קודם כל, זה לא אמור להיות השיקול, לדעתי .
וזה לא היה השיקול שלנו, חייב להיות מקום של תאווה ורצון לקשר , מעבר , אפילו קצת, ברמז . אבל זה לא מה שצריך להנחות את כל הקשר ואני חושבת שזה הבסיס , הרצון להתחתן מונע מהרצון להיות אחד עם השני, לא רק בצורה הזאת, אלא (לפחות מהחוויה שלי) פשוט להיות ביחד, להקים משפחה, ליצור משהו שונה, לחוות איתו הכל שהוא יהיה האדם שאני רןאה דבר ראשון בבוקר ואומרת לו בוקר טוב, שהוא יהיה האחרון שאני רואה לפני שאני הולכת לישון, ושהוא יהיה זה שאני חווה איתי את הדברים הטובים והפחות. ולהתקדם שלב קדימה. אני התחתנתי איתו , כי רציתי שהוא זה שיהיה שם ויחווה איתי הכל, הכל הכל הכל וזה הכל, וברור שאם זה אדם שאת אוהבת כלכך , תהיה לך גם תאווה אליו, בריאה ונכונה.
ברור שיש זוגות שמונעים רק מתאווה ויש גם זוגות שמונעים מההפך, שרק יחשבו על קיום חיים פרקטים עם אחד השני ולא זוגיות אמיתית
אבל בעיניי שניהם זה קצוות, או לפחות אני מקווה .
לגביי שמירת נגיעה - מורכב. קודם כל אני מאמינה , קודם כל ולפני הכל , שאם זאת הלכה זה מה שצריך לעשות, ומעבר לזה, לגעת בעיני לא יעזור פה , דווקא חינוך זה מה שיותר יתרום, התפקיד של ההורים ושל הסביבה המחנכת , ללמד את הילדים , מה זה אומר לאהוב ומה אנחנו צריכים לחפש, הרצון למגע יהיה אם זה נכון, ואז זה יכול לגרום לבלבול של - רגע אולי אני לא אוהבת אותו אלא רק רוצה אותו בצורה הזאת? התפקיד שלנו כחברה זה ללמד וללמוד לעשות את ההבחנה הזאת, להבין ולהיות מודעים מה אנחנו מרגישים, פשוט לגעת לא יעשה פה יותר טוב.... וזה בלי להיכנס למה שבעיניי טוב וחשוב בלי קשר בשמירת נגיעה (מוזמנת לפרטי לזה

) ואיך מפרידים? בעיניי זה גפ קשה וגם פשוט- כי שניהם בסופו של דבר נובעים (במיוחד אצל נשים) ברגש, האהבה שאת מרגישה כלפיו, לא תלוי בתאווה אבל מובילה אליה , אהבה זה הרצון שלך שיהיה לו הכי טוב בעולם, אהבה זה הרצון שלך פשוט להיות לידו , ואהבה זה פשוט רגש שקשה להסביר . תאווה זה רצון לגעת בו , רצון לסיפוק יצרים, ויש ביניהם הפרדה ברורה , למרות שהם קשורים אחד בשני בצורה מיוחדת .
מקווה שלא בלבלתי יותר פשוט כתבתי מה שחשבתי ישר מהלב

ודרך אגב, גם אנחנו התחתנו בגיל צעיר , וזה לא מנע מאיתנו להיות שלמים בהחלטה שלנו

מלא בהצלחה אהובה