היתבגרותאנונימי (פותח)
שלום לכולם. אודה לכם אם תיתנו לי עצה איך להגיב למישפטים של ילד מיתבגר.
מישפטים כמו:"אמא לא אוהבת אותי"
                  "כולם שונאים אותי"
                  "אני יותר לא אוכל כלום"
                  "אני שמן"
כל אמירה כזו מלווה במבט עמוק לתוך העינים שלי ליבדוק איך אני מגיבה.
אז ברור לי שצריך להרבות באהבה ואמונה.
אבל השאלה שלי היא על התגובה המיידית .על מקום איך להגיב.
לאמר לו שזה שטויות? לחבק חזק ? לספר בדיחה על שמנים? לנסות לשכנע שהוא טועה?
תודה לכם מראש. 
 
 
ואו,איזה גיל מעניין זה!אמא קטנה
אכן התלבטות תמידית...
לדעתי לשדר לו שאוהבים אותו איך שהוא,אבל בפועל לא לדבר על זה.
לא "להתחנף" לו,שיאכל ,שיבוא ,שהוא חמוד,שישאר בבית..אלא לתת לו יד חופשית עד כמה שאפשר להחליט לבד.
ואולי למצוא לו איזה חוג שהוא מאד אוהב,או איזה ספורט כלשהו כדי שיהיה עסוק בזה עד עמקי נשמתו..
לגבי המבט בעניים,פשוט להראות לו בחזרה,מבט של הבנה וקבלה.
אין לי נסין בתור אמא,אבל עבדצי עם הגיל הזה.וכך נראה לי..
אני הייתי אומרת נכון. עם חיוך או פרצוץ סרקסטי.אנונימי (פותח)
צריך מאד להיזהר עם ציניות וסרקזם.אנונימי (פותח)
הרבה פעמים מפריע להם לשמוע את המשפט הציני גם אם מבינים את הסרקזם, ובמיוחד שלא תמיד מבינים מיד.
ועכשיו אני אגיד יפה שלום, ואציג את עצמי בקצרה (פשוט בער לי להוסיף את ההערה וזה דחה את הנימוס):
אני מבקרת בפורומים המשפחתיים כאן תקופה לא קצרה וממש כיף לי איתכן גם כשאיני ניראית. יש כאן אווירה כ"כ נעימה תומכת ומפרגנת. אני שמחה להצטרף!
אני אוטוטו בת 33, ואמא גאה ודאגנית ל 5 קטנים ומתוקים בין גיל 7 עד חצי שנה. הניסיון שלי עם גיל ההתבגרות הוא מהעבודה גם כמו אמא קטנה.
מקווה שאמצא זמן כדי להשתתף באופן פעיל.
לילה טוב!
 
נעים להכיר!אנונימי (פותח)
האמת שלא הצגתי את עצמי וזה באמת לא מנומס. אז גם אני אוטוטו בת 33 ויש לי שיבעה נשמות טהורות מגיל 12 עד תינוקת מדהימה בת חודשיים.
מאד נעים לשוטט בפורום הזה. ותודה לכולן על העצות.
אני חושבתשלה שוב
 
שכנראה הילד מחפש קצת התיחסות אישית,ודבר ראשון על המקום לענות לו שזה משפטים מאוד רציניים שחייבים לדבר עליהם וגם לך הם לא פשוטים (כנות עם ילדים, הכי אמיתי!) 
הייתי מציעה לצאת איתו לבד לאיזשהו מקום כיפי בשבילו,
ושם ליזום שיחת עומק- האם נראה לך באמת שאמא לא אוהבת את הילד שלה? למה הוא מרגיש שכולם שונאים אותו? מי כן החברים שלו? איך הוא יכול להשקיע בקשר איתם בבחינת 'קנה לך חבר"? האם באמת מפריע לו השומן? אז למה לא מתעמל קצת? אפשר למצוא תחום שאוהבים..האם להיות שמן=אדם פחות מוצלח? לא מכיר אנשים שמנים או מכוערים שהצליחו בחייהם מאוד? האם כשמסתכלים על אנשים מבוגרים (חברים שלכם לדוג') אפשר בכלל לדעת מי היה 'מקובל' ומי לא? אז מה הדבר שכן משמעותי לחיים (איזו מידות, התנהגות כדאי לרכוש...) איך קשיים בונים אותנו ועוזרים לנו להתחזק ולחפש את דרכנו האמיתית בחיים וכו'.
לדעתי, מתוך הלב בפשטות- לא לשכנע שטועה, לא להגיד שטויות- כי כך מרגיש, ולא לספר בדיחות, כי זה עלול לפגוע.
פשוט לדבר ולהבין.
בהצלחה.
(נשמע מדהים 7 ילדים. אני כמעט בגילך וזה נראה לי נס, משפחה שכזו. איזה יופי) 
 
צריך לשקול היטב אם התיחסותקרנלהאור
כ"כ מעמיקה, לא תלחיץ אותו עוד יותר ותתקע אותו יותר בדיעה שיש לו בעיה קשה.
מה גם, שדיעה שלו על עצמו לא תשתנה בגלל שהסברנו בשכל שהוא צריך לשנות אותה.
היא תשתנה ע"י שההורים יספקו לו תמונה שונה על עצמו, וזה יקח להם קצת זמן, וחיפוש הזדמנויות אוטנטיות לעשות זאת למשל: עוברים יחד ליד חנות בגדי גברים/נערים, מתבוננים באיזה בגד יפה ודרך אגב אומרים: "נראה לי שהטישרט הזה מהזה יתאים לך!"
או להטיל עליו להלביש ולסרק את האח הקטן לכבוד אירוע, כי "יש לו טעם טוב בהופעה חיצונית"
או לבקש ממנו "להכין ארוחת ערב או להמליץ לאמא מה להכין כי בא לה ארוחה בריאה והיא סומכת על הטעם שלו".
 
וכן על זו הדרך... עוד קצת ועוד קצת... ואני מאמינה שהדימוי העצמי שלו ישתפר וישפיע גם על היחס שלו לחברה.
למה הוא מתכוון בדיוק?יוקטנה
איך הוא מבחינה חברתית? 
לגבי הביקורת העצמית - הייתי מפרידה בין הבעיה הבריאותית, ובין הזיהוי שלו את עצמו כ"שמן". הוא בטח הרבה דברים אחרים ונפלאים, והחיצוניות שלו לא צריכה להיות זו שמזהה אותו. בגיל הזה זה בטח קשה להפריד - עד כמה שאני זוכרת (נשמע מפחיד להיות אמא לבני עשרה!!! מזל שיש לי עוד הרבה זמן!!!). 
הייתי מנסה להגיד משהו: "אני שמחה שאתה דואג לבריאותך. בוא נלך ביחד להתייעץ עם רופא, ואם גם הוא יחשוב שיש בעיה עם המשקל שלך, נבקש ממנו הפניה לתזונאית שתנחה אותנו לגבי תזונה שמתאימה לבני הגיל שלך."
ולגבי החיצוניות: "לכל אחד יש משהו שמפריע לו במראה החיצוני שלו. כשאני הייתי בגילך, הפריעו לי האזניים הבולטות שלי (או פצעונים, או משקפיים, או כל דבר אחר שעולה על דעתך). חשבתי שכולם צוחקים עלי בגללם, וכל הזמן הלכתי עם שיער פזור כדי להסתיר אותם. חשבתי שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי בגלל האוזניים/הפצעונים/המשקפיים/הנמשים שלי." אולי מסר כזה, שמה שהוא מרגיש עובר על כולם, ושבסוף יוצאים מזה, יחלחל וירגיע. 
קודם כל - להגיב לגמרי ברצינות, ובנחת.ד.
להגיד במפורש: זה לא נכון,  כשצריך - להסביר למה ("אמא לא אוהבת אותי" - על המקום, מכל הלב: אמא מאד אוהבת אותך. אפשר להוסיף אח"כ חיבוק חזק.  "כולם שונאים אותי" - זה לא נכון, אני מאד אוהבת אותך, אבא מאד וכו' - ואח"כ לשאול: למה אתה חושב ככה? לפעמים, אולי יש איזו בעיה עם חברים וכד'. אפשר לדבר.  "אני יותר לא אוכל כלום" - להתענין מכל הלב, בלי שמץ בהלה, "למה". ולהתייחס.  וכן הלאה).
לא בציניות ולא במה שדומה לכך.  הילד בודק דברים שהוא חושש מהם וצריך להפיג את חששותיו באמינות. גם אם צריך לחזור על כך בכמה הזדמנויות. כנראה שהוא צריך חיזוק לזה.  בדיחות ממה שחשש, בעדינות ולבביות, זה רק בשלב שדברים מוסכמים לגמרי וכבר צוחקים מהם. זה כנראה עוד לא השלב.
יכולים להיות כאן, לדעתי, שני דברים: אחד - כנ"ל, חששות שצריך להפיגם בפשטות. הוא בודק כמה זה אמין ואמיתי. לא צריך בשביל זה התפלספות ארוכה.  השני - באמת בעיות שמטרידות, שנאמרות בצורה כזו.  למשל: במקום לדווח על בעיה חברתית, הוא זורק, "כולם..." ומצפה שיתעניינו ויעזרו.  אפשר להבחין מתוך תגובת ההמשך אחרי שמכחישים את הענין במילה מכל הלב; האם נחה דעתו או שמתחיל לומר: אבל פלוני אמר לי וכו' - ואז משוחחים בנחת.
מה דעתך על לא להגיב מילולית בכלל?יהודית פוגל
וגם לא להגיב בזמן אמת?? שלא בזמן אמת אפשר לשאול אותו: מה אתה זקוק/רוצה לשמוע ממני כשאתה אומר את המילים האלה?? את אמורה לספק לו את הצרכים הריגשיים שלו כל הזמן. אם את לא יודעת מה הם, שאלי אותו רצוי לגעת בו קלות, ולשאול ישירות: למה אתה זקוק כשאתה אומר את המשפטים הללו. בהצלחה.
אוי... כמה קשה לשמוע ילד שאומר לנו ככהקרנלהאור
את נשמעת כאישה בעלת אינטואיציות גבוהות.
נסי לדבר על הרגש שלו, לא לאשר או לדחות את דבריו.
מה שהוא אומר, בא לבטא דבר עמוק יותר שהוא מרגיש, והוא אומר לך את זה, בדיוק כפי שציינת, כדי לראות אם את מבינה אותו מבעד למילים, אוהבת אותו, למרות הרגשות הקשים שלו, מקבלת אותו למרות שהוא (לדעתו) שמן.
 
תגובה מיידית שלי תהיה:
"אמא לא אוהבת אותי" -  "אתה מרגיש שאני לא אוהבת אותך. זו הרגשה כואבת..."
"כולם שונאים אותי" - "אתה מרגיש שכולם שונאים אותך... בודאי קשה להתמודד עם הרגשה כזו"
"אני יותר לא אוכל כלום" - "נשמע שאתה נחוש לדאוג לבריאות שלך! בהצלחה"
"אני שמן" - "כשאתה מסתכל על עצמך אתה רואה נער שמן...מעניין... כשאני מסתכלת עליך אני רואה אחלה גבר, כתפיים רחבות, גבהת בזמן האחרון, אתה מקפיד לשמור על אסטטיקה, זה חשוב אצל בחור!"
(כמובן תתאימי את דבריך למציאות שלכם, הוא עלול לקבל זיוף כעלבון) 
 
התייחסות לרגשות שהוא מביע דרך המילים, תאפשר לו להרגיש שהוא אינו בודד בעולם, ויש מי שמבין לליבו. זה יפנה מעליו את המשא הכבד של הרגשות הקשים, ויאפשר לו לחשוב הלאה, על פתרונות יצירתיים.
 
ממליצה לך לקרא את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" או להצטרף לאחת הסדנאות הפזורות בארץ.
 
בהצלחה
קרן
תודה!אנונימי (פותח)
הספר נימצא אצלינו בשירותים ואנחנו קוראים בו המון.
הגישה שלו להבין את הילד ולתת לגיטימציה לרגשות שלו - היא כל כך יפה ונכונה .
אבל עדיין כואב לי שהבן שלי מרגיש ככה ואני לא יודעת מאיפה ריגשות האשם האלה (שלאף אחד מהילדים האחרים בבית אין כאלו ריגשות שליליים על עצמם.)
איך מחזירים ביטחון עצמי???
איך מחזירים ביטחון עצמי...?קרנלהאוראחרונה
אני הייתי קוראת לזה: "איך יוצרים דימוי עצמי חיובי?"
על זה הספר יכול לענות לך בפרקים העוסקים ב"עידוד לעצמאות ואחריות", "מתן שבח" "ושיחרור מתויות".
את חלק מהמיומנויות הנזכרות שם הדגמתי בתשובתי הקודמת, ומנסיוני, זה ממש עובד, וגם די מהר, מרגע שאת מחליטה לקחת את זה כפרוייקט.
ברור שזה כואב לשמוע את הילד מדבר כך. זה קורע את הלב.
מקוה שהתחושות האלה יעברו לך מהר ויפנו את מקומן לתחושות של עוצמה הורית, ושל ראית הטוב והחיובי בבנך, ושתחושות אלה יצליחו לדחוק את עצמן למקום הדומיננטי בליבך. עם כאלה תחושות תוכלי להוביל גם אותו לראיה חיובית יותר על עצמו.
את מוזמנת להתקשר אם בא לך...
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך