כתבתי כבר את הסיפור שלי בפורום בכיפה, אך אשתף אותכן גם...
מזהירה סיפור כואב אך תיזכורנה שניסינות שונים באים לאנשים שונים:
נשמה טהורה ירדה לעולם להיות אצלי ברחם 9 חודשים ולצאת ממנה בד´ כסליו ללא רוח חיים.
שבוע 39 יום רביעי מרגישה ירידה בתנועות הולכת למוקד ברמת אשכול ב2 בצהריים- אולטראסונד- רואים דופק ועוד פעם מדאיגים אותי שיש ריבוי מים ועובר גדול בלה בלה בלה... יש חדש תחת השמש? כבר שיגעו אותי על הריבוי מים מאז שבוע 32 ועשיתי מלא בדיקות ולא גילו שום בעיה...
שולחים אותי למוניטור ולפני המוניטור אכלתי פלאפל וקולה ומרגישה יותר תנועות. עולה על המוניטור רק בערך ב6 בערב יש דופק מרגישה תנועות ו3 צירים. מראים לאחות ולרופא ואמר לחזור למחרת לעוד מוניטור למוחרת.
יום חמישי: 8 בבוקר חוזרת למוניטור מרגישה תנועות ויש דופק.. שמחים ומאושרים אני יורדת לעיר פוגשת חברה לקפה וארוחת בוקר.. ואז יוצאת עם בעלי לקבר רחל לבקש לידה קלה. חוזרים הביתה מרגישים תנועות וצירים כל 20 דקות לא רציני מספיק ב10 בלילה כבר מרגישה כל 10 דקות ציר, וב11 מפסיקים הצירים ואני הולכת לישון.
יום שישי: אני קמה לא מרגישה תנועות ולא זוכרת שהרגשתי בזמן שישנתי...טוב עדיין לא נלחצת עושה ספונז´ה לרצפה לכבוד שבת קודש, ומעדכנת את בעלי שבירושלים..שאין תנועות רק קצת צירים אך אני שותה תה מתוק מתוק ותכף אשכב על צד ימין לבדוק מה עם התינוקת.
9 בבוקר אוכלת פופייס מתוק + יורגוט מתוק שוכבת חצי שעה על ימין חצי שעה על שמאל..המחשב נייד לידי אני גולשת בין פורמים... וכלום.. טוב הולכת לקופת חולים ביישוב כי אני יודעת שהרופא נשים בדרך כלל נמצא בימי שישי.. אך דווקא שישי הזה הוא לא היה..ואמרו סעי לרמת אשכול.. יופי אנחנו כבר בלי הרכב שהשכרנו ואני צריכה ב10 וחצי להתחיל בטרמפים לרמת אשכול?! מתקשרת בוכה לבעלי שכבר בדרך הביתה.. שיגיע איכשהו לרמת אשכול..מתקשרת אז לרמת אשכול להגיד שאני באה למוניטור גם היום... אומרים לי אין מצב יום שישי עוד מעט סוגרים לכי לבית חולים. שוב מתקשרת בוכה לבעלי שיבוא הביתה ישכיר רכב ויביא את התיק לידה אני מחכה לו בטרמפיאדה.. אני מצד אחד דואגת מצד שאני יום לפני ויומיים לפני הייתי על מוניטר וראיתי שהכל היה בסדר.. אז גם עכשיו יהיה בסדר.. בעלי מגיע 11 וחצי מביא רכב מהיישוב נוסעים במהירות לביקור חולים מגעים לפני 12 12 ועשרה כבר אני על מוניטור ואחות לא רחמנייה כלל מתעצבנת שהיא לא מוצאת דופק, אני כבר עם דמעות כשהיא צורחת רופא רופא גש לפה עם אולטראסונד... רופא נכנס עם אולטראסונד נייד וגם לא מוצא דופק האחות והרופא אומרים מכניסים את הבעל. בשלב הזה הדמעות שלי נפסקות ואני כבר מבינה מה הסרט הבא..ובעלי נכנס בחיוך "נו הכל בסדר?" ואז רואה את הפרצופים של שלושתינו ומבין שלא... ולשואל שוב ושוב את מסך האולטראסונד נו איפה הדופק...ומסתכל עלי כשעיניים שלי בריצפה ... הרופא מסביר שהעובר מת...