שבעלי לא זוכר לתת לי צ'ופרים קטנים ולפנק אותי בכל מיני דברים למרות שאני מזכירה לו.
זה לא האופי שלו ודי.
ל מ ה ז ה כ ל כ ך מ ע צ ב ן א ו ת י ? ? ? ? ?
אני יודעת שהוא אוהב אותי ודי.
למה אם הוא לא מתנהג באופן קיצ'י ורומנטי כמו שאני מצפה אני מרגישה כאילו הוא לא אוהב אותי?
אוף ואוף ואוף
צריך להזכיר להם הרבה הרבה. והרבה.
כן. אני רוצה מתנות. רוצה צ'ופרים. מילים טובות.
אוהבת שאתה נותן כך, ואומר כך. איך היה האוכל. הניקיון. וכן הלאה בכל תחום.
לא מתביישת. צריכה את זה.
היום ב"ה מגיע טבעי לחלוטין. (ולפעמים צריך להתניע מעט ..
)
גברים זה שכל. ואנחנו הנשים זה רגש.
שני עמים שונים
לא סתם נאמר להסביר "ברחל ביתך הקטנה"
בת כמה את ???
בטח, אני כל שניה מזכירה לו... אני נתתי לו מלא וגם משתדלת לתת (למרות שזה כבר קשה לי, תראי בהודעה למטה) אבל זה כ"כ לא מדבר אליו שזה לא עוזר...
ממליצה שיהיה לכם ספר תורני על שלום בית, ושם מסבירים כמה האישה צריכה את
כל המתנות הקטנות המילה הטובה המכתב היפה, בהצלחה רבה לך אמן.
בד"כ מעצבן אותי זה שהוא לא נותן לי את מה שאני מבקשת ומצפה אבל היום כשכתבתי את ההודעה הזו הייתי כל כך עצבנית ובעלי לא הבין למה אז גם התחלתי להרגיש דפוקה שזה בכלל מעצבן אותי...
תגובה חשובה בשבילי...
מהרבה בחינות...
אני ממש טיפוס כזה שמשקיע בצ'ופרים קטנים וכאלו. מהחתונה עשיתי את זה מלא עד שהרגשתי שבגלל שאני רק נותנת את זה ולא מקבלת זה עושה לי הרגשה רעה אז הורדתי מינון. לא הפריע לו בכלל.
דיברתי איתו על זה ואחרי שהסברתי שזה באמת צורך וזה לא תינוקי הוא משהו הוא הבין שזה אמיתי.
אבל הוא לא מבין מעצמו את הצורך הזה כי הוא ממש לא צריך את זה אז הוא כל הזמן שוכח.
סיכמנו כבר מזמן שאני אזכיר לו - הזכרתי לו מילולית, כתבתי לו פתקי תזכורת חמודים, הזכרתי עוד פעם...
אז כל פעם אחרי שאני בוכה מזה שהו אלא מביא לי כלום/ עושה פתק תזכורת הוא מביא לי משהו קטן "בהפתעה" (פתק קטן בבוקר, חותך לי סלט לארוחת ערב וכו') ואז שוב שוכחחחחחח
די, אני מרגישה מטומטמת להזכיר כ"כ הרבה.
וזה באמת חסר לי. במיוחד כשאסורים. והוא לא מבין את זה
@רויטל. אולי באמת שבו כתוב שזה באמת צורך של אישה (ולא רק שלי שאז זה נשמע מוזר...) יעזור.
יש לך או למישהי אחרת המלצה לספר מסויים שמדבר על זה?
יש ספר שמדבר רק לבעלים ואני חושבת שהיה כתוב שם בהקדמה שהנשים לא יקראו בו,
עכשיו תנסי להביא לו את זה בתור מתנה ולא משהו שהוא חייב לקיים, אני מבטיחה לך
אם הוא יקרא בו כל הבית והחיים שלך ישתנו לטובה בדוק, שם הספר עמודיה שבעה את
הספר עמודיה שבעה חיבר הרב אברהם גנחונבסקי ז.צ.ל את הספר כמעט בכל חנות ספרי קודש
או אפשר להזמין באינטרנט, בהצלחה יקרה.
וואו, ממש תודה! אמן שזה יעזור!!!
כן, חשבתי על זה. ב"ה הקשר שלנו מצויין והדיבור ממש פתוח, רמזים כאלו זה לא הסגנון שלנו.
אני פשוט אדבר איתו ואשאל אותו אם יש מצב שהוא יקרא את הספר. הלוואי שירצה
סך הכל ברור שהוא רוצה לשמח אותי רק לא מבין כמה הנקודה הזו חשובה לי, של הפרגונים והתשומת לב הקטנה הזו...
