מצטערת לשמוע שזה מה שאת מרגישה .

ממליצה לך ממש קודם בשביל עצמך ללכת לייעוץ 

בטוחה שעוברים עלייך דברים לא פשוטים.

ויכול להיות ששיתוף גורם מקצועי

ייתן לך את הכלים הנכונים להתמודד עם זה בצורה נכונה 

מאחלת לך רק טוב בעזרת ה 

המצב באמת על הפנים שחבל על המילים..

זה אפשרי אתה יודע?

ואחר כך תביע דעה בעניין.

אתה פשוט הזוי לפעמים.

מה קשור עכשיו דת?

תתחיל לדבר לעניין ותפסיק למנות את כל מה שאתה חושב עליי כשזה בכלל לא קשור לנושא.

(וזו לא ההודעה הראשונה שאתה עושה את זה, רק שבפעם הקודמת בחרתי להתעלם).

אז אם כבר אנחנו מדברים על זה, בוא תגיד לי מה כל כך כואב לך?

שאני לא חושבת כמוך?

שאני לא מקפידה על כל מצווה כמוך?

באמת, מה אוכל אותך שאתה כל הודעה צריך להזכיר את הדת?

אז בוא, לא שאני צריכה לתת לך הסברים, אבל כדי קצת להרגיע אותך, אני דתיה. ואם הייתי נגד הדת או הרבנים אז תאמין לי שלא הייתי נשארת דתיה.

אתה חרדי שמצליח לקיים את כל ההלכות קלה כבחמורה? אתה מיסטר פרפקט? אשריך. מה אתה רוצה ממני? תפסיק כבר להיות כזה חסר סובלנות כלפי כל מי שלא כמוך. אני מקווה שזה יוצא ממך רק פה מאחורי מקלדת ולא בחיים האמיתיים שלך, אחרת אני מרחמת על כל מי שסביבך.

לגבי שאני נגד גברים כל הזמן, מצחיק שאתה חושב ככה, כי אני מקבלת פה הודעות שהדעות שלי ממש שובניסטיות ושאם גבר היה אומר אותן כולם היו קופצים עליו.

לידעתך, אני מאוד מבינה את הצורך של הגבר למין וכתבתי שכשיש אהבה בין בני הזוג זה בסדר לקיים יחסים גם אם אין כל כך חשק ושזה לא שווה לאונס. אז על מה אתה כל כך מתקומם? איפה כתבתי שלגבר אין צורך לרגש? תפסיק כבר להעיף אשמות חסרות בסיס לכל עבר.

לענייננו,

דווקא הסכמתי עם התגובה שכתבת, חוץ מהשורה האחרונה שממש הגעילה אותי. כל עוד אתה מעולם לא היית במקום הנחדר כשגבר ששוקל פי 2 ממך רוכן עליך כשזה בחוסר הסכמה - אל תעז לומר שזה לא אונס. לכן הצעתי לך לנסות להרגיש מה זה ואז להביע את דעתך על הגדרת אונס.

מה, רק המחשבה על זה מגעילה אותך?

תנסה לדמיין מה זה לחוות את זה..

אבל אני חושבת שזה לא שחור ולבן. לא כל קיום יחסים שהוא לא 100% מהתלהבות שווה לאונס. זה הרבה תלוי במקום הריגשי ובמצב היחסים.

במצב תקין כשיש אהבה אמיתית, גם כשלא בא כל כך, זה לא סוף העולם.. וזה משמח לדעת ששימחת את הבן זוג.. 

אבל כשגם ככה הזוגיות מקרטעת ויש משקעים וכבר לא בטוחים כל כך אם הבן זוג אוהב כי פתאום הוא נחמד רק כשהוא רוצה סקס, אז יותר קשה לאישה לתת מעצמה כי הגוף שלה מיד נסגר תרתי משמע. אצל אישה קיום יחסים הוא על בסיס ריגשי יותר מאשר גופני ואם אין רגש אז קשה לקיים יחסים.

ופה זה כבר אינדיוודואלי  - יש נשים שלא אכפת להן לקיים יחסים בלי אהבה, אם זה מתוך הרגל או סתם אדישות, ויש כאלה שאצלן זה חייב ללכת ביחד אחרת הן ממש מרגישות נאנסות. כן כן, גם בידי הבעלים שהן בחרו בעצמן.

אם הוא היה נשאר כמו שהוא היה בזמן החתונה אני בטוחה שלא היתה לה בעיה לשכב איתו. אבל הוא השתנה. אז אל תתרעמו על זה שהרגשות שלה גם השתנו. 

