מימד הצללים של הפורוםנגמרו לי השמות

"ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע...

העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך."

 

  זה לא סוד שהעולם מורכב מטוב מרע. מחושך ואור.

אנחנו מכירים את זה מספיק לצערנו בחיים האמיתיים,

וגם כאן, בפורום, אנחנו מכירים את התופעות השליליות.

אבל אולי לא מספיק.

 

כבר תקופה שאני מרגישה שיש ממש מימד נוסף לפורום היקר.

מימד של צללים.

מימד שהדברים השליליים בו נעשים מתחת לפני השטח

לא רואים

לא שומעים

לא יודעים

ואז הסכנה כפולה ומכופלת.

 

התלבטתי אם להלעות כאן את זה ובסוף החלטתי שזו חובתי!

 

יש לצערנו כמה דברים ממש נוראיים שקורים כאן מתחת לפני השטח,

דברים שפוגעים באנשים אמיתיים בשר ודם מאחורי המקלדת

 

1. את התופעה שניקים מתחפשים לדמויות תמימות ופונים בפרטי ולאט לאט גורמים לצד השני ליצור אמון וחלילה להגיע לידי חטא - זה כבר מדובר ונשמרים מאוד ב"ה

וזו עוד הזדמנות להזכיר שאף אחד לא חסין לזה.

לא גבר ולא אישה. להיזהר להיזהר ושוב פעם להיזהר.

החיים יותר חשובים מכל "רגעי קסם" או "פרפרים" שקריים כאלה ואחרים. המשפחה מעל הכל והאמת מעל הכל.

 

2. ישנה עוד תופעה לצערי שכבר כמה וכמה ניקים נפגעו ממנה - והיא איש או אישה שפותחים כמה וכמה ניקים ששייכים כולם לאותו איש/אישה - ודרך שלל הניקים שפתחו פשוט משתלחים באחרים. גם בפרטי וגם על גבי הפורום.

לקורא מן המניין זה לא ידוע ולא מובן - הוא בטוח שיש כאן כמה וכמה אנשים שונים, וזה גורם להרבה הסתרה ובעיקר מצג שווא.

ויש מקרים שזו ממש רמאות.

גם כאן, אם מישהו מרגיש שהוא נפגע מדבר שעלול להיות כזה - לדווח!

להיזהר. תשמרו על עצמכם. 

ואם אתם רואים משהו מוזר גם על גבי הפורום או אפילו לא מוזר - תמיד לנהוג ב"כבדהו וחשדהו", לא להאמין ישר לכל מה שרואים מעל לפני השטח כי כאמור, יש מקרים שזה פשוט שקר והאמת נמצאת לגמרי מתחת לפני השטח.

 

3. עוד תופעה מצערת - אנשים שממציאים סיפור דימיוני לחלוטין או אפילו דמות שלמה דמיונית לחלוטין ושאר האנשים שקוראים בטוחים ב100% שהכל אמת ולוקחים ללב, נותנים מהזמן, מהדמעות, מהתפילות, מהמחשבות ואף יותר מכך - ובסופו של דבר מבינים (או שלא) שכל הסיפור היה מומצא.

אנא. גם על זה. להיזהר.

לא לקחת ללב מדי חזק, ואם כן - לוודא לוודא שאכן זה אמיתי.

 

4. אנשים שמזהים אתכם ואתם בכלל לא מודעים לכך שזיהו אתכם בחיים האמיתיים - גם כאן - להיזהר!

לכתוב בפורום רק דברים שהייתם רוצים שכל העולם באמיתי בחייכם ידע או שזה לא אכפת לכם שידעו כולם.

הרבה פעמים זיהו אתכם ולא אומרים לכם, יש מקרים שעלולים גם חלילה להעביר מידע שאתם כותבים בלי ידיעתכם הלאה לגורמים אחרים בחיים האמיתיים או לפגוע בכם בדרך זו או אחרת.

 

5. כאן זו ברוך השם דווקא תופעה חיובית - מסרים אישיים שמחזקים ומעודדים רק בפרטי ולא ע"ג הפורום כדי שבפורום לא "יכתשו" אותם או יחשבו עליהם כך או אחרת או פשוט כי יותר נוח לכתוב בפרטי -

גם כאן

הרבה פעמים על גבי הפורום יש מצג שווא כאילו כל הפורום בעד/נגד כיוון מסוים שעלה בהודעה,

ומסתבר שהרבה ניקים מעדיפים לחזק בפרטי דווקא את הדעה שחושבת אחרת, או את הדעה שלכאורה "יורדים עליה" בפורום או את הניק שמרגיש שאנשים נגדו וכו' - שוב נוצר מצג שווא. שוב עולם השקר.

כי באמת הרבה יותר אנשים תומכים בו, רק שהם עושים את זה בפרטי ואף אחד לא רואה.

 

והעולם שלנו נהיה כזה לצערנו - שרק אם אתה רואה משהו - משמע הוא קיים.

ורק אם אתה מראה את עצמך, ומצלם ורשתות חברתיות וכו' וכו' - אתה קיים.

ולא סתם חכמינו קוראים לזה עולם השקר!

 

יש כאן כ"כ כ"כ הרבה שקר!

וכ"כ הרבה רע.

שוב, גם בחיים האמיתיים,

וגם כאן בפורום.

 

לפעמים זה מרגיש כמו מלחמה אבודה מראש,

כי את הגלוי יודעים

ואת הנסתר לא יודעים

כמו להילחם באוויר

כמו מלחמת האור בבני החושך

 

זה מעציב וכואב לדעת את זה.

אבל עוד יותר חשוב להביא את זה למודעות.

כי אנשים נפגעים.

וכל איש ואישה כזו הם עולם ומלואו.

 

אז באמת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"

וגם "ובחרת בחיים"

 

שיהיה רק טוב לכל הפורום היקר ולכל עם ישראל אמן

יפה כתבת כרגיל, לדעתי צריך לנעוץ.משהו מיוחד

יש כאן הרבה סכנות ומי שלא שומר את נפשו ושם גבולות יכול להגיע למחוזות אפלים.

טוב ורע משמשים בערבוביא, כמו הרבה דברים בחיים.

צריך לדעת להתמקד בטוב ולנטרל את הרע, עד כמה שאפשר.

 

תודה, ואתה צודק לגמרינגמרו לי השמות
ומאוד התחברתי גם למשפט האחרון שלך.
באמת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"
כתבת מאד יפה, עדין, נוגע ללב, כדרכך; ובחלק גם מעלה חיוך..ד.

רק מעיר על ביטוי אחד, ש"לגרום ליצור אמון", זה כמובן לא דווקא בכיוון של "מביא לידי חטא"..

 

לפעמים בדיוק ההיפך - אמון שהכל ענייני, לעזור, ללא שמץ מחשבה אפילו על כיוון אחר.

 

אלא שנכון, לצערנו, שלפעמים יצירת כביכול "אמון" כזה, הוא פריסת רשת בעצם, כש"מתחפשים לדמויות תמימות" כפי שכתבת, בדיוק במכוון למטרה שאינה תמימה ח"ו. באמת חבל. גם פוגע באמון אמיתי.

בהחלט זו עוד נקודה שטוב מאוד שחידדת.נגמרו לי השמות
שאכן בגלל מקרים של רמאות וכד' זה יכול להעיב ולגרום לחוסר אמון כללי אצל אנשים אשר נפגעו, גם אם מדובר ברצון נקי לחלוטין לעזרה כפי שכתבת.
בבחינת "הנכווה ברותחין יזהר גם בצוננין"

לכן חשוב לכל אחד וכל אחת לשמור על גבולות ברורים מאוד,
וכבר מההתחלה לא לתת לדברים לגלוש מעבר בשום מובן שלילי שהוא.
ממש להיות עם יד על הדופק כבר מהשלב ההתחלתי.

(ותודה רבה על המילים המפרגנות 🌷)
אלפי תודות ירבו כמותך והלוואי שיהיו עוד אנשים כמוך שאכפת להםרויטל.


כל הכבוד. חובה לדעת את זה.תיתי2
לאנשים יש אשליה ש"ערוץ 7" הוא מקום מוגן.
ולא היא.
האינטרנט מאפשר לאנשים לבטא צדדים פחות טובים שלהם, כולל צדדים אפלים וחוטאים ורשעים, או "רק" פוגעניים
וזה נכון לכל מקום באינטרנט. כולל כאן.