כיף לשמוע! ממש! עוזר לי להרגיש נורמלית ולא מוזרה...
ואני ממש אוהבת את הניק שלך (גם אני אברכית...)
ומה את עושה עם זה?
אבל הוא אדם כזה שתמיד יהיה לו עומס מטורףף. וגם הוא כ"כ לא ריגשי כזה וזה פשוט לא מדבר אליו
אבל עזרת לי להבין שאולי אם אני יותר אהיה בטוחה באהבה שלו אלי אז אני פחות ארגיש צורך חזק לזה...
הבעיה שבאמת באופן כללי הוא פחות משקיע בי ממה שהייתי מצפה (ואין לי ציפיות גרנדיוזיות בכללל!!! פשוט שנינו עמוסים בטירוףףף ואנחנו כמעט לא ביחד...
)
כל הלילה ניסיתי להחזיר את הילדים מהמיטה שלנו, לחדר שלהם
המון פעמים כל פעם מישהו אחר, ובבוקר הייתי גמורה מעייפות, באופן טבעי ומסתבר שבעלי גם ישן בבוקר כמוני והילדים- היו ערים וחגגו בסלון.
בעלי מעיר אותי בצעקות-"לא תאמיני מה הם עשו בסלון".
שפכו חלב בסלון, פיזרו סוכר, שפכו שוקולדים לקישוט עוגה וזרקו זיתים מקופסת זיתים במקרר על השטיח. לא רק זה מסתבר שהיו ליד המיחם כי עולים על שרפרף, וגם נגעו בו ובנס לא קרה כלום.
דיי הזדעזענו. בשבת שעברה אגב ניסינו לנוח רק לנמנם ואפילו לא לישון, והם עלו על שרפרפים ורוקנו את מדף הממתקים- אכלו הכל בלי רשות.
עד עכשיו אף פעם מעולם מעולם מעולם לא נחנו או ישנו. והבוקר זו הייתה טעות אבל אנחנו גמורים מהם מעייפות מכל ההרדמות שלוקחות שעות, ההרטבות והכביסות וההגעה אלינו למיטה.
כולם תמיד עוזרים להורי תינוקות אבל אנחנו ישנים עוד גרוע מזה.
1. הם בני 5- איך אתם מציעים להעניש על זה?
2. היינו אולי צריכים לדבר איתם לפני?
3. מבינה שהם לא בשלים להישאר לבד כרגע בכלל בכלל
בכללי-המריבות, השובבויות וכל הדברים מתישים אותנו. ואנחנו בעיקר מאוכזבים. כאילו, הם שמים עלינו קצוץ.
ההדרכה האחרונה שלקחתי (אני מנסה) בגישת שפר הייתה לא מועילה, היא ניסתה לומר לי לעבוד על עצמי בלא לחשוב שאני כשלון בגלל כל הכאוס בלילה.
איך זה אמור לעזור פרקטית איתם?
ממש נואשת להדרכת הורים עם מישהי ששמה גבולות בלילה-המלצות יתקבלו בברכה.
בני כמה הם?
לא יודעת לענות על הכל. מנסה חלק..
ילדים שנשארים לבד בזמן שההורים ישנים זאת מיומנות שצריך ללמד אותם.
אנסה לתאר מה אנחנו עשינו
בהתחלה אחד מאיתנו נשאר איתם. גם בזמן. שנשאר איתם לא צמוד אליהם אלא מדברים על מה אפשר לעשות עכשיו, במה לשחק. ונותנים להם לשחק בעצמם, בנוכחות של מבוגר. כששרואים שמצליחים להעסיק את עצמם כשיש נוכחות אז מדברים איתם על זה שהם גדולים, ויכולים לשחק לגמרי בעצמם כשההורים נחים. מדברים על במה משחקים, במה מותר או אסור לגעת, כדאי להשאיר פרי חתוך או נשנוש שאתם כן מסכימים בצלחת בהישג יד.
ואז מתחילים ברבע שעה-20 דקות
מראים להם בשעון מתי אפשר להעיר אתכם, כשהמחוג הגדול מגיע למספר איקס (אפשר לשים שם מדבקה(
אפשר להגיד להם שאם ישחקו יפה, לא ידעו בדברים שאסור תביאו להם הפתעה קטנה
אם מצליחים מצוין, אם לא, אז לדבר את זה שוב שוב. מה מותר ומה אסור. לתת להם משחקים מיוחדים לזמן הזה.
לאט לאט להאריך את הזמנים, לחצי שעה, 40 דקות, עד שמצליחים לשחק זמן משמעותי יחד.
אצלינו עכשיו הם מצליחים גם בלי שנצטרך להגיד עד מתי, אלא פשוט מחכים שאחד מאיתנו יקום
(גילאי 4 ו6)
יש לנו משחקי קופסא מיוחדים לזמן הזה ופליימוביל. וזה עוזר.
יש לכם טפשרות לקנות משהו כזה?
גם אצלנו היו עולים על השיש ומוציאים מהארון ביסקוויטים וסוכריות עוגה ומה לא. בלי לשפוך, אבל עדיין זה חרפן אותנו לגמרי.
נשמע שאתם ממש ביחד מול הילדים וזה כבר יתרון גדול.
חושבת שקודם הייתי עושה מנעולים כי זה פתרון קל וחסכני.
ובנוגע לעונש- הם צריכים לנקות ולסדר הכל.
ולהגיד להם שאין את העוגה/הממתק לשבת כי ככה התנהגו.
לא חושבת שהייתי קרת רוח במצב כזה. מן הסתם הייתי צועקת עליהם כי זה באמת מעצבן.
סביר להניח שאני בכזה מצב לא הייתי מגיבה באיפוק
אנחנו עשינו במיוחד דלת למטבח כי הילדים היו קמים נורא מוקדם ולא היתה אפשרות להשאיר אותם לבד אפילו לשניה
וזה היה שדרוג של החיים
הייתי מכינה להם בלילה נשנושים לבוקר וככה לא היו פוגרומים וגם יש סיכונים במטבח כמו מים חמים, סכינים וכו
היום הם כבר גדלו והגדולים שומרים על הקטנים אז לא נועלים יותר את המטבח.
בגלל שהם בני 5 אז אפשר לשוחח איתם
להסביר שלא עושים את זה
לסכם איתם שאתם מכינים להם כמה נשנושים, מים, וכמה משחקים ושלא יקחו מעבר לזה בלי רשות.
לא בטוח שזה יעזור בפעם הראשונה
אפשר לנסות כמה פעמים עם נוכחות של אחד מכם כדי להשגיח ואז ילמדו את הרעיון
שכדאי להתאים פעולות ליכולת ההורית שלכם
אם אתם תקופה ארוכה לא מצליחים שהם ישנו במיטות שלהם
תנסו משהו ביניים
כמו מזרונים בחדר שלכם
ככה אפשר להמשיך לישון גם אם הילד בא לישון לידכם
אם אתם לא מצליחים לתקשר איתם בשיתוף פעולה
אז אל תצפו שהם ישתפו פעולה
לא להשאיר אותם ללא השגחה
ולצמצם טריגרים כמו מדף מתקים
להשאיר כמות מעטה של ממתקים בבית
התנהלות עם ילדים היא בעיקר יכולת הורית
היא מורכבת ללמידה ויישום
זה מצריך להיות אסרטיבי/ זורם/ סבלני/ מכיל/ חסר שיפוטיות/ לראות את הצד של הילד/ להתאים ציפיות
להיות מותשים זה הגיוני
להיות מאוכזבים זה ציפיות לא מותאמות
בציפיות לא מותאמות קל יחסית לטפל
שאר הדברים שכתבתי למעלה ניתנים ללמידה אבל מצריכים כוח רצון סבלנות והרבה אימון
הייתי שמה מזרונים, ונועלת את החדר מבפנים.
ככה גם אם יקומו לא ילכו רחוק מדי.
ובלילה משאירה אור מכובה, שלא תהיה שום סיבה לקום ולטייל לפני שהשמש זורחת
נראה לי שכשיש ילדים שובבים זה רק עדיף שישנו קרוב אליכם...
את כל התגובות, מקווה שלא חוזרת על מה שהגיבו
אישית, ב"ה שלא קרה כלום מהמיחם שעלו על השיש.
אולי כדאי להעביר את ארון החטיפים /ממתקים מקום.
אצלינו , חטיפים וממתקים נמצאים מלכתחילה בארון תחתון מתחת לשיש וזאת מהסיבה של למנוע את העליה על השיש.
אולי כדאי להתייעץ עם יועצת שינה במקביל להדרכת הורים.
אם זה מנחם אותך גם אנחנו לא מצליחים לישון כשהילדים ערים.
הם פשוט לא נותנים לנו.
ולא משנה כמה הם התעוררו בלילה (והם מתעוררים מלא) כשהם קמים בבוקר אחד מאיתנו חייב להיות ער איתם.
כמה טיפות על הכרית שלהם לפני השינה
עוזר פלאים
אצלי בבית זה הקסם
מאוהבת בשמן הזה 😍🤣
ולכן כשמריחים אותו הוא משפיע על הרגיעה אצל ילדים/ מבוגרים.
אפשר לטפטף על הכרית שלהם טיפות בודדות (2-3)
אם הריח חזק להם מדיי, לטפטף על טישיו ולשים בקרבתם או לטפטף על הסדין סמוך לכרית, ככה שהריח נעים ולא חזק.
קונים בחנויות טבע או בית מרקחת
את יכולה להתייעץ עם הרוקחת לגבי שמנים נוספים.
אפשר אולי אחרי מקלחת אם זה מסתדר לעשות להם עיסוי עם קרם או משהו (ככה שתהיה להם התחושה של המגע וגם גבולות גוף) ליצור אוירת שינה (החשכת החדר, אולי מוזיקה שקטה קלאסית) ואז כשהילד נינוח ורגוע, מייד להכניס למיטה עם ריח הלוונדר.
זה מרגיע ובע"ה ייאפשר להם לישון.
אם ההרדמות ארוכות והם קמים המון פעמים בלילה-הייתי מתחילה משם. ילד שישן טוב-הוא גם ילד רגוע יותר ושפנוי יותר ללמידה.
מעבר לזה באמת הייתי בודקת איך אפשר לייצר מרחב יותר בטוח בבוקר כשאתם לא קמים, לנעול את המטבח, לשים שער נגד ילדים (אבל אחד רציני, הפשוטים לא יעזרו נגד ילדים בני חמש) מנעולים בארונות, ולדבר הרבה על מה מותר לקחת לבד ומה אסור, ילדים בני חמש אמורים להבין שמיחם זה מסוכן-אפשר להסתובב במטבח ולדבר על מה מסוכן ביום שישי -המיחם מסוכן, הפלטה , תנור דולק ...
נשמע מעצבן ומבאס במיוחד.
חיבוק גדול!
לא יודעת אם יש תועלת כי כבר כתבתי כמה פעמים,
הייתי *מפסיקה* לטפל בענייני הרטבת לילה, אתם לא פנויים לזה, מחזירה טיטול /תחתון לילה,
שמה מזרונים בחדר שלכם ומאפשרת להם לישון שם, (התנאי היחיד שהייתי כן מנסה לאכוף זה שמי שמגיע לישון במזרון שיהיה בשקט)
וזהו, מסדרת לכולכם כמה וכמה לילות שקטים יותר ועם יותר שינה לכולם, ואז רותמת את כל האנרגיות כדי למצוא פסיכולוגית /מדריכת הורים מעולה. רק אחרי שתרגישו שהשגרה בשעות היום מתייצבת ושאתם יודעים איך להציב את הגבולות שחשובים לכם, הייתי עוברת לטפל בגבולות בשעות הלילה.
כרגע זה מרגיש לי, מהצד, שאתם נותנים פול גז בניוטרל...
באמת הגיל הזה מאתגר - מצד אחד זה גיל שאפשר להבין בו כללים בסיסיים, מצד שני זה עדיין גיל קטן בשביל להיות אחראיים לגמרי.
נשמע שהלילות הם הדבר הכי מאתגר, שממנו נובע הכול...
אנסה להציע משהו שעבד לנו עם בת השלוש וחצי. היא על הרצף האוטיסטי, אבל אולי זה יעבוד גם עם ילדים "רגילים":
ליצור שגרת שינה קבועה. הם בגיל שאפשר ללמד אותם לקרוא שעון בקטנה - להראות להם ואולי אף לסמן על שעון מחוגים את שעת השינה שלהם.
וכשמגיעה השעה, להשכיב אותם לישון ברצף קבוע: מקלחות, צחצוח שיניים, שוכבים במיטה עם דובי (או חפץ מנחם אחר - אצל הבת שלי זו כרית אהובה ומוצץ), אבא או אמא יושבים לידם, מספרים סיפור *אחד* שרים *שלושה* שירים, אומרים קריאת שמע ויוצאים מהחדר. הילדים נשארים בחדר עד הבוקר (אולי אפשר להשאיר להם אור קטן כדי שלא יפחדו).
בלי איומים ("מי שיקום מהמיטה אז..."), בלי משא ומתן ("רק עוד סיפור אחד ודי"), פשוט לעמוד ברצף הקבוע שקבעתם מראש ושיתפתם אותו בו אותם לפני שעת השינה.
אותו דבר אפשר בבוקר:
אבא ואמא באים להעיר את הילדים ושרים שיר (או משמיעים שיר). הם מדגדגים את הילדים בקלילות כדי שיקומו, עוזרים להם להתחיל להוריד את הפיג'מה. את החולצה אבא ואמא עוזרים להלביש, את המכנסיים אפשר לבד. אחר כך נוטלים ידיים, מקבלים עוגייה (או כל משהו אחר), ואפשר לצפות בסרטון *קצר* עד שמגיע הזמן ללכת לגן.
אפשר גם לתרגל איתם מה קורה אם הם קמים לבד בבוקר ואבא ואמא עדיין לא:
הולכים ליטול ידיים, ואז אפשר לקחת עוגייה או משהו אחר מארון אחד שנמצא בהישג יד וזהו זה, ויושבים על הספה לאכול אותה עם ספר, עד שאבא ואמא קמים.
(כמובן,תשנו את הרצף לפי מה שמתאים אצלכם בבית...)
ככל שתצליחו ליצור להם כבר עכשיו את השגרות הקבועות האלה, כך כשהם יגדלו לא תגיעו למצב שאנחנו כעת עם הילדים הגדולים שלנו, שצריך להתווכח איתם הרבה כדי שילכו לישון...
אבל את צודקת, צריך באמת התייחסות נפרדת לזה (בלי קשר ליצירת שגרת השינה).
אני מבחינתי אין מצב שילד מעל גיל שנה יישן איתי במיטה, אז אני לא ממש יודעת לייעץ בזה...
לא חושבת שיש טעם להעניש אותם
הם עושים מה שהם יודעים
ככל שתנסו יותר לשלוט בהתנהגות שלהם ככה היא תחמיר יותר...
שוב
ממליצה לכם ללכת להדרכת הורים טובה *בגישה היקשרותית התפתחותית*.
רקלתשוהנאבל נעזרת בה לענייני הורות והיא טובה בעיני.
רוצה לבוא לפרטי?
לחילופין
תסתכלי ב"הורות והיקשרות", הן מעוחות ומפנות למדריכות שלמדו אצלן. (גילוי נאות אני לומדת שם עכשיו).
גם אצלי קרה, יותר מפעם אחת, בווריאציות שונות
ילדים בגיל הזה שנשארים לבד עושים שטויות ולכן כדאי שלא יהיו להם זמנים כאלה
אם בכל זאת יש, כמו אצלי, אז להגדיר גבולות גזרה אבל זה תלוי בבשלות שלהם
מובן שקשה ושאתם עייפים, תעשו תורנות
ושאחד מכם ישאר להשגיח,
ובעיניי לא שייך להעניש אותם הם ילדים קטנים שהיו לבד ועשו שטויות
כמה ילדים זה?
המסקנה המתבקשת- לנמנם רק על הספה... זאת הדרך לקבל קצת דקות שינה...
וואי וואי חיבוק. הייתי מתחרפנת.
אני חושבת שהייתי נותנת להם לנקות ולסדר את כל הבלאגן, יחד איתי כמובן
2 לוקחת אותם לשיחה. לא על הדרך אלא ממש מזמינה אותם לשיחה, זה ישדר להם שהיתה כאן התנהגות שחצתה קו
3 להבא לנסות ולהתאמץ לא להשאיר אותם לבד ליותר מכמה דק' בודדות
אני מתכוונת שבכוונה להשאיר אותם 5 דק' כאן ו5 דק שם לבד, כדי שיתרגלו
ואנ י אישית לא ראיתי כלום חריג
דיבורים על איראן יש כבר הרבה זמן
לי לא ברור כלום מהם
אם לזה התכוונת
לא ממש מעניין
רק אומרת שלפני המלחמה עם איראן היו הרבה ימים שדברו על זה גם 'יודעי דבר'
מלחמת המשך עם איראן זה די צפוי
כמו כל חזית אחרת
זה יכול לקרות מחר ויכול להיות עוד שנה
אם רוצים לחיות חיים נורמליים
כדאי מצד אחד להתנתק מחדשות
ומצד שני לפתח מספיק חוסן כדי להיות מוכנים כשמלחמה מגיעה מהרגע להרגע
וכמו שהיה פעם שעברה זה לא בדיוק משו שאפשר לחזות.
מקווה שבאמת אין איזה משו כי אחרי שכתבת את זה אני כן יעלה לישון קצת בלחץ כנראה, אוף.
לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שלא לקרוא חדשות זה לא מספיק.
