מצד אחד כתבת שסבלת נורא וזה באמת טראומה אין ספק,

ומצד שני כתבת נפלא על בעלך, יקירה כדאי לך למצוא את הטיפול 

המתאים, מומלץ להתייעץ עם מומחית בנושא, אפשר לנסות גם משהו

טבעי לקחת, יש כמה דברים טבעיים שעוזרים לסדר את המחשבה, אני

יודעת שהייתה משהי במצב כמעט כמו שלך ולקחה משהו טבעי ומאוד עזר לה,

יש שניים שאני מכירה טבעי אחד זה ''חותם הטבע'' השני זה ''טיפות הרב'' תנסי

יקרה לדבר עם שניהם, תראי מה מתאם לך, העיקר זה קביעות בדברים האלה,

נשאר יקרה רק לברך אותך, שיהיה לך בעזרת השם בריאות הגוף והנפש שמחת

חיים ושלום בית אמתי אמן.

וואלה אני לא הייתי מצליח.

סחתיין עליך. באמת כל הכבוד.

אני חושב, וזו רק דעתי שזאת לא את. את לא בוחרת להיות "אטומה". אלה החוויות שלך. את צריכה קודם כל לדון את *עצמך* לכף זכות.

את צריכה לקבל את עצמך כמו שאת ועל בסיס זה אחרי שהגעת להבנה והכרת את עצמך וקיבלת את מי שאת, לעבוד.

אל תשפטי את עצמך. בטח לא כשיש לך פרטנר לתקשורת פתוחה.

קודם כל, באמת קורע לב לקרוא על הצער שלך.

דבר שני, תמתני את ההגדרות, גם כלפי עצמך. אולי במקום "משהו מת אצלי".. "אני צריכה להחיות כל מיני כחות אצלי"... לא יאוש מכלום, אלא כיוון של בניה ואמונה שאפשר.

תתחילי ממה שיש: יש לכם המון. ממש המון. את זכית להגיע בטהרה לנישואין, שזה דבר גדול מאד כמי שהגיעה מרקע כזה.

את אכן אשה אוהבת, אתם זוג אוהב, זה דבר עצום.

עם כל ההבנה למה שציינת שחסר, צריך לזכור שמה שיש הוא הבסיס לכל. העיקר אינו "פרפרים בבטן", אע"פ שזו יכולה להיות חוויה נעימה. אבל זו אהבת עצמך... העיקר הוא היחס הנפשי, בדיוק מה שאת אומרת שקיים מבפנים וקשה לך לבטא בחוץ. זה באמת העיקר. היחס הנפשי, השיח הטוב שיש ביניכם. זה גם נותן את התקוה לשכלל גם מה שחסר.

כשיש חיצוניות ואין יחס בלב, זה כנראה יותר קשה לסידור מאשר כשיש יחס בלב ויש בעיה באופני ביטוי מסויימים.

מי ש"משוחחים המון", "תקשורת פתוחה" - זה לא "טכני"... זה ממש העיקר.

לגבי שקשה לך להרות, נו.. תהי סבלנית כלפי עצמך. הרי עברת הפלות, ניתוחים, טראומה כלשהי, יש לך בעיה מסויימת עם מיצוי הקרבה הפיזית - אז אפשר להבין. כמה שפחות תלחיצי את עצמך, יש יותר סיכוי שגם זה יקרה.

ובאמת, אם אפשרי לך מצד תנאי החיים, כדאי "להחיות" גם את התעסוקה. בין מהבית, בין מחוץ לבית.

לגבי הטראומה שעברת לצערנו בילדותך, ולגבי המחסום בביטוי יחס, ולגבי הקושי למיצוי ביחסי אישות - שלושת הדברים הללו מצדיקים מחשבה על טיפול. יתכן שהם באים משורש אחד.

יפה שטיפלת כבר. תלכי לטיפול נוסף. אבל תמצאי מישהי שהיא ממש "עם נשמה" וגם מקצועית. שתוכל לעזור לך לפרוק ולעבד את הטראומה, שתוכל לעזור לך לבטא טוב שבך, חום שבך - וגם שמבינה איך עוזרים לאשה להגיע למיצוי בחיי האישות, שאע"פ שזה לא עיקר הנישואין - אבל, לגבי אשה ביחוד, זה דבר עיקרי. פתח לתחושה חזקה של היחס הנפשי - שיכול כנראה לשחרר לומר מילים טובות גם בזמנים אחרים.