אם אתם צריכים עזרה נפשית
או עזרה אינטימית מכל סוג
הכתובת שלכם ----- טיפול או יעוץ מקצועי או קו סיוע
לא לחפש את זה באינטרנט כי הנזק יהיה רב מהתועלת.

דיווח?
דיווח זה נחמד. אבל אל תדמיינו שיש פה ועדה שמונעת את הנזקים והרוע.
מנהל פורום הוא לא משטרה, לא שבכ, לא גורם טיפולי.
הוא מנהל בהתנדבות שיכול פה ושם לחסום ולמחוק, לא יותר מזה
בקלות אפשר לפתוח כינוי חדש.
וחוץ מזה, שכבר היו דברים מעולם, אנשים שבנו יחסי אמון מול מנהלי הפורום ולקח המון זמן (והמון פגיעות) עד שהצליחו לעלות על זה.

תשמרו על עצמכם.
להכנס לאינטרנט זה כמו להכנס לג'ונגל
כל אחד צריך לשמור על עצמו.
לקחת את הטוב (הגלוי) ולהתרחק מהרע (הסמוי והמניפולטיבי).
יפה מאוד יישר כוח.רויטל.


👍👍 כל מילהנגמרו לי השמות
באמת מורכב..ד.

מצד אחד, לא כל אחד יפנה ל"טיפול או ייעוץ מקצועי או קו סיוע".. וכנראה שגם "קו סיוע" יכול לפעמים יותר להזיק מלהועיל - תלוי מה האג'נדה ומי האנשים;

 

מצד שני, אכן הרשת היא מקום שיש בו צדדים כמו שכתבת. צריך אכן "לקחת את הטוב ולהתרחק מהרע". ולא תמיד לגמרי מבחינים מה בא מאיזה צד. בעיה.

 

אני מכיר אנשים שהתייעצויות דרך הרשת הצילו אותם - וגם בדיוק ההיפך (והכוונה היא לא שלאחד עצות מסויימות מצאו חן ולשני לא).

 

צריך זהירות ושכל וגם סייעתא דשמיא.

בכל פניה לכל גורם צריך לעשות שיקול דעתתיתי2
ויש סיכונים.
אבל לא דומה פניה לרופא מומחה מול פניה בפורום.
ברור לכולם איפה יש יותר סיכון.

מי שרוצה למזער סיכונים, שיתכבד וישלם.
ומי שלא רוצה לשלם, ישלם בסיכון.
אכן, אני לא חולק על זה..ד.

מה שאמרתי הוא שמציאותית יש כאלה שאינם פונים למה שהצעת (גם תלוי באיזה נושא), או לא חושבים שמצבם מצריך את זה וכד'.

 

אבל אכן נכון, שכנגד זה "יש סיכונים", וצריך זהירות ושימת לב.

 

וציינתי, שבאמת אני מכיר מקרים לכאן ולכאן.

 

 

כתבתי לא מזמןתיתי2
לי הפורום היה הצלה בנושא רפואי מסויים
נתנו לי פה מידע מניסיון שלא ניתן לקבל בדרך אחרת.
אבל, וזה אבל גדול,
המליצו לי לאיזה אנשי מקצוע לפנות
לא פתרו לי את הבעיה ולא נתנו לי הוראות ולא שיחות נפש.
פניתי לטיפול מקצועי ונושעתי.

זו הדרך להיעזר בפורום.
לקבל מידע מניסיון אישי ולהמשיך הלאה
אני בטוחה שגם "נגמרו לי השמות" לא עושה פה ייעוצים ממושכים בשיחה אישית. אנשי מקצוע לא יעשו את זה. אל תפקידו את הנפש שלכם והזוגיות שלכם בידי חובבנים (שלא לומר משועממים, חסרי ניסיון, מטפלים לא מוסמכים, סוטים).
שום כסף שבעולם לא שווה התייעצות לא מקצועית שנוגעת לבריאות הפיזית או הנפשית.
תודה על ההשקעה בע"ה נזכה לכבוד החג לגרש את החושך והצללים.בסדר גמור

השירשור התווסף לכללים לגלישה בטוחה בערוץ = ננעץ. 

