מצטערת לשמוע שזה מה שאת מרגישה .

ממליצה לך ממש קודם בשביל עצמך ללכת לייעוץ 

בטוחה שעוברים עלייך דברים לא פשוטים.

ויכול להיות ששיתוף גורם מקצועי

ייתן לך את הכלים הנכונים להתמודד עם זה בצורה נכונה 

מאחלת לך רק טוב בעזרת ה 

המצב באמת על הפנים שחבל על המילים..

זה אפשרי אתה יודע?

ואחר כך תביע דעה בעניין.

אתה פשוט הזוי לפעמים.

מה קשור עכשיו דת?

תתחיל לדבר לעניין ותפסיק למנות את כל מה שאתה חושב עליי כשזה בכלל לא קשור לנושא.

(וזו לא ההודעה הראשונה שאתה עושה את זה, רק שבפעם הקודמת בחרתי להתעלם).

אז אם כבר אנחנו מדברים על זה, בוא תגיד לי מה כל כך כואב לך?

שאני לא חושבת כמוך?

שאני לא מקפידה על כל מצווה כמוך?

באמת, מה אוכל אותך שאתה כל הודעה צריך להזכיר את הדת?

אז בוא, לא שאני צריכה לתת לך הסברים, אבל כדי קצת להרגיע אותך, אני דתיה. ואם הייתי נגד הדת או הרבנים אז תאמין לי שלא הייתי נשארת דתיה.

אתה חרדי שמצליח לקיים את כל ההלכות קלה כבחמורה? אתה מיסטר פרפקט? אשריך. מה אתה רוצה ממני? תפסיק כבר להיות כזה חסר סובלנות כלפי כל מי שלא כמוך. אני מקווה שזה יוצא ממך רק פה מאחורי מקלדת ולא בחיים האמיתיים שלך, אחרת אני מרחמת על כל מי שסביבך.

לגבי שאני נגד גברים כל הזמן, מצחיק שאתה חושב ככה, כי אני מקבלת פה הודעות שהדעות שלי ממש שובניסטיות ושאם גבר היה אומר אותן כולם היו קופצים עליו.

לידעתך, אני מאוד מבינה את הצורך של הגבר למין וכתבתי שכשיש אהבה בין בני הזוג זה בסדר לקיים יחסים גם אם אין כל כך חשק ושזה לא שווה לאונס. אז על מה אתה כל כך מתקומם? איפה כתבתי שלגבר אין צורך לרגש? תפסיק כבר להעיף אשמות חסרות בסיס לכל עבר.

לענייננו,

דווקא הסכמתי עם התגובה שכתבת, חוץ מהשורה האחרונה שממש הגעילה אותי. כל עוד אתה מעולם לא היית במקום הנחדר כשגבר ששוקל פי 2 ממך רוכן עליך כשזה בחוסר הסכמה - אל תעז לומר שזה לא אונס. לכן הצעתי לך לנסות להרגיש מה זה ואז להביע את דעתך על הגדרת אונס.

מה, רק המחשבה על זה מגעילה אותך?

תנסה לדמיין מה זה לחוות את זה..

אבל אני חושבת שזה לא שחור ולבן. לא כל קיום יחסים שהוא לא 100% מהתלהבות שווה לאונס. זה הרבה תלוי במקום הריגשי ובמצב היחסים.

במצב תקין כשיש אהבה אמיתית, גם כשלא בא כל כך, זה לא סוף העולם.. וזה משמח לדעת ששימחת את הבן זוג.. 

אבל כשגם ככה הזוגיות מקרטעת ויש משקעים וכבר לא בטוחים כל כך אם הבן זוג אוהב כי פתאום הוא נחמד רק כשהוא רוצה סקס, אז יותר קשה לאישה לתת מעצמה כי הגוף שלה מיד נסגר תרתי משמע. אצל אישה קיום יחסים הוא על בסיס ריגשי יותר מאשר גופני ואם אין רגש אז קשה לקיים יחסים.

ופה זה כבר אינדיוודואלי  - יש נשים שלא אכפת להן לקיים יחסים בלי אהבה, אם זה מתוך הרגל או סתם אדישות, ויש כאלה שאצלן זה חייב ללכת ביחד אחרת הן ממש מרגישות נאנסות. כן כן, גם בידי הבעלים שהן בחרו בעצמן.

אם הוא היה נשאר כמו שהוא היה בזמן החתונה אני בטוחה שלא היתה לה בעיה לשכב איתו. אבל הוא השתנה. אז אל תתרעמו על זה שהרגשות שלה גם השתנו. 