ואני שאולת ברעד ובשפיות "ואני צריכה לעבור לידה רגילה?" והרופא הסביר שכן אחרי זירוז אני אצטרך לעבור לידה רגילה..והאחות אמרה שמחכים לחדר לידה שיתפנה ואז יתחילו את התהליך. וכך עם האינפורמציה הזאת עזבו אותנו לבד.. והתפנה חדר לידה רק אחרי 5 שעות כן כן 5 שעות בחדר קבלה כשכל מה ששומעים ברקע זה אישה צורחת מכאבים ואחרי כמה זמן תינוק צורח וחוזר חלילה היה ממש ממש עמוס...הדלקתי נרות שבת ובשעה רק 5 נכנסנו לחד לידה הביאו לי זירוז אני נרדמתי בעלי נרדם על מזרון וב11 בלילה התחילו לי צירים ביקשתי משהו להקלה, קיבלתי טשטוש שהיה מאוד נחמד אך לא עזר לצירים..ביקשתי אפידורל וביחד עם הטישטוש הצלחתי להירדם שוב עד 2 כשפתאום הרגשתי שמשהו קורה ..קראתי למיילדת..פתיחה 6..2 וחצי פתיחה 9 ואז מיד פתחיה 10 מתחילים ללחוץ כבר לא היו בי כוחות ובראש לא היה לי את הדחף של "תכף תהיי אמא" אך כן רציתי אותה כבר בחוץ לחצתי ולחצתי כמו שלמדתי בקורס של מיכל פיקלשטיין- מאוד ממליצה.. ואז היא יצאה..ראיתי שם את הרופאת ילדים שבדיוק נכנסה לראות את התינוקת,לקחתי את ידה ולא עזבתי אותה.והמיילדת אומרת בקול מאוד מצער תינוקת יפה ובריאה עם קשר בחבל הטבור קרוב לפופיק שלה. מנגבים אותה ושואלים אם אני רוצה לראות. אומרת שכן, ורואה תינוקת יפה וג´ינג´ית שלווה כמו מלאך.. בעלי שהיה מאחורי הווילון כי היה לו קשה, נכנס ואומרת לו שכדאי שיראה אותה,גם מעיף מבט ובוכה..
משאירים אותנו לבד בחדר עוד מספר שעות.. ואז מעבירים אותי לבניין ממול למחלקה אחרת כדי שלא אצטרך להיות ליד יולדות..
עכשיו אני בבית שלי, כואבת שאני לא כותבת את הסיפור לידה שרציתי כ"כ גם לכתוב...אני עוברת לפורום ה"אחר" (של אובדן)
ואחזור לכאן בעזרת ה´ עוד כשלושה חודשים עם בחילות.
מאוד נהנתי כאן, ותודה למי שקראה עד כאן והייתה איתי הלום..
שבוע 39 יום רביעי מרגישה ירידה בתנועות הולכת למוקד ברמת אשכול ב2 בצהריים- אולטראסונד- רואים דופק ועוד פעם מדאיגים אותי שיש ריבוי מים ועובר גדול בלה בלה בלה... יש חדש תחת השמש? כבר שיגעו אותי על הריבוי מים מאז שבוע 32 ועשיתי מלא בדיקות ולא גילו שום בעיה...
שולחים אותי למוניטור ולפני המוניטור אכלתי פלאפל וקולה ומרגישה יותר תנועות. עולה על המוניטור רק בערך ב6 בערב יש דופק מרגישה תנועות ו3 צירים. מראים לאחות ולרופא ואמר לחזור למחרת לעוד מוניטור למוחרת.
יום חמישי: 8 בבוקר חוזרת למוניטור מרגישה תנועות ויש דופק.. שמחים ומאושרים אני יורדת לעיר פוגשת חברה לקפה וארוחת בוקר.. ואז יוצאת עם בעלי לקבר רחל לבקש לידה קלה. חוזרים הביתה מרגישים תנועות וצירים כל 20 דקות לא רציני מספיק ב10 בלילה כבר מרגישה כל 10 דקות ציר, וב11 מפסיקים הצירים ואני הולכת לישון.
יום שישי: אני קמה לא מרגישה תנועות ולא זוכרת שהרגשתי בזמן שישנתי...טוב עדיין לא נלחצת עושה ספונז´ה לרצפה לכבוד שבת קודש, ומעדכנת את בעלי שבירושלים..שאין תנועות רק קצת צירים אך אני שותה תה מתוק מתוק ותכף אשכב על צד ימין לבדוק מה עם התינוקת.
