קרדיט לדף הפייסבוק של שגרירים בלב
את מכירה את ההרגשה הזו כשאת מסתובבת עם חברותייך בפארק. פתאום משום מקום צצים להם חתן וכלה. את מנסה לחייך, להראות שאת שמחה בשמחתם. אבל בתוך תוכך את רק שואלת את עצמך מתי יגיע תורך?
אתה מכיר את זה שאתה יושב בחדר, בהרצאה בזום. פתאום סטודנט אחר מדליק את המיקרופון ובזמן שהוא שואל את שאלתו, נשמעים ברקע צחוק ובכי של ילדים קטנים. ופתאום במקום להתרכז בהרצאה אתה מוצא את עצמך מהרהר על כך שאתה אפילו לא קרוב להתחתן?
את מכירה את התחושה הזו כשאת משחקת עם אחיינים שלך בבית. הם צוחקים, את צוחקת איתם. הם בוכים, את ישר מרגיעה אותם. הכי כיף לך בעולם איתם. וכשהם הולכים, את נשארת עם הידיעה הזו.. הידיעה שאת תיהי האמא הכי טובה בעולם?
אתה מכיר את המחשבה הזו שעוברת לך בראש כשאתה הולך ברחוב, רואה זוג שרב ברחוב. אתה עובר לידם במהירות, מתעלם. ומיד אתה אומר לעצמך שאתה לא תהיה כזה. אתה תעשה את אשתך מלכה. אתה תדע לקום כל יום ולהעריך מחדש את העובדה שהיא שלך. כי זה לא מובן מאליו בכלל?
את מכירה את זה שאת עוזרת לאמא בבישולים לשבת. את מצלמת את האוכל שהכנת וגורפת מחמאות מהטועמים. אבל לא הסטורי ולא המשפחה המורחבת הם אלו שירגשו אותך עם המחמאות. הדבר היחיד שאת רוצה זה לבשל לגבר שלך את האוכל שהוא אוהב?
אתה מכיר את החלומות האלו שיש לך כשאתה חוזר הבייתה לאחר יום עמוס בטירוף, מדמיין את עצמך נכנס הבייתה, נותן לאשתך נשיקה ומתיישב לאכול איתה ארוחת ערב אבל במקום זה אתה נכנס לחדרך הפרטי, זורק את התיק בפינה ומתיישב מול המחשב?
מכירים את זה שאתם גולשים בפייסבוק וכל החברים מהתיכון כבר מפרסמים תמונות משפחה, החברים מהתואר עם צילומי הריון והנה בקבוצת הוואצאפ המשפחתית נשלחת עוד הודעת "בשבח והודיה לה' יתברך" ועם כל השמחה אתם מרגישים גם צביטה קטנה בלב?
מכירים את זה שאתם מנסים כל דרך אפשרית, אתם כבר רואים את אותם אנשים במקומות שונים. אין לכם מושג מה עוד אפשר לעשות והזיווג נראה רחוק מתמיד?
מכירים?
כי גם אני מכיר את זה.
גם אני מכיר את החיפוש המתמיד, הציפייה וההתרגשות מקשר עם פוטנציאל גדול, את האכזבה ואפילו את הכאב שמגיע לאחר פרידה לא קלה.
גם אני מכיר את הייאוש, את זעקות הלב שלא מפסיק להתפלל, את הכמיהה שרק הולכת וגדלה.
גם אני מכיר את התחושה שהנה, מצאתי את האחת. עכשיו אני שלם באמת, שלם ומאושר. והנה לפתע, בלי שבכלל שמתי לב, מגדל הקלפים מתחיל להתמוטט, ושוב אני מוצא את עצמי בנקודת ההתחלה. אומרים שמכל קשר לומדים משהו חדש. נכון? אבל בואו.. הדבר היחיד שעובר לנו בראש זה שהנה בזבזנו עוד שנה.
גם אני מכיר את זה שהלב שלך נתפס על מישהי ופשוט ממאן לשחרר.
גם אני מכיר את זה שחברים אומרים לך "אחי, אין לך לאן למהר".
גם אני מכיר את זה שעל בררנות שופטים אותך.
גם אני מכיר את זה שלא מבינים שמה ששולי בעינהם, הוא בסיסי בשבילך.
גם אני מכיר את החשש מרווקות מאוחרת.
גם אני מכיר את התהיות של "למה לא הולך לי?", כי הרי ברור שמי שתהיה איתי תהיה הכי מאושרת.
גם אני לא מבקש יותר מידי, אלא רק דבר אחד
את זו שתשאר איתי יחד לעד.
אז אני לא הולך להביא לכם קלישאות שהכל יהיה בסדר. אני לא אגיד לכם ש"כשזה יבוא, זה יבוא עם המון אהבה" ו"כל עקבה לטובה".
אתם בוודאי שמעתם את זה הרבה יותר ממני.
אני רק אגיד לכם שאני מבין.
אבל באמת.
ולכן אתם יכולים להיות בטוחים שאעשה ככל יכולתי כדי לעזור לכם. אתם יכולים להיות בטוחים שאני עושה הכל מתוך תחושת שליחות. עם המון אהבה והרבה מסירות. לא בטוח שאני אצליח, לא בטוח שממני תגיע הישועה. אבל אם אתם מוצאים את עצמכם מהרהרים בנושא, תדעו שיש לפחות עוד מישהו אחד בעולם שמחפש לא מעט בשבילכם.
ובינתיים? בינתיים אתם יכולים תמיד לבוא ולשפוך את כל אשר על ליבכם. בין אם מדובר בפרידה קשה וכואבת או סתם אכזבה אחרי דייט בודד. בין אם זו התייעצות קטנה או בכלל התרגשות שלפני קשר מבטיח.
הרי גם בשביל זה אנחנו פה.
ולא תמיד יהיה לי מה לאמר.
לא תמיד אוכל לעודד או לאמר את המילים הנכונות.
אבל דבר אחד בטוח
אני אבין.
אבל באמת.
שלכם,
שגריר שהוא גם מועמד
shagririm_confessions#


