היתבגרותאנונימי (פותח)
שלום לכולם. אודה לכם אם תיתנו לי עצה איך להגיב למישפטים של ילד מיתבגר.
מישפטים כמו:"אמא לא אוהבת אותי"
                  "כולם שונאים אותי"
                  "אני יותר לא אוכל כלום"
                  "אני שמן"
כל אמירה כזו מלווה במבט עמוק לתוך העינים שלי ליבדוק איך אני מגיבה.
אז ברור לי שצריך להרבות באהבה ואמונה.
אבל השאלה שלי היא על התגובה המיידית .על מקום איך להגיב.
לאמר לו שזה שטויות? לחבק חזק ? לספר בדיחה על שמנים? לנסות לשכנע שהוא טועה?
תודה לכם מראש. 
 
 
ואו,איזה גיל מעניין זה!אמא קטנה
אכן התלבטות תמידית...
לדעתי לשדר לו שאוהבים אותו איך שהוא,אבל בפועל לא לדבר על זה.
לא "להתחנף" לו,שיאכל ,שיבוא ,שהוא חמוד,שישאר בבית..אלא לתת לו יד חופשית עד כמה שאפשר להחליט לבד.
ואולי למצוא לו איזה חוג שהוא מאד אוהב,או איזה ספורט כלשהו כדי שיהיה עסוק בזה עד עמקי נשמתו..
לגבי המבט בעניים,פשוט להראות לו בחזרה,מבט של הבנה וקבלה.
אין לי נסין בתור אמא,אבל עבדצי עם הגיל הזה.וכך נראה לי..
אני הייתי אומרת נכון. עם חיוך או פרצוץ סרקסטי.אנונימי (פותח)
צריך מאד להיזהר עם ציניות וסרקזם.אנונימי (פותח)
הרבה פעמים מפריע להם לשמוע את המשפט הציני גם אם מבינים את הסרקזם, ובמיוחד שלא תמיד מבינים מיד.
ועכשיו אני אגיד יפה שלום, ואציג את עצמי בקצרה (פשוט בער לי להוסיף את ההערה וזה דחה את הנימוס):
אני מבקרת בפורומים המשפחתיים כאן תקופה לא קצרה וממש כיף לי איתכן גם כשאיני ניראית. יש כאן אווירה כ"כ נעימה תומכת ומפרגנת. אני שמחה להצטרף!
אני אוטוטו בת 33, ואמא גאה ודאגנית ל 5 קטנים ומתוקים בין גיל 7 עד חצי שנה. הניסיון שלי עם גיל ההתבגרות הוא מהעבודה גם כמו אמא קטנה.
מקווה שאמצא זמן כדי להשתתף באופן פעיל.
לילה טוב!
 
נעים להכיר!אנונימי (פותח)
האמת שלא הצגתי את עצמי וזה באמת לא מנומס. אז גם אני אוטוטו בת 33 ויש לי שיבעה נשמות טהורות מגיל 12 עד תינוקת מדהימה בת חודשיים.
מאד נעים לשוטט בפורום הזה. ותודה לכולן על העצות.
אני חושבתשלה שוב
 
שכנראה הילד מחפש קצת התיחסות אישית,ודבר ראשון על המקום לענות לו שזה משפטים מאוד רציניים שחייבים לדבר עליהם וגם לך הם לא פשוטים (כנות עם ילדים, הכי אמיתי!) 
הייתי מציעה לצאת איתו לבד לאיזשהו מקום כיפי בשבילו,
ושם ליזום שיחת עומק- האם נראה לך באמת שאמא לא אוהבת את הילד שלה? למה הוא מרגיש שכולם שונאים אותו? מי כן החברים שלו? איך הוא יכול להשקיע בקשר איתם בבחינת 'קנה לך חבר"? האם באמת מפריע לו השומן? אז למה לא מתעמל קצת? אפשר למצוא תחום שאוהבים..האם להיות שמן=אדם פחות מוצלח? לא מכיר אנשים שמנים או מכוערים שהצליחו בחייהם מאוד? האם כשמסתכלים על אנשים מבוגרים (חברים שלכם לדוג') אפשר בכלל לדעת מי היה 'מקובל' ומי לא? אז מה הדבר שכן משמעותי לחיים (איזו מידות, התנהגות כדאי לרכוש...) איך קשיים בונים אותנו ועוזרים לנו להתחזק ולחפש את דרכנו האמיתית בחיים וכו'.
לדעתי, מתוך הלב בפשטות- לא לשכנע שטועה, לא להגיד שטויות- כי כך מרגיש, ולא לספר בדיחות, כי זה עלול לפגוע.
פשוט לדבר ולהבין.
בהצלחה.
(נשמע מדהים 7 ילדים. אני כמעט בגילך וזה נראה לי נס, משפחה שכזו. איזה יופי) 
 
צריך לשקול היטב אם התיחסותקרנלהאור
כ"כ מעמיקה, לא תלחיץ אותו עוד יותר ותתקע אותו יותר בדיעה שיש לו בעיה קשה.
מה גם, שדיעה שלו על עצמו לא תשתנה בגלל שהסברנו בשכל שהוא צריך לשנות אותה.
היא תשתנה ע"י שההורים יספקו לו תמונה שונה על עצמו, וזה יקח להם קצת זמן, וחיפוש הזדמנויות אוטנטיות לעשות זאת למשל: עוברים יחד ליד חנות בגדי גברים/נערים, מתבוננים באיזה בגד יפה ודרך אגב אומרים: "נראה לי שהטישרט הזה מהזה יתאים לך!"
או להטיל עליו להלביש ולסרק את האח הקטן לכבוד אירוע, כי "יש לו טעם טוב בהופעה חיצונית"
או לבקש ממנו "להכין ארוחת ערב או להמליץ לאמא מה להכין כי בא לה ארוחה בריאה והיא סומכת על הטעם שלו".
 
וכן על זו הדרך... עוד קצת ועוד קצת... ואני מאמינה שהדימוי העצמי שלו ישתפר וישפיע גם על היחס שלו לחברה.
למה הוא מתכוון בדיוק?יוקטנה
איך הוא מבחינה חברתית? 
לגבי הביקורת העצמית - הייתי מפרידה בין הבעיה הבריאותית, ובין הזיהוי שלו את עצמו כ"שמן". הוא בטח הרבה דברים אחרים ונפלאים, והחיצוניות שלו לא צריכה להיות זו שמזהה אותו. בגיל הזה זה בטח קשה להפריד - עד כמה שאני זוכרת (נשמע מפחיד להיות אמא לבני עשרה!!! מזל שיש לי עוד הרבה זמן!!!). 
הייתי מנסה להגיד משהו: "אני שמחה שאתה דואג לבריאותך. בוא נלך ביחד להתייעץ עם רופא, ואם גם הוא יחשוב שיש בעיה עם המשקל שלך, נבקש ממנו הפניה לתזונאית שתנחה אותנו לגבי תזונה שמתאימה לבני הגיל שלך."
ולגבי החיצוניות: "לכל אחד יש משהו שמפריע לו במראה החיצוני שלו. כשאני הייתי בגילך, הפריעו לי האזניים הבולטות שלי (או פצעונים, או משקפיים, או כל דבר אחר שעולה על דעתך). חשבתי שכולם צוחקים עלי בגללם, וכל הזמן הלכתי עם שיער פזור כדי להסתיר אותם. חשבתי שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי בגלל האוזניים/הפצעונים/המשקפיים/הנמשים שלי." אולי מסר כזה, שמה שהוא מרגיש עובר על כולם, ושבסוף יוצאים מזה, יחלחל וירגיע. 
קודם כל - להגיב לגמרי ברצינות, ובנחת.ד.
להגיד במפורש: זה לא נכון,  כשצריך - להסביר למה ("אמא לא אוהבת אותי" - על המקום, מכל הלב: אמא מאד אוהבת אותך. אפשר להוסיף אח"כ חיבוק חזק.  "כולם שונאים אותי" - זה לא נכון, אני מאד אוהבת אותך, אבא מאד וכו' - ואח"כ לשאול: למה אתה חושב ככה? לפעמים, אולי יש איזו בעיה עם חברים וכד'. אפשר לדבר.  "אני יותר לא אוכל כלום" - להתענין מכל הלב, בלי שמץ בהלה, "למה". ולהתייחס.  וכן הלאה).
לא בציניות ולא במה שדומה לכך.  הילד בודק דברים שהוא חושש מהם וצריך להפיג את חששותיו באמינות. גם אם צריך לחזור על כך בכמה הזדמנויות. כנראה שהוא צריך חיזוק לזה.  בדיחות ממה שחשש, בעדינות ולבביות, זה רק בשלב שדברים מוסכמים לגמרי וכבר צוחקים מהם. זה כנראה עוד לא השלב.
יכולים להיות כאן, לדעתי, שני דברים: אחד - כנ"ל, חששות שצריך להפיגם בפשטות. הוא בודק כמה זה אמין ואמיתי. לא צריך בשביל זה התפלספות ארוכה.  השני - באמת בעיות שמטרידות, שנאמרות בצורה כזו.  למשל: במקום לדווח על בעיה חברתית, הוא זורק, "כולם..." ומצפה שיתעניינו ויעזרו.  אפשר להבחין מתוך תגובת ההמשך אחרי שמכחישים את הענין במילה מכל הלב; האם נחה דעתו או שמתחיל לומר: אבל פלוני אמר לי וכו' - ואז משוחחים בנחת.
מה דעתך על לא להגיב מילולית בכלל?יהודית פוגל
וגם לא להגיב בזמן אמת?? שלא בזמן אמת אפשר לשאול אותו: מה אתה זקוק/רוצה לשמוע ממני כשאתה אומר את המילים האלה?? את אמורה לספק לו את הצרכים הריגשיים שלו כל הזמן. אם את לא יודעת מה הם, שאלי אותו רצוי לגעת בו קלות, ולשאול ישירות: למה אתה זקוק כשאתה אומר את המשפטים הללו. בהצלחה.
אוי... כמה קשה לשמוע ילד שאומר לנו ככהקרנלהאור
את נשמעת כאישה בעלת אינטואיציות גבוהות.
נסי לדבר על הרגש שלו, לא לאשר או לדחות את דבריו.
מה שהוא אומר, בא לבטא דבר עמוק יותר שהוא מרגיש, והוא אומר לך את זה, בדיוק כפי שציינת, כדי לראות אם את מבינה אותו מבעד למילים, אוהבת אותו, למרות הרגשות הקשים שלו, מקבלת אותו למרות שהוא (לדעתו) שמן.
 
תגובה מיידית שלי תהיה:
"אמא לא אוהבת אותי" -  "אתה מרגיש שאני לא אוהבת אותך. זו הרגשה כואבת..."
"כולם שונאים אותי" - "אתה מרגיש שכולם שונאים אותך... בודאי קשה להתמודד עם הרגשה כזו"
"אני יותר לא אוכל כלום" - "נשמע שאתה נחוש לדאוג לבריאות שלך! בהצלחה"
"אני שמן" - "כשאתה מסתכל על עצמך אתה רואה נער שמן...מעניין... כשאני מסתכלת עליך אני רואה אחלה גבר, כתפיים רחבות, גבהת בזמן האחרון, אתה מקפיד לשמור על אסטטיקה, זה חשוב אצל בחור!"
(כמובן תתאימי את דבריך למציאות שלכם, הוא עלול לקבל זיוף כעלבון) 
 
התייחסות לרגשות שהוא מביע דרך המילים, תאפשר לו להרגיש שהוא אינו בודד בעולם, ויש מי שמבין לליבו. זה יפנה מעליו את המשא הכבד של הרגשות הקשים, ויאפשר לו לחשוב הלאה, על פתרונות יצירתיים.
 
ממליצה לך לקרא את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" או להצטרף לאחת הסדנאות הפזורות בארץ.
 
בהצלחה
קרן
תודה!אנונימי (פותח)
הספר נימצא אצלינו בשירותים ואנחנו קוראים בו המון.
הגישה שלו להבין את הילד ולתת לגיטימציה לרגשות שלו - היא כל כך יפה ונכונה .
אבל עדיין כואב לי שהבן שלי מרגיש ככה ואני לא יודעת מאיפה ריגשות האשם האלה (שלאף אחד מהילדים האחרים בבית אין כאלו ריגשות שליליים על עצמם.)
איך מחזירים ביטחון עצמי???
איך מחזירים ביטחון עצמי...?קרנלהאוראחרונה
אני הייתי קוראת לזה: "איך יוצרים דימוי עצמי חיובי?"
על זה הספר יכול לענות לך בפרקים העוסקים ב"עידוד לעצמאות ואחריות", "מתן שבח" "ושיחרור מתויות".
את חלק מהמיומנויות הנזכרות שם הדגמתי בתשובתי הקודמת, ומנסיוני, זה ממש עובד, וגם די מהר, מרגע שאת מחליטה לקחת את זה כפרוייקט.
ברור שזה כואב לשמוע את הילד מדבר כך. זה קורע את הלב.
מקוה שהתחושות האלה יעברו לך מהר ויפנו את מקומן לתחושות של עוצמה הורית, ושל ראית הטוב והחיובי בבנך, ושתחושות אלה יצליחו לדחוק את עצמן למקום הדומיננטי בליבך. עם כאלה תחושות תוכלי להוביל גם אותו לראיה חיובית יותר על עצמו.
את מוזמנת להתקשר אם בא לך...
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך