תוהה אם אני היחידה שאוכלת סרטים..באפיק
טוב,
אז לא מזמן החלטנו שהגיע הזמן לילד.
מנסים חודשיים.
יש לי הרגשה שאצלנו זה יקח זמן,
שאנחנו בסוף נגיע לטיפולים.
ההרגשה היא חסרת ביסוס, אין לה שום אחיזה במציאות,
אבל זה כל הזמן עובר לי בראש.
חודש ראשון, בלעתי רוק. חודש שני, כנראה ששוב המחזור מתקרב.
והמחשבה הזו לא יוצאת לי מהראש.
כן, אני יודעת שזה לוקח זמן. זו לא הנקודה.
מעניין אותי אם יש כאן כמוני, שלפני ההריון הראשון, כשהנסיונות עוד לא עברו את השנה, היו בטוחות שיגיעו לטיפולים?
ככה סתם, בלי שום סיבה.

שתפו אותי

התחברתי בשבילך שוב.. כן.חצי שני
ממש זה מה שהיה לי בראש. אבל המחשבות האלה הגיעו אחרי כחצי שנה..
בפועל ב"ה אחרי 8 חוד' זה הגיע
אני לא אדם היסטרי ולחוץ.באפיק
וחשבתי שהמחשבות האלו יתחילו מאוחר יותר, עוד לפני שהתחלנו לנסות.
נו, שאהיה בריאה.
תודה על החיזוק ❤
אני חושבת שפחדים כאלו תמיד יהיואנונימית(:
כשמנסים משהו לראשונה,
זוכרת את עצמי עוד בדייטים, יוצאת עם אחד ועוד אחד ותוהה כמה שנים ייקח לי למצוא את האחד הנכון.
וב"ה זה קרה די מהר(אמנם יצאתי עם 5 לפניו אבל לא לקח לי שנים על גבי שנים) ובזמן הכי מדוייק שיש.
וגם עכשיו אני מאוד מזדהה איתך. מנסים מנסים ועדיין זה לא נראה באופק. וכן, יש תהיות על אם חלילה נצטרך טיפולים..
אז תרגיעי את עצמך שזה פחד טבעי לחלוטין!!
זה מסע שאתם מתחילים ואין לדעת מתי תגיע הישועה,רק להתפלל...
בהצלחה !
ההקבלה לעולם הדייטים יפה ממש!באפיק
לא חשבתי על זה.
תודה על החיזוק יקירה! ❤
בשמחה אהובה! וגם עוד משהו ששמעתי פעםאנונימית(:
הייתי באיזו הרצאה והמרצה פתחה בשאלה "האם הייתם יוצאים למסע שהסיכוי להגיע ליעד הוא 1 למליון?"
כמובן שהרוב אמרו שלא, וחבל על המאמץ וכו
ואז היא התחילה ללמד-על כל תהליך ההפריה ויצירת העובר.
וואלה נפל לי האסימון כמה שהסיכוי להיכנס להריון הוא באמת נדיר-היא הראתה סרטון של כל הזרעונים יוצאים למסע אל עבר הביצית, ורק החזק-שורד!! מתוך 300,000 זרעונים רק אחד מהם יפרה את הביצית.
ואני לא כותבת את זה כדי לייאש אותך חלילה, אלא כדי לחזק כמה שזה באמת חתיכת מסע,ולא לכולם זה בא בקלות
ולזכור שבכל חודש יש רק 20 אחוז להיקלט...אז לנסות להרפות ולא לחשוב שמשהו לא תקין אצלינו, זה ממש עניין של זמן עד שזה יקרה
אמן שלכולם זה יבוא בקלות ובטבעיות🙏
מהממת את, פשוט תודה ❤באפיק
לא את כולם ההקבלה מעודדתחן מלכות
אני דוקא לא חשבתי שאתחתן מאוחר
ובסוף לקח לי הרבה שנים ועשרות עשרות של בחורים
עד ש..

אבל המסקנה נכונה
יש מפתחות בידי שמיים
זיווג..ילודה..
וקשה לנו לפגוש את התלות הזאת בבורא עולם
כי אנחנו לא יודעים להתנהל נכון מולה
זה עצמו השעור שלנו
להסכים ללמוד את ההמתנה ולא ליות בחרדת המתנה

ואני מאודדדד מזדהה עם הפותחת
גם אצלי עבר רק קצת זמן מאז שחזר המחזור וכבר ישר רצות לי מחשבות קדימה של וואי בטח בגלל שאני כבר לא צעירה אז זה יקח מלא זמן..ויסתבך..ו..
אפילו שיש לי ילדים שב''ה הגיעו מהר יחסית.

ועדיין
מבינה מאוד
הייתי בטוחה שיקח לי נצחאין לי הסבר
נקלטתי מיד.
עברתי הפלה.
הייתי בטוחה שעכשיו כל חודשיים הפלה נוספת.
נקלטתי אחרי חודש.
תינוקת שלמות ב''ה!!
איזה משמח ומעודד יחד!באפיק
תודה על השיתוף..
בקרוב אצלך נשמה!אין לי הסבר
תודה יקירה!באפיק
אני רק.. למה זה כזה נורא טיפולים?!?אולי בקרוב
את מנסה רק חודשיים, בעז"ה זה יגיע! אבל במקרה שצריך, למה זה כזה נורא? למה הרבה פעמים יש תגובות של חלילה טיפולים?!? אם הגוף שלי צריך קצת עזרה אז אני פגומה? למה זה שונה מעזרה אחרת שאנחנו נותנים לגוף?

לא חלילה לתקוף מישהו, פשוט אני בתקופה קצת רגישה עם הנושא של טיפולים וכניסה להריון.. מודה שיש מצב שגם אני כתבתי פעם בצורה דומה, אבל היום, אם הרגישות שלי כרגע, היה לי קשה לקרוא את זה.. אז רציתי קצת לפרוק ולהציף את זה שזה לא כזה נורא להגיע לטיפולים..
טיפולים זה לא משהו רע בפני עצמוציפיה.
ואני מאמינה שכוחנו מברכות על זה שהאפשרות קיימת, ושאפשר להביא ילדים במצבים שעד לפמי לא הרבה שנים אי אפשר היה.
זה פשוט משהו ששואב המון המון כוחות, ולכן נשים מעדיפות לא להגיע לזה.
ספרי לי על הכוחות שזה דורש, אני בתוך זה 😏אולי בקרוב
אבל בגלל שאני בתקופה רגישה בנושא, כאב לי שלפעמים אומרים על זה חייב וחלילה שתגיעי לזה, נכון, זה לא הכי כיף, אבל זה לא כזה נורא אם צריך..

בקיצור-אני כנראה סתם בגלל שאני רגישה עכשו זה הפריע לי, ועוד ברמה של להגיב על זה..
❤❤❤ציפיה.
רק בריאות ובשורות טובות בקרוב
תראי מותק, אני עמווווק בטיפוליםמיואשת******
ואני מאחלת לכולם שלא תגענה לזה.
לא בגלל הרגשה של פגום כי חס ושלום זה לא פגום ותודה לה שיש טיפולים
אבל זה זמן
הורמונים שלא בריא בכלל
כואב
קשה
כסף
ובגדול סיוט.
אז די ברור לי המינוח של חלילה, ואני אישית מתפללת שאף
אחת לא תצטרך את זה לעולם.

אבל אם את מדברת מצד ״נורא״ בגלל הסטיגמה, והפגום, אז אני לגמרי איתך. תודה רבה להקבה שאני חיה בדור שיש בו טיפולים ויש תינוקות מדהימים שבאים לעולם בזכותם 💕💕💕
אהובהאנונימית(:
ממש מחילה אם נפגעת ממני שכתבתי "חלילה טיפולים"!
לא הייתה לי כוונה לפגוע באף אישה שעוברת את זה, להיפך. אני מצדיעה לה, באמת!!
הכוונה שלי הייתה שמן הסתם כולן רוצות ומייחלות לכך שהכל ייעשה בטבעיות ,
וכמו שמישהי פה כתבה-באמת לא לכל אחת יש את הכוחות הנפשיים לעבור את תהליך הטיפולים.
וברור אלף תודות לה' שהיום יש אופציות כאלו ועזרה כזו שלא היה פעם!!
קיצר הכוונה שלי לא הייתה לפגוע באף אחת!
מאחלת לך המון הצלחה ושתבשרי פה בשורות טובות במהרה!
ברור לי! כנראה הייתי ברגע רגיש במיוחד בתקופה רגישה..אולי בקרוב
חס וחלילה, לא פגומה.באפיק
אני מצרה על התקופה הרגישה שאת נמצאת בה, ומקווה שתפקדי בקרוב.
אבל לענ"ד כל אישה הייתה רוצה שהדברים יבואו בדרך הטבע, בקלות.
אישה שזקוקה לטיפולים, לדחיפה הזו, היא ממש לא פגומה.
סליחה עם זה השתמע כך, אבל זו ממש לא הייתה הכוונה שלי.
בתור אחת שכל דבר שקשור לרפואה מפחיד אותהPandi99
טיפולים מבחינתי זה לאאאאא
לא רוצה להיות שם.. מפחדת ככ ודוחה ודוחה
אז לי היה מחזור לא סדירמצטרפת למועדון
הכנתי את עצמי לזה שיקח לי לפחות שנה להכנס להריון, כי אני בוודאות יצטרך קודם לקחת טיפול שיסדר אותי מבחינה הורמונלית. ובאמת חודשיים אחרי החתונה משראיתי שהמחזור בושש, קבעתי תור לרופא נשים על מנת להסדיר את המחזור. כל הזמן הזה, ניסיתי לעודד את עצמי שזה לא נורא, ולא חיבים מיד להכנס להריון. מצד שני כל החברות שהתחתנו לפני נכנסו מיד להריון והתחילו לגדל בטנים, ואז עוד חברה התחתנה ופתאום עברה לי מחשבה שאם היא תכנס להריון לפני יהיה לי קשה למרות כל מה שאני מספרת לעצמי.
בפועל היה לי תור לרופא נשים משהו כמו שלושה חודשים אחרי החתונה , הגעתי אליו מוכנה נפשית לכך שאני מתחילה תהליך שאולי יסתיים בעוד חצי שנה-שנה, וכחלק מהבירור הוא עשה לי אולטראסאונד וואגינאלי שגילה שאני בהריון שבוע 8!!!
קיצר.. מחשבות לחוד ומציאות לחוד. אני חושבת שזה אופי של אנשים ראליים לדמיין את האפשרויות הכי גרועות כדי להכין את עצמם נפשית למצבים שלא הכל הולך חלק. זה עדיף להם מאשר לחשוב שהכל צריך לקרות מיד ואז אם משהו לא מסתדר השבר הרבה יותר גדול. .
תודה על השיתוף יקירה!באפיק
מחזק ❤
אני הפוך ממך משום מהדובדובה
היה לי ברור שאני אכנס ישר להיריון..
ולא תאמיני אחרי שכבר באמת הצלחנו (לקח כמה חודשים)
נקלטתי ישר.
לא החזיק. אבל נקלטתי.
חודשיים אחרי נקלטתי שוב והפעם החזיק.
ממליצה לחשוב דווקא מחשבה חיובית . תילחמי במחשבות.
כי מחשבה יוצרת מציאות.. מניסיון...
אשתדל לכוון את המחשבות למקום חיובי יותר.באפיק
את לגמרי צודקת.
תודה על השיתוף ❤
אני זוכרת שארבעה חודשים אחרי החתונהמתואמת
ראיתי סרט על זוג מאותגר פוריות - ופשוט התחלתי לבכות בהזדהות...
מיותר לציין שחודש אחר-כך תודה לה' נכנסתי להיריון
אני חושבת שזה חשש שנמצא אצל כל אחת. כמו כל פחד מדברים קשים... (אני עד היום מדמיינת בחרדה איך זה להיות אלמנה, חלילה...) כי הרי הדברים הקשים נמצאים בעולם, ואנחנו לא מנותקים מהעולם, שומעים עליהם - ויודעים שאנחנו לא חסינים מכלום...
מה נותר לנו? רק להתפלל... ולנסות להסב את הדמיונות לדמיונות משמחים... (כמו, "וואו! לא דמיינתי שזה יהיה כל-כך מהר! והבחילות האלה... כל-כך משמחות בסופו של דבר! והתינוק המתוק הזה שמתרקם בתוכי - איזה פלא של דבר! כמה יש לי להודות לך, ה'!")
מאחלת לך שבקרוב תבשרי לנו את הדמיונות ההפוכים הללו
וואו, תודה לך.באפיק
מזדהה עם האלמנה, קשה לא ליפול במחשבות כאלו.
תודה על החיזוק ❤
איזה סרט?בעוז וענווה!
סרט של מעלה... נדמה לי שקוראים לו אמא של שבת.מתואמת
(יש בו אמא ושלוש אחיות - אחת מצפה לילד, אחת מאותגרת ואחת רווקה).
כן...פלא הבריאה
בהתחלה בתור זוג צעיר לא ממש הצלחנו להיות יחד לגמרי. בגלל לחצים ובעיות הדדיות. במשך חודשיים הייתי בטוחה שלא יהיה לי ילדים בכלל ואם כן עוד מלא שנים....
בסוף יום נישואין ראשון כבר היינו עם ילדה ואחר כך הגיעו די מהר עוד 2. ברוך מהממים מאין כמותם.
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי מי הייתי אם היה לי עוד חצי שנה-שנה רק זוגית. בלי מחוייבות של ילדים. בלי בחילות שגרמו לי לנפנף את בעלי ממני. פשוט ללמוד להכיר אחד את השני בנחת.
מאמינה בכל ליבי שה' נותן לכל זוג את הדרך הנכונה לו. אבל יש יתרונות וחסרונות לכל תהליך. ואל אף שאני כל כך מזדהה עם הלחץ הוא פשוט לא עושה טוב. כדאי ממש ללמוד את אומנות השהייה ברגע הזה.
תודה רבה על המילים!באפיק
זה קורה לא רק לפני הריון ראשוןבבוקר
כשלוקח לנו זמן הראש שלנו מתחיל לדמיין דמיונות ולהלחיץ. קרה לי אחרי שנכנסתי להריונות קודמים בקלות, ועדיין הייתי בטוחה שהפעם זה יקח לי שנים.
נכנסתי להריון בחודש הראשון שהצלחתי להרפות ולשחרר ולא לחשוב על זה. בלי בדיקות ביוץ ובלי מעקבים.
לא מחייב כמובן שזה יקרה לכולן אבל אצלי הרגשתי איך הלחץ סוגר אותי
תודה על הטיפ החשוב, מנסה לשחרר גם..באפיק
מאמינה שהקב"ה מכוון אותנו להכי טוב.
מזדהה מאודסבב נוסף
אחרי 3 ילדים שהגיעו בצ'יק מעל חצי שנה לא מצליחים, התחלתי טיפול באסטרופם ומרגישה לגמרי בטיפולים...
ושעון הגיל שלי אומנם לא מתקתק אבל גם הוא פקטור

המעקב. ב. דם
התקווה והייאוש
הפחד שאולי זה לא יגיע

והפעם הראשונה שעשיתי ב.דם ביום שישי והזמינו מונית קירור למעבדה ספיישל. ונכנס הנהג ושאל "איזו בדיקת גם צריך לקחת" והרגשתי מיוחדת לטוב ולרע ;)
הרגשתי "בטיפולים".

וההורים שלי לא יודעים מזה מסיבות מסויימות. התחלתי לשתף את אחיות שלי וזה ממש מקל ומשחרר
כן... וכבר מזמן עברנו את השנה ועדיין מחכים. זה משהובעוז וענווה!
ההרגשה שאי אפשר להסביר. האמת שבעיקר בעלי הרגיש ככה.
אני חשבתי ככה..הרבה פניםאחרונה
אחרי שחיכיתי להיריון הראשון שנה ו7 חודשים. .. האמת שאצלי כן הסתבר שהיה משהו קטן . הלכתי אחרי שנה להתחיל בירורים רפואיים ...לקחתי כדורים בשם ...חח יאו שכחתי את השם .. בקיצר הם עזרו לחזק את הביוץ ואחרי 3 חודשים ב"ה הייתי בהיריון ..
אחרי זה בבאים ב'ה נקלטתי בטבעיות ויחסית גם מהר .יחסית הייתי ממש לחוצה .....🙈ממש מבינה אותך ....

אל תדאגי.
יהיה בסדר בע"ה.

ממליצה לחכות בשקט ושלווה שנה ואם לא להתחיל בירור ...לפעמים זה משהו ממש קטן כמו שהיה לי ...

אולי יהיה לכן פיתרון בשבילי כי אני מיואשתסיפור_של_הלב

ב"ה 3 חודשים אחרי לידה

הנקה מלאה

טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.

אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).

אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.

היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?

אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?

בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...

כדאי לבדוק אם אין שאריות שילייההשם שלי

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

כן נבדקתי הרופא לא אמר כלום..סיפור_של_הלב
איזה לידה זה?חנוקה

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

לידה שלישית, פעם ראשונה ככה..סיפור_של_הלב
וכשהייתי אצל הרופא 6 שבועות אחרי לידה אמר שדןוקא הרירית עבה יחסית לנשים מניקות
ממש כדאי ללכת לרופאת נשיםיראת גאולה

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

אני אלך אם זה יתחזקסיפור_של_הלב
בינתים כשזה כתמים ואני עדין מותרת אני לא רוצה ללכת לרופאה כי זה בטח יגרום לי להיות אסורה הבדיקה..
לא מחייב שיאסור.לפניו ברננה!
תבקשי הדרכה הלכתית כדי לדעת איך להיבדק באופן שלא יאסור.
אגב בלילות הבייבי פותח לי מרווחים בהנקה יחסית גדולסיפור_של_הלב
הוא יכול לישון 5-6 שעות רצוף, ייתכן וזה גורם לדימומים ההנקה הלא רציפה?
זה קורה לפעמים בהנקה, אבל קודם כל צריך לבדוק שאיןאמהלה

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

הגיוני שהרופא לא ראה כלום בבדיקה של אחרי לידהסיפור_של_הלב
ובכל זאת יש?
כן. לפעמים רואים רק לאחר זמן.אמהלה
יכול להיות מפצע בצוואר הרחםתוהה לעצמי
ממליצה להתייעץ עם בודקת טהרה מומחית
מצטרפת לנמלצה ללכת לבודקת טהרהממתקית

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

הייתי אצל בודקת כשהיו עףכתמים ביום הטבילהסיפור_של_הלב
לצערי זה מהרחם
כמה דבריםצמאהאחרונה

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.


דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו


דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

מתנה לגננות לחנוכה - לצוות רעיונות?אובדת חצות

יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים

סה"כ 7 נשים

מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית

כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?

סליחה על התגובהרק טוב!

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

מסכימה. לא בריא לייצר עוד מוסכמות וציפיותאנונימיות
תודה על התגובה שלך!חנוקה

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

אפשר להביא חפיסת שוקולד/ נר ריחני עם פתק תודהשיפור
אפשר גם להביא מחר או מחרתיים צלחת עוגיות או חפיסה של פינוקים (נגיד סגנון רבע לשבע או אחרי חצות) לכל הצוות.


גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.


אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

הודעת ווטסאפ מכל הלב ממש משמעותיתמתיכון ועד מעון

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

עונה בתור מורה- תביאי חפיסת שוקולד עם פתק מושקעאמהלה

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

גם חושבת ורוצה אבל לא תמיד מגיעה לזהצמאהאחרונה

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

מגש ספינגיםמצפה להריון.
טעים ומחמם את הלב
אשמח לעזרת האלופות בקניית מתנה לחמותיאנונימית בהו"ל
אנונימי כ לא רוצה שיזהו במקרה..


אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה.  אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.


לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.


אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.


מה עוד יכול להיות? 

מכשיר חשמלי כלשהו?לפניו ברננה!

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

שואב שוטף זה גם בעיני מתנה מצויינתממשיכה

בטח אם הכל עליה

אולי אלבום דיגיטלי עם תמונות של הנכדים מעוצב יפהנפש חיה.
נראה לי שתמיד נהנים לראות את התמונות האלו
אם נראה לך שהיא כן אוהבת לצאת ולנסוע והבעיה היאקופצת רגעאחרונה
שלא ניידים, אולי חלק מהתקציב יכול ללכת על מונית שתקח אותם לבילוי. נניח יום כיף במלון עם הסעה הלוך חזור. לא כולם נהנים מכזה דבר אבל מי שכן נראה לי שזה מאוד מפנק 
מה עושים בטיפול רגשי?אנונימית בהו"ל

איך זה יכול לעזור לי?

בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.

ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?

 

אוף.

אלופה שאת מחפשת טיפול, זה הצעד הראשוןהתייעצות הריון
לצאת מהדיכאון! לשאלתך, כדאי להתחיל אצל רופאת משפחה, שיכולה להפנות אותך לעובדת הסוציאלית של הקופה, ואז זו עלות נמוכה מאוד לטיפול, אם בכלל..
משתפת מנסיוני האישיחנוקה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.


ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ממש כל מילה! ומוסיפהכורסא ירוקה

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.


וויטמינים סופר סופר חשוב.

מצטרפת לכל התגובות פהאיזמרגד1אחרונה

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

ילדה שאוכלת שרוולים בגיל 3.5חנוקה

הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.

אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.

הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...

וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.

י ש לכן רעיון למשהו?

שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...

אשמח לכל חוות דעת.

לא מבינה בזהממצולות

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

מוסיפהחנוקה
היה לה מוצץ עד גיל שנתיים וחצי, נגמלה ממנו ביצמה כשנאבד
זה עניין תחושתימתואמת

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

נורא מעניין מה שאת אומרתחנוקה

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

התופעות יכולות להגיע ביום בהיר אחדמתואמת

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

רק גבי כפית חד"פ- לקחת את הסוג הגמיש שלא נשבר בפהיעל מהדרום
נכון.מתואמתאחרונה
יש נשכנים לילדיםיעל מהדרום
לק"י


יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

נכון! חפשי באתר די-סטוררוני 1234
ושמעתי שגם מומלץ לתת לאכול מלפפון חמוץ כדי "להעסיק" את הפה
נשמע טובחנוקה

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
אצלי היה כל כל הזמןהבוקר יעלה
ילדה יחסית גדולה מוצצת אצבע ורוצה להפסיקממתקית

מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)

אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.

זה עובר לבד בסוף? 

לפעמים עובר לפעמים לאאיכה
אני הפסקתי לבד בגיל 15


אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

אני מכירה שיש אפשרות לשים בפה איזה התקןכתבתנו

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.


חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

כפפה?כורסא ירוקהאחרונה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל

הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!

אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)

לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.


מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?


(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)

כתבת כבר מזמן... אולי עברמתיכון ועד מעון

אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)

אולי יעניין אותך