ובכן, צדיקים...מדחיק

זוכרים את השרשור הראשון שלי?

- לא.

אז אזכיר שהוא עסק בטעמי המצוות (נראה לי. אולי זה היה חלק משרשור אחר? לא בטוח...). המסקנה שם (קצת ביררתי, וזו מסקנה של עוד מקומות) הייתה שאנחנו לא יודעים את טעמי המצוות.

 

אז תהיתי (זה גם היה מובלע בשאלה ההיא, ועכשיו פיתחתי את זה) איך יודעים איך לפסוק\לחלק אם אין לנו את הטעם.

 

אנסה להסביר את זה בכמה דרכים (דהיינו דרך אחת), מי שהבין את הפאנצ', אין טעם שיקרא את הכול, אבל אם מישהו ירצה בכל זאת לקרוא את לשוני הזהב, אבין אותו. חיוך גדול

 

נגיד שאמרו לי חוק: אסור לנמלים ללבוש חולצה ירוקה. ללא הטעם, לא אוכל לדעת מה לעשות:

 

האם מותר להן ללבוש חולצה מפוספסת עם ירוק וכתום יחדיו? האם מותר להן ללבוש חולצה בצבע טורקיז? ירוק זורח? ירוק זית? ירוק תפוח? (אתם יכולים להמשיך להביא דוגמאות לצבעי ירוק, יש בשפע. אבל לטובת אלה מאיתנו שרוצים ללכת לישון מתישהו לא אלאה אתכם יותר מדי [לפחות לא הרבה יותר מדי])

 

אבל אם היו מגלים לנו שהסיבה היא שהצבע ירוק מחזיר הכי פחות אור (כמו שידוע לכולנו.) והבגדים ישרפו את הנמלים, הכול היה הרבה יותר פשוט. אומנם, עדיין יכולות להיות לנו שאלות, לדוגמא, "האם צריך לאסור גם את הצבע כתום, מחשש שגם ממנו יישרפו הנמלים, או שלא חוששים למקרה כזה?", אבל לפחות יש לנו משהו לעבוד איתו. אם לא היה לנו את הפרט הזה, היה אפשר לקבוע באותה מידה של סבירות כל אפשרות שעולה על דעתינו (פחות או פחות). כשמישהו צריך לפסוק מה הדין, הוא לא ידע איך להכריע בלי הטעם.

 

יש לי אחלה דימוי לזה עם משוואות, אבל אין לי כוח לכתוב אותו, אז מי שרוצה, שיחשוב.

 

למקרי חירום, מחשש שלא הסברתי טוב, יש לי תכנית חלופית, בה אנהל דו שיח עם עצמי או שותף אחר, ונבהיר את העניין.

 

 

 

לא כולם ביחד! מדחיק


פשוט מאוד - פוסקים לפי כללי פסיקהק"ש
המצוות ניתנו עם כללים איך ללמוד אותם. החל ממסורות בע"פ, מה שנקרא 'הלכה למשה מסיני'. כמו כן ניתנו למשה רבינו מידות שהתורה נדרשת בהם. ע"פ הדברים הללו למדו התנאים והאמוראים.

מאז שהתפזרו ישראל בגלויות השונות ונחתם התלמוד, מקובל על כל חכמי ישראל שלא דורשים דרשות חדשות, אבל לומדים את התורה שבעל פה ופוסקים לפי כללים שחז"ל לימדו אותנו.

זה בכלל לא תלוי בטעמי מצוות, להפך, קבוצות (כמו משכילי ברלין בתחילתם, שהיו שומרי תורה ומצוות קלה כבחמורה) שניסו לבנות יותר מידי על טעמי מצוות - איבדו תוך דור או שניים גם את שמירת המצוות.

קיום המצוות הוא רק כי ד' ציווה ולכן גם הכרעה בספיקות - היא לפי מה שד' לימד אותנו להכריע בהם.
במקרה, הכינותי מראש, תכנית חלופית. לשעת חירום בלבד!מדחיק

- ובכן, למה אסור להדליק אש בשבת?

- כי ה' ציוה
- האם מותר להדליק אש אם יש לך חולצה אדומה מהבהבת?
- ברור שלא, מה זה משנה איזו חולצה הוא לובש?
- כי אם אתה לא יודע את הטעם, אתה לא יכול לדעת מה החילוק. מה הדין אם זה רק נראה כמו אש אבל זה לא אש? מה אם זה מחמם ומאיר אבל זה לא אש? מה אם כיוונתי שעון שבת שידליק את האש בשבת? מה עם חשמל? עם אילו כלים בדיוק אני יכול לפסוק פה? עם אילו כלים מישהו בכל ההיסטוריה היה יכול לפסוק פה?

 

סליחה אם לא ייצגתי נאמנה את הצד השני. אבל את זה אני באמת לא מבין.

כל מה שאתה מסתבך לא רלוונטיק"ש
יש לאש הגדרות בש"ס ועל פיהם בפוסקים. ההגדרות הללו מבוססות על דרשות הפסוקים ועל מסורות חז"ל תלמיד מרבו עד משה רבינו.
יש דיון מאוד רציני בפוסקים על חשמל בכלל ועל אמצעי תאורה בפרט האם ואיזה מהם נחשבים אש. גם השאלה של האם מותר לגרום מערב שבת, שתידלק אש בשבת נידונה בפוסקים.

כל זה טוב ויפה ובכלל לא תלוי בשאלת ה'למה'.
ובגדול - כפי שכבר כתבתי לך בעבר. יש לך שאלות מאוד טובותק"ש
רק שאתה מעלה נקודות הנחה בעצמך ומהם מתחיל פולמוס בפורום, שכל מה שיענו לך לא יעזור, כי הוא מתנגש באקסיומה שקבעת.

בשיא הרצינות אני מניח שמה שיענו בפורום בשאלה זאת, כמו באחרות לא יספק אותך אתה צריך לשבת וללמוד מהיסודות, קומה על גבי קומה את הכללים והפרטים של יסודות האמונה, תורה מן השמיים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה והייחסים בינהן וכד'.

כשתלמד את הכללים בצורה מסודרת, רוב שאלותיך יקבלו מענה מעצמן ואלו שעדיין ישארו - יהיו לך כלים לברר אותן.

בפורום - כל מה שיענו לך, יישאר - "כל התורה על רגל אחת".
יכול להיות שאתה צודק, אני מחכה לפגישה שאמורה להיות לי,מדחיק

בה אני מתכוון ללבן כמה עניינים.

אני לא הולך לעשות את זה דרך ספרים (זה פשוט לא עובד), אלא דרך אנשים.

 

בינתיים, בגלל שהשאלה הזו הציקה לי נורא, פרקתי אותה בפורום.

 

אני לא בטוח לגבי שאר שאלותיי, אבל אני חושב שפה לא היו הנחות לא מבוססות שהסתמכתי עליהן, כל מה שניסיתי להסביר הוא למה צריך את הטעם ולמה אי אפשר להסתדר בלעדיו. אז אני לא בטוח למה התכוונת.

 

אגב, אם אני מתבסס על אקסיומות שגויות, אני חושב שאלו לא שאלות טובות כלל. מסכים?

קודם כל - אם שאלה מטרידה אותך, טוב לברר אותהק"ש
שנית - אני מבין למה מתוך האקסיומות עולות השאלות. רק שאני בהחלט חושב, שנסיון לברר כאלו שאלות בפורום (או גם בפגישה אחת) - היא נסיון "ללמוד את כל התורה על בעמידה על רגל אחת".

השאלות שלך, החל ממציאות הבורא והשגחתו, ועד דרכי מסירת התורה וההכרעה בספקות ובשאלות חדשות - הן כולם נושאים ענקיים, שגדולי ישראל בכל הדורות עסקו בהם רבות. אפשר לנסות ללבן בפורום נקודה ספציפית, אבל בגדול, במיוחד כשהרבה שאלות מטרידות (ובצדק) אין תחליף ללימוד מעמיק ומסודר (שגם לוקח הרבה זמן).
יכול להיות שאם זה היה בא בצורת שאלות, הייתי יושב וקורא ספריםמדחיק

אבל כשזה בא בצורת סתירות ביהדות שאני לא מבין איך זה לא מציק לכולם, אני פונה לאנשים.

אז אתה אומר שיש הלכה למשה מסיני הגדרות לכל מצווה....?מדחיק

זה לא נכון. אם זה היה נכון, לא היו מחלוקות, בטח שלא כל כך הרבה.

קודם כל, לא אני אומר, חז"ל אומריםק"ש
שנית, גם בכללים נפלו מחלוקות. גם בדרשות יש מחלוקות תנאים.

כל זה לא קשור לטעמי מצוות.
לא שמעתי על זה מעולם. וזה פשוט לא הגיוני.מדחיק

אין שום הגדרה שתוכל לענות לכל המצבים בעולם, ובטח שאין את זה על כל המצוות.

ולא כל המחלוקות הם על גרסאות ודרשות. בתור אחד שאני מניח שלמד גמרא, אתה בטח יודע את זה.

 

אם לכל אחד היה בנמצא את ההגדרות הללו, רוב הדיונים בגמרא היו מיותרים וכנראה שגם לא קשורים.

הכלי הראשון - הוא מה שכתוב, ומה שנמסר במפורש.אדם כל שהוא

אם התורה אסרה להדליק אש, המשמעות של זה לא תולה את האיסור בצבע החולצה.

כל עוד אין לך סיבה טובה מאוד לומר אחרת, אתה לא יכול לחלק.

 

על גבי זה מגיעים סברות ודרשות הפסוקים, ויש את מי שהתורה נתנה לו את הסמכות לעשות את זה הסנהדרין שבלשכת הגזית.

 

בשלבים מאוחרים יותר, כדי להכריע בשאלות חדשות, בעיקר מנסים לשחזר עקרונות מתוך המסורת.

אני מקבל את הסברא שהולכים בספק לחומרא.מדחיק

אבל אין דבר כזה "סיבה מאוד טובה לומר אחרת", אם אנחנו לא יודעים את הטעמים, אז לא יודעים את הטעמים. (וואו! זה משפט שצריך לזכור לדורות! חיוך גדול)

 

גם הסנהדרין היו בני אדם וגם להם היו צריכים להיות אמצעים לחלק. כנ"ל לגבי רבנים מאוחרים יותר.

אני לא מדבר על הליכה לחומרא בספק..אדם כל שהוא

אלא על כך שהציווי מחייב כפי שהוא.

כי הוא מחייב מצד עצמו. הקב"ה אמר לך לעשות משהו, זה מחייב אותך. לא משנה כרגע למה הוא אמר.

רק אם במקרה שהקב"ה נתן כלים וסמכות להבין ולקבוע שהוא התכוון במשמעות מצומצמת יותר, אז אפשר לצמצם את הציווי.

 

כתבת -"אם אנחנו לא יודעים את הטעמים, אז לא יודעים את הטעמים.", אבל יש הבדל בין הטעמים השונים, ובין האנשים השונים.

יש הבדל בין מצוות שונות, ויש גם ידיעה חלקית.

וגם, לא כל דבר שאיננו יודעים הוא מעבר לגבולות ההבנה האנושית.

יש דברים שאנחנו לא יודעים, אבל באמצעות ידע מקדים שעבר במסורת, או אם היינו במדרגה רוחנית גבוהה יותר, או חכמים יותר, או אם היינו משקיעים יותר מאמץ בבירור שיטתי, היינו יכולים לדעת.

התכוונתימדחיק

שאם הולכים לפי הכתוב ולא מחלקים בין לובשי חולצות, זה בגלל ההבנה שאנחנו לא יכולים לחלק סתם, אז כל עוד אנחנו לא יודעים איך לחלק, אי אפשר למעט את לובשי החולצות או כל דבר אחר. (אני קראתי לזה שבגלל הספק שלא יודעים איך לחלק, הולכים לחומרא לפי הכתוב.)

 

אז לכאורה אין לנו דרך לדעת איך לחלק אם לא נקבל את האפשרות לפחות לאפיין הטעמים (שזה קצת מוזר, כי איך אפשר לאפיין את הטעם אם אתה לא יודע מה הוא?).

בגמ מובא דר' שמעון 'דורש טעמא דקרא' ולפי זה פוסק הלכהאניוהוא
אז אכן יש מי שסובר כמוך.
אבל כיון שאנו בנ'א עם שכל אנושי מוגבל - לא בטוח ששכלנו הבין את הטעם האמיתי - לכן רבנן חולקים עליו ולא דורשים טעמא דקרא.
כן...ראיתי את זה ואני לא מבין איך זה מסתדר לפי היהדות.מדחיק

במיוחד אחרי שהייתה הסכמה (מוחלטת) על כך שאנחנו לא יודעים את הטעם.

 

אני חושב שהדרך לתרץ את הסתירה תהיה לומר שרבי שמעון לא באמת דורש את הטעם של התורה (אפילו שזה בדיוק מה שכתוב ) אלא, דורש משהו אחר ולא קשור. בהצלחה לתרצן!

כנראה ר' שמעון בר יוחאי מבין קצת יותר ממך וממני.אניוהוא
הבעיה בנו אנחנו לא יודעים באמת מה הטעם ולכן לא יכולים לדרוש טעמא דקרא.
...מדחיק

א. לפי מי שאומר שאנחנו לא יודעים את הטעם, גם הוא לא ידע.

ב. למה אנחנו לא יכולים? חיוך

ג. רבנים עושים את זה.

ד. כנראה שמי שחלק עליו מבין יותר ממך וממני (וכנראה שהם חשבו שהם מבינים יותר ממנו)

ה. אני לא מקבל את הטענה שאדם היה כל כך חכם, במידה שלו היה מותר לעשות משהו (הגיוני) ואנחנו לא יכולים להבין את זה.

 

אני עדיין חושב שהדרך הכי פחות גרועה לתרץ תהיה שהוא לא עשה את זה אלא עשה משהו אחר.

אין לי כרגע זמן להגיב באריכותחמדת66

אבל כן אומר שאתה מבלבל בין הדברים, חלק מהשאלות טובות, וחלק פחות (ואז אתה נזקק לתרץ אותם...). לגבי ר"ש, כבר תירצו העולם שמדובר במצוות שכליות לבד, וגם בהן לא בכל המצוות מצינו שחידש בהן ר"ש וסו"ס הלכה כר"י. בנוסף, הדיון פה הוא לא למי יש יותר מנת משכל אלא מי יותר קרוב לשמועה, ולכן מקובלים עלינו דברי חז"ל שהיו קרובים במסורות ובהבנות, והדיון פה הוא בכלל לא למי יש יותר IQ. עכ"פ זו סוגיא רחבה מיני ים וגלל קוצר הזמן אסתפק בלקשר לשיעור נחמד של ר' אשר וויס בנושא - טעמא דקרא וטעמי המצוות - תבונה

...מדחיק

לפי מי שאומר שאנחנו לא יודעים את הטעם, אנחנו לא יודעים אותו אף פעם. מה הסברא לחלק בין מצוות שכליות למצוות "לא שכליות" (? אולי לא ברורות). מה גם שלדעתי המצוות הנקראות שכליות, לא מובנות גם הן.

 

זה לא משנה מי קרוב יותר לשמועה. זה עניין של סברא, של הבנה. אני חושב שאי אפשר להסתמך על משהו שאף אחד לא יכול להסביר לך למה הוא נכון.

 

אני מסכים שאין דיון על מנת המשכל שלהם מול שלנו, אבל משום מה, אנשים ממשיכים להשתמש בטענה הזו, שוב ושוב.

מדבריך חשבתי שגם אתה מסכים עמה ("מבין קצת יותר ממך וממני"), אבל כעת אמרת שלא התכוונת לכך.

עד כאן תגובה להודעה שלך. בהמשך תגובה למאמר של ר' אשר וייס.

...חמדת66

זה שלדעתך אין סברא לחלק בין מצוות שכליות, לא אומר שאין סברא כזו. אם נגדיר שמצוות שכליות הן מצוות שכן יכולות להיות מובנות בפנ"ע - אז  ודאי שמובן יותר למה ר"ש דורש דווקא בהם טעמא דקרא(ושוב, הלכה לא כמותו). במחילה, אבל השלילה הטוטאלית גורמת לי לחשוב שלא דקת.

 

זה משנה מאוד מי קרוב יותר לשמועה. התורה מועברת לא רק כטקסט אלא גם כמכלול שלם של מסורת והבנות. לא סתם צורת ההעברה המקורית היא מרב לתלמיד, יען כי טקסט יכול להתפרש בכמה וכמה דרכים, והדברים מפורסמים.