לכן, הפיתרון היחיד לדעתי זה להבהיר לו שעד שלא יטפלו במקום הריגשי - אין מה לקיים יחסים בכלל. מי שזה קשה לה אז קשה לה. אין פה צודקת או לא צודקת. זה מה שהיא מרגישה וגם אם יגידו לה אלף פעם שזה לא נכון להרגיש ככה זה לא יעזור. כרגע היא מרגישה נאנסת ואסור לה לשכב איתו.

שילכו לטיפול שורש, שיחזור הרצון למגע מתוך אהבה - ואז שימצאו את האיזון הנכון לשניהם. 

אם הוא לא מוכן לטיפול זה באמת בעיה. בעיניי זה אולטימטום - או טיפול או כלום. כי אין דבר כזה יחסים בהרגשה של אונס. אסור שיהיה.

כעוס ומתוסכל.

ודורש שקודם כל יראו אותו. ואחר כך הוא יתפנה לראות אחרים.

קודם כל "תתני לי" ואז נדבר.

היא חיה כבר מלא שנים

עם גבר שכל היום טורח להגיד לה כמה היא רעה

להשפיל אותה

להגיד לה דברים נוראיים על הילדים

להתעלם כליל (!!!) מחלקם

ואז גם לדרוש יחסי מין

ואם היא לא נענית בשמחה-

להגיד לה עוד כמה "מילים טובות"

שיכבו אותה קצת יותר מאיפה שהיא עכשיו.

היא, (כמוך!!)

מתחננת שבעלה יראה אותה יום אחד.

היא ממלאה את צרכיו (ולא צרכחה שלה)

מתוך מחוייבות לתא הזוגי.

והוא? שהתחייב בכתובה להוקיר ולכבד?

שהתחייב בכתובה להיות כדרך גברים יהודים שמכבדים את נשותיהם?

הלא אכפת לו לרמוס אותה השכם והערב!

והעיקר-

תני לי!

אני צריך חום!

אני צריך אישה!

אני צריך רכות!

והיא מנסה שהוא גם יראה אותה,

אבל הוא רק משפיל ומדכא.

היא במצב קשה ואתה כותב לה מהכעס שלך בחיים שלך.

זה ממש לא מה שהיא צריכה לשמוע.

אבל רק מהתיאורים שלך עולה בי תחושת גועל מבעלך

למה את עושה את זה לעצמך?

ובגלל שיש שני צדדים למטבע וכנראה גם ילדים בסיפור, הייתי מציעה טיפול

ובינתיים למה את מרצה אותו, זכותך להגיד לא

אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת,

מה שאתם צריכים עכשיו ללמוד את הנושא טוב טוב

כמו שלא התחתנתם, לקחת ספר על ידי מחבר\ת

שיש להם יראת שמיים, יש גם את הרבנית רות ביבי

שעוזרת המון בנושא של הזוגיות, וכל ענייני השלום בית

אומרים שהיא הכי מומחית לשלום בית, תתייעצי עם הרבנית

בטלפון וזה ללא תשלום. אשמח עוד לעזור בשמחה.

ממש ממש מצטערת על מה שאת עוברת. איני חושבת שכאן תמצאי תשובות מספקות לבעיות שתיארת, אבל רק אענה לך מה דעתי הבלתי מקצועית. 

את כותבת שהוא מאשים אותך בזמן קיום היחסים

שהוא חושב עליך דברים איומים

שיש פערים עצומים

שהוא פוגע בילדים

שאת מנסה להמנע מלדבר איתו בכלל

במצב כזה את חייבת עזרה מקצועית, אבל חשוב לי מאוד לומר לך עוד לפני, שמותר לך להרגיש שאת לא רוצה לקיים איתו יחסים גם אם הוא בעלך, ומותר לך לעמוד על שלך, ומותר לך לומר לו לא. מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה! וזה בסדר!! והוא צריך לכבד זאת. מאוד קשה לנו הנשים,  כשנמצאים בריחוק נפשי - להתקרב פיזית ועוד להינות מכך. 

כמובן שצריך לדבר על כך עם הבעל, וזה בטח לא דבר פשוט במצב שלך, ואולי דרך טיפול וליווי תוכלי להגיע לכך. שולחת לך המון כח!!

לדעתי אם נסנן את רוב הנתונים, אז מה שקורה פה לא מורכב. עצם הפיתרון יחסית פשוט אבל הביצוע יצריך מחשבה מוקדמת ומעמיקה ואורך רוח.  

