נכנסתי למערה, והיה חשוך. ריח של לילה עמד באוויר. השתהתי לרגעים, גיששתי כמה צעדים לפני וכמעט שמעדתי בהתנגשות על פני שולחן עשוי מתכת קרה וקשה. על השולחן ניצבה קדרה, מקדרה זו נדף ריח הלילה. אצבעותי פגשו בגישושם בנר ומצת. הדלקתי את הנר והבטתי לפנים הקדרה. נוזל שחור משחור השתקף אלי מתוך הקדרה.
באחת, אחזני פיתוי שלא ידעתי כמותו מעולם, הכנסתי את ראשי לפנים הקדרה וגמעתי קמעה.
צעקה ארוכה וחדה, סופות מתנגשות, ברקים ורעמים, מים ואש נשפכים כמחול חרבות, עור צורב, חור שחור עמוק ושואב ונקודה כסופה במרכזו. מחזה רועד, אני רועד, הגוף מעלה אדים מוצקים, טלטלה גופנית, חושך סופני ופיצוץ עז.
פקחתי את עיני, ומצאתי עצמי נופל באוויר באמצע המדבר, אור היום צורב בעיני, הקרקע מתקרבת במהירות. פשטתי את ידי ואת רגלי לכל עבר וצעקתי. נפלתי על הקרקע והרגשתי איך גופי נסדק, ומן הסדקים זורמים נחילי אש נוזלית ושוטפים את החול.
פקחתי את עיני שנית, ורחפתי מעל לגופי. פתחתי את ראשי המונח על הקרקע כפתיחת קופסא פשוטה, והוצאתי ממרכזו חבילה. סגרתי את ראשי חזרה, וטמנתי את החבילה בכיסי. כמו מיד נמשכתי כלפי מטה והתאחדתי חזרה עם גופי.
קול עמוק ורם נשמע. קול מרטיט לב הצועק בכל כוחו ביאוש. צפיתי איך היאוש יוצא מן הקול, מזדחל ועוטף אותי בחיבוק מוות. ניסיתי להשתחרר מכבלי היאוש, והרגשתי שאני נופל מטה מטה לתהומות החשיכה והאפלה.
לפתע נזכרתי בנקודה הכסופה במרכז החור השחור. התאמצתי בכל כוחי להמשיך ולאחוז בזיכרון זה, על אף היותו חמקמק בכבלי היאוש. בעודי מתרכז בנקודה הכסופה בכל כוחי, הרגשתי כיצד גרוני מתאמץ ומשמיע קולות חלושים. היו אלה קולות ניחרות, ואט אט הרגשתי שמגרוני פורצת שירה. שירה שהחלה חלושה, ועם הזמן הלכה והתחזקה. שירה רכה, ועם זאת בעלת עצמה, שירה נאוה כרגע נשיקת השמש לראשי ההרים באור הבוקר. וברגע התייצבות השירה בגרוני, כבלי היאוש נקרעו ונסוגו ממני. מפי יצאו ניצוצות אהבה, ועורי קרן ברוך שליו.
פקחתי את עיני בשלישית, וראיתי אור.
באחת, אחזני פיתוי שלא ידעתי כמותו מעולם, הכנסתי את ראשי לפנים הקדרה וגמעתי קמעה.
צעקה ארוכה וחדה, סופות מתנגשות, ברקים ורעמים, מים ואש נשפכים כמחול חרבות, עור צורב, חור שחור עמוק ושואב ונקודה כסופה במרכזו. מחזה רועד, אני רועד, הגוף מעלה אדים מוצקים, טלטלה גופנית, חושך סופני ופיצוץ עז.
פקחתי את עיני, ומצאתי עצמי נופל באוויר באמצע המדבר, אור היום צורב בעיני, הקרקע מתקרבת במהירות. פשטתי את ידי ואת רגלי לכל עבר וצעקתי. נפלתי על הקרקע והרגשתי איך גופי נסדק, ומן הסדקים זורמים נחילי אש נוזלית ושוטפים את החול.
פקחתי את עיני שנית, ורחפתי מעל לגופי. פתחתי את ראשי המונח על הקרקע כפתיחת קופסא פשוטה, והוצאתי ממרכזו חבילה. סגרתי את ראשי חזרה, וטמנתי את החבילה בכיסי. כמו מיד נמשכתי כלפי מטה והתאחדתי חזרה עם גופי.
קול עמוק ורם נשמע. קול מרטיט לב הצועק בכל כוחו ביאוש. צפיתי איך היאוש יוצא מן הקול, מזדחל ועוטף אותי בחיבוק מוות. ניסיתי להשתחרר מכבלי היאוש, והרגשתי שאני נופל מטה מטה לתהומות החשיכה והאפלה.
לפתע נזכרתי בנקודה הכסופה במרכז החור השחור. התאמצתי בכל כוחי להמשיך ולאחוז בזיכרון זה, על אף היותו חמקמק בכבלי היאוש. בעודי מתרכז בנקודה הכסופה בכל כוחי, הרגשתי כיצד גרוני מתאמץ ומשמיע קולות חלושים. היו אלה קולות ניחרות, ואט אט הרגשתי שמגרוני פורצת שירה. שירה שהחלה חלושה, ועם הזמן הלכה והתחזקה. שירה רכה, ועם זאת בעלת עצמה, שירה נאוה כרגע נשיקת השמש לראשי ההרים באור הבוקר. וברגע התייצבות השירה בגרוני, כבלי היאוש נקרעו ונסוגו ממני. מפי יצאו ניצוצות אהבה, ועורי קרן ברוך שליו.
פקחתי את עיני בשלישית, וראיתי אור.