אנחנו גרים באותו ישוב, כך שסעודה אחת בשבת אנחנו בד"כ הולכים אליהם. שמנו לב שזה לוקח לנו די הרבה זמן מהביחד שלנו בשבת (ממש אין לנו הרבה במהלך השבוע...) ואנחנו שוברים את הראש על איך לקצר את הזמן אצל ההורים שלי ושזה עדיין יראה יפה ומכובד.
בקיצור- לפני שבוע ההורים שלי הודיעו שהם נוסעים השבת. די שמחנו שיש לנו שבת שלימה להיות רק לבד. ואז לפני יומיים אמא שלי הודיעה לי שהיא משאירה לנו את אח שלי בן ה14. הוא אמנם גדול, אבל מה שהוא רוצה זה להיות אצלינו ממש כ-ל השבת, לא רק סעודות. היום התברר שהוא בכלל מתכוון לישון אצלינו...
עכשיו- היחסים שלנו עם ההורים שלי הם ממש טובים, הם מאוד עוזרים לנו עם הילדים, אני נורא אוהבת את אחים שלי, שלא לדבר על האהבה וההערצה הגדולה של הילדים שלי לדודים שלהם...
א-ב-ל זה ממש מרגיז אותי! עד שחשבנו שיש לנו יותר זמן ביחד מאשר בשבת רגילה, התברר שאין לנו אותו בכלל! וזה גם לא היה בצורה של שאלה, אלא של קביעה! אני מנסה עכשיו לחשוב איך לרמוז בעדינות לאח שלי שיישן בבית. טקט אין לו, זה בטוח...
הקטע הוא שככל שזה מתקרב אני מעוצבנת על זה ומבואסת מזה יותר ויותר


תגובה נפלאה