אמן ואמן, תודה 🙏נגמרו לי השמות
קרה לי, יש כאן כל מיני סוטים וחולי נפשקול געגועים
זה לא ייאמן כמה הזויים יש סביבנו
ואו! כל מילה ❤️שושנית78
רואים שתיקנת את המחשב..יהודה224
🤶🤶🤶
הצעתי כבר מי שמקבל התכתבות לא נאותה בפרטייהודה224
שיצלם מסך וישלח .
שימינג עושה את העבודה
נו....ד.

מציע לא להיסחף.

 

אם כל מי שיחשוב שהתכתבות מסויימת "לא נאותה" (והרי זה לא תמיד משהו בהכרח "אובייקטיבי"), יעשה "שימינג" כדבריך (בלשון חז"ל, "מלבין פני חבירו ברבים"..), חוששני שזה עלול להגיע למקומות לא טובים.

 

אם כבר, יותר פשוט לשלוח משהו כזה, ל"בסדר גמור" - שאני מתרשם שעושה עבודה נאה - יתרשם, ישמע את הצדדים, ולפי זה יראה מה הלאה.

 

ועוד יותר בסיסי, זה פשוט להעיר מיד אם נראה שמתחיל דבר כזה - ולחסום.

לדעתי לא מדובר פה בהיי מה נשמע... וישר שיימינגיהודה224
דווקא בגלל זה הפרסום הוא אוביקטיבי והציבור יכול לשפוט.
אם זה באמת משהו שעובר את גבול הטעם הטוב ואחרי בקשות להפסיק זה ממשיך אז כן צריך לפרסם כדי להרתיע עבריינים פוטנצייאלים
כן... הבעיה היא,ד.

שברור שלזה אתה מתכוון, אבל אם נתת דין כל אחד בידו, אז כל אחד יכול לסבור אחרת מה נקרא "לא נאות".

 

ו"לשפוט בכיכר העיר" ב"פרסום אובייקטיבי" - הרי שגם אם הרוב "יחליטו" שבעצם לא היתה כל בעיה... זה עצמו כבר שפיכות דמים.

 

אז צריך למצוא איזון מתאים בין הצדדים, ששניהם חשובים. זה באמת נושא קשה - לכאן ולכאן. כל "חומרא" לכיוון אחד, עלולה להיות "קולא" לכיוון השני.

 

מה שהוספת כעת, למשל, "אחרי בקשות להפסיק", זה כבר חשוב. אולי גם אחרי אזהרה על פרסום אם לא יפסיק.

 

נראה לי שהאופן שכתבתי, גם סביר. אם מישהו שמנהל כאן פורום יכתוב שהגיעו תלונות, בדק, ומישהו נחסם - סביר שיובן שדברים כאלה לא נשארים מאחורי הקלעים.

אפשר לצלם את ההתכתבותזית1
ולמחוק את שם הניק והציבור כאן יחליט האם השיח נאות או לא.
ורק אח"כ אפשר לחשוף מי היה הניק המטריד.
רעיון חשוב😇יהודה224
אין שום בעיה.. הצעתי את הכיוון.יהודה224
שככללו את השיטה ותסכימו על מתווה
ולכו על זה...
אני לא חושבת שזה חכם לחשוף שטויות של אנשים לכולםא12אחרונה

שלפעמים העיניים שלך נשרפות מלקרוא אותם.

לא מתאים.

שאלה לרבנים ומדריכותאמא אסתי
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ט"ו באדר תשפ"ו 7:05

אנו נשואים כשנה וחצי, וברוך ה' זכינו להקים בית נאמן. 

 

הקשר בינינו מבוסס על אדני התורה והיראה, אך לאחרונה נתגלע בינינו סכסוך קשה המאיים להחריב את שלום הבית, וחששנו שהדבר יגיע חלילה לכדי "גט כריתות" (או לפחות "גט גלידות").

 

מדובר בהנהגת הבית בענייני קינוחים:

גיליתי לתדהמתי שבעלי שיחיה, נוהג בשיטת "הקוטביות המלוחה". הוא דבק בחסידות "הבייגלה המלוח" ו"הקרמל המלוח" – שילוב מוזר של מתוק ומלוח שאין הדעת סובלתו.

