תמיד, ברגע שאני יוצאת מהבית, היא נדבקת אליי, לא מוכנה שאצא בלעדיה. היא פשוט חונקת אותי!
אני יודעת שהיא רוצה בטובתי, אבל די, כמה אפשר?
הקטע הוא שכשאני בחוץ אני רואה שאני לא היחידה שהיא נדבקת אליה! הזוי, נכון? כאילו - מה הקטע שלה?
שוב, אני יודעת שהיא עושה את זה מתוך כוונה טובה, אבל באמת שזה מרתיח.
גם ככה אני סובלת בגלל החברה שלה, שמרחיקה אותי מאנשים בשיטתיות. אז בא לי שלפחות *היא* תשאיר אותי במנוחה. שתיתן לי קצת *לנשום*.
מזל, לפחות, שכשאני חוזרת הביתה אני יכולה להיפטר ממנה לכמה זמן. אח...! איך אני נושמת לרווחה כשסוף-סוף היא יורדת ממני! ממש אוגרת נשימות עד לפעם הבאה.
עד לפעם הבאה שבה שוב אצטרך לעטות אותה.
את המסכה.