לכן, הפיתרון היחיד לדעתי זה להבהיר לו שעד שלא יטפלו במקום הריגשי - אין מה לקיים יחסים בכלל. מי שזה קשה לה אז קשה לה. אין פה צודקת או לא צודקת. זה מה שהיא מרגישה וגם אם יגידו לה אלף פעם שזה לא נכון להרגיש ככה זה לא יעזור. כרגע היא מרגישה נאנסת ואסור לה לשכב איתו.

שילכו לטיפול שורש, שיחזור הרצון למגע מתוך אהבה - ואז שימצאו את האיזון הנכון לשניהם. 

אם הוא לא מוכן לטיפול זה באמת בעיה. בעיניי זה אולטימטום - או טיפול או כלום. כי אין דבר כזה יחסים בהרגשה של אונס. אסור שיהיה.

כעוס ומתוסכל.

ודורש שקודם כל יראו אותו. ואחר כך הוא יתפנה לראות אחרים.

קודם כל "תתני לי" ואז נדבר.

היא חיה כבר מלא שנים

עם גבר שכל היום טורח להגיד לה כמה היא רעה

להשפיל אותה

להגיד לה דברים נוראיים על הילדים

להתעלם כליל (!!!) מחלקם

ואז גם לדרוש יחסי מין

ואם היא לא נענית בשמחה-

להגיד לה עוד כמה "מילים טובות"

שיכבו אותה קצת יותר מאיפה שהיא עכשיו.

היא, (כמוך!!)

מתחננת שבעלה יראה אותה יום אחד.

היא ממלאה את צרכיו (ולא צרכחה שלה)

מתוך מחוייבות לתא הזוגי.

והוא? שהתחייב בכתובה להוקיר ולכבד?

שהתחייב בכתובה להיות כדרך גברים יהודים שמכבדים את נשותיהם?

הלא אכפת לו לרמוס אותה השכם והערב!

והעיקר-

תני לי!

אני צריך חום!

אני צריך אישה!

אני צריך רכות!

והיא מנסה שהוא גם יראה אותה,

אבל הוא רק משפיל ומדכא.

היא במצב קשה ואתה כותב לה מהכעס שלך בחיים שלך.

זה ממש לא מה שהיא צריכה לשמוע.

אבל רק מהתיאורים שלך עולה בי תחושת גועל מבעלך

למה את עושה את זה לעצמך?

ובגלל שיש שני צדדים למטבע וכנראה גם ילדים בסיפור, הייתי מציעה טיפול

ובינתיים למה את מרצה אותו, זכותך להגיד לא

אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת,

מה שאתם צריכים עכשיו ללמוד את הנושא טוב טוב

כמו שלא התחתנתם, לקחת ספר על ידי מחבר\ת

שיש להם יראת שמיים, יש גם את הרבנית רות ביבי

שעוזרת המון בנושא של הזוגיות, וכל ענייני השלום בית

אומרים שהיא הכי מומחית לשלום בית, תתייעצי עם הרבנית

בטלפון וזה ללא תשלום. אשמח עוד לעזור בשמחה.

ממש ממש מצטערת על מה שאת עוברת. איני חושבת שכאן תמצאי תשובות מספקות לבעיות שתיארת, אבל רק אענה לך מה דעתי הבלתי מקצועית. 

את כותבת שהוא מאשים אותך בזמן קיום היחסים

שהוא חושב עליך דברים איומים

שיש פערים עצומים

שהוא פוגע בילדים

שאת מנסה להמנע מלדבר איתו בכלל

במצב כזה את חייבת עזרה מקצועית, אבל חשוב לי מאוד לומר לך עוד לפני, שמותר לך להרגיש שאת לא רוצה לקיים איתו יחסים גם אם הוא בעלך, ומותר לך לעמוד על שלך, ומותר לך לומר לו לא. מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה! וזה בסדר!! והוא צריך לכבד זאת. מאוד קשה לנו הנשים,  כשנמצאים בריחוק נפשי - להתקרב פיזית ועוד להינות מכך. 

כמובן שצריך לדבר על כך עם הבעל, וזה בטח לא דבר פשוט במצב שלך, ואולי דרך טיפול וליווי תוכלי להגיע לכך. שולחת לך המון כח!!

לדעתי אם נסנן את רוב הנתונים, אז מה שקורה פה לא מורכב. עצם הפיתרון יחסית פשוט אבל הביצוע יצריך מחשבה מוקדמת ומעמיקה ואורך רוח.  

בעלך פשוט זקוק להערכה עצמית / הערכה מהסביבה / כבוד. כמו רוב האנשים. 
לפי התיאורים שלך, קשה לו להעריך את עצמו. הוא חווה ירידה דתית, מתקשה להשקיע בילדיכם, מרגיש מושפל ממספר שטחים במערכת מולך ומן הסתם גם בתחומים נוספים עוד אכזבות רבות. 

אם נצליח למצוא נקודה טובה כלשהי שבה הוא מתפקד איכשהו, אם נחמיא לו עליה, אז נתניע תהליך מבורך. תהליך שהוא יחווה כבוד אמיתי, הוא יזכה להערכה ממשית. תחילה מן הסביבה, אחר כך מעצמו. כך יתחיל מעגל חיובי של יותר עשיה, יותר בטחון עצמי, עוד עשיה וכו'. מדובר על נקודה קטנה ואפילו מוכרת וקבועה. אפילו על עצם הפרנסה, או על התמדה במסגרת העבודה, או תחזוקה פיזית של הבית, משהו שהוא טוב בו. משהו שדורש ממנו השקעה. 

נכון בשבילך זו עבודה קשה. ייתכן שקשה לך למצוא בו נקודה אמיתית של דחיית סיפוקים. ייתכן שהאימון ביניכם נשחק והוא יתקשה להאמין בכנות מחמאתך. ייתכן שהוא אכן יאמין, אבל יפגין חשדנות כדי לבחון אותך או לשמוע שוב.  יפגין חשדנות שאת מנסה להשיג משהו מהערכה זו. 

זו העבודה שלך. תחילה עם עצמך והמטפלת שלך. למצוא בו נקודה כלשהי שאת באמת מעריכה אותו, לחזור עליה בנוכחות עצמך, אחר כך בנוכחות המטפלת. לשנן אותה עוד ועוד. לבסוף לחשוף אותה בנוכחות בעלך. אחר כך נקודות נוספות. עד שהוא יוכל להעריך את עצמו בעצמו, להשתחרר מהקביים המלאכותיים של העלבת הילדים או שליטה בך כדי לזכות בערך עצמי מזוייף. 

הפיתרון קיים, אבל לפחות ההתחלה זו העבודה שלך.   

מה חושבים חברי הפורום ופותחת השרשור? 

הרשיתי לעצמי להציע זאת, כי גם את בעצמך כתבת: "אני בטוחה שהבעיה היא פחות ליבידו מוגבר ויותר חסכים רגשיים. בלי ספק".

גם חברים אחרים העלו פה רעיון של מעגל שהייתם לכודים בו. 

הייתי מוסיף ואומר כל הכבוד לך על ההשקעה וההקרבה למען הילדים, אבל מעדיף להימנע מהדיון הסוער האם את פועלת נכון. אז לא הוספתי את זה. 

שלום.

האם מישהו/י פה בפורום ניסה את הטיפים שנכתבו?

האם פותחת השרשור ניסתה? 

האם משהו השתנה? 

לטוב, או למוטב? 

חודש חלף, איך הולך עכשיו, משפחת אשתאול? 

במקרה הזה.

שום דבר לא עוזר לך להחליט לאן ללכת,

ואת לא יודעת לאן פנייך מועדות.

לגירושין?

הוא יכול לפצוע עד זוב דם את נפש הילדים

ולהילחם בך מלחמה שיכולה למוטט אותך.

להישאר?

הוא לא מדבר עם חלק מהילדים

שורט את נפשם

וממש לא מתחשב בך בשום צורה.

הוא גם בשום אופן לא רואה את החלק שלו במצב

ורוצה שרק את תשתני,

בעוד את לא מסוגלת יותר למחוק את עצמך

ורק מייחלת לשעות שבהן הוא מחוץ לבית.

יקרה.

אמרת שאת נמצאת בטיפול.

תחליטי יחד עם המטפלת.

לאן? את? הולכת?

הרי את יודעת בעצמך שיחסי האישטת

הם קצה קצה הקרחון.

יש פה בית מורעל

וזוגיות מורעלת

שאת מפחדת מאוד לצאת ממנה

וומצד שני מפחדת להמשיך כך 

שאת פשוט במאסר

מאסר בחושך.

ובכן- יש נקודות אור.

נקודת האור הראשונה הנוגעת לעתידך

היא המטפלת.

נשמע שהמטפלת לא ממש עוזרת.

עצתי לך- רבנית.

קחי איתך רב או רבנית כצידה לדרך.

אין לך מושג כמה הם יכולים לעזור!

הם לא באים ממקום של כסף

ודוןקא כן יש להם עניין לייעץ באמת

ולא רק "להדהד לך" כדי שאת תקבלי את ההחלטה.

הם יכולים לתמוך בך!

ואת... חייבת תמיכה! חייבת!

מקור נוסף שיכול לתמוך- ההורים שלו (דווקא).

הם בעדך? הם מסוגלים לשמוע אותך?

אני פניתי להוריי בעלי בכמה נושאים

ולא התחרטתי מעולם!

גורם שלישי- המשפחה שלך.

מה הם יודעים? את מסתירה מהם?

נשמה, תאותתי להם שאת במצוקה.

אני בטוחה שאת מכירה את המקרה של מיכל סלע ז"ל.

כל הזמן האחיות שלה אמרו-

אם היא רק הייתה רומזת משהו! רק הייתה משתפת!

היינו מתייצבות דום בשניה אחת!

אבל היא פחדה פחד מוות מהמטורף שלה

לא אמרה כלום

עד שבסוף....

יש לך ילדים אהובה!

אל תיקברי בעודך חיה!

יש לך אפשרויות!

יש עם מי להתייעץ!

יש ממי לבקש עזרה!

יש אנשים שאוהבים אותך!

באמת אבל.

ויש אנשים שעוד היום יתייצבו דום אם רק תגידי!

תאמיני...

את לא לבד בסיפור הזה!

אבל .... תשתפי. תפני. תספרי.

ואם את מפחדת שיגלה-

תפני בחשאי ותסתירי עכבות.

ותגידי שגם אסןר שיידע.

ותכנני מה את עושה ואיך.

הכל-

כדי שהעתיד שלך לא יהיה שחור וכואב.

את עכשיו בייסורים שהתרגל אליהם.

אבל אסור לך "לקבל את הייסורים".

צריך לשנות את התמונה.

אני כאן באישי אם את צריכה משהו. כל דבר.

הוא חולה נפש או מה?

תעזבי אותו. אם הוא לא רוצה, בית הדין יכריחו אותו. את יכולה לצאת מזה. 

זה מה יש בנתונים שהוא יצר.

הוא לא באמת מבקש ממך אישור לפתח רומן. 

את מוכנה להידחק לדיסוציאציה בשביל לא לפרק, זה קו אדום.

תעצרי בקו הזה זאת כבר הבריאות שלך.

אני הייתי מציע לבעלך בשלב הראשון לשחרר (זה דורש נחישות וכח רצון רב) אבל אפשרי (מנסיון)

כלומר לא לבקש מימך לשכב איתו, אפילו לא ברמז, פשוט כלום,

וכאשר את תירצי לשכב איתו (ביננו, כמה זמן את יכולה להיות נזירה ? )

להגיד לך "מתנצל, אין לי חשק, הרגת אותו, הוא מת",

השיטה הזו תשקף לך כמה נוראית היא השיטה של כל הנשים שדרך המיטה מנסות 

לסגור חשבונות עם הבעל שלהן.

הפיתרון האמיתי הוא ייעוץ זוגי איכותי שישקף לכל אחד מהם חובותיו במערכת הזוגית,

 ומה תרומתו לכשלים שנוצרו,

ורק אז אפשר להתחיל תהליך של תיקון

בהצלחה רבה

אסביר את הדברים,

את לא רובוט ולא בובת צעצוע, 

והוא לא עבד שלך שצריך ללכת כל יום לעבוד ולפרנס אותך,

והוא גם לא רובוט או בובת צעצוע שצריכה לעבוד ולפרנס אותך ולשכב איתך (אם אין לו חשק)

אבל מרגע שאדם (איש או אישה) התחתן, יש לצעד הזה השלכות כבדות (חובות וזכויות),

חובות של האחד כלפי השני, ועיקרן, הוא חייב לפרנס אותך ומצוות עונה,

ואת חייבת בחובותיך כלפיו (אני מניח שאת לא צריכה פירוט).