ושוב, אתה נוקט בצורה טוטאלית ("זה לא משנה") וזו הבעת דעה באופן ילדותי ופשטני למדי. לוגיקה היא כלי חשוב אבל עם מגבלות משמעותיות. אהובים עלינו דברי שרלוק שממהלכה של טיפת מים ניתן להסיק על מפלי הניאגרה, אך מי שקצת טעם טעם חכמה - בין אם בהיסטוריה, ארכיאולוגיה וכו' יודע כמה קשה להגיע באמצעות היסקים לוגיים בלבד כדברים,ועד כמה לא מוכרחים הדברים.

 

"אני חושב שא"א להסתמך על משהו שא"א לא יכול להסביר למה הוא נכון" - ושוב הכשל של ההכללה הפשטנית חוזר. הדברים לא נכונים. ישנם שאלות רבות שאמנם אנו צריכים לדעת למה א"א לתת לכך תשובה, אך בפרטים הקטנים בהרבה מקרים אין תשובה לכל דבר. וכבר בספר החינוך נקט כמדרש שמה לי שחיטה מהצוואר ומה לי מהעורף אלא שנתנו המצוות לצרף בהם את הבריות.

 

לגבי הסיפא, אה"נ. מה זה משנה מי חושב מה. (ועיי' במדרש על ר"ע ומשה)

אתה צודק. התבלבלתי בפסקה הראשונה.מדחיק
עבר עריכה על ידי מדחיק בתאריך י"ד בכסלו תשפ"א 20:09

אני התכוונתי ששום מצווה לא נקראת "שכלית" כי כולן לא מובנות. ואז לא היה לי כוח להיכנס שוב לשאלה אם יש טוב. אז הניסוח שלי היה דפוק לגמרי. (אומנם הייתי שמח אם היית מרכך את דבריך, אבל אני מבין שהפסקה הייתה אדיוטית לחלוטין ואני מבין אם התרעמת עליה. מה גם שאני עצמי משתמש לפעמים בלשון תוקפנית, גם בלי כוונה.)

 

כנראה שוב הייתה אי הבנה בינינו כי לא הבנתי את דבריך.

- רבי שמעון דורש את טעמי המצוות. 

- לא מסתדר עם היהדות

- רבי שמעון מבין יותר ממנו ביהדות

- רבי שמעון הסתמך על השכל שלו בדורשו את טעם המקרא. כלומר הוא הבין שאנחנו יכולים להבין אותו, והוא עשה את זה. זה לא מסתדר עם מי שאומר שאי אפשר להבין את טעם המצוות.

- רבי שמעון היה קרוב לשמועה. לכן הוא היה יכול לדרוש את טעמי המצוות

- למה זה שהוא קרוב לשמועה אומר שהוא יכול לדרוש את טעמי המצוות ואנחנו לא? הרי הוא מקבל את זה ששכל אנושי יכול להבין את טעמי המצוות. מה הסברא לומר שבימינו אי אפשר ובימיהם היה אפשר?

- "התורה מועברת לא רק כטקסט אלא גם כמכלול שלם של מסורת והבנות. לא סתם צורת ההעברה המקורית היא מרב לתלמיד, יען כי טקסט יכול להתפרש בכמה וכמה דרכים"

כלומר, להם היו כלים שאיתם הם היו יכולים ללמוד את טעמי המצוות ולנו אין את אותם כלים.

במהלך כתיבת ההודעה הבנתי את דבריך.

מקבל. זה אומנם קצת דחוק לומר שהיו להם את כל המסורות הללו ולנו לא נשארו מהם זכר, אבל אני מקבל את זה כאופציה.

 

הפסקה האחרונה שלך

- אני התכוונתי שאי אפשר לומר שX הבין משהו אבל אף אחד לא יכול להסביר איך הוא הבין את זה. אבל אם אומרים שהסיבה שהוא הבין היא כי היו לו רמזים, ולנו אין אותם, אני מקבל את האופציה לחשוב שהם נכונים.

 

לא ידעתי על המימרא הזו של רב.

אם אני מבין נכון היא אומרת שבכלל אין טעם אלוקי למצוות אלא רק "לצרף בהם את הבריות"? מה זה אומר לצרף בהם את הבריות? ואם זה לא משנה אז באותה מידה היה אפשר לפסוק מהעורף. אולי לא הבנתי את דבריו בגלל שלא הבנתי מה זה לצרף את הבריות...

?

 

אגב, השאלה בראשית השרשור עסקה במשהו שונה, אבל אני שמח שהסברת לי גם את ההגיון האפשרי בדברי רבי שמעון.

...חמדת66

השתמשת בביטויים מוחלטים, ולכן התגובה שלי הייתה מעט חריפה. מאחר ואני רואה שאתה לא בא רק לשם ויכוח בעלמא, אשתדל להתרכך. עמך הסליחה.

 

לא כ"כ ירדתי לסוף דעתך ועל מה אתה מצפה שאתייחס, לכן אענה לפי הבנתי, על ראשון ראשון וכו' ואח"כ תוכל להכווין אותי בהתאם. אני לגמרי מסכים שקשה לקבל ש'למישהו' היה רמזים, ולכן הצעתי את הפתרון הנ"ל שאפשר להרחיב בו מאוד מאוד, אבל לענ"ד בו טמון השורש להבין את העניין.

 

לגבי המימרא, שיטת החינוך שמתבססת בין השאר על המימרא הזו, היא שבאמת אין לפרטי המצוות (זו לא בדיוק שיטת הרמב"ם ואכמ"ל) טעם ברור, ולכאורה מבחינת הבורא יתברך אין באמת הבדל אם תשחט מהעורף, או מבית השחיטה. אלא שהמצוות נתנו כמערכת ציווים - שעצם מילואן - הוא מילוי רצונו של הבורא, וזו בעצם המטרה. 'לצרף' היינו כמו לזקק, לטהר (מלשון לצרף מתכת כלשהיא) [תוכל להסתכל בתפארת ישראל פ"ז אם כי כמובן הלך בדרך אחרת].

 

גבי השאלה שכתבת כאן, קצת קשה לי להתייחס מאחר והיא נורא כללית. אבל ודאי שאין להדחיק. צריך לחקור ולדרוש היטב, אם כי יחד עם זאת להכיר עצמך שלא תמיד אתה מבין עניינים מורכבים מהר ומיד, ודברים לפעמים לוקחים זמן. לעיתים אולי צריך להשכיל יותר בכל מיני תחומים. אבל מותר להשאיר נושא בצ"ע, וכמובן להכיר בכך שצריך לעמול בו ולחשוב עליו בהמשך.

תודהמדחיק

אז לפי שיטת רב, אפשר היה לפסוק שצריך לשחוט מהעורף ואסור מהצוואר. או שצריך לקפוץ 3 פעמים ולהגיד מי שלא קופץ אדום. (אם ישתמשו בהצעה הזאת, צריך לזכור שיש לי זכויות מעתיקים חיוך גדול)

 

הפסקה האחרונה שלך התייחסה לחתימה שלי? אני לא בטוח...

...חמדת66

לפי השיטה הזו, ברור שלא. חשוב דווקא לשחוט מהצוואר כפי שההלכה אומרת, אלא שהטעם הוא לא מאחר וכך הבהמה פחות סובלת - אלא מפני שכך ציווה ה'. וזהו.

 

לגבי הפסקה האחרונה - כן...משום מה חשבתי שזה חלק מההודעה.

אז אם יש ספק איך לפסוק, אפשר לפסוק איך שרוצים.מדחיק

ממילא מה שלא יפסקו, אנשים יעשו כי ה' ציוה.

 

לגבי הפסקה האחרונה

אה, לא התכוונתי לדיון הזה. זה משהו כללי כזה.

זו לא ממש הכוונהחמדת66

הרעיון שאין לנו מושג בשביל מה פרטי המצווה. ודאי שאנו כן מניחים שיש רצון שנעשה בדרך מסויימת (ושוב, אין לנו מושג למה) ומכאן ודאי שלא פוסקים איך שרוצים, אלא כפי שמבינים את הדרך הזו.