בינתיים - תגידי לבעלך: תודה רבה על השיחה. אתה מחזיר אותי למה שאני מאד רוצה להיות וצריכה להיות. תדע שאני באמת אוהבת אותך, מחבקת אותך בלב, זאת האמת, ואני ממש רוצה שזה יקרה בפעל. 

אולי בגלל מה שעברתי, זה לא קורה כמו שאני ממש חולמת, לא רק אתה..  אז אני אנסה לטפל שוב. אתה תעזור לי - נגיע לביטוי טוב יותר של מה שיש בלב שלנו.

תאמיני - וזה יקרה. 

ותתפללי ממש על הנקודות הללו. בפירוט. במילים שלך. תתפללי לה', על כך שתוכלי לחבק את בעלך, לנשק, לבטא אהבה. שתרגישי שמחה מאד באישות, שתוכלי לומר מילים טובות יזומות, לא רק כדי להרגיש נעים, אלא גם כדי לבטא את הטוב לבעלך. תתפללי לה' שישחרר אותך מכל השלכות של ההתנהגות ההיא של הסבא שלך, שתראי כמה זה בזוי ולא ראוי להפריע לך בחיים. כמה את למעלה מזה.

תאמיני - ותצליחי.

וחלילה להסתכל על עצמך, על בעלך, על היחס והקשר שלכם בעין רעה וספיקות. עצת יצר הרע נטו.

הצלחה רבה.

כמעט מיותרת.. תודה על ההשקעה, על הלב בתגובה.

באמת..

לקחתי המון , ממש לשמור לרגעים קשים.

הלוואי ואגיע לחמלה העצמית הזאת

זה דבר שאני מתפללת עליו שנים בדמעות שליש..

בגלל זה נשברתי .... שזה פוגע בעצמי עוד מילא..אבל שזה כבר משליך על הבן זוג מבחינתי לא שווה לי כל החיים וכל התשובה שעשיתי בחיי ..

הרי ידוע שאדם שלא אוהב את עצמו, יהיה לו קשה לאהוב אחרים..

רואה את זה על עצמי בחוש.....

אבל איך עושים את זה?

זה שאני מבינה שזה העבודה שלי, זה שאני מרגישה שזה התיקון שלי פה בעולם,

לא מוביל אותי למציאת דרך להגיע לשם..

לראות מבפנים את הטוב בך, בבעלך, במה שביניכם.

לשחרר לחץ לגבי הריונות, מתוך שאת רואה שהעיכוב מובן - ויודעת שדווקא אם על כן לא נלחצים מזה, מסתדר יותר מהר. בעז"ה.

לקחת שיחה עם בעלך, כתגובה על מה שאמר. הצעתי באיזה כיוון לומר את הדברים..

לקבוע טיפול עם מישהי מהסוג שהזכרתי - בכל שלושת הנושאים שראוי לעשות את זה.

להשתדל על תעסוקה טובה, בין מהבית, בין בחוץ.

להתפלל מהלב, במילים פשוטות, ממש מפורט על הדברים האלו (זה לא צריך להיות ארוך. העיקר, מהלב, בכנות, ולא ביאוש אלא באמונה ותקוה. "לב נשבר", זה לא לב מיואש, ההיפך.. זה לב שממש מבקש ומאמין ומקוה..)

להפסיק לומר על עצמך דברים רעים. גם לא על היחס ביניכם.

ומוסיף "טיפ", לגבי הענין הראשון - שהוא אולי המפתח:

תקחי לעצמך - נניח פעמיים ביום, "שתי כפיות כל יום".. - כמה דקות, תשבי בנינוחות עם עצמך, ותצייני לעצמך, בנחת, בקליטה פנימית, נקודות טובות בך, בהתגברות שלך, בתשובה שלך, בבעלך, במה ש"יש לך" (יש לך/לכם המון, כבר פירטתי לעיל... הרבה אנשים חולמים להגיע לשיח כמו שלכם..).. בסיום, פשוט תחייכי קצת.. ואח"כ תגידי לה' תודה. מילה אחת. זהו.

כל יום, פעמיים ביום, אבל בנחת. לא במרמור.

בעז"ה זה יעבוד. אל "תמדדי". חכי עוד כמה שבועות.

וחס ושלום "להישבר". חס ושלום לומר שאם גם בעלך סובל מזה - שלא ברצונך - אז לא שווה כבר "כל החיים וכל התשובה"... מה פתאום? אתם נשואים. נשואים כדת משה וישראל. משפחה. זה ענין של שניכם, זה חלק מתהליך הבנין והריפוי שהתחיל ע"י התשובה. בעלך ילך איתך את הדרך הזו בשמחה, אם יראה שאת בכיוון הזה. מסבירה לו מה יש בלב - ומה תעשי כדי שזה יתבטא וגם הוא יוכל ממש לשמוח. הוא יהיה שותף נאמן. ביחד תתגברו.

יש כזה יצר הרע, שתוקף צדיקים... אומר להם, מה שווה כל מה שעשיתם וכל מה שיש לכם וכו' וכו' - אם עוד לא מושלם ויש עדיין סבל. אל תשמעי לו, "מלך זקן וכסיל"...  תעשי מה שצריך, תשמחי בכל צעד הכי קטן שאת עושה - ותראי שבעז"ה ממש תצליחי.

העלת לי פה נקודה כל כך חשובה.

אשמח לקבל פרטים על אנשי המקצוע שליוו אותך

אשמח להציע לבעלי.....

הרבה פעמים מרגישה שעם כמה שהוא יהיה איתי בכאב, הוא לא באמת יבין את החסימה הזאת והוא מנסה כל כך! ואני מבינה אותו....

אולי אם מישהו מהצד ינחה אותו..זה יקל עליו ועליי יחד...

תודה!!! ומעריצה אתכם על ההתמודדות...באמת כל הכבוד

וואו.. כל אחת יותר מרוממת מהשניה..

במצב הנפשי שאני נמצאת בו היום ,זה פשוט כמו מים לנפש עייפה.

אז קודם כל תודה.

הייתי צריכה לשמוע את זה

למרות שבעלי  דואג להזכיר לי גם שאני לא אשמה, ולא לשפוט את עצמי...

אבל..כששומעים את זה מצד אובייקטיבי זה נותן יותר כוחות

המייפונס נשמע טוב ,יש קורס כזה במכללה שאני לומדת בה היום.. אולי אתמקד בו באמת.

מה גם שבחלק מהתואר שאני עושה נכלל לי בפנים גם קורס אימון אישי.

שם באמת בחרתי מטרה עיקרית לעבוד עליה- זוגיות..

בתקווה לקבל כלים שאוכל באמת לעבוד עם עצמי, בלי צורך לפנות שוב לגורם חיצוני

זה קשה לי מאוד להיחשף לאדם מבחוץ..עם כמה שהמטפלת היתה אישה מדהימה ומאוד משחררת..

זה מעיק עליי שוב לפתוח, שוב להתחיל תהליך, להיחשף בסיפור כל כך אישי, ששנים שמרתי איתי.

זה כואב נפשית

וכן..לדברי רבים פה, אני נוטה לשפוט את עצמי הרבה... חושבת שיש קשר בין הדברים.

זוכרת את אותו יום נוראי שגרם לי לכעוס על עצמי כל כך..ולאבד כל אמון בעצמי או בסביבה.

הלוואי וה' ייתן לי כוחות להתגבר על זה. ולאהוב באמת כמו שכל כך רוצה.

הלוואי ויהיה לי הכוחות לטפל בזה שוב גם מול גורם חיצוני..

כמה עברת, כמה את עוברת... לא יאומן.

הבילבול שלך והתחושות השליליות שעולות לך מובנות לגמרי. באמת סוג של הצפה רגשית מכ"כ הרבה דברים שקרו/קורים בחייך, וכל אחד מהם עם עוצמות גדולות מאוד.

את מתארת מציאות בה כבר בילדות חווית טראומה קשה.

ועוד מאדם מוכר שאמור להיות גם אהוב ואוהב ושומר - סבא.

ועוד שהמשפחה ידעה ושתקה.

ועוד שהריצו על חשבונך בדיחות בהומור שחור.

תשמעי, רק מהסעיף הזה בן אדם יכול להתשגע! מה זה?! פשוט הלב כואב כואב כואב!!!

חיבוק גדול גדול גדול יקרה, וואו כמה קשה

ואם כל זה לא מספיק,

את מתארת מציאות חיים בה עברת הפלות

ציפייה והמתנה קורעים להריון תקין בידיים מלאות ב"ה

שכול (!!!)

משברים

תאונות קשות (!!!)

ניתוחים לא פשוטים

קורונה שבין היתר גרמה לך לשבת בבית חצי שנה

ותשמעי יקרה, באמת באמת שכל אחד מהדברים האלה "מספיק" בשביל לגרום לאדם להיות במשבר. קל וחומר שלזוגיות.

אם חברה הייתה מספרת לך את כל זה - מה היית אומרת לה?

שכמה היא עברה?

שאיזו גיבורה ולביאה היא?

שכמה כוחות ותעצומות נפש יש בה שלמרות כל זה היא עדיין אישה שמשתדלת בכל יום ביומו לעשות את המיטב שלה?

כי זו מי שאת.

גיבורה.

גיבורה בעל כורחך אמנם,

אבל גיבורה אמיתית.

אישה חזקה חזקה

וטובה טובה

שב"ה הקב"ה נתן לך ברכה גדולה בדמות האוצר שיש לך בבית - אישך היקר. שאוהב אותך.

מאוד מאוד אוהב אותך.

ולא מוותר ולא יוותר עלייך!

וגם אם את עוברת קשיים והתמודדויות - הוא שם בשבילך!

והוא לא רוצה שתבחרי ותחליטי בשבילו שאת "לא מספיק" עבורו -

כי בך הוא בחר!

ועבורו את הכי הכי מספיק שיש!!!

ועבורו את מתנה מדהימה! מדהימה!

נכון שיש רגעים של משבר או יאוש או קושי, אבל אז מה?! זה לא מוחק את כל מי שאת בשבילו!

את כל הטוב שהוא כן רואה בך!

שהוא כן קיבל ומקבל ממך!

אני בטוחה שנתת לו במהלך החיים המשותפים המון.

אם זה ברגישות שלך, שדווקא בגלל כל מה שעברת יכולה להיות אפילו יותר עוצמתית מאשר אצל אדם רגיל - וההקשבה שלך אליו, ההכלה וכו',

אם זה הלב הגדול שלך

ואם זה בעוד דברים.

בעיניים של בעלך יקרה את מלכה!

את אוצר!

*הוא* בחר בך

*הוא* רואה אותך ככזו.

אל תיקחי ממנו את הזכות הזו לראות אותך ככזו רק כי אנשים רעים ומשברי החיים גרמו לך לחשוב בטעות שאת לא שווה מספיק או לא טובה מספיק או בכללי לא מספיק!!!

הוא האור שכן יש לך!

ואת האור שכן יש לו!
 

הבכי הזה שבכית - זה טוב. זה משחרר. זה טוב להוציא.

להוציא את הכאב העמוק הזה.

לבכות.

השיחה ביניכם גם אם הייתה קשה הייתה מאוד משמעותית.

מכאן אתם יכולים אפילו עוד יותר למצוח יחד!

ממש נתת לו לבקר בלב שלך

והוא נתן לך לבקר בלב שלו

זו אינטימיות זוגית וקירבה מאוד גדולה - לדעת לשתף גם בכאב ובקשיים ובמה שרע. ולא כל זוג יכול להגיע לרמות האלה.

ואתם כן.

כי אתם כוח ביחד.

ואתם זוג חזק ומדהים.

שעברו המון וכ"כ אוהבים אחד את השנייה!

לא משנה כרגע איך וכמה זה בא לידי ביטוי - השורש והעיקר הוא שאתם ***אוהבים כל כך*** אחד את השנייה!!!

וכל הדברים שכתבת -

גם זה שקשה לך ליזום מגע וקירבה וחיבוק ואמירה של אהבה

וגם זה שאת לא מצליחה להגיע לסיפוק שלם בחיי האישות

וגם זה שמשהו בך מת ונאטם כבר מנערות גם ברווקות וגם עכשיו -

השורש של כל אלה יכול מאוד לנבוע מהטראומה שעברת.

וטראומות נוספות שעברת במהלך חייך יכולים להעצים זאת אפילו עוד יותר.

להוות מעין "טריגרים" לאותה תחושה של חוסר אונים וכאב עצום ולהתפרץ ביתר שאת.

כי הרי הקב"ה ברא בך נפש חכמה.

נפש שלא רוצה להיפגע שוב.

נפש שרוצה לשמור לע עצמה.

ואם כבר כאשר הייתה ילדה חסרת אונים היא נפגעה ע"י דמות כ"כ כ"כ קרובה ואוהבת - וחוותה את הפגיעה מאדם קרוב ופשוט נשברה והתרסקה!

אז הפחד שזה יקרה שוב...

הפחד לאבד

הפחד ללכת לאיבוד

הפחד להיפגע

הפחד ששוב אדם קרוב אליי יפגע בי -

זה פחד משתק.

ואז מנגנוני ההגנה עובדים שעות נוספות.

וגורמים לאט לאט ללב להיאטם.

להתרחק.

להיסגר.

כי אם הלב יסגר ולא יפתח עד הסוף - אז גם הפגיעה אם תהיה לא תהיה חזקה עד הסוף.

כי להיפגע מאדם קרוב שהלב אליו פתוח לגמרי זה הכי כואב שיש

אבל להיפגע מאדם שהלב לא קרוב אליו עד הסוף ואפילו אטום אליו - זה כבר פחות כואב.

אז אולי אולי בתת מודע הנפש שלך פשווט רוצה להגן על עצמך.

גם אם בעלך טוב ומדהים ואין בינו לבין הסבא וכו' שום קשר-

עדיין התת מודע רוצה להגן ואולי כך זה מתפרש ובא לידי ביטוי - ע"י האטימות המסוימת הזו.

אם תביני את עצמך

ותקבלי את עצמך

ותכילי את עצמך

ותהיי אמפתית כלפי עצמך

ותאהבי את עצמך

ולאט לאט תבני גשר של אמון ואמונה בקב"ה ובבעלך היקר - את יכולה לאט לאט להסיר את החומות הללו שהנפש בנתה על מנת להגן על עצמה.

אמרת שטיפול בעבר עזר לך מאוד ושיחרר אותך מאוד.

אני ממליצה בחום לחזור לאותו/ה איש/ת מקצוע ולהמשיך בטיפול.

לקבל עוד כוחות.

לקבל עוד ליווי.

לקבל עוד תמיכה.

לקבל עוד כלים.

לקבל עוד תובנות.

לקבל עוד מקום מאפשר ובטוח לפרוק ולהוציא ולבכות ואז לאסוף את הכל שוב ביתר עוצמה.

זה החיים שלך יקרה!

החיים שלך,

החיים של ילדייך המתוקים אלו שישנם ואלו שעוד יבואו ב"ה

והחיים של אישך היקר.

נכון שזה לא תמיד קל, אבל זה כבר עזר לך בעבר ואין סיבה שלא יעזור שוב!

ברגע שתהיי שלמה עם עצמך - תוכלי להביא גם לזוגיות את עצמך השלמה הזו וזה ודאי ישפיע לטובה גם בפן הזוגי!

גם ההורי

בעצם מכל הבחינות.

אבל קודם כל בשביל עצמך ולמען עצמך.

את חשובה!

את יקרה!

את שווה!

את מספיקה!

למען הנשמה היהודית היקרה שלך - תדאגי ותטפחי ותאהבי ותעצימי את עצמך!

גם לבד, גם בתור זוג, גם בטיפול, גם בפינוק והתאוורוות ודברים שמשמחים אותך

ובכל מה שעושה לך טוב!!!

ואחרי זה שאר המעגלים בחייך, ופרט המעגל הזוגי כבר יוכלו הרבה יותר להתעצם גם הם.

בהצלחה רבה רבה יקרה

שולחת עוד אלף חיבוקים ואהבה וכוחות

את תצליחי!!!

ה' איתך!

אישך איתך!

והכי חשוב - את עצמך איתך! יש לך את עצמך!

❤

אין לי מילים.....אבל אני בטוחה שמצפה לך שכר גדול על המילים הגדולות האלו שישבת והשקעת לכתוב..

אני בכל אופן שומרת  לי את ההודעה ושומרת אותה לזמנים קשים, כי אין מילים מה עשה לי לקרוא אתזה..

כל מיה נוספת מיותרת

פשוט תודה, שה' יברך אותך!

לכולם... ממש תודה, לקחתי את כל הכלים ואני בהחלט הולכת איתם הלאה.

תודה לה' עם הרבה תפילות הגל האחרון קצת מאחוריי, התחזקתי יותר..

אשריכם ישראל 3>

את כן אוהבת אותו!

רואים את זה על כל מילה וכל אות!

אין בן אדם בעולם את אוהבת כמו את בעלך!!!

רק שקשה לך להביע, ליזום, להתנפל, אבל תפנימי קודם, שכשאת אומרת חצי מילה זה כמו שמישהי אחרת אומרת אלף מילים...

את עצורה וחסומה כרגע, אבל את כל כך אוהבת ורוצה...

אם את חושבת שאני צודק, אז אולי פשוט תכתבי לו את זה... שאת מביעה הרבה פחות אבל מתכוונת להרבה יותר...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם