תמציאו לי את המשך הסיפור כטוב בעיניכם.
כל אחד משפט או פסקה.. (:
היה היתה ילדה קטנה, אולי קטנה מידי שהרגישה
בודדה וגלמודה בעולם הגדול. ותהתה אם יש אי שם
אדם אחד בציל'ה שאוכל פלפל אדום חריף ומזדהה
עם הכאב העמוק שלה
ואם רק היתה יודעת שאינו בנמצא בצ'ילה,
וכמו המשל, האוצר שלה טמון ממש תחת
התנור שבביתה.. לו רק, הו, לו רק.
היה לה מעדר והיתה יכולה לחפור מתחת
לתנור, ולמרות שהיתה ילדה קטנה יכולה היתה לקדוח
באמצעות 10 קבין שיחה גם את הסלעים הקשים ביותר.
שעות הפכו לימים, ימים לשבועות.. ושבועות.. אתם יודעים לבד, לחודשים, נכון.
חפרה וחפרה.. בימות השרב, בסופות הברקים..
אך לא מצאה את שחיפשה אחריו, את האחד שיבין ללבה.
'ואולי אין' אמרה. 'ואולי בכלל אין'
עד שיום אחד הגיע לכפר אדם תמהוני שטען
שהגיע מצ'ילה הרחוקה, ואוכל פלפל חריף אדום לארוחת בוקר
<עד שיוצא לו העשן מהאזנים ומעיף לו המוח>, וסיפר לה
שיש לו את התרופה, ויכול לחזות את העתיד
ויש לו מזור לכאבה. 'אם כך' -אמר לה.. 'אם את כל כך מתעקשת,
אני אראה מה צופן לך העתיד'.. הוא שלף מכיסו אבן אחת
שחורה ואבן אחת לבנה. השחורה מסמלת 'לא' הלבנה 'כן'.. וכך
התחיל למלמל לעצמו שאלות תוך שהוא חופן את
האבנים ומדי פעם שולף כל אחת באקראי. היא לא מסיטה
את המבט ממנו, כחוששת שמה יברח עם תשובתו לכיסופיה ולתהיתה.
לאחר זמן, הוא אומר לה.. מצאתי- העתיד הורוד שלך, כזה הוא:

ברור שבכך יש איסור חמור