 

אני, לעומת זאת, מחזיקה במסורת אבותיי הקדושים: גלידת שוקולד-בלגי טהורה או וניל-עוגיות כדת וכדין. בלי מלח, בלי בייגלה ובלי שינויים מרחיקי לכת.

 

המצב בבית בכי רע:

הוויכוחים לא פוסקים: כשאני מבקשת "מתוק", הוא טוען שזה "תפל". כשהוא מביא "מלוח", אני מרגישה שזה "בישול גויים".

 

האווירה בבית קפואה יותר מהגלידה בפריזר.

 

אנחנו יושבים משני צדי הספה, וכל אחד חופר בקופסה שלו כאילו היינו בשני מחנות נפרדים. גם הלל ושמאי אכלו מאותה הגלידה, ורק אנחנו לא מסוגלים לגשר על המחלוקת.

 

ילמדנו רבנו: האם עליי להכניע את דעתי ולטעום מהקרמל המלוח (בבחינת "מלוח כבשלו"), או שמא עליי לעמוד על המשמר פן יתפשט המלוח בשאר חלקי הבית? האם יש כאן עילה ל"מורד" על רקע קולינרי?

בברכת "הופך מר למתוק" 

קראתי בעיון שאלתך ובקשתךהאדמו''ר הנורא

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.


קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.


לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.


מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.


שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.


דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.


הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").


לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".


מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."


רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.


תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

קראתי כשאדי היין עדיין מערפלים את מוחיהסטורי
והחלטתי שאין כמו העריכות של המנהל המסור, כ"ק אדמו"ר @פשוט אני.. שליט"א.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

עכשיו מעניין מה היה לפני העריכהלאחדשה
זה היה נראה כאילואריק מהדרום
פותחת הסרטון צפתה בסרט פורנוגרפי והחליטה לשאול איזה רבנים מרשים לממש את הפנטזיה הזו.

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

ובאופן כלליהסטורי
הניק הזה, ששרשוריו נמחקים קבוע אז אי אפשר לראות אחורה בכ.א., באופן כללי עסוק בשאלות אובססיביות בנושא. בעבר היא היתה 'אמא חרדית' שמוטרדת מההתנהלות של בניה המתבגרים וכעת היא 'זוג צעיר', עם שאלות.
אה זה פשיטא שזה כי פורים ונהפוך הואלאחדשה
*פותחת השרשורפשוט אני..
לגמרי, הטקסט היה הזוי מכל וכלנקדימוןאחרונה
אני לא מבין למה לא מוחקים וחוסמים לגמרי טרול כזה
למרות שאני מאוד קר רוחהעני ממעש

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות


אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

שבוע טובמבולבלת מאד

אשמח להמלצות לסרטים נקיים שאפשר לראות עם הבן זוג

הלי סצנות אינטימיות ובלי נשים חשופות

תודה. רבה

לדעתי הסרט ''הטיסה'' יתאיםפשוט אני..
אבל זה מהזיכרון..
סרטי אנימציה למינהםחושבת בקופסא
תודה. יש לכם קישורים?מבולבלת מאדאחרונה
כי אני גם בלי טלגרם
טהרה - פריקהמדפדפת

אני יותר מחודשיים אחרי לידה, כבר פעם שנייה ברצף שעושה הפסק, שבוע שלם נקי, כבר מתרגשת, מתכוננת למקווה, ובבוקר של היום השביעי דם בבדיקה

וכן, שאלנו את הרב, אסר אותנו

והיום שוב עשיתי הפסק אחרי שאתמול לא טבלתי

ושוב יצא לא טהור

ואני כבר מפורקת לגמרי

מרגישה שמתחילה לשקוע לבור שלא תהיה ממנו יציאה, מרגישה שהבית שלי מתפרק פה ושאין לי אף אחד בעולם להיתמך בו ולשים עליו את הראש

בעלי עושה כל מה שהוא יכול, אבל אני רק צריכה חיבוק באמת

פשוט מרגישה קורסת ושאין מצב לעוד ילדים

 

חיבוק אחותילאחדשה

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..


אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.


מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

לפעם הבאה -פצלש100

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

אני לא מחובבבות הז'אנר אבל-תהילה 4

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).


מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.


חיבוק גדול 

ואו חיבוקSeven

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

בדקת עם רופאת נשים מה הסיבה לדימום שממשיך עדיין?עם ישראל חי🇮🇱
הייתה לידה קשהמדפדפת
אמרו שזה עוד תקין
אולטרסאונד לשלילת הישארות שיליה נבדק ?עם ישראל חי🇮🇱

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

ה יהיה בעזרכםהמצפה לישועה

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

וואי זה סיוט!!פה לקצת

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

נשמע שצריך איזשהי בדיקה5+אחרונה

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

איך מתנהלים פיננסית בנושאים הבאים?יאלוש

אשתי ואני רבים על הנושאים הבאים: 

1. יש לנו חשבון בנק משותף. אני טוען שהיא נוהגת בחוסר שקיפות בהוצאות שלה, בכך שהיא אינה מאפשרת לי לראות את רשימת החיובים החודשיים בכרטיס אשראי שלה.

2. היא אינה מאפשרת לנו לבצע החזר מס של 35% על תרומות שהיא ביצעה. לטענתה אם היא תקבל החזר מס, זה כבר לא נחשב שתרמה מעשר...

3. היא לוקחת כסף מהחשבון המשותף שלנו ומשלמת חובות של המשפחה שלה (תשלומי חשמל, מים, גז ) חרף בקשה שלי לא לעשות זאת.

 

חשוב לי להדגיש שאשתי היא פצצה של טוב לב, ואני מת עליה.  האם אני מגזים בבקשות שלי?

יש לי הסבר טוב יותר מובן נראה לימרגול

בעסק, השותפות היא הכלי ולא המטרה.

גם כשמדובר על עסק שמטרתו שונה מ"לעשות כסף", השותפות היא הכלי.

כלומר העסק הוא הסיבה לשותפות (יש לכם מטרה משותפת שאתם רוצים לקדם, למשל העלאת המודעות לסרטן השד, ולכן נכנסתם לשותפות ויחד אתם פועלים למען המטרה).

אם לא תהיה לכם מטרה משותפת שתרצו להשיג / לפעול בכיוונה- אז אין סיבה לשותפות.


בנישואים, השותפות היא המטרה ואילו העסק הוא הכלי.

אני קודם כל רוצה לחיות את חיי יחד עם האיש שלי, אבל השותפות דורשת גם איזון כלכלי, תפעול של מטלות בשגרה וכו.

כלומר, אנחנו רוצים לחיות יחד את חיינו, אבל בשביל זה אנחנו צריכים גם כסף ולהכניס כביסה וכו.


והשוני בין מה המטרה ומה האמצעי, מוביל גם לשוני בסדר העדיפויות ושיקול הדעת.

כל ההתחלותאשת מקצוע

מקסים ממשקופצת רגע
לאשלי, אני הדווריתאשת מקצועאחרונה
היא נורמלית, הוא נורמלי 👷‍♂️👷‍♀️נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך מיועד לכולם.

 

ישנם מצבים שקורים ל100 אחוז מהזוגות בקירוב,

וממש לא רק לזוגות "טריים", הם יכולים להופיע גם אחרי 20 שנות נישואין ויותר.

 

המצבים הללו הם מצבים של פגיעה.

שנפגעת מבעלך. שנפגעת מאשתך.

פגיעות. כעס. תסכול. ריחוק. חוסר אונים. קושי. כאב.

פגיעה.

ההרגשה הזו, 

של ריחוק פתאום,

והפחד הזה מהריחוק פתאום

ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!

ומה, אני כבר לא חשובה לו?!

למה?!

למה הוא פוגע ככה?

למה להעליב?

למה להקניט?

למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!

 

ואז, 

אחרי המילה המעליבה

או המשפט

או הבעת הפנים

או המקרה

או הסאבטקסט -

משתבללים.

ולא רק שההשתבללות הזו קשה לכשעצמה,

היא גם מביאה איתה עוד יותר מחשבות רעות,

עוד יותר דמיונות מפחידים

עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,

תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,

בדידות,

הגולה הנוראית הזו בגרון,

בכי לכרית

הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,

ישתפך עד כמה הוא מצטער

עד כמה הוא טעה

ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!

