מתחיל אז. גם תוסיפי על כמה את שמחה כשכבר מגיע הזמן הזה. וזה כמובן לא כי רק אז נולד הרצון, אלא כי כבר אפשר.

 

הבן-אדם יצטרך להבין שאם הוא רוצה להיות נשוי לך - הוא יצטרך לשמור על טהרת המשפחה. 

 

בענין כזה, רק אם תעמדי על כך בשלוה ותקיפות, יש סיכוי שזה יסתיים פעם. זה לא "הוא", זה היצר. והיצר מפעיל כאן מניפולציות.. ש"אם את לא רוצה אותו בלי המקוה" וכל מיני הבלים כאלה. רק אם יבין שאין לכך שמץ סיכוי - אבל כשאפשר את אכן מאד שמחה בקרבתו, ירגיל את עצמו לקבל את זה. אין דרך אחרת לדעתי.

 

 

דעתיהכל לטובה123
קודם כל , את צריכה בעיניי להבין, שאין פה מסכים/ אוסר עלייך/ לא מרשה לך. לך יש את הזכות ואת היכולת להחליט בעצמך מה נכון וטוב לך, את יודעת מה יעשה לך טוב, וקודם כל ולפני הכל ועם כל הכבוד לזוגיות שלכם, את בן אדם בפני עצמך עם רצונות משלך ודעה משלך והוא לא יכול להכריח אותך לעשות / לא לעשות משהו. אתם יכולים לדבר על זה, להתווכח אפילו, אבל הוא לא יכול לחייב אותך לעשות/ לא לעשות משהו.
ממה שכתבת זה נשמע, שאת קצת מתבטלת לרצונו, הוא רוצה ככה ואני רוצה ככה , אז את עושה מה שהוא רוצה, את צריכה לזכור ולהבין שהדעה שלך והרצונות שלך חשובים לא פחות. זה טוב ויפה שהוא רוצה שתעשו דברים מסוימים , אבל את צריכה לרצות או לא לרצות אותם, ואין שום דבר פגום במה שאת חווה ומרגישה ואל תתני לו לגרום לך להרגיש כאילו את לא בסדר , שונה, זה לא בהכרח לא בסדר .
אוקיי, אחרי כל זה, ממה שכתבת זה נשמע שהוא ממש אוהב אותך, רוצה אותך לידו ורוצה להביע את האהבה שלו אלייך גם בזמנים כאלה ורוצה לדעת שגם בזמנים כאלה את רוצה אותו, אבל זה לא שיש רק דרך אחת להביע אהבה - רק בעזרת מגע. יש כל כך כל כך הרבה דרכים.
בעיניי כדאי שתשבי איתו ותגידי לו , שאת אוהבת אותו , קודם כל , שידע את זה, ושאת רוצה אותו, ואת מצטערת שהוא מרגיש לפעמים שאת לא רוצה אותו , אבל הדרך שלך להביע את האהבה שלך כלפיו בזמנים האלה זה בצורות אחרות, ושקשה לך שככה הוא מגיב, כשממש ממש חשוב לך דברים מסוימים. ואת מבינה שכל מה שהוא עושה ורוצה זה מתוך אהבה , אבל שאולי כדאי שתלמדו ביחד, איך אפשר להביע קרבה ואהבה אחד כלפי השנייה גם בלי מגע בעצם צריך לקחת את הפער הזה שנפער אצלו בזמנים האלה ולמלא אותו בצורה אחרת . בהצלחה
נשמע קנאי ושתלטן בצורה קיצוניתרחלה2020אחרונה
להתייעץ דחוף עם דמות שאת סומכת עליה ועדיף לא מהמשפחה.
להתחיל לטפטף לו ללכת לטיפול
גנטיקה להמוניםפשוט אני..

אתם שואלים,

אני עונה,

אני אולי אטעה אז אל תסמכו עלי,

אבל יותר סביר שלא ☺️


שאלות על גנטיקה בהיבט רפואי,

הורשה,

תורשה,

מורשה,

זוגיות,

Pgd,

שאלות על גנטיקה בהיבטים פליליים,

מה שעולה בדעתכם.


שכוייח וכל טוב!

אשכרה עברו 5 שנים מאז? לא יאומן. עברנו מגפה עולמיתדי שרוט

ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.


 

יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים

 

עוד אחד דחוף ממשלאחדשה
אמאל'ה הזמן טסססספשוט אני..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

וואו אני ממש זוכרת את השרשור הזהנגמרו לי השמות
כמה צחקתי, זה באמת ענק! 😂
וואו זה לבכות 🤣🤣אונמראחרונה
אחריות הורית לוקה בחסרלביטה

מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?

אסביר,

הוא איש טוב ואבא טוב.

לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.

מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.


כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.

הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.

הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.

חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.  


כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.

מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.

הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.

עד שהוא נכנס הביתה.

הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.

על הכל הוא מוותר.

מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.

עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.


פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.

אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.

ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.

מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.


ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.

עדיין הכל נותר על כנו.

מה כן אפשר לעשות? 

לא סתם הקב"ה ברא לילד 2 הוריםאורי8

זה בריא ומייצר גמישות נפשית ומחשבתית שאבא ואמא שונים. ושעם כל הורה מתנהלים אחרת. את נותנת להם צד חשוב מאוד באישיות . אבל נם יכולים כם להתרם ממה שקורה אצלו. שם הם קצת מתפרקים ומרשים לעצמם להשתולל ולהיות פחות בתוך הגבולות,  מי אמר שזה רע? אני חושבת שזה בריא לנפש שיש גם מקום להשתולל, לפרוק ואפילו להתחצף קצת. זה לא באמת מזיק להם. מבינה ממש שזה קשה לך, גם לי קשה להגיע לבית הפוך... ואני יכולה להתחרפן מזה, רק שב"ה יש ביני לבין בעלי יחסים טובים, ועל כל פשעים תכסה אהבה... וממה שאני מבינה אתם במצב אחר. במצב זוגי לא טוב יש נטיה לשחור לבן, וככה את מתארת את המצב אצלך יש קסם, ואצלו כאוס. טובת הילדים שלך שתתני לילדים שלך לחוות את 2 ההורים שלהם . מניחה שרוב הזמן את איתם ואת נותנת גבולות וסדר , אז מידי פעם עם אבא יש בלאגן, זה לא יפגע בהם, הפוך הם יגדלו להיות ילדים יותר בריאים בנפשם( הסדר נותן רוגע ושגרה  , קצת בלאגן מייצר ילדים יותר יצירתיים, ועם יותר אומץ ותעוזה , חשוב מאוד בחיים ). לכן, אני מציעה, שחררי, תני להם להנות עם אבא שלהם, זה האבא שהם קיבלו מהקב"ה ואת לא המחנכת שלו , הוא באמת לא הילד'שלך, תני לו להיות אבא בדרכו. לא תארת פה שום דבר מסכן חיים( זה הדבר היחיד שאני רבה עם בעלי עליו בענין , כשהוא מרשה דברים שמסוכנים בעיני , לראות מסך בשעה מאוחרת לא מסכן חיים...)

 

נר איש וביתו ✨🏡נגמרו לי השמות

נר איש וביתו

דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,

מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים

דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.

שנר איש וביתו.

"ואישתו היא ביתו"

איש ואישתו.

בבית.

פנימה.

כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו

רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.

נתרכז בביתנו פנימה.

נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם, 

נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.

גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,

גם במחיר אחר.

כמה שנצטרך.

עד שנרגיש שאנו מלאים.

וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.

 

נר ה' נשמת אדם

ה', הקב"ה -

אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו

שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו

ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.

 

נשמת אדם -

נשמה שנתת בי טהורה היא.

ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.

ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.

טהורים הם.

כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.

כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
 

וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן

כוונותיהם טהורות.

וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.

נלמד גם אנחנו יחד.

נלבן. נברר. נתקרב.

נגדל מזה. נתעצם.

 

נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,

בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".

והרוב טוב.

ולא צריך לחפש את ה"כל".

נדבק ברוב. ברוב הטוב.

נגדיל אותו.

נמשיך ללמוד אחד את השנייה.

נמשיך ללמוד את עצמינו.

"מוסיף והולך"

נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד

עוד תובנה,

עוד קירבה,

עוד אהבה,

עוד כלים,

עוד תקשורת,

עוד גדילה זוגית ואישית.

 

8 נרות 

8 - מעל הטבע.

נס.

ימים של ניסים, הלל והודיה.

*מעל* הטבע.

וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו

וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.

נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו

מה היה שם?

היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?

ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?

מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?

מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?