צריך גם לא לספספף בסטטוסים בוואצפ ולא לגלול שעות בפורום
אני בוחרת לא לקרוא חדשות וכו'
ואז פוגשת את זה פה 
גם אנשים בעבודה/ בכל מקום ידברו
כדאי לבחור לא להקשיב לחדשות גם אם שומעים אותם באקראי
תשאלי את האומן שיודע הכל...
תהיי בטוחה שאף אחת כאן לא יודעת כלום
(חוץ מטייסות קרב אם יש כאן)
הסמס ששלחו כנראה היה סתם להפחיד.
מלחמה יכולה לפרוץ בכל שעה…
ממה שראיתי בחדשות זה התחיל להיות הכיוון שם באירן
אז יש סיכוי שארהב תתערב עוד מעט
האם ישראל תהיה מושפעת מזה- ימים יגידו..
"בחצות תסתכלו לשמיים"
כאילו איום שיתקפו אותנו.
אבל לא נראה לי שבאמת יתקפו.. (בטח לא בחצות, כבר עבר)
עדיין לא רציף ותמידי, אבל היא בהחלט הולכת!
וזה אחרי שהיה לה עיכוב, והיא לא זחלה בכלל, והייתה בפיזיותרפיה (לשני המפגשים האחרונים בסדרה שקיבלנו לא הגענו כי היא לא הרגישה טוב, וכבר לא טרחתי לקבוע שוב תור כי הרגשתי שעבר אין צורך) - וב"ה היא בגיל לגמרי סביר לתחילת הליכה (פחות משנה וחמישה חודשים).
עכשיו נותר לנו לטפל בעניין של הדיבור... ב"ה היא התקדמה מלפני חצי שנה, ועכשיו יש לה מגוון של הברות, אבל מילים עדיין אין לה (אומרת אולי אבא ואמא ואולי-אולי תודה, אבל אנחנו לא בטוחים בזה).
מתלבטת אם באמת לקבוע תור אצל קלינאית תקשורת, או לקוות ולהתפלל שכמו שעלתה על הגל בהתפתחות הפיזית, כך יהיה גם בהתפתחות בדיבור...
(היינו באבחון אצל קלינאית תקשורת כשהיא הייתה בת שנה, והקלינאית אמרה שנבוא לאבחון חוזר חצי שנה אחר כך. אז לכאורה אני צריכה לקבוע תור...)
בהחלט מרגש צ זאת תודה טובה כשזה קורה בתוך טווח הנורמה אחרי שיש דברים שקורים בעיכוב 😉
אם לא מסובך לך לקבוע תור לקלינאית, הייתי קובעת ומציינת את ההתקדמות הפיזית, אולי היא תוכל להרגיע אותך גם על זה או לכוון. גם יכול להיות שבסוף עד התור כבר תראי עוד התקדמות (אולי אחרי שהיא עשתה את ההתקדמות הפיזית עכשו היא תעשה את הקפיצה בדיבור) בהצלחה!!
איזה קטע
היא בדיוק באוצו שלב התפתחותי של הקטנה שלי (מצליחה ללכת כמה צעדים ברצף אבל משתמשת בעיקר בזחילה כדי להתקדם)
אומרת אמא ואבא וזהו פחות או יותר...
גדולה משלך בערך בשבוע וחצי
נראה לי סבבה, לא חשבתי לבדוק מעבר
בעצם כן חשבתי לבדוק נוזלים באוזניים אבל עוד לא הגעתי לזה
ממש משמח לשמוע שהיא התחילה ללכת...
ולגבי הדיבור - זה כן נשמע לי כמו עיכוב קל.
מצד אחד, לקבל טיפול בהחלט יכול לעזור לקדם אותה.
מצד שני, נשמע שלא חסר לך התעסקויות עם הילדים האחרים, וטיפול שבועי זה בהחלט טרחה... ולא מדובר פה כרגע על עיכוב גדול.
נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לקבוע תור לאבחון חוזר, רק כדי להתקדם עם זה, שזה לא יהיה מסובך לקבל טיפול אם בהמשך היא תצטרך. ובאבחון אפשר גם להתייעץ איתה מה באמת קצת הצורך בטיפול.
ובינתיים אפשר לעשות בבית כל מה שאת יודעת שעוזר לקטנטנים לפתח שפה (יש לך עם זה ניסיון מחלק מהגדולים יותר, נכון?). שזה אומר בעיקר לדבר איתה הרבה, במשפטים קצרים וברורים, ולחשוף כמה שיותר. וכמובן לא יזיק גם לוודא שהשמיעה תקינה (או שאת זה כבר בדקתם?).
בעז"ה שתמשיך להתפתח ולשמח אתכם...❤️
הכי כייף בעולם!!
