מצטערת לשמוע שזה מה שאת מרגישה .

ממליצה לך ממש קודם בשביל עצמך ללכת לייעוץ 

בטוחה שעוברים עלייך דברים לא פשוטים.

ויכול להיות ששיתוף גורם מקצועי

ייתן לך את הכלים הנכונים להתמודד עם זה בצורה נכונה 

מאחלת לך רק טוב בעזרת ה 

המצב באמת על הפנים שחבל על המילים..

זה אפשרי אתה יודע?

ואחר כך תביע דעה בעניין.

אתה פשוט הזוי לפעמים.

מה קשור עכשיו דת?

תתחיל לדבר לעניין ותפסיק למנות את כל מה שאתה חושב עליי כשזה בכלל לא קשור לנושא.

(וזו לא ההודעה הראשונה שאתה עושה את זה, רק שבפעם הקודמת בחרתי להתעלם).

אז אם כבר אנחנו מדברים על זה, בוא תגיד לי מה כל כך כואב לך?

שאני לא חושבת כמוך?

שאני לא מקפידה על כל מצווה כמוך?

באמת, מה אוכל אותך שאתה כל הודעה צריך להזכיר את הדת?

אז בוא, לא שאני צריכה לתת לך הסברים, אבל כדי קצת להרגיע אותך, אני דתיה. ואם הייתי נגד הדת או הרבנים אז תאמין לי שלא הייתי נשארת דתיה.

אתה חרדי שמצליח לקיים את כל ההלכות קלה כבחמורה? אתה מיסטר פרפקט? אשריך. מה אתה רוצה ממני? תפסיק כבר להיות כזה חסר סובלנות כלפי כל מי שלא כמוך. אני מקווה שזה יוצא ממך רק פה מאחורי מקלדת ולא בחיים האמיתיים שלך, אחרת אני מרחמת על כל מי שסביבך.

לגבי שאני נגד גברים כל הזמן, מצחיק שאתה חושב ככה, כי אני מקבלת פה הודעות שהדעות שלי ממש שובניסטיות ושאם גבר היה אומר אותן כולם היו קופצים עליו.

לידעתך, אני מאוד מבינה את הצורך של הגבר למין וכתבתי שכשיש אהבה בין בני הזוג זה בסדר לקיים יחסים גם אם אין כל כך חשק ושזה לא שווה לאונס. אז על מה אתה כל כך מתקומם? איפה כתבתי שלגבר אין צורך לרגש? תפסיק כבר להעיף אשמות חסרות בסיס לכל עבר.

לענייננו,

דווקא הסכמתי עם התגובה שכתבת, חוץ מהשורה האחרונה שממש הגעילה אותי. כל עוד אתה מעולם לא היית במקום הנחדר כשגבר ששוקל פי 2 ממך רוכן עליך כשזה בחוסר הסכמה - אל תעז לומר שזה לא אונס. לכן הצעתי לך לנסות להרגיש מה זה ואז להביע את דעתך על הגדרת אונס.

מה, רק המחשבה על זה מגעילה אותך?

תנסה לדמיין מה זה לחוות את זה..

אבל אני חושבת שזה לא שחור ולבן. לא כל קיום יחסים שהוא לא 100% מהתלהבות שווה לאונס. זה הרבה תלוי במקום הריגשי ובמצב היחסים.

במצב תקין כשיש אהבה אמיתית, גם כשלא בא כל כך, זה לא סוף העולם.. וזה משמח לדעת ששימחת את הבן זוג.. 

אבל כשגם ככה הזוגיות מקרטעת ויש משקעים וכבר לא בטוחים כל כך אם הבן זוג אוהב כי פתאום הוא נחמד רק כשהוא רוצה סקס, אז יותר קשה לאישה לתת מעצמה כי הגוף שלה מיד נסגר תרתי משמע. אצל אישה קיום יחסים הוא על בסיס ריגשי יותר מאשר גופני ואם אין רגש אז קשה לקיים יחסים.

ופה זה כבר אינדיוודואלי  - יש נשים שלא אכפת להן לקיים יחסים בלי אהבה, אם זה מתוך הרגל או סתם אדישות, ויש כאלה שאצלן זה חייב ללכת ביחד אחרת הן ממש מרגישות נאנסות. כן כן, גם בידי הבעלים שהן בחרו בעצמן.

אם הוא היה נשאר כמו שהוא היה בזמן החתונה אני בטוחה שלא היתה לה בעיה לשכב איתו. אבל הוא השתנה. אז אל תתרעמו על זה שהרגשות שלה גם השתנו. 

לכן, הפיתרון היחיד לדעתי זה להבהיר לו שעד שלא יטפלו במקום הריגשי - אין מה לקיים יחסים בכלל. מי שזה קשה לה אז קשה לה. אין פה צודקת או לא צודקת. זה מה שהיא מרגישה וגם אם יגידו לה אלף פעם שזה לא נכון להרגיש ככה זה לא יעזור. כרגע היא מרגישה נאנסת ואסור לה לשכב איתו.

שילכו לטיפול שורש, שיחזור הרצון למגע מתוך אהבה - ואז שימצאו את האיזון הנכון לשניהם. 

אם הוא לא מוכן לטיפול זה באמת בעיה. בעיניי זה אולטימטום - או טיפול או כלום. כי אין דבר כזה יחסים בהרגשה של אונס. אסור שיהיה.

כעוס ומתוסכל.

ודורש שקודם כל יראו אותו. ואחר כך הוא יתפנה לראות אחרים.

קודם כל "תתני לי" ואז נדבר.

היא חיה כבר מלא שנים

עם גבר שכל היום טורח להגיד לה כמה היא רעה

להשפיל אותה

להגיד לה דברים נוראיים על הילדים

להתעלם כליל (!!!) מחלקם

ואז גם לדרוש יחסי מין

ואם היא לא נענית בשמחה-

להגיד לה עוד כמה "מילים טובות"

שיכבו אותה קצת יותר מאיפה שהיא עכשיו.

היא, (כמוך!!)

מתחננת שבעלה יראה אותה יום אחד.

היא ממלאה את צרכיו (ולא צרכחה שלה)

מתוך מחוייבות לתא הזוגי.

והוא? שהתחייב בכתובה להוקיר ולכבד?

שהתחייב בכתובה להיות כדרך גברים יהודים שמכבדים את נשותיהם?

הלא אכפת לו לרמוס אותה השכם והערב!

והעיקר-

תני לי!

אני צריך חום!

אני צריך אישה!

אני צריך רכות!

והיא מנסה שהוא גם יראה אותה,

אבל הוא רק משפיל ומדכא.

היא במצב קשה ואתה כותב לה מהכעס שלך בחיים שלך.

זה ממש לא מה שהיא צריכה לשמוע.

אבל רק מהתיאורים שלך עולה בי תחושת גועל מבעלך

למה את עושה את זה לעצמך?

ובגלל שיש שני צדדים למטבע וכנראה גם ילדים בסיפור, הייתי מציעה טיפול

ובינתיים למה את מרצה אותו, זכותך להגיד לא

אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת,

מה שאתם צריכים עכשיו ללמוד את הנושא טוב טוב

כמו שלא התחתנתם, לקחת ספר על ידי מחבר\ת

שיש להם יראת שמיים, יש גם את הרבנית רות ביבי

שעוזרת המון בנושא של הזוגיות, וכל ענייני השלום בית

אומרים שהיא הכי מומחית לשלום בית, תתייעצי עם הרבנית

בטלפון וזה ללא תשלום. אשמח עוד לעזור בשמחה.

ממש ממש מצטערת על מה שאת עוברת. איני חושבת שכאן תמצאי תשובות מספקות לבעיות שתיארת, אבל רק אענה לך מה דעתי הבלתי מקצועית. 

את כותבת שהוא מאשים אותך בזמן קיום היחסים

שהוא חושב עליך דברים איומים

שיש פערים עצומים

שהוא פוגע בילדים

שאת מנסה להמנע מלדבר איתו בכלל

במצב כזה את חייבת עזרה מקצועית, אבל חשוב לי מאוד לומר לך עוד לפני, שמותר לך להרגיש שאת לא רוצה לקיים איתו יחסים גם אם הוא בעלך, ומותר לך לעמוד על שלך, ומותר לך לומר לו לא. מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה! וזה בסדר!! והוא צריך לכבד זאת. מאוד קשה לנו הנשים,  כשנמצאים בריחוק נפשי - להתקרב פיזית ועוד להינות מכך. 

כמובן שצריך לדבר על כך עם הבעל, וזה בטח לא דבר פשוט במצב שלך, ואולי דרך טיפול וליווי תוכלי להגיע לכך. שולחת לך המון כח!!

לדעתי אם נסנן את רוב הנתונים, אז מה שקורה פה לא מורכב. עצם הפיתרון יחסית פשוט אבל הביצוע יצריך מחשבה מוקדמת ומעמיקה ואורך רוח.  

בעלך פשוט זקוק להערכה עצמית / הערכה מהסביבה / כבוד. כמו רוב האנשים. 
לפי התיאורים שלך, קשה לו להעריך את עצמו. הוא חווה ירידה דתית, מתקשה להשקיע בילדיכם, מרגיש מושפל ממספר שטחים במערכת מולך ומן הסתם גם בתחומים נוספים עוד אכזבות רבות. 

אם נצליח למצוא נקודה טובה כלשהי שבה הוא מתפקד איכשהו, אם נחמיא לו עליה, אז נתניע תהליך מבורך. תהליך שהוא יחווה כבוד אמיתי, הוא יזכה להערכה ממשית. תחילה מן הסביבה, אחר כך מעצמו. כך יתחיל מעגל חיובי של יותר עשיה, יותר בטחון עצמי, עוד עשיה וכו'. מדובר על נקודה קטנה ואפילו מוכרת וקבועה. אפילו על עצם הפרנסה, או על התמדה במסגרת העבודה, או תחזוקה פיזית של הבית, משהו שהוא טוב בו. משהו שדורש ממנו השקעה. 

נכון בשבילך זו עבודה קשה. ייתכן שקשה לך למצוא בו נקודה אמיתית של דחיית סיפוקים. ייתכן שהאימון ביניכם נשחק והוא יתקשה להאמין בכנות מחמאתך. ייתכן שהוא אכן יאמין, אבל יפגין חשדנות כדי לבחון אותך או לשמוע שוב.  יפגין חשדנות שאת מנסה להשיג משהו מהערכה זו. 

זו העבודה שלך. תחילה עם עצמך והמטפלת שלך. למצוא בו נקודה כלשהי שאת באמת מעריכה אותו, לחזור עליה בנוכחות עצמך, אחר כך בנוכחות המטפלת. לשנן אותה עוד ועוד. לבסוף לחשוף אותה בנוכחות בעלך. אחר כך נקודות נוספות. עד שהוא יוכל להעריך את עצמו בעצמו, להשתחרר מהקביים המלאכותיים של העלבת הילדים או שליטה בך כדי לזכות בערך עצמי מזוייף. 

הפיתרון קיים, אבל לפחות ההתחלה זו העבודה שלך.   

מה חושבים חברי הפורום ופותחת השרשור? 

הרשיתי לעצמי להציע זאת, כי גם את בעצמך כתבת: "אני בטוחה שהבעיה היא פחות ליבידו מוגבר ויותר חסכים רגשיים. בלי ספק".

גם חברים אחרים העלו פה רעיון של מעגל שהייתם לכודים בו. 

הייתי מוסיף ואומר כל הכבוד לך על ההשקעה וההקרבה למען הילדים, אבל מעדיף להימנע מהדיון הסוער האם את פועלת נכון. אז לא הוספתי את זה. 

שלום.

האם מישהו/י פה בפורום ניסה את הטיפים שנכתבו?

האם פותחת השרשור ניסתה? 

האם משהו השתנה? 

לטוב, או למוטב? 

חודש חלף, איך הולך עכשיו, משפחת אשתאול? 

במקרה הזה.

שום דבר לא עוזר לך להחליט לאן ללכת,

ואת לא יודעת לאן פנייך מועדות.

לגירושין?

הוא יכול לפצוע עד זוב דם את נפש הילדים

ולהילחם בך מלחמה שיכולה למוטט אותך.

להישאר?

הוא לא מדבר עם חלק מהילדים

שורט את נפשם

וממש לא מתחשב בך בשום צורה.

הוא גם בשום אופן לא רואה את החלק שלו במצב

ורוצה שרק את תשתני,

בעוד את לא מסוגלת יותר למחוק את עצמך

ורק מייחלת לשעות שבהן הוא מחוץ לבית.

יקרה.

אמרת שאת נמצאת בטיפול.

תחליטי יחד עם המטפלת.

לאן? את? הולכת?

הרי את יודעת בעצמך שיחסי האישטת

הם קצה קצה הקרחון.

יש פה בית מורעל

וזוגיות מורעלת

שאת מפחדת מאוד לצאת ממנה

וומצד שני מפחדת להמשיך כך 

שאת פשוט במאסר

מאסר בחושך.

ובכן- יש נקודות אור.

נקודת האור הראשונה הנוגעת לעתידך

היא המטפלת.

נשמע שהמטפלת לא ממש עוזרת.

עצתי לך- רבנית.

קחי איתך רב או רבנית כצידה לדרך.

אין לך מושג כמה הם יכולים לעזור!

הם לא באים ממקום של כסף

ודוןקא כן יש להם עניין לייעץ באמת

ולא רק "להדהד לך" כדי שאת תקבלי את ההחלטה.

הם יכולים לתמוך בך!

ואת... חייבת תמיכה! חייבת!

מקור נוסף שיכול לתמוך- ההורים שלו (דווקא).

הם בעדך? הם מסוגלים לשמוע אותך?

אני פניתי להוריי בעלי בכמה נושאים

ולא התחרטתי מעולם!

גורם שלישי- המשפחה שלך.

מה הם יודעים? את מסתירה מהם?

נשמה, תאותתי להם שאת במצוקה.

אני בטוחה שאת מכירה את המקרה של מיכל סלע ז"ל.

כל הזמן האחיות שלה אמרו-

אם היא רק הייתה רומזת משהו! רק הייתה משתפת!

היינו מתייצבות דום בשניה אחת!

אבל היא פחדה פחד מוות מהמטורף שלה

לא אמרה כלום

עד שבסוף....

יש לך ילדים אהובה!

אל תיקברי בעודך חיה!

יש לך אפשרויות!

יש עם מי להתייעץ!

יש ממי לבקש עזרה!

יש אנשים שאוהבים אותך!

באמת אבל.

ויש אנשים שעוד היום יתייצבו דום אם רק תגידי!

תאמיני...

את לא לבד בסיפור הזה!

אבל .... תשתפי. תפני. תספרי.

ואם את מפחדת שיגלה-

תפני בחשאי ותסתירי עכבות.

ותגידי שגם אסןר שיידע.

ותכנני מה את עושה ואיך.

הכל-

כדי שהעתיד שלך לא יהיה שחור וכואב.

את עכשיו בייסורים שהתרגל אליהם.

אבל אסור לך "לקבל את הייסורים".

צריך לשנות את התמונה.

אני כאן באישי אם את צריכה משהו. כל דבר.

הוא חולה נפש או מה?

תעזבי אותו. אם הוא לא רוצה, בית הדין יכריחו אותו. את יכולה לצאת מזה. 

זה מה יש בנתונים שהוא יצר.

הוא לא באמת מבקש ממך אישור לפתח רומן. 

את מוכנה להידחק לדיסוציאציה בשביל לא לפרק, זה קו אדום.

תעצרי בקו הזה זאת כבר הבריאות שלך.

אני הייתי מציע לבעלך בשלב הראשון לשחרר (זה דורש נחישות וכח רצון רב) אבל אפשרי (מנסיון)

כלומר לא לבקש מימך לשכב איתו, אפילו לא ברמז, פשוט כלום,

וכאשר את תירצי לשכב איתו (ביננו, כמה זמן את יכולה להיות נזירה ? )

להגיד לך "מתנצל, אין לי חשק, הרגת אותו, הוא מת",

השיטה הזו תשקף לך כמה נוראית היא השיטה של כל הנשים שדרך המיטה מנסות 

לסגור חשבונות עם הבעל שלהן.

הפיתרון האמיתי הוא ייעוץ זוגי איכותי שישקף לכל אחד מהם חובותיו במערכת הזוגית,

 ומה תרומתו לכשלים שנוצרו,

ורק אז אפשר להתחיל תהליך של תיקון

בהצלחה רבה

אסביר את הדברים,

את לא רובוט ולא בובת צעצוע, 

והוא לא עבד שלך שצריך ללכת כל יום לעבוד ולפרנס אותך,

והוא גם לא רובוט או בובת צעצוע שצריכה לעבוד ולפרנס אותך ולשכב איתך (אם אין לו חשק)

אבל מרגע שאדם (איש או אישה) התחתן, יש לצעד הזה השלכות כבדות (חובות וזכויות),

חובות של האחד כלפי השני, ועיקרן, הוא חייב לפרנס אותך ומצוות עונה,

ואת חייבת בחובותיך כלפיו (אני מניח שאת לא צריכה פירוט).

היצגת את עצמך כדתיה, הדת מקנה לאנשים בעיקר חובות, ולא זכויות,

שיח הזכויות ("לא בא לי" אז אני לא עושה) הוא שיח פוסט מודרני, ליברלי קיצוני, פמיניסטי קיצוני,

שהוביל את התרבות המערבית למצב הקשה שבו היא נמצאת כיום,

השיח היהודי האמיתי הוא שיח של חובות, 

נקודת הבחירה של יהודי היא האם לבצע את חובותיו בשימחה ובהתלהבות (גם אם לא בא לו), ואז מצבו יהיה טוב מאוד (אחרי הפעולות נמשכים הלבבות),

או בעצב ובלי חשק ומוטיווציה (ואז מצבו הרבה פחות טוב),

ואם את סובלת מן היחסים ולא מעונינת בהם, ואז אין יחסים, את אישה מורדת, על כל המשמעויות של זה.

כמובן שזה (יחסי אישות) רק קצה הקרחון של התקלות והכשלים במערכת הזוגית שלכם (חוסר "קירבה וביטחון נפשי" במילים שלך),

וכדאי מאוד לטפל בענין באופן מקצועי, אחרת המצב ילך וידרדר, ותסיימו ברבנות.

דרך אגב, אם את חושבת שהוא נהנה לשכב עם מישהי אפאטית (בלשונך) את טועה טעות קשה,  

אני די מרחם עליו, וגם עליך,

בהצלחה רבה

ועדיין תמיד כדאי להתאמץ ולטפל

שניכם במצב לא נורמלי

ואישה שאין לה חשק,להעניש אותה באי קיום יחסים,זו פשוט בדיחה.

כמו להעניש מישהו ששונא גלידה,שהוא לא יקבל גלידה בשנה הקרובה

טיפול מקצועי איכותי (להבדיל מטיפול לא מקצועי או שרלטני) הוא חובה במצב הזה,

אחרת הם בצרה צרורה שרק תלך ותגדל.

לא התכוונתי ל"העניש" אישה באי קיום יחסים,

התכוונתי שאולי/כניראה אם הוא (הבעל) יתנהג באופן שהוא לא עושה מה שאין לו חשק,

(דוגמאות אחרות, הוא לא הולך היום לעבודה כי אין לו חשק, הוא לא עושה קניות שהיא שלחה לו רשימה בווטסאפ

כי אין לו חשק, הוא לא אומר לה "בוקר טוב" או "לילה טוב" כי אין לו חשק וכו' וכו')

זה ישקף לה מה קורה כאשר כל אחד עושה רק מה שיש לו חשק.

שוב, תרבות "אין לי חשק" "לא בא לי" וכל כיוצ"ב היא תמצית תרבות "האגו במרכז" המערבית , הליברלית,

הפוסט מודרנית, וכו', ואת תוצאותיה די להיווכח באחוזי הגירושין המטורפים, אחוזי הילודה האפסיים,

אחוזי הדיכאון, ההתאבדויות, ושאר מחלות הנפש במדינות המערב.

לענין הגלידה, אני לא בטוח שגם אישה שאין לה חשק, מוכנה להתנזר שנה שלמה (או תקופה ארוכה),

ואם כן, זה כבר אנורקסיה (מינית במקום אכילה) ואז הבעיה עוד יותר חמורה.

ברור שחייב טיפול

ההבדל מאין לי חשק ללכת לעבודה לעניין האין לי חשק ביחסים הוא שונה

כי ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש,ואם זה לא קיים,זה מרגיש על סף אונס

וזה רק מחמיר את המצב מבחינה זוגית ובטח מבחינת החשק ליחסים

הגוף מתנגד והיא מכריחה אותו,זה יוצר שריטות

מנגד זה לא נורמלי לחיות בלי זה כזוג. לכן,חובה לטפל,חובה! חובה!

לגבי הצורך הדחוף בטיפול, כניראה אין ביננו מחלוקת,

לגבי "ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש" ואם לא זה "על סף אונס",

יש ביננו מחלוקת מהותית, תקראי בלינק הבא את דברי "כלה נאה"

יחסי אישות - נשואים טריים

אם את/ה אוהב מישהו/מישהי אין שום בעיה לשמח אותו גם אם אין לך חשק,

אני הולך לעבודה בשימחה כל יום גם שאין לי חשק, וגם כאשר אני חולה, 

כי אני שמח למלא את חובתי ולפרנס את אישתי וילדי....

לפעמים ממש לי חשק לבזבז כסף על שטויות, אבל אם זה משמח את אישתי/ילדי

אני אוציא כסף כדי לשמח אותם.

אבל אם הנפש שלה כל כך מתנגדת ליחסים, זה כבר ממש חמור ביותר מבחינת מצבם הזוגי.....

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.