זוכרים את השרשור הראשון שלי?
- לא.
אז אזכיר שהוא עסק בטעמי המצוות (נראה לי. אולי זה היה חלק משרשור אחר? לא בטוח...). המסקנה שם (קצת ביררתי, וזו מסקנה של עוד מקומות) הייתה שאנחנו לא יודעים את טעמי המצוות.
אז תהיתי (זה גם היה מובלע בשאלה ההיא, ועכשיו פיתחתי את זה) איך יודעים איך לפסוק\לחלק אם אין לנו את הטעם.
אנסה להסביר את זה בכמה דרכים (דהיינו דרך אחת), מי שהבין את הפאנצ', אין טעם שיקרא את הכול, אבל אם מישהו ירצה בכל זאת לקרוא את לשוני הזהב, אבין אותו. 
נגיד שאמרו לי חוק: אסור לנמלים ללבוש חולצה ירוקה. ללא הטעם, לא אוכל לדעת מה לעשות:
האם מותר להן ללבוש חולצה מפוספסת עם ירוק וכתום יחדיו? האם מותר להן ללבוש חולצה בצבע טורקיז? ירוק זורח? ירוק זית? ירוק תפוח? (אתם יכולים להמשיך להביא דוגמאות לצבעי ירוק, יש בשפע. אבל לטובת אלה מאיתנו שרוצים ללכת לישון מתישהו לא אלאה אתכם יותר מדי [לפחות לא הרבה יותר מדי])
אבל אם היו מגלים לנו שהסיבה היא שהצבע ירוק מחזיר הכי פחות אור (כמו שידוע לכולנו.) והבגדים ישרפו את הנמלים, הכול היה הרבה יותר פשוט. אומנם, עדיין יכולות להיות לנו שאלות, לדוגמא, "האם צריך לאסור גם את הצבע כתום, מחשש שגם ממנו יישרפו הנמלים, או שלא חוששים למקרה כזה?", אבל לפחות יש לנו משהו לעבוד איתו. אם לא היה לנו את הפרט הזה, היה אפשר לקבוע באותה מידה של סבירות כל אפשרות שעולה על דעתינו (פחות או פחות). כשמישהו צריך לפסוק מה הדין, הוא לא ידע איך להכריע בלי הטעם.
יש לי אחלה דימוי לזה עם משוואות, אבל אין לי כוח לכתוב אותו, אז מי שרוצה, שיחשוב.
למקרי חירום, מחשש שלא הסברתי טוב, יש לי תכנית חלופית, בה אנהל דו שיח עם עצמי או שותף אחר, ונבהיר את העניין.