 

ובגלל ש(לרוב) זה לא קורה,

לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,

אז מרגישים עוד יותר מבואסים

עוד יותר קטנים

עוד יותר כועסים 

עוד יותר פגועים

איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!

 

ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...

 

אז מה עושים?

קודם כל נושמים.

נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים

ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.

ובכל זוגיות, גם הזוגיות הכי טובה - לפעמים פוגעים / נפגעים / כועסים / מכעיסים. זה קורה.

לא נבהלים מזה.

 

אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):

הכל יהיה בסדר!

זה משברון וממנו נצמח!

בסוף הזוגיות תתחזק מזה!

להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!

זה יעבור והכל יהיה בסדר!

אין שום אפשרות אחרת!

(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו')

להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה ב"ה.

 

אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,

ואחרי שנרגענו -

מנסים לברר *בינינו לבין עצמינו* מה היה כאן בעצם,

ממש לעשות שיחה עם *עצמי*

אז מה בעצם היה קשה לי פה?

אז מה בעצם רציתי שיקרה פה?

אני מנסה רגע להבין את עצמי, לעומק, עד הסוף.

אני מנסה רגע לתת לעצמי ניראות.

לראות אותי.

להבין אותי.

לעבד, לברר אותי.

ולצאת מהעיבוד הזה עם תובנות קודם כל ביני לבין עצמי.

 

והשלב הבא -

ליצור תקשורת זוגית מקרבת.

קובעים לדבר על זה!

לדבר לדבר ושוב לדבר 

זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות.

ובתוך השיח, התיווך לשני/ה,

מנסים להעביר את כל מה שביררנו מול עצמינו גם לשני, ולתת לזה להישמע בצורה טובה ומקדמת.

וכמובן - לשמוע גם את הצד השני עד הסוף, ולתת גם לו ניראות שלמה ומקום להבעה והבנה עמוקה.

מנסים כמה שאפשר שאותה תקשורת תהיה עם תוכן וטון מקדמים ומקרבים (תקשורת מקרבת), ובזמן של פניות.

*רק לאחר* הבסיס של ההבנה העמוקה לעצמי ולשני, והניראות השלמה לעצמי ולשני, יגיע גם השלב של הפתרונות שנלבן אותם יחד.

 

אז עם כל האגו הגדול,

ועם כל הפגיעות,

נותנים לעצמנו איזה כמה דקות / שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס

ואז לבוא,

כמה שזה מרגיש מאולץ וקשה לאגו - לבוא ולדבר!

 

לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר 

שזה חשוב מאוד

לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,

בלי ילדים צועקים ברקע

בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,

בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,

פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.

אם כן - מה טוב.

פותחים הכל.

את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.

אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.

לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום.

ולא רק זה,

אלא כדאי גם לעשות הסקות מסקנות וסיכום בסוף.

אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.

כמו "רשימת דגשים בזוגיות שלנו:

לדוגמא:

1. שאני נפגעת אני צריכה שקט

2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי

3. אם אני עושה א' בעלי מרגיש לא כל כך כיף

4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה

5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...

 

אחרי הרשימה הזו

לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך

ובעלך אוהב אותך

ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.

אז הוא כעס כי הוא הרגיש במקום ממש קטן עם עצמו.

אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!

אז הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס או צעקה

אז הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה

וכן הלאה.

 

ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת אצלי במוח שלי כפוגענית

אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו

שאני לא מקום ראשו אצלו

שאני לא מושלמת בעיניו

שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה 

וכן הלאה.

 

אחרי ההבנה הזו

אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה "ביקור הדדי" בלב של השני,

ברגשות של השני,

בדפוסי החשיבה והמוח של השני,

שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,

ולאחר מכן מומלץ שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,

ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה

והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה

ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.

 

ואם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: "חשוב לי לדבר.

עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?"

ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,

לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות

אבל לא לוותר!

לקבוע!

לדבר!

עד הסוף!

זה כ"כ חשוב.