9 בבוקר אוכלת פופייס מתוק + יורגוט מתוק שוכבת חצי שעה על ימין חצי שעה על שמאל..המחשב נייד לידי אני גולשת בין פורמים... וכלום.. טוב הולכת לקופת חולים ביישוב כי אני יודעת שהרופא נשים בדרך כלל נמצא בימי שישי.. אך דווקא שישי הזה הוא לא היה..ואמרו סעי לרמת אשכול.. יופי אנחנו כבר בלי הרכב שהשכרנו ואני צריכה ב10 וחצי להתחיל בטרמפים לרמת אשכול?! מתקשרת בוכה לבעלי שכבר בדרך הביתה.. שיגיע איכשהו לרמת אשכול..מתקשרת אז לרמת אשכול להגיד שאני באה למוניטור גם היום... אומרים לי אין מצב יום שישי עוד מעט סוגרים לכי לבית חולים. שוב מתקשרת בוכה לבעלי שיבוא הביתה ישכיר רכב ויביא את התיק לידה אני מחכה לו בטרמפיאדה.. אני מצד אחד דואגת מצד שאני יום לפני ויומיים לפני הייתי על מוניטר וראיתי שהכל היה בסדר.. אז גם עכשיו יהיה בסדר.. בעלי מגיע 11 וחצי מביא רכב מהיישוב נוסעים במהירות לביקור חולים מגעים לפני 12 12 ועשרה כבר אני על מוניטור ואחות לא רחמנייה כלל מתעצבנת שהיא לא מוצאת דופק, אני כבר עם דמעות כשהיא צורחת רופא רופא גש לפה עם אולטראסונד... רופא נכנס עם אולטראסונד נייד וגם לא מוצא דופק האחות והרופא אומרים מכניסים את הבעל. בשלב הזה הדמעות שלי נפסקות ואני כבר מבינה מה הסרט הבא..ובעלי נכנס בחיוך "נו הכל בסדר?" ואז רואה את הפרצופים של שלושתינו ומבין שלא... ולשואל שוב ושוב את מסך האולטראסונד נו איפה הדופק...ומסתכל עלי כשעיניים שלי בריצפה ... הרופא מסביר שהעובר מת...ואני שאולת ברעד ובשפיות "ואני צריכה לעבור לידה רגילה?" והרופא הסביר שכן אחרי זירוז אני אצטרך לעבור לידה רגילה..והאחות אמרה שמחכים לחדר לידה שיתפנה ואז יתחילו את התהליך. וכך עם האינפורמציה הזאת עזבו אותנו לבד.. והתפנה חדר לידה רק אחרי 5 שעות כן כן 5 שעות בחדר קבלה כשכל מה ששומעים ברקע זה אישה צורחת מכאבים ואחרי כמה זמן תינוק צורח וחוזר חלילה היה ממש ממש עמוס...הדלקתי נרות שבת ובשעה רק 5 נכנסנו לחד לידה הביאו לי זירוז אני נרדמתי בעלי נרדם על מזרון וב11 בלילה התחילו לי צירים ביקשתי משהו להקלה, קיבלתי טשטוש שהיה מאוד נחמד אך לא עזר לצירים..ביקשתי אפידורל וביחד עם הטישטוש הצלחתי להירדם שוב עד 2 כשפתאום הרגשתי שמשהו קורה ..קראתי למיילדת..פתיחה 6..2 וחצי פתיחה 9 ואז מיד פתחיה 10 מתחילים ללחוץ כבר לא היו בי כוחות ובראש לא היה לי את הדחף של "תכף תהיי אמא" אך כן רציתי אותה כבר בחוץ לחצתי ולחצתי כמו שלמדתי בקורס של מיכל פיקלשטיין- מאוד ממליצה.. ואז היא יצאה..ראיתי שם את הרופאת ילדים שבדיוק נכנסה לראות את התינוקת,לקחתי את ידה ולא עזבתי אותה.והמיילדת אומרת בקול מאוד מצער תינוקת יפה ובריאה עם קשר בחבל הטבור קרוב לפופיק שלה. מנגבים אותה ושואלים אם אני רוצה לראות. אומרת שכן, ורואה תינוקת יפה וג´ינג´ית שלווה כמו מלאך.. בעלי שהיה מאחורי הווילון כי היה לו קשה, נכנס ואומרת לו שכדאי שיראה אותה,גם מעיף מבט ובוכה..
משאירים אותנו לבד בחדר עוד מספר שעות.. ואז מעבירים אותי לבניין ממול למחלקה אחרת כדי שלא אצטרך להיות ליד יולדות..
עכשיו אני בבית שלי, כואבת שאני לא כותבת את הסיפור לידה שרציתי כ"כ גם לכתוב...אני עוברת לפורום ה"אחר" (של אובדן)
ואחזור לכאן בעזרת ה´ עוד כשלושה חודשים עם בחילות.
מאוד נהנתי כאן, ותודה למי שקראה עד כאן והייתה איתי הלום..
