בהתחלה היה לי קשה עם המשפחה.. בבת מצווה לחצתי ידיים לכל הדודים הרחוקים כי היה לי ממש לא נעים ולא היה לי איך להגיד לא..(לא כולם דתיים וגם האלו שכן לא ממש שומרים נגיעה.. מסתבר..)
אבל עם הזמן אני (מקווה ש) מצליחה לסרב בנימוס כלשהו..  

עם הבני דודים שמעל גיל 9 פשוט ''עשינו עסק'' שאני לא מחבקת.. (אני פשוט מהגדולות והיה קשה להפסיק פתאום לחבק אותם.. ) יש לנו קטע כזה לעשות חיבוק מהאוויר.. (למרות שהם כבר אמורים להתבגר עוד כמה שנים ואז בטח הם יתפדחו לעשות גם את זה)

למשל בבת מצווה שלי אז יש לי דודים שלא כזה דתיים אבל הם חיבקו אותי וזה..

וגם את בני דודים שלי אני מחבקת כמובן לא את הגדולים ממש אבל כן למשל את בןדוד שלי שבכיתה ו..

אבל עם בני דודים שלי שהם לא בר מצווה לא כל כך... אני לא עכשיו מחבקת אותם אבל נגיד מעבירה להם דברים בלי להסתבך עכשיו ונגיד הולכת לידם וזה... כל המשפחה ממש דוסית אז זה די ברור ששומרים (בצד אחד נראלי אני הכי לא דוסית במשפחה 🙈)

שבני דודים של אמא שלי באים אלי וצובטים אותי בלחי

אנחנו אריאל אז אין ככ (ב"ה) קשר לבנים 

אבנצניקית בלב

בקטע עם הבני דודים ודודים גם ככה לא נוגעים...אז אני מסודרת

אולפנת טוהר ביד בנימין בסגנון דומה לדעתי. אבל קצת קשה להתקבל. כנ"ל רעיה בבית אל

אולפנת ראשית בהר נוף- יש כאלה שיאמרו שחונק אבל לאחרות ממש טוב אז שתבדוק..

יש עוד אחת ששמעתי עליה דברים טובים בבית שמש, שבות אולי?

ושמעתי שפותחים אולפנה חדשה בעכו שאמורה להיות תורנית ועם פנימיה

יש גם את אולפנת חלוצה בנווה שהיא נהדרת אבל זה באמת סופרר רחוק

??

יש את תפארת במגדל העמק

ויש כל מיני אולפנות חרדליות בירושלים אבל לא חסידיות

כל הכבוד על ההשקעה, נראה ממש טוב ומסכם. הייתי מוסיפה בירושלים פרטים גם על תהילה, עטרת רחל ותאיר ציון. (שלושתן מאד מאד דוסיות)