מקווה שלא יהיה נפיץ מידי אבל שואלת באמת מתוך רצון להבין את הגישה.
היו כמה תגובות שכתבו שלא אוכלות משלוחים ביתיים כי לא סומכות על הכשרות.
עכשיו ממש התכווצתי לקרוא את ההודעות האלה.
בסוף המטרה של משלוחי מנות היא להרבות אהבה ואחווה, אז איך זה שאפשר בשם איזשהו הידור בכשרות לזרוק את המשלוח הזה לפח כלאחר יד? (אני לא מדברת על איסטנסטיות אלא על כשרות)
זה אפילו קצת הזכיר לי את הסיפורים מימי בית שני שהיו מחלוקות על טהרה וקבוצות שהחמירו יותר אז לא אכלו אחת אצל השניה בגלל המחלוקות וכולנו יודעות לצטט על מה חרב בית שני.
אצלי בבית הקפידו על כשרות מהדרין בהכל, בשר חלק, לא חלב נוכרי וכו' אבל כשהיינו נוסעים לסבא וסבתא שלי, למרות שההורים שלי ידעו שאצלם מספיקה כשרות רבנות- אכלנו הכל רגיל. אני חושבת שזה קשור לאיזו פסיקה שההורים שלי קיבלו בתחילת נישואיהם אבל בכל אופן יש פה איזה שיקול ערכי בתוך הפסיקה ההלכתית.
אני גם מכירה (מקווה שאני מדייקת) שאדם נאמן להעיד על עצמו, ואם אדם אומר שהוא שומר כשרות אז מותר לאכול אצלו (זה נכון כמובן רק במטבח פרטי ולא מסחרי- מסעדה וכו')
גם בסוף מה כבר מביאים במשלוחי מנות ביתיים- מאפים כאלה ואחרים בד"כ? מה כבר יכול להיות כ"כ משמעותי בכשרות? זה לא בשר, עוף וכו'.
וגם, נראה לי שבדכ גם אנשים שמסתפקים בכשרות רגילה (שהיא כשרה לחלוטין, חשוב לי להגיד), ישתדלו שהמשלוח יהיה באיזה סטנדרט שמתאים לכולם (נגיד חברים שלנו שתמיד מכינים משלוחים ממש שווים תמיד דואגים לכתוב שכל המוצרים מהדרין, כי הם עצמם ביום יום לאו דווקא משתמשים במהדרין)
בקיצור, חפרתי קצת מסביב אבל באמת אשמח להבין איך בשם הידור בכשרות, יוצרים התבדלות כזו ובעצם פוגמים ברעיון המקורי של משלוח מנות?
ובאמת שזה לא מופנה לאף אחת באופן אישי כביקורת. אני באמת אשמח להבין את הגישה שעומדת מאחורי זה
(ואני מדגישה גם שאני מדברת רק על העניין הכשרותי ולא על אלא שאמרו שזה מגעיל אותן מקטע איסטניסטי)