לא הבנתי. לא יודעים מה הטעם או שהטעם הוא "כי ה' ציוה"?מדחיק

אגב, לכאורה כולם צריכים להסכים עם רב. הרי אנחנו קובעים מלא דברים לאו דווקא לפי "דעת ה'" לפחות לא המקורית, או איך שלא נקרא לזה.

 

הוכחות:

הדין שהולכים לפי הפסק גם אם הוא לא נכון לדעתך (הסיפור על יום כיפור לפי 2 שיטות)

אבל אפשר לדחות שזה כדי שלא יהיו מחלוקות בעמ"י או משהו כזה.

 

תנורו של עכנאי. "לא בשמים היא".

 

קידוש הלבנה שנתון לבית דין ברמה שיכולים לקבל עדי שקר אם "צריך".

 

כלומר, הדין הוא מה שחכמים קובעים לא משנה מה ה' התכוון. (סליחה אם זו לשון ישירה מדי. [גסה מדי])

...חמדת66

לפי השיטה שאמרנו, אין טעם - הטעם הוא רק בגלל שה' ציווה. לשיטות האחרות, ודאי שה' ציווה, אך יש לכך טעם מסוים וכו' ויש הסבר לפרטי המצווה, כל שיטה ודרכה.

 

ההוכחות שאתה מביא כאן הן לא קשורות, הרעיון בהם הוא שברגע שהתורה נתנה - שוב אנחנו נצמדים לדרכים אותם קבלנו ללמוד אותה. ולא נסמכים על הוראות נבואיות (ואכמ"ל).

אז לפי השיטה שאמרנו, אני שואל:מדחיק

אז אם...

 

לא נתווכח בדיוק על פירוש הדברים לא בשמים היא, אבל בכל אופן אתה אומר שיש כלל שלא נסמכים על הוראות נבואיות, שהם אומרות את דעת ה'. אם היינו דנים מבחינת הטעם, לכאורה היה צריך להבין שיש פה מקרה שברור מה ההלכה, והטעם לא יתקיים בלי ההלכה הנכונה.

 

זה בדיוק זה, הדרכים אותם קבלנו ללמוד אותה מראות שהטעם של ה' לא מהווה שיקול.

....חמדת66

והתשובה שלי לא השתנה...לא. זה שאין טעם מבחינתנו לפרטי המצוות, לא אומר שהם לא חשובים.(וכמובן שזאת רק לפי שיטה אחת) אני לא יודע מאיפה אתה מסיק כך אוטומטית... 

 

לא הבנתי את דבריך כאן, התחביר כאן, במחילה, לא בדיוק ברור. גבי הפסקה האחרונה, אני באמת לא יודע מאיפה הגעת לזה, זה קצת נראה שאתה קובע את המסקנות לפני ההיקש. בכלל, מה הרקע שלך בלימוד אם אפשר לשאול? 

אני לא בא לזלזל, אלא באמת תוהה כדי שאוכל להביא דוגמות רלוונטיות. 

עכשיו אני באמת מבולבל.מדחיק

לא אמרתי שהפרטים לא חשובים, אבל הם יהיו חשובים בכל אופן שייקבעו אותם.

 

מוחל.

"לא נסמכים על הוראות נבואיות" מדבר על הבת קול.

כלומר, לא סומכים על בת קול. אם היה טעם למצוות, טעם שמתקיים רק בקיום ספציפי של המצווה, היו סומכים על הוראות נבואיות, הן מראות מה הדין האמיתי. רק בדין 1 הטעם מתקיים, אז צריך ללכת לפי הדין הזה.

 

העובדה שיש לנו כללים שסותרים את זה, מראה שאנחנו מניחים שהטעם יתקיים גם אם נפסוק בצורה שונה מהנבואה.

 

האמרות "אלו ואלו דברי אולקים חיים", "שבעים פנים לתורה", אומרות כך. (אולי זה יסביר?)

 

אני חושש שהניסוח של הפסקה האחרונה, לא מעביר את המסר שאתה אומר במשפט האחרון.חיוך גדול

במיוחד המילה "בכלל"...

..חמדת66

לא אמרתי שהפרטים לא חשובים, אבל הם יהיו חשובים בכל אופן שייקבעו אותם.-

 אז זהו  - שלא. ושוב, העובדה שאין להם טעם, לשיטה הזו, לא אומרת שאפשר ללוש בהם כחומר ביד היוצר. אין הבדל בין השיטות לעניין הזה. (לבד מר"ש ומה שכתבנו בזה)

 

"לא נסמכים על הוראות נבואיות" מדבר על הבת קול.

כלומר, לא סומכים על בת קול. אם היה טעם למצוות, טעם שמתקיים רק בקיום ספציפי של המצווה, היו סומכים על הוראות נבואיות, הן מראות מה הדין האמיתי. רק בדין 1 הטעם מתקיים, אז צריך ללכת לפי הדין הזה.

 

העובדה שיש לנו כללים שסותרים את זה, מראה שאנחנו מניחים שהטעם יתקיים גם אם נפסוק בצורה שונה מהנבואה.

לאו דווקא, מאחר ואתה דן באופן תיאורטי, אבל בפועל זה פשוט לא עובד כך. זאת ועוד, המימרות הנ"ל לא קשורות כלל באופן ישיר לדיון של טעמי המצוות. שלישית, נראה שאתה תופס מימרות בצורה קצת פשטנית, לכל כלל יש יוצא מהכלל. למשל, המימרא ש'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' - איננה מכריחה שבכל מח' שני הצדדים צודקים וכו'.

 

אני חושש שהניסוח של הפסקה האחרונה, לא מעביר את המסר שאתה אומר במשפט האחרון.

הדברים לא נאמרו כדי לפגוע חלילה, אלא כדי לנסות לקבוע הנחות ייסוד בדיון, שבאופן טבעי הן תלויות בידע. המילה 'בכלל' לא באה במובן שהבנת כנראה, אם כי כנראה מדובר בצורת שימוש מיושנת שלי. צודק, אתה יכול להתעלם ממנה

אבל הבן אותי, לענ"ד חלק גדול מאוד מההסתבכות שלך כאן תלויה בכך שכנראה לא יצא לך ללמוד הרבה פעמים סוגיא מהמסד ועד הטפחות. יתכן שבהמשך כאשר תצליח לחקור וללמוד, הרבה מהתהיות בנושא הזה יתייתרו מאליהן...

...מדחיק

אגב, "ור"ש מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא לכתוב רחמנא לא ירבה ולא בעינן לא יסור ואנא ידענא מאי טעמא לא ירבה משום דלא יסור" נראה די ברור מה הוא חושב על לימוד טעמי המקרא, בלי המסורות או הכלים שדובר בהם לפני כן. אבל כנראה גם פה אפשר לתרץ בדוחק שהיו להם כלים שנראים לנו כמו הגיון פשוט, אבל במקרים אחרים היו נראים בלי הגיון.

 

ועוד קשה איך מי שחולק עליו לא השתמש באותם כלים, וי"ל שהיה אפשר לפרש את הדברים ל2 האופציות, כל אחד בחר איך שנראה לו.

 

עכשיו אני רואה שר' אשר חולק די במפורש על האפשרות שיש אתמדחיק

המסורות הללו.

 

"...ר"ש דריש טעמא דקרא לחדש הלכה אף כשאין מקור לטעם אלא מאובנתא דליבא"

 

אבל בגלל שזה עוד בשלב הקושיא, זה לא מספיק אמין. אביא עוד ציטוט:

"נראה לכאורה דאף ר' שמעון לא דריש טעמא דקרא אלא במצוות שכליות שהן בכלל המשפטים וטעמם מובן באופן ברור אם מתוך עצם הענין אם מתוך כונת הכתוב"

המסורת היא לא רק נקודתית..אדם כל שהוא

מי שמבין טוב יותר את הכיוון הכללי של התורה, יכול להבין טוב יותר מסברא דברים שלא נאמרו במפורש.

נווומדחיק

הוא כותב "מובן באופן ברור אם מתוך עצם הענין אם מתוך כונת הכתוב"

איך תסביר? שזה מובן באופן ברור למי שמבין את הכיוון הכללי? טוב, שיהיה. תסכים איתי שזה דחוק...

בוודאי שיש מי שאומר שאנחנו יודעים את הטעם של חלק מהמצוות..אדם כל שהוא
עבר עריכה על ידי אדם כל שהוא בתאריך י"ד בכסלו תשפ"א 19:34

ולכן הם נקראות שכליות, ושל חלק אחר לא. [או שאנחנו בכלל לא יודעים, או שאנחנו רק יכולים לשער].

זו דעה די מרכזית, וגם ההיגיון שלה ברור. 

 

למי שיותר קרוב לשמועה, יכול להיות יותר ידע על הכיוון הכללי של המצוות, שמאפשר לו להבין יותר את הטעמים.

אני מבין. ראה בהודעה הזו:מדחיק
תגובה למאמר המובאמדחיק

נראה מדבריו שהוא חולק על כך שאנחנו לא יודעים את הטעם של כל המצוות. (סותר את המסקנה מהשרשור הקודם. יש! חיוך)

 

לפי דבריו, שאנחנו יודעים את טעמם של חלק מהמצוות, קשה - למה לא פסקו לפי הטעם?

דוגמא: מצוות ציצית. ("למען...")

אם זה הטעם, מה זה משנה אם זה התכלת המקורי או משהו כזה, אם זה בצבע כחול, זה מזכיר. (בלי להיכנס לשאלה אם זה בכלל מזכיר.) אם לבן גם מזכיר, לא צריך תכלת. הדיון בכלל לא אמור להיות מה התכלת המקורי.

 

לא הבנתי את החילוק שלו בין טעם לתכלית, כי הוא מזכיר אותו ואומר שהוא פירש אותו במקום אחר, ולא היו דוגמאות.

 

אני צריך ללכת. אמשיך את התגובה אח"כ.

מצטער, זו לא תגובה. זה חוסר הבנה בסיסי.חמדת66

יש מח' גדולה בעניין ולכל הצד היתרונות שלו. והמסקנה של החברה פה, אם כל הכבוד, לא קובעת מסמרות בעניין.

תודה על המחמאות מדחיק

ולעניין עצמו, אכן. דברי אלו היו מכוונים למי שהסכים אז בשרשור ולא לכל יהודי מישראל.

 

אשמח אם תגיב גם לשאר ההודעה.

מה הכוונה לגבי 'לפסוק בשאר המקרים'?חמדת66

לגבי הדוגמא הספציפית שהבאת, ציצית, באמת זה בכלל פרטי המצווה שגם אם אנחנו מבינים את הרעיון הכללי, לא תמיד אנחנו מבינים חשיבות כל פרט ופרט.

 

הכוונה בין טעם לתכלית, היא לפי מיעוט הבנתי, שתכלית היא ה'מטרה' של המצווה - אם לא קיימת את המטרה - כל המצווה לא שייכת, ולכן במקרה כזה אנחנו מכוונים. לעומת זאת, בטעם  - המצווה לא קמה ועומדת על זה, אפשר לא להבין ולעשות.

 

התגובה היחסית האגרסיבית שלי נובעת מכך שיושב גדול הדור וכותב מאמר מעמיק. ובא מישהו, שאנלא יודע כמה רקע יש לו, ומחליט שיש לו קושיה ובכלל לא מעלה בדעתו אפשרות שהוא פשוט לא ירד לעומק הדברים. (עיי' מורה נבוכים ח"א פ"ב מש"כ בזה)

לא מצאתי את הציטוט בהודעה. תוכל להביא את כל הפסקה?מדחיק

אוקיי, שאלה של הגדרה. (הגדרת המילה טעם)

 

ההבדל הוא מה ש"אדם כל שהוא" אמר?

כלומר:

נניח, ביקשו ממך לקנות חפץ מסויים.

אתה לא יודע למה רוצים אותו ("התכלית"). 

אבל, אתה מבין שלא מספיק שתבצע פעולת קניין, ותשאיר את החפץ בחנות, למשל. כי יש לך הבנה לגבי ה"טעם" של הבקשה.

 

ניסיתי לכתוב בצורה מכובדת, כנראה שאצטרך להשתדל יותר. (אלא אם כן אתה מצר על עצם האפשרות שלי להקשות. ואז תהיה לך קושיא טובה יותר הרי אני מתיימר לשאול שאלות על היהדות, שזה כל הרבנים מאז ומעולם).

 

(אגב, בשאלה הזו ספציפית, יש לי תשובה. אבל היא לא מסתדרת עם דברים אחרים. ואף אחד לא יקבל אותה בשום אופן, ואני גם לא כל כך אותה לומר אותה, מסיבותיי שלי.)

לאיזה ציטוט אתה מתכוון?חמדת66

בכל מקרה, לגבי החלוקה אצלך בין הטעם לתכלית - לא ממש. לפעמים התורה מבארת את הסיבה - נניח שבמשכון מאישה אלמנה. לעומת, נניח, הסיבה ששחיטה היא דווקא מהצוואר - שיתכן שזו מניעת סבל, אבל כיום אנחנו לא נרדים את הבהמה לפני גלל כן.

 

הבעיה שלי היא לא עם שאלות, שזה בסדר גמור. אלא על שאלות שמעידות של קריאה מאוד מאוד רופפת של הטקסט, שזה כן קצת מעיד על חוסר כבוד, ולא רק בדברי תורה. גם אם היית מתחיל לתת קושיות סמי-רלוונטיות על תקפות תנאי קושי-ריימן הייתי מתרעם מאותה סיבה בדיוק.

הציטוט שהבאת בכותרת (מה הכוונה לגבי 'לפסוק בשאר המקרים'?)מדחיק

אז לא הבנתי.

במשכון מאישה אלמנה, זה תכלית?

 

לגבי לפסקה האחרונה - מבין את הרעיון.

טוב, נראה שאני עכשיו גם לא מבין.חמדת66

פשוט כך סיכמתי לעצמי את הדברים שלך

עכ"פ, לגבי משכון מאישה אלמנה - לא, תכלית הכוונה כמו מה שנאמר בציצית 'למען תזכרו' וכו'. במשכון מאישה אלמנה - זהו טעם בלבד.

עדיין לא כזה הבנתי, אבל שיהיה.מדחיק


יש לרב יצחק שילתצהרים
חידוש שנקרא 'הרעיון של המצוה' עיין שם
החידוש הוא לא של הרב שילת (שכבודו כמובן במקומו מונח)חמדת66

כי אם של ר' גדליה נדל (ועל זה חוזר הרב שילת רצוא ושוב), ובכ"א הוא לא היחיד בעניין.

לדיון עצמו, אם ירצה הזמן אולי יהיה אפשר להגיב ביתר אריכות.

הגבתי פה:מדחיק
אגב, מה שהוא אומר על האקסיומות או על המושכלות ראשונים,מדחיק

לא לגמרי מדויק לדעתי. (מובא כהערת אגב, על דרך החשיבה של הפילוסופים)

 

האקסיומה של אוקלידס, שהוא מביא לדוגמא, באמת מתבססת על תפיסת המרחב שלנו. עליה ה"אקסיומה" מדברת.

 

כשאני אומר שיש לי 20 אצבעות, אני בעצם אומר, לפי החושים שלי, והתפיסה שלי, יש לי 20 אצבעות. וכן לגבי ההנחות של אוקלידס. הוא מנסה להרחיב ולייעל את הגיאומטריה, לפי התפיסה שלנו. זה עבד. הגיאומטריה מפותחת ויעילה.

 

אם מישהו רוצה להשפיע על החיים בתפיסה שלנו, הגיוני שישתמש בתפיסה שלנו. אם מישהו רוצה לחייב את החיים של כל מה שקיים לא משנה לאיזו תפיסה, צריך יותר מהתפיסה שלנו.

שילת זה שם של בן?שושיאדית
חחח כן לפחות בתלמודsimple man

אבל במקרה שלנו מדובר על שם משפחה

תיקון טעותsimple man

בגמרא מוזכר אמורא ששמו רב שמואל בר שילת, אז הנחתי שזה שם אביו

 

אבל בספר היוחסין כתוב שזו אמו של רב שמואל

 

אז לשאלתך

לא, שילת זה לא שם של בן

 

 

כן שם נפוץ לבת

ראיתי את הספר מזמן ולא זוכר, תודהצהרים
הוא לא כל כך מסתדר עם זה שאנחנו לא יודעים את טעמי המצוות.מדחיק

למעשה, מה שהוא מתאר כ"הרעיון של המצווה" זה הטעם.

