,,אני זמנית כאן

אני טיפשה כ"כ

וכואב לי

 

,,אני זמנית כאן

ואת כולך ים של דברים

ואת בכלל לא יודעת מה את רוצה מעצמך

ובא לך לצעוק בכל מקום שאת כלום שאת אפס

שאין לך כוח לשום מלחמה כאן

שהדגל הלבן הונף עוד לפני שבאת 

שאין לך כוח שאין לך כוח

שנמאס לך

שנמאס לך.

למה רק שכאב לי ידעתי מה זה כואב

ועכשו שלאחר כואב אני שוכחת איך זה הרגיש ומה הייתי צריכה

ובכללי דברים מבולגנים

וכואבים

וכואבים.

ושורטים.

ובא לי ללכת.

ולצעוק.

ולברוח.

,,אני זמנית כאן

ואף אחד לא אוהב אותך באמת

ואת תמיד ידעת את זה.

,,אני זמנית כאן

ושכל האנשים הטובים ילכו

וכל האנשים עם הגאווה בשמיים והקנאה בך

ושיבוא כבר לב טוב אחד

אבאאאאאאא

,,אני זמנית כאן

ואת יודעת תמיד מה רע לך

ואת הטוב קשה לך להביא.

אי אפשר בלי כוח כאן

אי 

אפשר.

וזה. קשה. 

 

,,אני זמנית כאןאחרונה

תתפרקי.

תוותרי.

תמיד ידעת.

תמיד ידעת לוותר.
את. שונאת להילחם.

אף אחד לא רואה אותך.

ואת לא רואה אף אחד.

וזה מזין את זה.
וחיפשת לנשום.

ואת עדיין מחפשת.

והתרחקת מכל מה שבגד בך.

ואת עדיין קלה ככ לפיתוי ללהישבר

ורצית לוותר

ונלחמת

כמו משוגעת

משוגעת עדינה

עם השקט שלך

עם הכלום שבך

ואת מתה לבכות

ואין לך כוח

אין לך כוח

כואב לך על כל העולם הזה

על החורבן ממש אצלך

על הכאבים של כולם

על השקר והאמת

על זה שהטובים הם לא בהכרח טובים

שהכל הצגות

שהכל ציני

שהכל תוצאות

שהכל תחבולות

שהכל חייבים

אבא.

אי אפשר

ל' ניסן בס"ד, תשפ"ו (1)ריקומוסתרארכיון

אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר. 
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה). 
אני מושך באף ומרים מבט.

היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי. 
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."

העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.

משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.

- "תודה"

"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"

 
~

ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.

לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.

טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.


לכן זה מה שעשיתי.

כל השמש המסנוורת הזאתxmasterx

השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות

הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה

איפה הקלאס

איפה המסתורין

איפה המתח

ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?

מבאס ומייאש

תני משהו לחקור לגביו

אבל אני חוקר אז אולי ליxmasterx

זה לא נכון ולאחרים כן

לא בדור הנכון

לא במקום הנכון

לא בזמן

לא במרחב

לא ביקום

לא בעיר

איפה איזון בין בורקה להפקרות? אולי בכפכפי טבעxmasterx

וחצאית

או בקוקו וסרפן

איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן

עם טוריה

שיבריה

ולא זוכר מה עוד ובכלל

אולי בגבעות הרחוקות של החוות

אבל באוסטרליה או משהו

או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן

לא יודע מה מאכלס לי את התודעה

החום מביא איתו את הריק והשטות

והתחלתי להתאמן ושם זה אותו דבר בחדר כושר הזהxmasterxאחרונה

לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד

או שלא מפתיע

תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט

צ'יטים

שקר

מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון

פרופורציות נכונות בין ירך לשוק

קו לסת בולט

ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה

אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר

נהיה ממושמעים זה שווה

נזיז ברזלים

נסבול

נאכל בשר וביצים

ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה

וסיגריות בוערות

מה עוד?

--מחכה לרחמים~

תראה אותי עם כל השברים האלה

תראה

תחבק

תגאל 

////צאצא

אבא קשה לי.

 

..דף תלוש

I hate myself

_____________________הרמוניה

😥😥😥😥😥😥😥😥😥😥💔⛈⛈🌧🌧🌧🌧🌧___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

..הרמוניהאחרונה

תודה אלוקים

יצאתי מפה קצתxmasterx

היה נחמד להתנתק מהמעט שאני כותב כאן כרפלקציה אמורפית על מצב מנטלי במציאות מלחמתית שלא זולגת למציאות הפיזית במידה שמספיקה לערער את הקיום אבל כן במידה שמספיקה לערער את החיים


וכל חווית הקיום הזאת הובילה לפגישה עם המהות

שבה התנתקתי מהרשת ומהמכשירים המסיחים וניתחתי לעצמי את המציאות הקטנה והאבקתית שלי

קראתי קצת

למדתי קצת

התחלתי להתאמן

שתיתי פחות

ניקיתי אורוות

פסח זה חג הנקיון

הניקיון הזהxmasterx

הרבה פעמים מתבלבל לכל מיני עם פינוי טוטאלי של כל החיים לפח

נפנה נחיה בריק ונאגור מחדש שיהיה מה לזרוק בשביל חווית הנקיון השקרית הבאה


אבל זה לא נכון לנקות זה לברור את המוץ מהתבן כל הבר עומד מולך ואתה צריך לשלות ממנו את מה שכן חשוב לפנות מה שלא ולסדר מה שלא נמצא במקום

שהכל יהיה מקומו של עולם והעולם יהיה מקומו

משהו כזה שקראתי פעם

ולהמשךxmasterx

ספירת העומר העומרים גדלים והזיפים גם

סימן אבל מתערבב עם סימן חיות וצמיחה משמחת של חיים ופריחה

של אוכל חדש

של פרנסה ושפע חקלאי

יש כאלה שמתאבלים

בלי מוזיקה

הכל אפור ושחור וקודר

אני לא שם לטוב ולרע

נוהג ושומע את המוזיקה חוזר ומקשיב וגם מחדש בדברים חדשים

תציעו שיהיה מה לשמוע מחדש

הכל הולך

השמש חוזרתxmasterxאחרונה

והתחזית לעתיד שיהיה חם יותר

ויותר

ויותר

ויותר

כל הזמן

וזה יכול להרתיע אבל די עברנו מה שעברנו

נעסיק את עצמנו בדברים שונים

.....צאצא

מעולם לא קיבלתי את זה אמיתי.

אהבה.

זה יבוא?

אולי יעניין אותך