אני בסך הכול ילדה קטנה,
ילדה שחוותה הרבה,
הרבה מידי,
טיפה אחת יותר,
לוקחת,
משחקת,
בונה,
הורסת,
אבל פתאום חושך,
הכול מת,
קרס,
אבד,
מחפשת מקום,
מקום שלי,
לעצמי,
חופרת עמוק,
עולה על הרים,
רואה דברים,
פחות טובים,
מרגישה,
בלהט,
בחום,
בתשוקה,
את הקרבה,
ואז שקט,
חומות נבנות,
נהרסות,
מחוזקות מחדש,
מנופצות,
רוצה את הרעש,
לא את השקט,
השבור,
האפל,
הדביק,
אך שוב החומות,
על תילן עומדות,
מנסה אחרת,
חופרת,
מזיעה,
מתאמצת,
בכוחות אחרונים,
בטפרים שלופים,
חורטת,
עמוק,
מגיעה למקום,
אחר,
יש אור,
סדק,
עליו מתנפלת,
והוא קורס,
נהרס,
נחסם,
אבד,
שוב נופלת,
מתיאשת,
רוצה לבכות,
אין דמעות,
רוצה לפרוק,
לאין למי,
רוצה להשתנות,
זה כואב,
כי זה,
בא ממקום אמיתי בלב,
מנסה,
עולה,
יורדת,
זזה,
קופצת,
אך לא מתמודדת,
עם הלב,
הוא עדיין מחפש,
משתוקק,
למקום
רגוע,
שליו,
שבו רק,
אדמה,
שמים,
כאב,
אלוקים,
הוא רוצה גם את האושר,
את האחוה,
הרגישות,
אהבה,
רוצה כול כך,
אך שוב זה נחסם,
חומה עבה,
מזמן עבר,
אין יציאה,
חסומה.