על הילדים מעוכבי ההליכה שלי וצדקה בשניהם:
כשהגוף עסוק במערכה אחת, הוא זונח מערכה אחרת. כשילד משקיע את המאמצים בלימוד הליכה, נראה פחות התקדמות בדיבור, ולהיפך.
ב"ה אצלי אחרי שלמדו ללכת התחילו להתקדם (באיטיות ) גם בדיבור
מרגישה שמגיעה לא מוכנה.. לידה רביעית בעזרת ה
אין לי באמת זמן לקורס.. (וגם לא רוצה להוציא הרבה כסף עכשיו)
גם טכנית וגם נפשית וגם פיזית...
לק"י
טכנית- דאגתי למה שצריך.
בעיקר דמיינתי לידה מהירה😂
חזיית הנקה אם יש צורך לחדש
בגדי הנקה אם את רוצה צורך לקנות
משאבת הנקה - יש? לשטוף טוב ולעקר.
עגלה?
עריסה
טרמפולינה/אוניברסיטה
סלקל
מנשא
כל אלו אם אין וצריכים אז קונים ואם יש אז מכבסים...
לתכנן סידור לילדים האחרים, לקחת בחשבון אפשרויות שונות להתפתחות הלידה.
להכין תיק ללידה ולאשפוז.
לארגן דברים לילדים לימים שלא תהיי.
לארגן ציוד לתינוק- לכבס בגדים, עגלה, מיטה, טיטולים, סבון וכד'
אם זה בן, להתארגן לברית- לברר על מקום, קייטרינג, מוהל וכד'
שהתאים לאופן שבו רציתי ללדת.
מבחינה טכנית לדאוג שיש את כל מה שצריך- בגדים וציוד לתינוק, אוכל מבושל, מישהו שיהיה עם הילדים שניסע ללדת
נפשית דיברתי עם בעלי על החששות שלי (בכל לידה) הזכרתי מה אני צריכה ממנו ובעיקר דמיינתי איך אני רוצה שהלידה תראה
לי היה מאוד חשוב להתכונן ו"להכנס לאוירה'' גם בלידות חוזרות. ויש כל מיני רעיונות, זורקת כמה שעזרו לי:
* מפגש חד פעמי עם דולה
* קריאת ספרים שקשורים ללידה
* האזנה לפודקאסטים קשורים
* רכישת קורס וירטואלי להכנה ללידה
* האזנה להרפיות/ דמיון מודרך
* פירוק חששות לגורמים והעלאת פתרונות פרקטיים
* התקשורת בטלפון/כניסה לאתר של מחלקת היולדות איפה שמתכוונים ללדת ובירור על דברים שחשובים לי
*חפירה אינסופית לבעל ותכנונים משותפים
* האזנה לסיפורי לידה של חברות (מעודדים בלבד)
* סידור בגדים לקטנטן (לנוהגות)
*הכנת פלייליסט
אני יודעת שהיה כאן שרשור דומה אבל לא הצלחתי למצוא בו מענה לשאלתי
1. בן 6+ חודשים עד עכשיו הנקה מלאה ואני רוצה להתחיל טעימות, איך עושים כדי שלא ייפגע לי בהנקה? או שזה חייב לפגוע וכדאי להקפיד על שעות קבועות?
ואחרי כמה זמן זה כבר ממש מחליף מנה?
2. הוא עדיין בעגלת אמבטיה 😳 יש לי אינגליזינה והיא רחבה והוא קטן וחמוד והם מסתדרים יופי ביחד אבל הוא כבר סקרן ורוצה לראות עולם, וגם נמאס לי מהגודל והסרבול הזה
מצד שני זה נוח שהוא נרדם שם ושאני לא צריכה לפתוח לול כשאנחנו מתארחים שבתות ממש מיטה ניידת
מתלבטת כמה עוד לחכות
1. אין סיבה שזה יפגע בהנקה... מתחילים מלהביא טעימות קטנות של פירות או ירקות טחונים בזמן שהוא לא רעב אבל גם לא לגמרי שבע. ובהתאם לזרימה שלו מגדילים כמויות ועוברים גם לאוכל רך ולא טחון. ולעקוב אם הוא מגיע לשלב שהוא מתחיל להיות רעב וההנקה לא מספיקה לו, ואז כבר צריך להגיע למנה.
2. למה שלא יישן בעגלת טיולון לילה? לא הייתי משכיבה קבוע בעגלת טיולון, אבל מדי פעם זה בסדר גמור לדעתי. וצריך לשים לב להתפתחות שלו- אם הוא כבר מתחיל להתרומם קצת או לכיוון של ישיבה חייבים לעבור כי זה מתחיל להיות מסוכן...
1. ההנקה לא אמורה להספיק תמיד? 🤔
2. הוא עוד לא מתרומם לבד אז זה בטיחותי כרגע
באיזשהו שלב ילד אמור להתחיל לאכול. אם הוא לא ישן רגוע בלילה, מתעורר הרבה, מבקש לינוק הרבה זה יכול להיות סימנים של רעב. מתי זה קורה- יש ילדים שבגיל חצי שנה כבר חייבים ארוחה אחת, ויש ילדים שעד גיל 10 חודשים לא ממש מבססים ארוחות, אבל כדאי להיות על זה
ואם הוא עוד לא מתרומם אז אין לחץ להעביר לדעתי...
אנחנו גם אמורים לשבוע מחלב אם או מטרנה....
כזה
לא עד הבר מצווה 🙂
כלומר כל עוד בקבוק מחליף ארוחה אז גם הנקה אמורה להספיק
1. טעימות ומוצקים לא אמורים לפגוע בהנקה.
בדרך כלל בהתחלה זה בנוסף להנקה, ובהמשך אפשר בהדרגה להחליף הנקה בארוחה.
יש ילדים שעוברים יותר מהר למוצקים, ויש כאלה שזה לוקח להם זמן.
בכל מקרה, תמיד אפשר להוסיף גם הנקה.
בדרך כלל כשההנקה מבוססת, גם אם תינוק לא רגיל לינוק בזמן מסוים, אם חד פעמי הוא ירצה, הוא יצליח לינוק.
2. את יכולה עוד להשאיר אותו, כל עוד הוא לא מתרומם וזה לא מסוכן.
ואת יכולה גם להחליט להעביר אותו, ואז כשמתארחים להשכיב אותו בטיולון, או שרק בזמנים האלה להחזיר את האמבטיה.
בכל מקרה לא תוכלי לסחוב אותו באמבטיה לעוד הרבה זמן, ותצטרכי למצוא פיתרון.
טוב אז הגיעו מים עד נפש אם אני כותבת את זה פה.
שילוב של מילואים ותחילת הריון קשוחה במיוחד (יחד עם 3 קטנטנים) גרמו לי להזנחה כללית פושעת של עצמי, והצטברו לי קשרים בשיער ברמה קיצונית שבאמת אי אפשר להתיר. וניסינו. זה ברמה של לעשות גלאח ואני ממש לא רוצה...
להפתעתי הסתבר שיש מקצוע כזה של התרת קשרים בשיער למקרי קיצון כאלו, אבל הבעיה שכל מי שראיתי באינטרנט רחוקה...
רציתי לשאול אם במקרה מישהי מכירה מישהי שעוסקת בזה בירושלים? או בסביבה?
אולי מכאן תבוא הישועה, הלוואי
לגזור את הקשרים הגדולים והמסובכים ביותר ואת השאר לפתוח. אם השיער שלך לא ממש דקיק זה בקושי פוגע במראה הכללי.
אופציה נוספת: לגזור קצר, משהו כמו קארה ואז הרבה יותר קל להתיר, גם בלי גלאח...
האמת שלדעתי לא באמת שווה לשלם על זה, עדיף למצוא איזה פתרון ביניים, אבל כמובן זה אישי
כלומר לגזור את השיער מלמעלה למטה (בתוך הקשר) במקום לגזור את הקשר עצמו אם לא רוצים לקצר את השיער.
כדאי לבקש עזרה מאחות/אמא/חברה כי גברים פחות יודעים להתמודד עם זה 😂
אני גם חשבתי שאצטרך גלאח אבל תקדישי לפחות שעה שיש לך זמן בנחת ותתחילי לסרק לאט מלמטה למעלה, כל פעם עוד קשר אחד
ייתלשו המון שערות תוך כדי אבל בסוף תצליחי. אם את בהריון ואתם מותרים ובעלך לא נגעל אז שהוא ינסה אולי זה יהיה יותר קל. מצב מבאס מאד ומביך
בן השלוש ורבע אמר לי הבוקר ש"מנגו (במלרע) ישב וצייר פרחים".
כל הזמן אני רואה את הפרסומת הזאת, לא כ''כ נעים לי לשאול בחיים האמיתיים.
משהי התנסתה במכשירים האלה? זה באמת לא כואב? מוריד חלק? אשמח לשיתופים
אבל מכירה מכשיר לייזר ביתי
זה איכות חיים ומתאים גם לאיזור הזה
השיער גדל דליל ודק
בלי קוצים
ככל שמתמידים התוצאות טובות יותר