 

הרעיון של מצוות ייבום, שמובא כדוגמא בתחילת הספר, זה בעצם הטעם. (נגלה בסוד שהתורה אומרת במפורש את הטעם - להקים שם לאחיו, נניח לתרצנים לתרץ.)

 

כל חילוק בעצם אומר מה הטעם. אם עשית חילוק מסברא, יש טעם. אם יש טעם, אפשר לעשות חילוק.

אף אחד לא מתקיים ללא השני.

יש קשר בין הרעיון לטעם, אבל בהרבה מקרים זה לא אותו דבר..אדם כל שהוא

נניח, ביקשו ממך לקנות חפץ מסויים.

אתה לא יודע למה רוצים אותו ("הטעם"). 

אבל, אתה מבין שלא מספיק שתבצע פעולת קניין, ותשאיר  את החפץ בחנות, למשל. כי יש לך הבנה לגבי ה"רעיון" של הבקשה.

אכן.מדחיק

כלומר אתה מבין שהטעם של הבקשה היא כזו שלא תאפשר את השארת החפץ בחנות.

הרעיון זה בעצם אפיון של הטעם. הרי, אתה לא חושב שהטעם הוא שהמבקש התערב שהוא יקנה את החפץ ומבחינתו אתה יכול לשבור אותו אחרי שקנית. אתה חושב שהוא צריך את החפץ ואתה צריך להביא אותו אליו.

ההבנה הזו לגבי הרעיון..אדם כל שהוא

יכולה לבוא מהבנה מסוימת ביחס לטעם, כפי שכתבת, ועדיין לא מחייבת את ידיעת הטעם עצמו.

היא גם יכולה לבוא מצורת הבקשה וכדומה. [וגם אז, היא משליכה לגבי הטעם, ולא מחייבת את ידיעת הטעם עצמו].

איך אפשר לדעת מה ההבנה הנכונה ביחס לטעם? יכולות להיות מלאמדחיק

אפשרויות.

 

וגם אם אנחנו יכולים להבין את המאפיינים האלה, למה לא לצמצם אותם יותר? לפי הבנתנו...

יש את גדר המצווה ולדיני דרבנן גם טעמים.חסדי הים
לא כל כך הבנתי. תוכל לפרט? או אם לא הסברתי טוב, לקרוא את זה:מדחיק
במסורת אנחנו יודעים את הגדרת המצוה. זאת אומרת מה כלולחסדי הים
בה ומה לא.
בשביל זה לא צריך את הטעם.

נכון ששיטת רבי שמעון זה שדורשים טעמיה דקרא אבל שם הטעם מסייע להגדרה שהוא העיקר.

אפשר להגיד טעמים אינסופיים למצוות שאם היינו הולכים על פיהם היו הגדרות שונות ומשונות למצוה, אבל כאמור העיקר זה איך התורה הגדירה את כללי המצוה ואיך זה עבר דרך חז"ל.
איך לחלק/לפסוק בלי לדעת את הטעם?טיפות של אור
בעזרת דימוי מילתא למילתא

קצת כמו מאשין לרנינג. למחשב אין מושג מה זה מכונית, הוא מבדיל בין תמונות לפי מאפיינים דומים
לא כל כך הבנתי. תוכל לפרט? או אם לא הסברתי טוב, לקרוא את זה:מדחיק
תגגל 'למידת מכונה'טיפות של אור
זה עובד גם אם המקרה הנידון הוא חדש לגמרי? אני לא בטוח...מדחיק

כלומר, במקרה חדש, אי אפשר ללמוד משאר המקרים. זה הקושי...

זה הרעיון של למידת מכונהטיפות של אור
נותנים למחשב 700 תמונות, ואומרים לו אילו מהן הן של מכוניות

ואז הוא יכול לזהות בעצמו האם תמונה חדשה היא של מכונית
אני עדיין לא חושב שזה יעבודמדחיק

אם תתן לו אחר כך תמונה של משהו מספיק לא ברור, הוא לא ידע.

 

תוכל לתת דוגמא?

בפועל זה עובד...טיפות של אור
וגם בתורה אנחנו לא תמיד יודעים לדמות, או שיש מחלוקות
תוכל לתת דוגמא?מדחיק


דוגמא לְמה?טיפות של אור
כדי להראות לי איך זה עובד.מדחיק

אני לא מצליח להבין איך אפשר ליישם את זה על הלכה.

ליישום של השיטה המדוברתמדחיק


'תנו רבנן:טיפות של אור
על כל דבר פשע - כלל. על שור על חמור על שה ועל שלמה - פרט. על כל אבידה - חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון'.
לא הבנתי איך זה מיישם את הדרך ההיא. מדחיק

כלל ופרט וכלל זו אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, לא שיטה הגיונית כלשהיא...

 

אז לא הבנתי מה אתה שואלטיפות של אור
רצית דוגמא ללימוד של פרטים מפרטים בלי התחשבות בטעם. לא?
רציתי דוגמא שמתוך דין שידוע לנו על כמה מקרים,מדחיק

אפשר ללמוד מהם למקרה חדש, שונה מהקודמים.

נוטיפות של אור

בתורה כתוב שנשבעים על שור חמור שה או שמלה

וחכמים למדו מכאן שנשבעים גם על כיסא (למשל)

אבל הם לא לומדים את זה מזה שכתוב שנשבעים על Z, Y, Xמדחיק

ולכן גם על כיסא, מה שנותן להם את האפשרות ללמוד זה המידה שהתורה נדרשת בה.

 

רציתי מקרה שהלימוד הוא מהמקרים האחרים.

לא הבנתיטיפות של אור

שה זה מקרה אחד, כיסא זה מקרה אחר. מה אני מפספס

כי הלימוד פה הוא לא:מדחיק

נשבעים על שור, חמור, שה, או שמלה, אז נשבעים גם על כיסא. (לימוד כזה באמת לא היה הגיוני)

הלימוד הוא מידה שהתורה נדרשת בה. זה לא לימוד של Machine Learning.

לא מביןטיפות של אור

הברייתא עושה בדיוק את זה - מחפשת מה משותף לשה חמור שור ושמלה

כולם בהמות? לא

אה, כולם מטלטלין ויש להם שווי עצמי

 

אז גם על כיסא נשבעים, כי הוא מטלטלין ויש לו שווי עצמי

אה. אתה מתכוון שבתוך הלימוד של כלל ופרט וכלל,מדחיק

היה צריך גם להחליט איך מחלקים בין דברים...

 

אבל אם לא הולכים עם הטעם, אז היה אפשר באותה מידה ללמוד:

מה משותף לשה חמור שור ושמלה?

כולם עם האות ש' (כן, אני יודע שזה לא נכון)

אז כל מה שעם האות ש' נשבעים עליו.

אוקיי, ועם טעם אתה כן מביןטיפות של אור

למה לא נשבעים על קרקעות ושטרות?

צודק, גם עם טעם זה לא מובן.מדחיק

רציתי לצאת ידי חובת כל השיטות, אבל אם באמת החילוק הזה אפילו לא הגיוני, יש עוד יותר מקום לשאול.

אז הכל בסדר?טיפות של אור

הסכמנו שהשאלה לא קשורה לטעמא דקרא?

מה? אז זו לא דוגמא לשימוש הגיוני בלמידת מכונה.מדחיק

זה בכלל לא הגיוני. (וכמו שאתה אמרת, זה גם לא הגיוני לפי הטעם, שזו עוד שאלה על הגמרא.)

 

רגע, אתה בטוח שאדם יכול ללמוד כלל ופרט וכלל מעצמו?

בהתחלה חשבתי שכן, התבלבלתי בגלל שזכרתי כמה מחלוקות על לימודי כאלה, אבל יכול להיות שהמחלוקת נבעה משיבוש בהעברת המסורת, ובאמת כל אחד שמע את הדברים מרבו.

אמממטיפות של אור

אם אנחנו פוסקים שלא נשבעים על קרקעות ושטרות, כנראה זה מה שהתורה רצתה, לא?

אז הצלחנו ללמוד מפרטים לפרטים אחרים, בלי להשתמש בטעם. הידד

 

כלל ופרט וכלל חכמים דרשו בעצמם

(אני לא יודע באיזה גיל אתה. הקדמות הרמב"ם כבר למדתם?)