 

חשוב גם לזכור שלפעמים "בעידנא דריתחא" מה שנקרא,

אחד מבני הזוג, או אפילו שניהם,

יכול לא להגיב כ"כ טוב אפילו לאמירה האמיתית והמדויקת הזו שהשני אומר ממה הוא נפגע.

לכן כדאי לקרוא את המציאות עצמה בזמן אמת,

ולקרוא את בן/בת הזוג בזמן אמת ולא רק את עצמנו

כי לעיתים, אפילו שהכוונות ואפילו המעשים שלנו טהורים וטובים - לצד השני אין את הפניות באמת להקשיב מכל הלב,

לא מכוונה רעה חלילה,

אלא כי הוא עמוס/טרוד/לחוץ/רעב/עייף/אחר עכשיו,

וגם אם נגיד לו "נפגעתי ממך שאמרת ___" הוא יכול להרגיש מותקף וכעוס ולהתקיף חזרה במקום לקחת לתשומת ליבו,

 מה שאין כן אם כל אחד לוקח לעצמו קצת זמן עם עצמו להירגע,

זה יכול להיות כמה דקות,

זה יכול להיות כמה שעות

וזה יכול להיות אפילו יום שלם -

העיקר שחושבים על הנעשה, לוקחים קצת אוויר לנשימה ואז מוצאים זמן שנוח ומתאים ל*שני* בני הזוג, כדי שהדברים לא רק יצאו מהלב, אלא גם יתיישבו על הלב.

 

ממשברים צומחים.

משבר הוא כמו שבר, משהו שבור אפשר לתקן.

משבר הוא כמו "שובר" - שובר הוא הזדמנות שלנו להסתכל לחיים שלנו יוצר פנימה.

לפעמים במהלך שיגרת החיים השוחקת דברים שחשובים לנו ומהותיים לנו נדחקים לפינה.

ברגע שקורה מקרה כזה, משברון או משבר כזה,

זו הזדמנות נפלאה בשבילנו להבין - מה בעצם חשוב לי?

מה קריטי לי?

מהם הקווים האדומים שלי?

ממה אני נפגעת?

אם זה לא היה קורה ומתפוצץ לא היינו מבינים זאת לעומק.

אז כן, שובר לשיפור החיים 

אחרי המשבר מתחזקים

מתקרבים

עולים עוד שלב ועוד דרגה בקשר

הקשר נהיה יוצר אוהב, מבין, מכיל, עמוק.

ומשבר כמו "המשביר" שהיה יוסף במצרים - הוא מכלכל ומזין אותנו בתובנות חשובות וקריטיות לחיים, הוא המשביר האישי שלנו.

 

רק אהבה ושמחות תמיד ❤

נא לשלוח תקציר aiהעני ממעש
מה מונע ממך להכין אחד כזה?פשוט אני..
לצערי אני בפער טכנולוגיהעני ממעש
אם אתה יודע להשתמש בווצאפאריק מהדרום
אתה יודע להשתמש בצאט ג'יפיטי.
לדעתירקאני

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

 

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

א יש אנשיםהעני ממעש

מתומצתים

ב ביקשתי יפה


לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

כנראה שכשקוראיםרקאני

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

 

נא לשלוח תקציר

 

לא ממש בקשה🤷‍♀️

 

לא הכי מתחברת לAI כאן,נגמרו לי השמות

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

תקציר AIפשוט אני..

ואם גם זה ארוך מדיפשוט אני..

ואידך זיל גמורפשוט אני..

זה מצחיק אבל דווקאנגמרו לי השמות

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

תודה💕רקאני
בשמחה יקרהנגמרו לי השמות

ותודה לך על הפידבק 🙏

יש משהונגמרו לי השמותאחרונה

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

 

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.

דור ישריםהעני ממעש

הצעירים שכאן

איך זה היום עובד? זמנים, מחירים, והאם עדיין לא עונים נשאות אלא רק התאמה


תודה


שואל למרות שמסתמא האינפורמציה נגישה באינטרנט

לא מדוייקשוקולד לבן
יצא לנו לעשות המון בדיקות חינמיות ועשינו דור ישרים
מה צריך בשביל להחליט להתחתן עם מישהו?אני:)))))
איזה יופי!!!שלג דאשתקד
המון הצלחה יקרה!!

אולי יעניין אותך