בעלך פשוט זקוק להערכה עצמית / הערכה מהסביבה / כבוד. כמו רוב האנשים. 
לפי התיאורים שלך, קשה לו להעריך את עצמו. הוא חווה ירידה דתית, מתקשה להשקיע בילדיכם, מרגיש מושפל ממספר שטחים במערכת מולך ומן הסתם גם בתחומים נוספים עוד אכזבות רבות. 

אם נצליח למצוא נקודה טובה כלשהי שבה הוא מתפקד איכשהו, אם נחמיא לו עליה, אז נתניע תהליך מבורך. תהליך שהוא יחווה כבוד אמיתי, הוא יזכה להערכה ממשית. תחילה מן הסביבה, אחר כך מעצמו. כך יתחיל מעגל חיובי של יותר עשיה, יותר בטחון עצמי, עוד עשיה וכו'. מדובר על נקודה קטנה ואפילו מוכרת וקבועה. אפילו על עצם הפרנסה, או על התמדה במסגרת העבודה, או תחזוקה פיזית של הבית, משהו שהוא טוב בו. משהו שדורש ממנו השקעה. 

נכון בשבילך זו עבודה קשה. ייתכן שקשה לך למצוא בו נקודה אמיתית של דחיית סיפוקים. ייתכן שהאימון ביניכם נשחק והוא יתקשה להאמין בכנות מחמאתך. ייתכן שהוא אכן יאמין, אבל יפגין חשדנות כדי לבחון אותך או לשמוע שוב.  יפגין חשדנות שאת מנסה להשיג משהו מהערכה זו. 

זו העבודה שלך. תחילה עם עצמך והמטפלת שלך. למצוא בו נקודה כלשהי שאת באמת מעריכה אותו, לחזור עליה בנוכחות עצמך, אחר כך בנוכחות המטפלת. לשנן אותה עוד ועוד. לבסוף לחשוף אותה בנוכחות בעלך. אחר כך נקודות נוספות. עד שהוא יוכל להעריך את עצמו בעצמו, להשתחרר מהקביים המלאכותיים של העלבת הילדים או שליטה בך כדי לזכות בערך עצמי מזוייף. 

הפיתרון קיים, אבל לפחות ההתחלה זו העבודה שלך.   

מה חושבים חברי הפורום ופותחת השרשור? 

הרשיתי לעצמי להציע זאת, כי גם את בעצמך כתבת: "אני בטוחה שהבעיה היא פחות ליבידו מוגבר ויותר חסכים רגשיים. בלי ספק".

גם חברים אחרים העלו פה רעיון של מעגל שהייתם לכודים בו. 

הייתי מוסיף ואומר כל הכבוד לך על ההשקעה וההקרבה למען הילדים, אבל מעדיף להימנע מהדיון הסוער האם את פועלת נכון. אז לא הוספתי את זה. 

שלום.

האם מישהו/י פה בפורום ניסה את הטיפים שנכתבו?

האם פותחת השרשור ניסתה? 

האם משהו השתנה? 

לטוב, או למוטב? 

חודש חלף, איך הולך עכשיו, משפחת אשתאול? 

במקרה הזה.

שום דבר לא עוזר לך להחליט לאן ללכת,

ואת לא יודעת לאן פנייך מועדות.

לגירושין?

הוא יכול לפצוע עד זוב דם את נפש הילדים

ולהילחם בך מלחמה שיכולה למוטט אותך.

להישאר?

הוא לא מדבר עם חלק מהילדים

שורט את נפשם

וממש לא מתחשב בך בשום צורה.

הוא גם בשום אופן לא רואה את החלק שלו במצב

ורוצה שרק את תשתני,

בעוד את לא מסוגלת יותר למחוק את עצמך

ורק מייחלת לשעות שבהן הוא מחוץ לבית.

יקרה.

אמרת שאת נמצאת בטיפול.

תחליטי יחד עם המטפלת.

לאן? את? הולכת?

הרי את יודעת בעצמך שיחסי האישטת

הם קצה קצה הקרחון.

יש פה בית מורעל

וזוגיות מורעלת

שאת מפחדת מאוד לצאת ממנה

וומצד שני מפחדת להמשיך כך 

שאת פשוט במאסר

מאסר בחושך.

ובכן- יש נקודות אור.

נקודת האור הראשונה הנוגעת לעתידך

היא המטפלת.

נשמע שהמטפלת לא ממש עוזרת.

