חברים יקרים. אז ככה אני מורה כבר שנה שניה באותו מקום. מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי קושי להיטמע בסביבה חברתית. כלומר תמיד מצאתי את המקום שלי ואת החברות שלי ומכל מקום יש לי חברות טובות, אבל אני כזה לא מצליחה להתערות, להיות חלק מהחבורה. כאילו מרגיש לי שחברויות שהן לא חברות אמת זה חברויות סתם. אפילו הגדרתי אותם כחברויות סרק.
עכשיו, כל החיים זה לא הפריע לי, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שגם אם אני רוצה, אני לא מצליחה לעשות את זה. את החיבור הפשוט.
בתור ילדה הייתי אחת ממלכות הכיתה וגם בתור נערה היה לי מקום נכבד מאוד בכיתה ובשבט. אבל תמיד כשזה מגיע לקהלים גדולים יותר כמו שכבה גדולה או מעגלים של אנשים וקבוצות אחרות, אני לא מצליחה להיות אני, לבטא את עצמי ולהיות חלק. מקווה שזה מובן.
אז שנה שעברה התחלתי בבית ספר חדש ואני הכי צעירה שם בפער. גם מבחינת סטטוס אישי, נשואה טריה (בקרוב גרושה) מול אמהות ותיקות. ואני מרגישה שכבר שנה וחצי אני לא מצליחה להיות ילק, ולהבחא את עצמי לידי ביטוי. אפילו המנהלת העירה לי על זה בצורה יפה שהיא תשמח לראות אותי עם שאר הצוות. נגיד בהפסקות אני לא אשב בשולחן עם כל המורות אלא בספה, ואם לא יבואו וידברו איתי אני לא אדבר איתם. כי אני מרגישה שאין לי כל מה. כמובן שאם זה משהו שקשור לעבודה לתלמידים וכו' אני כן אבל זה תמיד יהיה מאוד ענייני. ונגיד בערבי צוות אני מעדיפה לא להגיע כי זה ישעמם ואני לא אצליח להיות חלק, אבל בגלל שאני כבר כן רוצה אז אני מגיעה אבל אז זה מרגיש לי כאילו לכל המורות יש עם מי לשבת ואת השיחות שלהן וזה ורק אני צריכה להיתקע לשבת איפשהו ותמיד השיחות שלהן לא מעניינות אותי והנושאים שלי לא אותן. גם זה באמת דבריך שיש פער כמו חתונות של הילדים, עניינים רפואיים וכו'. עולם התוכן שלנו מאוד שונה בקיצור.
למה אני כותבת את זה? כי אני מרגישה שזה כבר כרוני. שזה התנהלות שלי מילדות ואני הייתי רוצה כן לשנות אותה. אמנם לא כולם חייבים להיות מסמר הערב, אבל לפחות שאני לא אתבייש סתם לשבת ליד מורה לדבר איתה על הא ועל דא. או להיות חלק מידי בקבוצת ווצאפ. ואז אני מאמינה שגם הם בחזרה ירגישו יותר בנוח איתי וזה כבר יותר יזרום. אני פשוט מבינה שזה קורה כמעט בכל מקום שאני מגיעה אליו שיש אנשים חדשים. שמשהו בי חסום. שאני לא משוחררת.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי נכון. יש לכם עצות בשבילי? איך להיות יותר חברותית? איך ליצור קרבה? איך להצליח להיות חלק במקומות שאני מגיעה אליהם?
ואני רק אוסיף שבעיקרון אני ממש חמה ומצחיקה ווזרמת ויש לי הרבה מה לתת, פשוט עם קהלים חדשים זה יותר קשה לי ואני יכולה להיתקע עם זה שנים ואני מרגישה מבוזבזת.
עכשיו, כל החיים זה לא הפריע לי, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שגם אם אני רוצה, אני לא מצליחה לעשות את זה. את החיבור הפשוט.
בתור ילדה הייתי אחת ממלכות הכיתה וגם בתור נערה היה לי מקום נכבד מאוד בכיתה ובשבט. אבל תמיד כשזה מגיע לקהלים גדולים יותר כמו שכבה גדולה או מעגלים של אנשים וקבוצות אחרות, אני לא מצליחה להיות אני, לבטא את עצמי ולהיות חלק. מקווה שזה מובן.
אז שנה שעברה התחלתי בבית ספר חדש ואני הכי צעירה שם בפער. גם מבחינת סטטוס אישי, נשואה טריה (בקרוב גרושה) מול אמהות ותיקות. ואני מרגישה שכבר שנה וחצי אני לא מצליחה להיות ילק, ולהבחא את עצמי לידי ביטוי. אפילו המנהלת העירה לי על זה בצורה יפה שהיא תשמח לראות אותי עם שאר הצוות. נגיד בהפסקות אני לא אשב בשולחן עם כל המורות אלא בספה, ואם לא יבואו וידברו איתי אני לא אדבר איתם. כי אני מרגישה שאין לי כל מה. כמובן שאם זה משהו שקשור לעבודה לתלמידים וכו' אני כן אבל זה תמיד יהיה מאוד ענייני. ונגיד בערבי צוות אני מעדיפה לא להגיע כי זה ישעמם ואני לא אצליח להיות חלק, אבל בגלל שאני כבר כן רוצה אז אני מגיעה אבל אז זה מרגיש לי כאילו לכל המורות יש עם מי לשבת ואת השיחות שלהן וזה ורק אני צריכה להיתקע לשבת איפשהו ותמיד השיחות שלהן לא מעניינות אותי והנושאים שלי לא אותן. גם זה באמת דבריך שיש פער כמו חתונות של הילדים, עניינים רפואיים וכו'. עולם התוכן שלנו מאוד שונה בקיצור.
למה אני כותבת את זה? כי אני מרגישה שזה כבר כרוני. שזה התנהלות שלי מילדות ואני הייתי רוצה כן לשנות אותה. אמנם לא כולם חייבים להיות מסמר הערב, אבל לפחות שאני לא אתבייש סתם לשבת ליד מורה לדבר איתה על הא ועל דא. או להיות חלק מידי בקבוצת ווצאפ. ואז אני מאמינה שגם הם בחזרה ירגישו יותר בנוח איתי וזה כבר יותר יזרום. אני פשוט מבינה שזה קורה כמעט בכל מקום שאני מגיעה אליו שיש אנשים חדשים. שמשהו בי חסום. שאני לא משוחררת.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי נכון. יש לכם עצות בשבילי? איך להיות יותר חברותית? איך ליצור קרבה? איך להצליח להיות חלק במקומות שאני מגיעה אליהם?
ואני רק אוסיף שבעיקרון אני ממש חמה ומצחיקה ווזרמת ויש לי הרבה מה לתת, פשוט עם קהלים חדשים זה יותר קשה לי ואני יכולה להיתקע עם זה שנים ואני מרגישה מבוזבזת.