אבל זה לא הגיוני בכלל! איך אפשר ללמוד ככה?מדחיק

באותה מידה אפשר לומר שכל הדברים שיש בהם את האותיות ש' או ח', נשבעים עליהם ועל השאר לא.

 

עוד לא למדנו (אפילו שבפעם האחרונה שבדקתי, אני עדיין אדם אחד חיוך גדול)

אז כנראה אבן הבוחןטיפות של אור
היא לא הטעם, אלא קשר ענייני.

מה נחשב קשר ענייני? אין כללים מוחלטים, כמובן. (ועל זה בין היתר מדבר הרמב"ם בהקדמה למשנה)

אבל אחת מהתשובות היא שמי שיותר קרוב למשה, ידע יותר מה כן ומה לא.


(אתם - אתה והכיתה שלך... אתה עדיין בתיכון, לא?)
אז שוב זו לא "למידת המכונה". זה יותר מזכיר ניחוש.מדחיק

הייתי אומר שהוא מסתמך על הטעם, כמו רוב המקרים האלה, אבל פה אני אפילו לא רואה טעם, אז אני מניח שהדרך היחידה שלא לומר שהם טעו, היא לומר שהייתה להם מסורת.

 

אז לפי התשובה הזו (מי שיותר קרוב למשה), מתי זה כבר לא נחשב "קרוב"? ולמה? (בלי להיכנס לשאלה מה זה משנה בכלל אחרי 1500 שנה.)

 

(אעדיף לא לענות על שאלה זו.)

אפשר להגידטיפות של אור
שלמידת מכונה היא ניחוש. אבל זו באמת סטיה מהנושא

אני מבין שצריך דוגמא נוספת לקשר ענייני שלא קשור לטעם. אז מצא את יוצא הדופן: ג'ירפה, פיל, פסנתר.
רוב האנשים יגידו פסנתר, למרות שפיל זו המילה היחידה עם שלוש אותיות


מתי זה כבר לא קרוב למשה? ובכן, זו שאלה היסטורית. האמוראים עוד דרשו את הפסוקים, והגאונים כבר לא.
אבל המונח 'מסורת הפסיקה' מבוסס על אותו רעיון: יש כללים שלא תמיד אפשר להעביר בכתב
ואתה חושב שאחד מהם יותר נכון?מדחיק

מה יוצא דופן?

להשריש, לשרש, לעקור.

 

יכול להיות שאנשים יאמרו לעקור. אפילו שבמשמעות להשריש יוצא דופן. מה שמישהו אומר, מסביר מה עלה לו לראש ראשון, לא מה נכון.

 

מה קרה אחרי האמוראים? למה הפסיקו?

אני אומרטיפות של אור
שהתורה נכתבה בשפה של בני אדם. מתוך הבנה שבני אדם יפרשו אותה עם האסוציאציות שלהם


מה קרה אחרי האמוראים? כנראה הגאונים הרגישו שהם כבר התרחקו מדי
ועכשיו הערה כלליתטיפות של אור

לפי מה שאני יודע, בשיעורי מחשבת לומדים על כל זה

 

המהר"ל על נצחוני בניי, הקדמות הרמב"ם למשנה, ספר החינוך על אחרי רבים להטות...

 

אולי באמת כדאי לברר את השאלות שם, עם הרב?

כמו שהזכרתי פעם,מדחיק

לספרים אי אפשר להשיב, עם ספרים אי אפשר לדון או להתווכח.

עם אנשים, כן.

 

אני מעדיף אנשים.

 

(אל תדאג, ניסיתי כמה וכמה פעמים ספרים, אבל היו לי עליהם קושיות, אבל כנראה גם אמשיך לנסות.)

מאה אחוז, לכן אמרתי עם הרבטיפות של אור

או למצוא חברותא בוגרת, וללמוד איתה את הספרים האלו

האסוציאציות של בני האדם בקשר לחילוקים כאלה, מתקשרות לטעמים,מדחיק

במקרה הטוב, ובמקרה הרע, הם סתם ניחושים.

 

עדיף לומר שהיו להם מסורות, אבל אמרת שזה לא נכון.

 

האופציה הבאה היא לפי טעמים.

 

מעניין, כל הגאונים הרגישו כך, וחשבו שבגלל רגשותיהם, כבר אסור לדרוש פסוקים להלכה. (לוורטים תמיד אפשר חיוך גדול)

חולק עמוקותטיפות של אור

העובדה שרוב האנשים יגידו שפסנתר יוצא דופן, מעידה שיש קשרים שהמוח האנושי שלנו קושר יותר, וקשרים שפחות

 

(זה מזכיר לי את השאלה הפילוסופית, איך אנשים לומדים מה זה צהוב.

על ידי הצבעה על דברים צהובים? אבל איך הילד יודע שהכוונה לצבע, ולא לצורה? או אפילו ל-'דברים צהובים בתנאי שהם בעיר ירושלים'?)

הקשרים הללו מתבססים על הנחת יסוד.מדחיק

שאנחנו יכולים להבין את הטעם \משמעות.

 

כשאומרים לאדם לא להרוג, הוא מניח שהבעיה היא הנזק שנגרם לאחר, לכן לא תהיה לו בעיה לשחק משחק בו הוא "הורג". האם הוא צודק?

 

אני לא בטוח שהבנתי את דעתך. האם הפסיקה שלנו צריכה להתבסס באמת על האסוציאציות שלנו? דבר שונה בין אדם לאדם, אי אפשר להכריע מחלוקות...

 

אכן, הדוגמא מראה שהילד מבין מה המשמעות\הטעם, על ידי הרבה מקרים?

לא נראה לי שנתקדם מכאןטיפות של אור

איזה טעם יש בפיל ופסנתר אני לא יודע

 

השאלה איך מכריעים מחלוקות היא מעניינת

ולומדים עליה בשיעורי מחשבת

ובאמת שבלי להכיר את הטקסטים הבסיסיים אני לא חושב שהסבר כאן יועיל

 

בכל אופן, השאלה האם דורשים טעמא דקרא

די מקבילה לוויכוח שקיים בכל מערכת משפטית

על פרשנות תכליתית מול היצמדות ללשון החוק

אוקיי, אסביר משהו אחרון, אני חושש שזה לא ישנה, אבל זה לפחותמדחיק

לא יזיק:

אם יראו לילד\תוכנת הלמידה\אדם המשתמש בה 3 מכוניות צהובות, ויאמרו לו שכל אחת מהן היא "צהובה" ואז יראו לו ספסל צהוב, האם הוא יוכל לדעת אם הספסל הוא צהוב?

לא.

אבל הוא יוכל לנחש.

 

למידת מכונה היא מאוד מוגבלת מהבחינה שהיא צריכה כמה שיותר סוגים נתונים של מקרים שנתונה בהם ההגדרה, כדי ליישם אותה על דברים חדשים. בתורה, הדבר הזה לא מתאפשר.

 

האם אתה חושב שכשמביאים חילוק בין X לY לא מאפיינים (לפחות) את הטעם?

או שהכל נעשה דרך שיטת הלמידה שהצעת?

א. לא יודע מה הקשרטיפות של אור

בין שתי הפסקאות הראשונות לאחרונה

 

ב. לא נראה לי שמאפיינים את הטעם

לא משנה...מדחיקאחרונה


לא יצא ליצהרים
כשלמדתי סוגיה כלשהי שנצרכתי לשאול מה הטעם של המצווה. הסוגיה זורמת והכל ברור ואין צורך בשאלה הזאת.. זה פשוט עובד
זה באוויר.צהרים
תפתח את הסוגיה מהתחלה עד הסוף. תראה איך הפוסקים דנו בשאלה והאם הם נצרכו לדעת את טעם המצווה.
ואם הם נצרכו, אז מה זה אומר?מדחיק


ממליץ לקרוא את פוסט יפה של מיכאל אברהם על הגדרת המונח מצווהadvfb

מהי מצווה א: תפקידה של הכוונה (טור 342) - הרב מיכאל אברהם

 

מתעסק בעניין שיש למצווה באופן הגיוני עניין בפנ"ע גם בלי קשר לטעם הספציפי שלה

איזה מעניין!נחלת
יש אלפי סוגי פסיכוזות, למה דווקא זו מעניינת?פשוט אני..

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

 

 

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

אבל אלו היו חלונות שעושה רושם שממשנחלת

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

 

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

 

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

להפךפשוט אני..
אם הוא חלם משהו שכבר תוּאר בעבר, באמת אין בזה שום דבר מיוחד.

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.


אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.


כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

מסכימהנעמי28

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.


 

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

עשו ניסוי בבית חולים בארה"ב עוד בשנות ה 70די שרוט
וזה נמשך לדעתי עד היום.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.


עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

במחקר הזהנעמי28

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.


הרמבן בשער הגילוליםנקדימון
כותב שהנשמה, גם לאחר מוות בלתי הפיך, עדיין חווה את המציאות דרך רשמים מסויימים שנטבעו בה על ידי הגוף. מעגלי השבעה, שלושים ושנה, כך הוא מסביר למיטב זכרוני, הם תהליכי ההתנקות של הנשמה מהרשמים האלה.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.


ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:


חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?


חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

קראתי ואקרא בעיון מאוחר יותרנעמי28

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

 

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

 

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא לא בא להוכיח על ידי חורים במדענקדימון

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

 

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

 

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

 

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

בוודאי שקיום או אי קיוםנעמי28

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.


העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.


יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.


אה, כמובןנקדימון
אמונה ביסודות היהדות לא קשורה לאמונה בקיומן של ישויות פיזיות או רוחניות. תגלית של מין יונקים חדש או מין מלאכים חדש אכן לא קשורים.
איך אפשר להסביר משהו שלא כפוף לחושי הגוף?נפשי תערוגאחרונה
האם תוכלי להסביר לעיוור מלידה את ההבדל בין כחול לאדום?

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

מסוג הדבריםנעמי28
שמחזקים את המחוזקים ומרחיקים את המורחקים.

סתם לידיעהאריק מהדרום

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

עצות לחיים שהייתם נותנים לצעירים (18-22)ל המשוגע היחידי

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

(@אני)))) , @פשוט אני..  מוזמנים לענות)

שתקשיב לעצמךShandy

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

 

יפה, אהבתי ממש, תודה.ל המשוגע היחידי
במשפט אחדמשהאחרונה

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

 

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

הממ.חתול זמני

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

עצותoo

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו


שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

מתי יעשו שטיבלך מוסלמי?קעלעברימבאר

נחנך בית תפילה מוסלמי נוסף בכביש 6

 

נגיד בשביל אחד שלא קם מהמואזין וקם רק ב9.30 שיהי לו מניין.

 

חוץ מזה שצריך להקים שם שני בתי תפילה- אחד שהמוסלמי יתפלל בו, והשני שכף רגלו לא תדרוך שם.

 

חוץ מזה למה הם לא עושים מסגדי חצר כמו בקורונה?

הם לא צריכים שטיבלךנפשי תערוג

כי אין להם צורך במניין.

מזרוחניקיםקעלעברימבאר
קהילת סלוניקינפשי תערוג

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

חח אנחנו מסלוניקי באמת, והבדיחה שגורה אצלינו בביתל המשוגע היחידי
אתה קרוב של רקאנטי שנהרג לא מזמן במלחמה?קעלעברימבאר
לא קרוב לרקאנטי...ל המשוגע היחידיאחרונה
קהילת סלוניםקעלעברימבאר
סלוניקי לספרדים. סלונים לאשכנזיםנפשי תערוג
אם הייתם פותחים פורום חדש, מה היה הנושא?זיויק
ולמה לא עשיתי את זה עד עכשיו? 🤔
השאלות של זיויקנקדימון
קל.
101 דברים שימושיים לעשות בגרוויטציה 0די שרוט
עצות לחיים שהייתם נותנים לצעירים (18-22)ל המשוגע היחידי

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אל תקשיבו לאנשיםאני:)))))
זה רק רעיון לשרשורל המשוגע היחידי

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

אני יודעתאני:)))))
תשקיעו כל מה שיש לכם בביטקוין!פשוט אני..אחרונה
אם הייתי מקשיב לעצה הזאת בגיל 20, אני והילדים והנכדים והנינים שלי, וכנראה גם עוד כמה דורות, לא היינו צריכים לעבוד דקה אחת לפרנסתנו.

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

זקן הודי אמר פעם כך (בסרטון שראיתי)נקדימון
"אם אתה חושב כל הזמן 'אני חכם' אז איך תוכל לשתוק? אתה מסכים או לא מסכים, מעיר הערות בתוכך, מעיר הערות על הבגדים שמישהו לידך לובש, מעריך אחרים או מזלזל בהם... ברגע שאתה חושב שיש כל כך הרבה ערך למה שאתה חושב אז אתה לא יכול לעצור את זה (כלומר את הדיבור). זה פשוט ימשיך וימשיך וימשיך..."
מרגיש שאין עם מי לדברכתום כואב

ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt

זה פשוט מצב ח^א

איש מקצוע?זיויק
למה אתה צריך "מישהו" בשביל העצמי שלך?משה

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

❤️נעמי28אחרונה

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

הילד/ה שבתוככםזיויק

האם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?

אתם בדיאלוג?

הרמוניה?

מתח?

תהליך?

מה תדעו לספר עליו/עליה?


בהנחה שהתבגרתם כבר 😆

הילדה שבתוכי באה לעיתים רחוקותLavender

לכל מיני שטויות מצחיקות

 

דוגמא?זיויק
יאווו כתבתי שיר על זה...אברהם יאיר שטרן

רוצה לקרוא?

ברורזיויק
ילדה קטנהאברהם יאיר שטרן

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

 

 

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

 

בתוכי? הוא כוליכְּקֶדֶם
גם נכון, אבל לי יש פיצול אישיות...אברהם יאיר שטרן

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

ברוך תהיהכְּקֶדֶם
וכן למר אחי! הגם כבודו בכותבים?אברהם יאיר שטרן
בוודאיכְּקֶדֶם
בבחינת מגילת ספר כתוב עלי
בטח קיימתoo

אם כי היא גדלה לאורך השנים


תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

מדהיםזיויק

תודה

לא בטוח.חתול זמניאחרונה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

ולמה התמונה הזאת בפרשה?קעלעברימבאר

אתה ממש פנסיונר שגילה את נפלאות הAI.אריק מהדרום
לא יודע. משום מה עד היום ציור באיי.איי לאקעלעברימבאראחרונה
משך אותי
למה התמונה רומזת בחוקת?קעלעברימבאר

ואני לתומי חשבתישלג דאשתקד
שתיצור הפגנה של קוניקים במצעד, עם שלט "לא תעבור b"
חחחחחח. אבל זה היה על "במסילה נעלה"קעלעברימבאר
יפה, לא חשבתי על הפרט הזהשלג דאשתקד
תמונה בפרשת שלחקעלעברימבאר

תמונה 9 בפרשהקעלעברימבאר

תמונה בפרשה 10קעלעברימבאר

למה התמונה רומזת בפרשה?קעלעברימבאר

למה תמונה זו רומזת בפרשת קורח?קעלעברימבאר

ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש... 250 מחתותפ.א.
מחתה לפי דעתי זו מחבת... 🥘 לא חבית...🛢️פ.א.
ריקועי פחים ציפוי למזבח!קעלעברימבאר
קרח בן יצהרקעלעברימבאר
למה תמונה זו רומזת?קעלעברימבאר
יותר טוב:קעלעברימבאר

ועוד יותר טובקעלעברימבאר
איזה רמז זה הציור רומז לפרשה?קעלעברימבאר

ועוד אחד?קעלעברימבאר

ומהפרשה שעברה?קעלעברימבאר

י - יהושע בן נון, לידו כלב בן יפונהפ.א.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

הענק "ארבע"קעלעברימבאר

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

אתה מערבב פרשות אחרות … שאלת על פרשה מסוימתפ.א.
בבראשית - ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה.
אם הם ראו אתקעלעברימבאר

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מזה שאין פאנצ עם אחימן ששי ותלמיקעלעברימבאר

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

ואת ששי 6קעלעברימבאר
הבאת לי רעיוןקעלעברימבאר
און בן פלת - אבל מה עושה כאן הכפייה האדומה?פ.א.
ביקשתי שיצייר מתג עם כפיה, מהקעלעברימבאר

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

אתה צודק שהלכו עם כובעים ולא כאפיותקעלעברימבאר

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

 

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

אממממקעלעברימבאר

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

ולמה רומז בהציור:קעלעברימבאר

אולי יעניין אותך