היצגת את עצמך כדתיה, הדת מקנה לאנשים בעיקר חובות, ולא זכויות,

שיח הזכויות ("לא בא לי" אז אני לא עושה) הוא שיח פוסט מודרני, ליברלי קיצוני, פמיניסטי קיצוני,

שהוביל את התרבות המערבית למצב הקשה שבו היא נמצאת כיום,

השיח היהודי האמיתי הוא שיח של חובות, 

נקודת הבחירה של יהודי היא האם לבצע את חובותיו בשימחה ובהתלהבות (גם אם לא בא לו), ואז מצבו יהיה טוב מאוד (אחרי הפעולות נמשכים הלבבות),

או בעצב ובלי חשק ומוטיווציה (ואז מצבו הרבה פחות טוב),

ואם את סובלת מן היחסים ולא מעונינת בהם, ואז אין יחסים, את אישה מורדת, על כל המשמעויות של זה.

כמובן שזה (יחסי אישות) רק קצה הקרחון של התקלות והכשלים במערכת הזוגית שלכם (חוסר "קירבה וביטחון נפשי" במילים שלך),

וכדאי מאוד לטפל בענין באופן מקצועי, אחרת המצב ילך וידרדר, ותסיימו ברבנות.

דרך אגב, אם את חושבת שהוא נהנה לשכב עם מישהי אפאטית (בלשונך) את טועה טעות קשה,  

אני די מרחם עליו, וגם עליך,

בהצלחה רבה

ועדיין תמיד כדאי להתאמץ ולטפל

שניכם במצב לא נורמלי

ואישה שאין לה חשק,להעניש אותה באי קיום יחסים,זו פשוט בדיחה.

כמו להעניש מישהו ששונא גלידה,שהוא לא יקבל גלידה בשנה הקרובה

טיפול מקצועי איכותי (להבדיל מטיפול לא מקצועי או שרלטני) הוא חובה במצב הזה,

אחרת הם בצרה צרורה שרק תלך ותגדל.

לא התכוונתי ל"העניש" אישה באי קיום יחסים,

התכוונתי שאולי/כניראה אם הוא (הבעל) יתנהג באופן שהוא לא עושה מה שאין לו חשק,

(דוגמאות אחרות, הוא לא הולך היום לעבודה כי אין לו חשק, הוא לא עושה קניות שהיא שלחה לו רשימה בווטסאפ

כי אין לו חשק, הוא לא אומר לה "בוקר טוב" או "לילה טוב" כי אין לו חשק וכו' וכו')

זה ישקף לה מה קורה כאשר כל אחד עושה רק מה שיש לו חשק.

שוב, תרבות "אין לי חשק" "לא בא לי" וכל כיוצ"ב היא תמצית תרבות "האגו במרכז" המערבית , הליברלית,

הפוסט מודרנית, וכו', ואת תוצאותיה די להיווכח באחוזי הגירושין המטורפים, אחוזי הילודה האפסיים,

אחוזי הדיכאון, ההתאבדויות, ושאר מחלות הנפש במדינות המערב.

לענין הגלידה, אני לא בטוח שגם אישה שאין לה חשק, מוכנה להתנזר שנה שלמה (או תקופה ארוכה),

ואם כן, זה כבר אנורקסיה (מינית במקום אכילה) ואז הבעיה עוד יותר חמורה.

ברור שחייב טיפול

ההבדל מאין לי חשק ללכת לעבודה לעניין האין לי חשק ביחסים הוא שונה

כי ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש,ואם זה לא קיים,זה מרגיש על סף אונס

וזה רק מחמיר את המצב מבחינה זוגית ובטח מבחינת החשק ליחסים

הגוף מתנגד והיא מכריחה אותו,זה יוצר שריטות

מנגד זה לא נורמלי לחיות בלי זה כזוג. לכן,חובה לטפל,חובה! חובה!

לגבי הצורך הדחוף בטיפול, כניראה אין ביננו מחלוקת,

לגבי "ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש" ואם לא זה "על סף אונס",

יש ביננו מחלוקת מהותית, תקראי בלינק הבא את דברי "כלה נאה"

יחסי אישות - נשואים טריים

אם את/ה אוהב מישהו/מישהי אין שום בעיה לשמח אותו גם אם אין לך חשק,

אני הולך לעבודה בשימחה כל יום גם שאין לי חשק, וגם כאשר אני חולה, 

כי אני שמח למלא את חובתי ולפרנס את אישתי וילדי....

לפעמים ממש לי חשק לבזבז כסף על שטויות, אבל אם זה משמח את אישתי/ילדי

אני אוציא כסף כדי לשמח אותם.

אבל אם הנפש שלה כל כך מתנגדת ליחסים, זה כבר ממש חמור ביותר מבחינת מצבם הזוגי.....

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..