אני לא זוכר אף פעולה שהעבירו לי בתנועת הנוער. בשתי תנועות הנוער שהייתי בהן, למעשה. לא זוכר אף פעולה. לא זוכר אף דבר תורה ממאות דברי התורה שכתבתי בעלון הסניפי, שאמרתי בתור מדריך או קומונר או מעביר פעולות חב"ב. יש לי במחשב קובץ עם פעולות שהעברתי. קראתי אותן עכשיו. לא זוכר כלום. העברתי שני סמינריונים, אני לא זוכר אף פעולה שהעברתי. יש לי את המערך הכולל באופן מעומעם. אני לא זוכר את דברי התורה שהכנתי כדי לומר כשליח. לא זוכר מה בעצם רציתי כשהבאתי לאיזה סניף לקרוא את 'על הרך והענוג' של עמוס עוז. היה לי גם איזה קטע עם פו הדב. אני לא זוכר ממנו כלום.
מה אני כן זוכר: שהקומונר בכיתה ד' עצר אותי ברחוב, אמר לי 'אתה חניך משקיען' וקנה לי טילון. שהחבר'ה בשבט (שלא הכרתי, כי באתי מבית ספר אחר והרגשתי שאין לי חברים, אבל אז - ) בכיתה ה' ביקשו ממני לכתוב את המורל הכי שווה במנגינה של 'חולה על כדורגל' והרגשתי שסומכים עלי. שאחד החברים הכי טובים שלי בחטיבה ובתיכון הגיע מהסניף. אני גררתי אותו לשם. אני זוכר אינסוף פיצות, מנגלים, סרטים, פריצות סודיות לבית הספר הסמוך, אני זוכר שהתלבטנו אם לתת מקום לחניך שהצטרף שבוע לפני שבת ארגון. אני זוכר אינספור ארוחות שבת משותפות ומטופשות, אני זוכר את עצמי מפריד בין חניכים רבים. אני זוכר משחקי כדורגל. הייתי השוער של הסניף, לזמן מה. אני זוכר שבסמינריון ההדרכה הסתובבתי עם בובת כלב על הראש. אני זוכר שהטרלתי את כל מחנה הרא"ה בקטע הכי לא חינוכי בעולם. אני זוכר את החניכים שלי. את אלה שהדרכתי בהר נוף. את אלה מעין צורים (כולל אחד שאכלתי אצלו בשבת שעברה, כפרה עליו). אני זוכר את הצוותים שהייתי בהם. אני זוכר קומונריות. קומונרים. מסעות. מחנות. חלק מהרגעים הכי יפים בחיים שלי היו בסניף או במסגרת תנועת הנוער.
שבת ארגון השבת. רציתי לכתוב עליה משהו חכם ועמוק, אבל נראה לי שלפעמים הדברים החכמים והעמוקים מסתירים את האמת ואת מה שקורה בחיים. אז זהו. שבת שלום שתהיה, מדריכים ערוך המפקד.
___
(קטע יומי 27.11.20 | יהודה גזבר)
