1. לא תמיד יש לנו תשובות לשאלות כמו – "למה מטריה אסורה בשבת?"
 השאלות האלו באות מאלו שמעוניינים לשמוע אבל הם חסרי אמון בחז"ל.
צריכים לדעת לסרב. 
כמו שאדם מחוץ למערכת הצבאית לא מסוגל להבין למה כל כך חמור שחייל יקשור שרוכים שחורים לנעליים אדומות. כי רק מי שחי ונושם את החיים הצבאיים מבין לעומק איך הפעולה הפשוטה כזו – תגרום להחלשת הצבא.
היהדות שלנו היא מכונה מורכבת ומסובכת פי כמה וכמה. כאשר מבודדים חלק מההקשר הכולל בלתי אפשרי להבין אותו.
לכן אני מסרב להכנס לפרטים ורק מפגין ביטחון ואמון מלא – ולהראות שגם אם אין לי תשובה, אני עומד מול היהדות במורא גדול. וזה השיעור החשוב שאני יכול לתרום לבן שיחי.
(אהרון אגל-טל)

2. למד לשונך לומר 'איני יודע'

כאשר דתי עומד במפגש מול חילוני, הוא מרגיש צורך לתת לו תשובות לכל השאלות, כדי שחלילה לא יהיו לו ספקות ואז הוא יאבד עניין בדת.

אלא הבעיה היא שגם הדתי לא תמיד יודע את התשובות, ולפעמים לו יש את אותה השאלה בדיוק, או שיש לו תשובה קטנה.

פעם העברתי שו"ת באמונה, באמצע הפגונה באימון לגדוד מילואים. לאחר כמה תשובות עמוקות שעניתי, מישהו שאל אותי מול כולם "למה אסור לכהן להתחתן עם גרושה?" חשבתי קצת ואמרתי לו "אין לי תשובה טובה לשאלה שלך".
הבחור הביט בי בתדהמה ואמר: "אין לך מושג כמה אני מעריך אותך עכשיו, תמיד דתיים שולפים לי תשובות שטחיות ופעם ראשונה שמישהו אמר לי שאין לו תשובה". מאותו רגע הוא ידע שהוא יכול לסמוך עליי שלא אערבב אותו.

לא לכל דבר יש תשובה, הצורך
שלנו לתת תשובה מיידית עלול לעיתים להרחיק.
לפעמים קושיה חזקה, טובה מתשובה קטנה. יותר ממה שאנשים מחפשים תשובות לשאלות, הם מחפשים אמת גדולה, ואמון.
השאלות הטובות גורמות לנו להעמיק את התשובות קודם כל אצלנו, ואפשר לחפש את התשובה יחד.

(הרב איתי אסמן)

מתוך טיפים של ראש יהודי

אתה פשוט לא הבנת מה אמרו. אדרבה, הם אומרים את ההפך.

כתוב שם שהשטן ואומות העולם משיבים עליהם, לא שאין להם טעם, "ושמא תאמר שהם מעשה תוהו (כלומר בלי טעם) - 'אני ה'' אני חקקתיו ואין לך רשות להרהר אחריו".

כלומר שההבדל הוא לא בין מצוות עם טעם למצוות בלי טעם, אלא בין מצוות שהטעם שלהם פשוט וגלוי לבין מצוות שהבנת הטעם שלהם מצריכה העמקה ועיון  - אבל בין אלו ובין אלו אינם ''מעשה תוהו'' אלא סמוך על הקב''ה ואל תהרהר שמא הם תוהו אפילו אם עוד לא הבנת.

אין טעם שהוא 'לא בהשגה' או 'מעל ההיגיון' - יש טעם שלא העמקת מספיק כדי להבין. הרמב''ם מביא על זה את דרשת חז''ל "כי לא דבר ריק הוא מכם - ואם ריק מכם הוא" (כלומר שיש טעם, ואם לא הבנת אותו החיסרון הוא בך).

אני לא זוכר במורה שהרמב''ם כותב כך שיש מחלוקת בחז''ל, הוא מזכיר את הגישה הזו כגישת המון העם ושולל אותה, אשמח שתפנה אותי.

הוא כן כותב דברים דומים בפירוש המשנה לגבי "האומר על כן ציפור יגיעו רחמיך" - אבל זה מובן על פי דבריו במורה, שהכוונה שאין טעם גלוי.

הוא גם כותב על זה פעמיים בפירוש המשנה ובאריכות יחסית (ומוכיח שם משלמה שהבין את כל טעמי המצוות פרט לפרה אדומה).

גם רס''ג שכתב "כאשר יחקרו רוב המצות האלה השמעיות ימצא להם מן סעיפי העלילה ותועלותיה, דברים רבים, וחכמת הבורא בדעתו למעלה מכל מה שישיגוהו המדברים, כמו שאמר (ישעיה נ"ה ט') כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם" הוסיף: "ועם זה אי אפשר שלא יהיה להם עם ההסתכלות, תועלות חלקיות, ועלילה מעטה מדרך המושכל, כאשר היה לחלק הראשון תועלות גדולות ועלילה גדולה מדרך המושכל"

לגבי על קן ציפור - אתה צודק, מסתבר שהרמב''ם הבין שיש דעה כזו אף בחז''ל. מצד שני הוא פסק כך גם במשנה תורה, כך שמשמע שהוא סובר כך אף למסקנה, מה שכמובן לא נכון אז כנראה שהוא כן פישר בין הדעות (כלומר: מדובר בגזירה ולא עושים בגלל הטעם, אבל כן יש טעם).

נ"ב

דבר מעניין שראיתי לגבי המשנה הזו:

בירושלמי מוסבר הטעם לא בגלל שניתן בה טעם למצוות, אלא בגלל שזו הטחה כלפי שמיא - " רבי יצחק בשם רבי סימון כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך".

ומפורסמת לא פחות היא תשובתו של הראי"ה קוק, הביאה בנו הרצי"ה בהקדמה לעולת ראיה ח"א (עמ' י), שמחלק בין תורה לתפילה:

מוכיח משלמה וכו'..

הרי הא גופא היה המעיקרא קסבר של שלמה - אמרתי אחכמה. אך מסקנתו היתה - והיא רחוקה ממני - בלתי אפשרי.

אגב, ראיתי מהגר"מ שפירא (החרדי, המפורסם. לא אבא של הרב יהושע) שמבאר ש"רצון" הוא דבר ללא טעם לוגי, דברים שנעשים מחמת שכך רצונו ית'. ואין יכולת להסיבר שהוא רצה את X כי Y, הרצון הוא בריה לעצמה, הוא רוצה כי הוא רוצה, כי כך עלה במחשבה.

ראשית הציטוט: "אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה"

א. אתה רואה ששלמה הבין את טעמי המצוות כולן פרט לזו, כלומר שיש להן טעמים.

ב. הוא לא הבין ואמר שהיא רחוקה ממנו, לא שאין לה טעם.

גם הרמב''ם משתמש במילה הזו (רצון), ושולל את הגישה הזו שמדובר ברצון ללא היגיון.

את זה שרצון אמיתי הכוונה ללא מונעים או מתחדשים?

אז מה אתה בעצם אומר, שגם רצון האלוהים הוא בעצם הכרח?

בכללי בטוח שאדם גוי שיישמע על כמה מצוות או על הרעיון שעומד מאחוריהן

יחשוב אולי שיש כאן איזה משהו מוזר ולא ברור

לבנות סוכה ולשבת בה

לשים קוביות עם קלף שכתוב עליהן משהו, וגם לשים באופן מסוים עם קשירה מסוימת

לא לאכול חמץ תקופה מסוימת בשנה

ועוד

אבל יש הרבה דברים שהם מהממים ועם מלא הגיון:

שבת- מנוחת הנפש והגוף

מצוות של צניעות- שמירה על נאמנות בין איש לאישה, שמירה על טוהר וזכות.

מצוות שבין אדם לחברו- בנייה של חברה מתוקנת ואוהבת עד לרמה של פרטי פרטים: לשון הרע, גזל, ואפילו גזל דעת! הונאת דברים, מצוות צדקה וחסד, האיסור לשנוא! האיסור לשקר (לא רק בין אדם לחברו, ועדיין) ועוד ועוד.

ברכות- הודאה והכרת הטוב

וכו'  

התורה היא היחידה שמחנכת לשלימות מידותית, מוסרית, ערכית עד לפרטים הכי קטנים

זיכוך וטיהור מידות הנפש ותאוות הגוף

זה מדהים!

ולא מתיימרת להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי המצוות, גם לא בטוחה שזו הדרך.

ברגע שמשהו בפנים מתעורר ליהדות, אז הכל מתחבר ומתיישב על הלב/שכל.

אורות התשובה ד י:

"החוצפה דעקבתא דמשיחא באה מפני שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבע את ההבנה, איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל, ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול להניח את הדעת. ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במדה זו, שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הכרת הקשור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, היתה התשובה, ותקון העולם, הבא אתה ועל ידה, מופיעה ויוצאה אל הפועל. אבל כין שההתרשלות גרמה, שאור תורה פנימית, הטעון רוממות וקדושה עצמית, לא הופיע בעולם כראוי, באה התביעה של סדור חיים כאלה, שהפרטים יהיו מובנים במובן הכלל, בזמן כזה, שהגמר של גלוי האור וסלילת הדרך להכנה זו עדיין לא בא, ומזה באה ההריסה הנוראה. ואנו מוכרחים להשתמש בתרופה העליונה, שהיא הוספת כח בכשרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקשור של כל עניני הדעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המוכן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשות הנפשות השכיחות, ואז ישוב כח החיים הרוחניים כמעשה ובדעה להופיע בעולם, ותשובה כללית תחל לתת את פריה."

יש גדולי ישראל רבים רבים שדרשו טעמי תורה, ומהגדולים שבהם הוא הרמב"ם ז"ל. במורה מבאר מצוות רבות, ועל דרכו הספציפית כבר אפשר להאריך אבל זה כבר נושא אחר. מכל מקום, הוא עושה זאת.

האם הוא חשב שכל הטעמים שנותן הם היחידים הקיימים? ודאי שלא. ממה שהשיג, ממה שתפס בשכלו (הרחב והזך) הוא העביר לנו, וברי לו שיש עוד טעמים נוספים, עד אינסוף, שכן אל דעות שנתן התורה אין לו סוף ולא לרצונו, אותו כתב בתורה. ולכן אי אפשר לומר שמצוות התורה הם בהגיון האדם לחלוטין.

אומנם, למה הוא ועוד חכמים אחרים בכל זאת נתנו טעמים למצוות? כדי לקרב את מצוות התורה לשכל האדם. התורה לא נתנה על מנת שנקיימה שמעשה קוף, כחיקוי בעלמא, תוך חוסר הבנה מוחלט. אדרבה: ה' מצווה עלינו להבין את התורה וטעמי מצוותיה, להשיב אותם אל לבבינו: וידעת היום והשבות אל לבבך. להשיב וליישב את דברי התורה על לב האדם. ופסוקים נוספים.

ומה שחכמים יכלו לעשות כדי לקרב את התורה ומצוותיה לשכל האנושי, עשו זאת.

לא הבנתי את ההיגיון של להיות שבוע עם מסיכה במקום סגור בקפסולה אחרי שעשיתי בדיקת קורונה ויצאתי שלילית

אבל האמנתי שיש אחרים שמבינים בבריאות יותר ממני וסמכתי עליהם.

לא הבנתי את ההיגיון של להיות שבת שלמה בתחנת דלק באמצע כביש 6, לישון באוטו בקור ולאכול ביגלה וטונה שקניתי 5 דקות לפני שבת (חיים ולדר, שם)

אבל האמנתי שיש מישהו שנמצא בעולם קצת יותר שנים ממני והוא היחיד שיודע איך אוכל לחיות בצורה הכי נכונה לי ובסיפוק ולהשפיע טוב לעולם וסמכתי עליו.

איך להסביר לחילוני?  לגרום לו לטעום פעם אחת את טעם האמונה הפשוטה. ופשוט לתת לו להרגיש.

הרפו ודעו כי אנכי אלוקים.

היום הידע המדעי פרוס לכל דיכפין אז בכלל לא בטוח שהרב זמיר הוא הכתובת.

אולי חילונים שכבר מלכתחילה יותר קרובים לדת זה יכול קצת לעזור להם, אבל חילוני למהדרין עם עין ביקורתית לא בטוח בכלל שיסתדר איתו.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.