לשוב הביתה- רעותא
בתקופה זו תלמידים (והורים...) רבים מחפשים ישיבה עם פנימייה שתהא שותפה בחינוך בנם או בתם.
אני רוצה לקרוא למהפכה. החזירו את הבנים והבנות הביתה!
הילדים צריכים להתחנך ולקבל דוגמה אישית בעבודת ה' וביראת שמיים מההורים שלהם. הם יהיו אלה שיעקבו אחרי ההתפתחות הנפשית והלימודית שלהם. את כל האנרגיה והכסף (הרב!) השקיעו בחינוכם בישיבה התיכונית או באולפנה הכי קרובה לבית.
האבסורד הוא שילד – כן, ילד – מחספין לדוגמה נוסע לירושלים, וילד מירושלים נוסע לחספין כדי לקבל את אותם ערכים בדיוק...
טוענים שהנוער בישיבות ובאולפנות המקומיות לא מספיק חזק. אולי אם נשאיר את כל הילדים בעיר ונשקיע בתוך הישיבה והאולפנה המקומית נוכל לשנות את התמונה. גרעין תורני זה לא רק לגור בעיר אלא גם לחזק את המוסדות שלה.
גם בנוגע לזמן הפנוי שאחרי שעות הלימודים, נכון יהיה שכל עיר או שכונה תעסיק רכז או רכזת נוער בשכר מכובד (אפילו במימון ההורים) כדי שיספקו פעילויות לשעות אחר הצהריים ולערבים.
אתם קולטים שהציבור החילוני חש מחנך, מגדל ומתמודד עם גידול הילדים וחינוכם יותר מהציבור שלנו? (ואל תזלזלו בערכים ובחינוך שלהם. אני שם כבר 12 שנים ורואה פירות מתוקים). שבעצם ילד או ילדה עוזבים את הבית בני 14 (!) ואז ישיבה וצבא או שירות לאומי ואוניברסיטה ואינשאללה חתונה בזמן – כך שבגיל 14 הם יוצאים מהבית!
אין מי שמרגיש את הילדים טוב יותר מההורים שלהם, ומספיק מבט אחד של אימא או אבא לראות את כל הלב של הילד. ויש כאן פספוס עצום.
אל תטעו, אני לא חושבת שכל ההורים ששולחים לפנימיות טועים (ולעיתים יש צורך בפנימיות ייעודיות או מקצועיות או שאין ביישוב מענה וכו'), אבל אני חשה תחושה חזקה שלעיתים הולכים כאן עם הזרם בלי לשים לב מספיק להשלכות.
עם כל הרוח של העצמת הנשים בכל התחומים – והפועל היוצא של החלשת תחומים אחרים חשובים לא פחות (כמו המשפחה) – יש עניין גדול לחנך ילדה איך להקים בית ולגדל ילדים, וזה נרכש בעיקר בדוגמה אישית ולא בעוד שיעור חלמי"ש, טוב ככל שיהיה.
ובמילים של ישי ריבו: "לשוב הביתה, לא לחפש מקום אחר".
מתוך רשות הדיבור- עולם קטן
בתקופה זו תלמידים (והורים...) רבים מחפשים ישיבה עם פנימייה שתהא שותפה בחינוך בנם או בתם.
אני רוצה לקרוא למהפכה. החזירו את הבנים והבנות הביתה!
הילדים צריכים להתחנך ולקבל דוגמה אישית בעבודת ה' וביראת שמיים מההורים שלהם. הם יהיו אלה שיעקבו אחרי ההתפתחות הנפשית והלימודית שלהם. את כל האנרגיה והכסף (הרב!) השקיעו בחינוכם בישיבה התיכונית או באולפנה הכי קרובה לבית.
האבסורד הוא שילד – כן, ילד – מחספין לדוגמה נוסע לירושלים, וילד מירושלים נוסע לחספין כדי לקבל את אותם ערכים בדיוק...
טוענים שהנוער בישיבות ובאולפנות המקומיות לא מספיק חזק. אולי אם נשאיר את כל הילדים בעיר ונשקיע בתוך הישיבה והאולפנה המקומית נוכל לשנות את התמונה. גרעין תורני זה לא רק לגור בעיר אלא גם לחזק את המוסדות שלה.
גם בנוגע לזמן הפנוי שאחרי שעות הלימודים, נכון יהיה שכל עיר או שכונה תעסיק רכז או רכזת נוער בשכר מכובד (אפילו במימון ההורים) כדי שיספקו פעילויות לשעות אחר הצהריים ולערבים.
אתם קולטים שהציבור החילוני חש מחנך, מגדל ומתמודד עם גידול הילדים וחינוכם יותר מהציבור שלנו? (ואל תזלזלו בערכים ובחינוך שלהם. אני שם כבר 12 שנים ורואה פירות מתוקים). שבעצם ילד או ילדה עוזבים את הבית בני 14 (!) ואז ישיבה וצבא או שירות לאומי ואוניברסיטה ואינשאללה חתונה בזמן – כך שבגיל 14 הם יוצאים מהבית!
אין מי שמרגיש את הילדים טוב יותר מההורים שלהם, ומספיק מבט אחד של אימא או אבא לראות את כל הלב של הילד. ויש כאן פספוס עצום.
אל תטעו, אני לא חושבת שכל ההורים ששולחים לפנימיות טועים (ולעיתים יש צורך בפנימיות ייעודיות או מקצועיות או שאין ביישוב מענה וכו'), אבל אני חשה תחושה חזקה שלעיתים הולכים כאן עם הזרם בלי לשים לב מספיק להשלכות.
עם כל הרוח של העצמת הנשים בכל התחומים – והפועל היוצא של החלשת תחומים אחרים חשובים לא פחות (כמו המשפחה) – יש עניין גדול לחנך ילדה איך להקים בית ולגדל ילדים, וזה נרכש בעיקר בדוגמה אישית ולא בעוד שיעור חלמי"ש, טוב ככל שיהיה.
ובמילים של ישי ריבו: "לשוב הביתה, לא לחפש מקום אחר".
מתוך רשות הדיבור- עולם קטן
