היי לכולן,
מה שלומכן?
שבוע מבורך.
אז מלאו שבועיים מאז הגענו עם הפצפונים הביתה (תודה לאל, אושר גדול ב"ה-תאומים לא זהים בנים).
יחד עם האושר מגיע איתו גם עומס גדול. מרגיש שלא מספיקים לעצום עין ולפתוח עין ומגיע שוב הזמן לחתל ולהאכיל.
איך מנהלים נכון את הזמן? תספרו גם על הלילות הלבנים שלכן, איך מתמודדות?
להאכיל זה דווקא כיף (חוץ מהבקבוקים שצריך מערך שלם לתאומים- פעמיים לסבן ולהשתמש בסטריליזטור ביום פעם ליום ופעם לערב-לילה) אבל לחתל זה מעצבן, בפרט שהם מלכלכים בגדים בקצב אטומי, כל שניה פולטים או עושים קקי ואז הם בוכים כשמפשיטים אותם כי קר להם (אני מנסה לכסות בשמיכה אבל א"א ככה להלביש) וקשה לחתל בבכי וגם כשהם נקיים ורוצים להאכיל אותם הם באים לנשוך את השרוולים מתוך רעב וקשה להאכיל אותם ככה ולשים את הטיטול כסינר (הם לא נותנים) ואז פולטים על הבגדים.
שלא לדבר על זה שזה 2 שכבות הלבשה וחורף וכל פעם שמחתלים הם גם עושים פיפי עלינו, על הקיר או על הבגדים כי קר להם.
והכביסות, אוי הכביסות....אני לא מגיעה לכביסות שלנו בכלל.
וצריך להפריד את שלנו ושלהם.
וגם שלהם כל דבר בנפרד אז זה כמה מכונות שונות (צבעוני ב40 מעלות, לבן וטטרות בהרתחה 60 מעלות, ודווקא הכביסה הזריזה שלוקחת רבע שעה ולא שעתיים היא 30 מעלות ואז מה כבר אפשר לשים בה???)
וכן, זה נורא מעייף ולא מוצאת את עצמי נחה וישנה כמו שצריך.
ונכון שבעלי עובד מהבית כמה ימים ולכן שנינו יחד כצוות מחתלים ומאכילים כל אחד ילד אחד (ומחליפים בינינו כדי שלא נתקבע) אבל עדיין זה מתיש. התלבטתי אם ואיזו עזרה לקחת כמה שעות ומה שתעשה. בחנתי מטפלת מבוגרת אבל היא היתה נראית לי מוזרה וחפרנית ולא הייתה כימיה בינינו. בדקתי כמה בנות בנות 22 שיש להן קשר לעולם התינוקות אבל באמת בא לי שמישהי תתחיל להסתובב בבית או בכלל? איך הייתן בונות משרה כזו? מצד אחד לא בא שתסתובב פה מישהי מצד שני זה מתיש.
גם אם שנינו מחתלים ומאכילים עדיין יש את כל המסביב של הבית וצריך עוד ידיים. ועוד מנוחה.
ועוד סוגייה,
זה השלב הקריטי שהתינוקות יוצרים קשר עם מטפל עיקרי שמזין אותם, דואג להם וכו.
בתאומים יש חלוקה בין האב לאם כי א"א מבוגר 1 עם שני ילדים וגם צריך מלא עזרה אז יש מלא ידיים (המשפחה שלי, החמות ועוד). זו חוויה לא פשוטה שאתה רוצה להיות דומיננטי בגידול של שניהם אבל גם לא יכול ולא רוצה לקרוס.
מצד אחד אנחנו כל הזמן מחתלים ומאכילים אבל אם מישהו מגיע ולוקח מאיתנו את אחת ההחתלות וההאכלות זו הקלה גדולה, מצד שני האם התינוק ייקשר למישהו אחר ופחות אליי???
אשמח לטיפים, לעצות, לייעול וסתם לעידוד מתי החיים חוזרים למסלולם או שיש זמן לעצמנו ולעיסוקנו כבעבר????
בבקשה תתיחסו לכל הנ"ל
1. זמן אישי-איך ומתי? מתי הם גדלים וזה נהיה קל יותר?
2. התייעלות וטיפים.
3. תאומים- איך מסתדרים?
4. עזרה- כמה שעות? איך ומי? במה הייתן נותנות לעזור?
5. איך אפשר מצד אחד לבקש עזרה ומצד שני להשאר דומיננטיים בחיי הילדים?
אגב,
האם גם לכם הם היו קטנטנים ואז הבגדים גדולים עליהם?
האם גם אתם קמים כל 3 שעות שעוברות נורא מהר?