עצתי לך- רבנית.

קחי איתך רב או רבנית כצידה לדרך.

אין לך מושג כמה הם יכולים לעזור!

הם לא באים ממקום של כסף

ודוןקא כן יש להם עניין לייעץ באמת

ולא רק "להדהד לך" כדי שאת תקבלי את ההחלטה.

הם יכולים לתמוך בך!

ואת... חייבת תמיכה! חייבת!

מקור נוסף שיכול לתמוך- ההורים שלו (דווקא).

הם בעדך? הם מסוגלים לשמוע אותך?

אני פניתי להוריי בעלי בכמה נושאים

ולא התחרטתי מעולם!

גורם שלישי- המשפחה שלך.

מה הם יודעים? את מסתירה מהם?

נשמה, תאותתי להם שאת במצוקה.

אני בטוחה שאת מכירה את המקרה של מיכל סלע ז"ל.

כל הזמן האחיות שלה אמרו-

אם היא רק הייתה רומזת משהו! רק הייתה משתפת!

היינו מתייצבות דום בשניה אחת!

אבל היא פחדה פחד מוות מהמטורף שלה

לא אמרה כלום

עד שבסוף....

יש לך ילדים אהובה!

אל תיקברי בעודך חיה!

יש לך אפשרויות!

יש עם מי להתייעץ!

יש ממי לבקש עזרה!

יש אנשים שאוהבים אותך!

באמת אבל.

ויש אנשים שעוד היום יתייצבו דום אם רק תגידי!

תאמיני...

את לא לבד בסיפור הזה!

אבל .... תשתפי. תפני. תספרי.

ואם את מפחדת שיגלה-

תפני בחשאי ותסתירי עכבות.

ותגידי שגם אסןר שיידע.

ותכנני מה את עושה ואיך.

הכל-

כדי שהעתיד שלך לא יהיה שחור וכואב.

את עכשיו בייסורים שהתרגל אליהם.

אבל אסור לך "לקבל את הייסורים".

צריך לשנות את התמונה.

אני כאן באישי אם את צריכה משהו. כל דבר.

הוא חולה נפש או מה?

תעזבי אותו. אם הוא לא רוצה, בית הדין יכריחו אותו. את יכולה לצאת מזה. 

זה מה יש בנתונים שהוא יצר.

הוא לא באמת מבקש ממך אישור לפתח רומן. 

את מוכנה להידחק לדיסוציאציה בשביל לא לפרק, זה קו אדום.

תעצרי בקו הזה זאת כבר הבריאות שלך.

אני הייתי מציע לבעלך בשלב הראשון לשחרר (זה דורש נחישות וכח רצון רב) אבל אפשרי (מנסיון)

כלומר לא לבקש מימך לשכב איתו, אפילו לא ברמז, פשוט כלום,

וכאשר את תירצי לשכב איתו (ביננו, כמה זמן את יכולה להיות נזירה ? )

להגיד לך "מתנצל, אין לי חשק, הרגת אותו, הוא מת",

השיטה הזו תשקף לך כמה נוראית היא השיטה של כל הנשים שדרך המיטה מנסות 

לסגור חשבונות עם הבעל שלהן.

הפיתרון האמיתי הוא ייעוץ זוגי איכותי שישקף לכל אחד מהם חובותיו במערכת הזוגית,

 ומה תרומתו לכשלים שנוצרו,

ורק אז אפשר להתחיל תהליך של תיקון

בהצלחה רבה

אסביר את הדברים,

את לא רובוט ולא בובת צעצוע, 

והוא לא עבד שלך שצריך ללכת כל יום לעבוד ולפרנס אותך,

והוא גם לא רובוט או בובת צעצוע שצריכה לעבוד ולפרנס אותך ולשכב איתך (אם אין לו חשק)

אבל מרגע שאדם (איש או אישה) התחתן, יש לצעד הזה השלכות כבדות (חובות וזכויות),

חובות של האחד כלפי השני, ועיקרן, הוא חייב לפרנס אותך ומצוות עונה,

ואת חייבת בחובותיך כלפיו (אני מניח שאת לא צריכה פירוט).

היצגת את עצמך כדתיה, הדת מקנה לאנשים בעיקר חובות, ולא זכויות,

שיח הזכויות ("לא בא לי" אז אני לא עושה) הוא שיח פוסט מודרני, ליברלי קיצוני, פמיניסטי קיצוני,

שהוביל את התרבות המערבית למצב הקשה שבו היא נמצאת כיום,

השיח היהודי האמיתי הוא שיח של חובות, 

נקודת הבחירה של יהודי היא האם לבצע את חובותיו בשימחה ובהתלהבות (גם אם לא בא לו), ואז מצבו יהיה טוב מאוד (אחרי הפעולות נמשכים הלבבות),

או בעצב ובלי חשק ומוטיווציה (ואז מצבו הרבה פחות טוב),

ואם את סובלת מן היחסים ולא מעונינת בהם, ואז אין יחסים, את אישה מורדת, על כל המשמעויות של זה.

כמובן שזה (יחסי אישות) רק קצה הקרחון של התקלות והכשלים במערכת הזוגית שלכם (חוסר "קירבה וביטחון נפשי" במילים שלך),

וכדאי מאוד לטפל בענין באופן מקצועי, אחרת המצב ילך וידרדר, ותסיימו ברבנות.

דרך אגב, אם את חושבת שהוא נהנה לשכב עם מישהי אפאטית (בלשונך) את טועה טעות קשה,  

אני די מרחם עליו, וגם עליך,

בהצלחה רבה

ועדיין תמיד כדאי להתאמץ ולטפל

שניכם במצב לא נורמלי

ואישה שאין לה חשק,להעניש אותה באי קיום יחסים,זו פשוט בדיחה.

כמו להעניש מישהו ששונא גלידה,שהוא לא יקבל גלידה בשנה הקרובה

טיפול מקצועי איכותי (להבדיל מטיפול לא מקצועי או שרלטני) הוא חובה במצב הזה,

אחרת הם בצרה צרורה שרק תלך ותגדל.

לא התכוונתי ל"העניש" אישה באי קיום יחסים,

התכוונתי שאולי/כניראה אם הוא (הבעל) יתנהג באופן שהוא לא עושה מה שאין לו חשק,

(דוגמאות אחרות, הוא לא הולך היום לעבודה כי אין לו חשק, הוא לא עושה קניות שהיא שלחה לו רשימה בווטסאפ

כי אין לו חשק, הוא לא אומר לה "בוקר טוב" או "לילה טוב" כי אין לו חשק וכו' וכו')

זה ישקף לה מה קורה כאשר כל אחד עושה רק מה שיש לו חשק.

שוב, תרבות "אין לי חשק" "לא בא לי" וכל כיוצ"ב היא תמצית תרבות "האגו במרכז" המערבית , הליברלית,

הפוסט מודרנית, וכו', ואת תוצאותיה די להיווכח באחוזי הגירושין המטורפים, אחוזי הילודה האפסיים,

אחוזי הדיכאון, ההתאבדויות, ושאר מחלות הנפש במדינות המערב.

לענין הגלידה, אני לא בטוח שגם אישה שאין לה חשק, מוכנה להתנזר שנה שלמה (או תקופה ארוכה),

ואם כן, זה כבר אנורקסיה (מינית במקום אכילה) ואז הבעיה עוד יותר חמורה.

ברור שחייב טיפול

ההבדל מאין לי חשק ללכת לעבודה לעניין האין לי חשק ביחסים הוא שונה

כי ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש,ואם זה לא קיים,זה מרגיש על סף אונס

וזה רק מחמיר את המצב מבחינה זוגית ובטח מבחינת החשק ליחסים

הגוף מתנגד והיא מכריחה אותו,זה יוצר שריטות

מנגד זה לא נורמלי לחיות בלי זה כזוג. לכן,חובה לטפל,חובה! חובה!

לגבי הצורך הדחוף בטיפול, כניראה אין ביננו מחלוקת,

לגבי "ביחסים הגוף צריך לשתף פעולה עם הנפש" ואם לא זה "על סף אונס",

יש ביננו מחלוקת מהותית, תקראי בלינק הבא את דברי "כלה נאה"

יחסי אישות - נשואים טריים

אם את/ה אוהב מישהו/מישהי אין שום בעיה לשמח אותו גם אם אין לך חשק,

אני הולך לעבודה בשימחה כל יום גם שאין לי חשק, וגם כאשר אני חולה, 

כי אני שמח למלא את חובתי ולפרנס את אישתי וילדי....

לפעמים ממש לי חשק לבזבז כסף על שטויות, אבל אם זה משמח את אישתי/ילדי

אני אוציא כסף כדי לשמח אותם.

אבל אם הנפש שלה כל כך מתנגדת ליחסים, זה כבר ממש חמור ביותר מבחינת מצבם הזוגי.....

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!