 

"לא טוב היות האדם לבדו" -

לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב

"אעשה לו עזר כנגדו" -

כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.

מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.

מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.

 

המבט על הזה,

מעל,

יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.

מעל הטבע האנושי שלנו.

להתגבר.

להתגדל.

להרחיב את כוחות הנפש שלנו.

לעלות מעלה מעלה.

להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.

ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו, 

לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.

ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)

לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?

 

ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -

מ-קץ

עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -

וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.

ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור. 

בלב שלנו.

בלב של החצי השני שלנו.

נראה גם את האור שבו/בה.

את כל הטוב שבו/בה.

נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,

מה הוביל לכך,

מה אני הכי הייתי צריך שם?

מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?

 

לכן נזכור -

כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.

כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.

גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.

כשאנחנו נמצאים במשבר - 
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.

קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.

 

כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.

 

נר החיים

הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",

והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.

"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.

ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.

תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.

אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.

הטומאה היא היעדר החיים.

וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"

איתה, ורק איתה אני אראה חיים.

איתו, ורק איתו אני אראה חיים.

ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר. 

כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.

נתחזק בחיים.

בשלמות.

בשלום.

בבלעדיות.

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים

 

רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*

 

רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.

רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.

תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.

לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.

לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.

להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.

להסתכל *לה* בעיניים

לשמח *אותה*

להצחיק אותה

לפלרטט איתה

לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום

לשלוח לה אימוג'ים אוהבים

לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?

לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.

 

אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.

אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.

זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.

כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!

אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!

כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.

 

-----------

 

"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך

והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.

תהיי האישה שלו, ורק שלו.

שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.

ראי חיים ואהבה יחד איתו

כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.

השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.

להביט בו בעיניים

לשמח אותו

לצחוק איתו

להעריך ולתמוך בו

לאהוב אותו.

אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.

אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.

זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.

כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!

אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!

כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.

אם מישהו רוצה גרסה מקוצרת פשוט אני..

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

 

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

 

(GPT)

יש את הגרסה של די שרוטדי שרוט
נר איש וביתו - תדליקו אחד את השני.
במשמעות החיובית של המילה זו אחלה גירסה נגמרו לי השמות
תודהנפשי תערוג
לצערי אני לא מצליח לקרוא את הגרסה הארוכה
מנפלאות הAIנגמרו לי השמות
ממש במקום להעסיק קצרנית... 😅
ואני רק אגיד ששווה לקרוא את הגרסה הארוכה...בארץ אהבתי

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

תודה רבה יקרה ❤️ ממש משמח לשמוע ב"ה 🙏נגמרו לי השמותאחרונה

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו


 

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

תודה על הגירסה המקוצרתהעני ממעש
(התודה לפשוט אני ולצ'אט גיפיטו😅)נגמרו לי השמות
יש משהו שמפריע לי ואשמח לשתףאנונימית:)

בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.

היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?

חחחח תודה

אם הם יהיו כמה שעות ביחדפשוט אני..

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

 

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

טעיתי. הבנתי לא נכוןיעל מהדרום
אם זה מפריע לך-אז זה מפריע לך!*אשתו של בעלי*

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

מסכימה...לומדת כעת
רק לא כדאי לעשות מזה עניין גדול מדישלג דאשתקד
כי זה בעצמו יכניס רעיונות, בפרט אם אתם באמת נשואים טריים.. 
אפשר להבין אותך. תחושות של זוג טרי טריאלישבע999

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?


זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".


אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".


אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

כל הטעויות הלא פרקטיות התחילו ממטרה פרקטיתשוקו.
פרקטית מי שרוצה לשמור על עצמו על ביתו ועל הזוגיות יתרחק מאוד מאוד


גרוע והתחושה שלך נכונהזיויק
לדעתי זה שונה מעבודה מקצועית
אתה משתמש במילים קשותשלג דאשתקד

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

זה באמת מורכבהסטורי

השאלה אם יש לו ברירה.

לי לא היה מפריע, אם מפריע לך תגידי לו בצורהאור123456
מכובדת ואני מקווה שהוא יכבד 
קשה לתת גבולות ברוריםהעני ממעש

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת


הצלחה רבה 

אני ממש מבינה למה זה מפריעיעל מהדרום

לק"י


לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.


ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

בעיניי אם הכרחימאמינה-בטוב

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

אפשרתהילה 3>

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

החשש מובןנפשי תערוג

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

 

 

אני לא אוהב להגיב לדברים כאלו מהסיבההמצפה לישועה

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.


זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.


הדרך הכי טובה לדעת אם זה תקיןמישהי נשואה

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

חזק שלךזיויק
לא הייתי עושה את זהשלג דאשתקדאחרונה

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

איני יודעת מה לעשות?אורית יעל

ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.

בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.

הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.

הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.

הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל

בישלתי , גם בשביל אותו אדם.

בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.

עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.

התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.

אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.

חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי

ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".

היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים

אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.

היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.

ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.

אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.

אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת

אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה

אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...

כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.


 

מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה

ולגבי שם של  גרושה עדיף

אבל לחיות בנחת ובשלווה .

נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.

אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו 

הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה

 

 

יש פה כמה דבריםכל היופי

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו


אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.


הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.


השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?


האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.


מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.


בהצלחה יקרה!


וואו, כואבהסטורי
יותר מהכל, כואב שאינכם מצליחים לתקשר. בבסיס נשמע שבעלך אדם טוב עם רצון טוב, אבל בלי פרופורציות נכונות.


מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

ממש בשולי הדבריםפשוט אני..

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?


אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

ממש לא הדבר היחיד שמוזר בשרשור...לאחדשה
לא נשמע שזה רק חסדנעמי28

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.


הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

נשמע מוזר קיצונילביטה
נשמעתהילה 3>

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.


ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.


קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.


לבעלך יש לב רגיש זה טוב בשבילךאדם פרו+

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון


 

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

 

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.


 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

 

רפרוף קצר על כל ההודעות שלך כאן...השתדלות !

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

 

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אשכרה לכל שרשור פה צריך "בפרקים הקודמים"נעמי28
כל החיים שלנו זהמתלבט34
מה היה בפרקים הקודמים... 
רק רוצה להאירעוד מעט פסחאחרונה

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

הכל עניין של מיומנותדובדבני

נחמץ הלב מהרעב...

בעיני, הכל עניין של מיומנות. 

בישול זו מיומנות נרכשת. לא מתחברת לכך שבישול זה צ'יק צ'ק.

עקבו אחר ילדים שמתנסים בפעמים ראשונות לבשל...

אפילו אורז שזה עניין של 10 דקות הכנה באין הדרכה צמודה קשה לקלוט בדיוק באיזה שלב להוסיף את המים ומתי לכבות את הלהבה.

אבל מה? זה עניין של מיומנות.

אני בהמלצה ללכת על תקופת רכישת מיומנות בבישול. 

זה ייקח זמן וזה לא יהיה פשוט אבל אח''כ זה משתלם.

קח את זה כאתגר שווה כפי שאמרו קודמי בתגובות. 
בהצלחה 

נשואים טרייםנשואה127

היי

מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...

תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה? 

בעיה ידועה וגם הפתרון...זיויק

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

קודם כל מזל טוב גדול לחתונההסטורי
שנית - להחליט באמת שכל ההרחקות המופיעות בהלכה, הן קו אדום חד משמעי. לא מעבירים חפצים, שמים בינכם סימן כשאתם יושבים לאכול לבד וכו'. כשמקפידים על זה, המגע כבר אינו אופציה.


שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.


בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

בעיה מוכרת ומבורכתשלג דאשתקד

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.


עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.


אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.


מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

תגידו כל בוקר תודה על המקום שלכםמשה

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

המון מזל טוב וברכה בע"ה!לאחדשה

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

רק אומרת שמפעם לפעם זה נהיה יותר קלאמונה :)

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

זה עניין של החלטהרקלתשוהנ

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

 

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

לדעתי צריך לסייגשלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 17:49

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

מציע לדייקהסטוריאחרונה

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

 

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

 

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

 

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

מחזקים ומתחזקים יחד במהות מצוות טהרת המשפחהנגמרו לי השמות

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

 

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

 

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

 

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

 

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

 

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

 

וזה ממש לא סתם.

 

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

 

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

 

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

 

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

 

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

 

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

 

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

 

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

 

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

 

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

 

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

 

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

 

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

 

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

 

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

 

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

 

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

 

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

 

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

 

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

 

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אולי יעניין אותך